עריכת הדף "דרך מצותיך/מצות מילה" (פסקה)

===ב.ב=== 
'''והעניין''', כי ההפרש בין בחינת אור האצילות לאדם קדמון הוא, כי האצילות הוא האור הבא ומאיר בבחינת התלבשות והעלמים רבים, וכנודע דל' כלים דזעיר אנפין מתלבשים בבריאה יצירה עשייה, הפנימיים בבריאה, והתיכונים ביצירה, והחיצוניים בעשייה. והארה זו היא מאירה ממש בבחינת פנימיות המקבלים, להחיות הנמצאים דעשייה על ידי שמתלבש ומאיר בתוכיותם, שזהו סוד העשרה מאמרות, דכתיב: "לעולם ה' דברך נצב בשמים" ([[תהלים קיט פט]]), כדפירש [[תניא שער היחוד והאמונה א|בלקוטי אמרים חלק ב (פרק א)]]. ואם כן יפלא, למה העשיה בבחינת פירוד? אבל הטעם, לפי שהארה זו אינה מאירה כמו שהיא בעצמותה, אלא מתעלמת בלבושים רבים, עד שאף על פי שיחיה ממנה המקבל, עם כל זה לא יראנה על דרך משל. ואמנם עניין העילוי בשבת הוא לקבל האצילות שלא על ידי העלמים כל כך. ועל כל פנים לפי שאור האצילות מתלבש בפנימיות המקבל על ידי לבושים, על כן אין הקליפות מונעים אורו, ויוכל להאיר באדם גם בהיות הערלה נמצאת בו, כמו שמצינו שהיה אברהם נביא גם טרם שנימול. והנבואה הוא עניין גילוי הארת האצילות, לחזות גילוי אלקותו יתברך שלמעלה מהטבע דעשיה, כי מאחר שיוכל להתלבש בלבושים רבים, הנה בהם ועל ידם יהיה מתעלם מהקליפות הנקראים ערלה כנ"ל. וכמו כן אנו שומרים השבת בין הגוים הנמשכים מהיכלות החיצונים, והשבת הוא גילוי האצילות (וגם הערל ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ישנו בשמירת השבת), אלא שזהו על ידי לבושים. מה שאין כן בחינת אדם קדמון, שהוא רצונו יתברך הנקרא רעוא דכל רעוין, אשר איננו מאיר בבחינת התלבשות בלבושים והעלמים, וכמו שנתבאר לעיל שכולל אצילות ועשייה כאחד, כי הוא שוה ומשוה שניהם ומופלא מהם, אלא הארתו הוא בבחינת מקיף. ולכן רגלי אדם קדמון מסתיימים בעשייה, מה שאין כן אור האצילות, הרי יש מסך בינו לבריאה וכו'. והטעם הוא, כי ענין הארת האצילות הוא להתלבש בתוכיות המקבל, וזה אי אפשר כי אם על ידי מסכים והעלמות כנ"ל. מה שאין כן אדם קדמון הוא מקיף לכולם וכוללם יחד. 

אמנם זאת היא תורת האדם בעולם הזה, להמשיך גילוי אלקות מההעלם אל הגילוי. ולזאת כשימשיך העלם דאדם קדמון לידי גילוי בבריאה יצירה עשייה ובנפש האדם, ורצונו לומר שיאיר בבחינת גילוי ממש ולא בבחינת מקיף כנ"ל, הנה אז על כל פנים מצטרך להעביר הקליפות, כי מאחר שאין אורו מתלבש בלבושים, כי הוא בחינת אין סוף אשר לא יכילוהו הלבושים, הנה אם יאיר כך – ייהנו הקליפות ממנו. וגם הם מונעים אורו באמת, כי "לרשע אמר אלקים מה לך" כו' ([[תהלים נ טז]]) ואין אני והוא יכולים לדור בעולם אחד ([[סוטה ה א]]). ולזאת כשכורתים הערלה ומעבירים הקליפות כפי שנתבאר לעיל, מאיר הארת אדם קדמון בבן ישראל הנולד, כי נעשה גופו טהור וקדוש להאיר תוספת עילוי בנפשו מבחינת אדם קדמון הנ"ל על ידי אצילות בריאה יצירה עשייה כפי שרש נשמתו. כי ההארה הזאת נמשכת תחלה באצילות, וזהו ענין גילוי ה' חסדים שנמשכים ממ"ה דאדם קדמון, שעל ידי המילה הם מתגלים בנצח והוד דזעיר אנפין במקום הגלוי, ואחר כך על ידי הפריעה ביסוד, ומשם למטה עד שמאיר גם כן בנפש האדם. 

ולזאת המילה בשמיני דוקא, כי היא מבחינת אדם קדמון ששם שורש מלך השמיני הדר, שהוא שם מ"ה שממצחא דאדם קדמון הנ"ל, והוא למעלה מגילוי אלקות שבשבת, שהוא מבחינה הנקראת שביעי, כי ששת ימים הם ימי המעשה והירידה, והשביעית היא העליה למעלה כדכתיב: "כי בו שבת" וגו' ([[בראשית ב ג]]). אמנם מקורם ושורשם המוריד והמעלה הוא עניין בחינה השמינית דשם מ"ה דאדם קדמון, מלך השמיני כנ"ל. 

וזוהי הכוונה במה שאמרנו לעיל ([[#ב.א|חלק ב פרק א]]) שהמילה היא בחינת אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא, כי אינה כמו שאר מצוות עשה, שעל ידי האתרוג מתעורר בחינת אתרוג שלמעלה על דרך משל; מה שאין כן במילה, שהגילוי הוא מבחינה גבוה מאד נעלה שאי אפשר לעוררה בדרך זה, כי אין לו כלי למטה כלל, כי אם על ידי העברת המונע והמנגד היא הערלה – ממילא ומעצמו יאיר אורו (וכמו שנתבאר במקום אחר בעניין הלא תעשה שהם למעלה ממצוות עשה. ואפשר לומר שלכן אין חייבים כרת על שום מצות עשה כי אם על לא תעשה מלבד מילה ופסח, וגם בפסח כתיב "וכל ערל לא יאכל בו" ([[שמות יב מח]]), כי הכרת שתכרת הנפש לגמרי משרשה אינה אלא על ידי הפגם שמגיע בשורש שרשה בחינת אדם קדמון כי "אתם קרויים אדם", והמבין יבין). וכל המצוות שעשה אברהם אבינו עליו השלום לא נקרא תמים עד שמל וכדאיתא סוף פרק ג דנדרים {{הפניה-גמ|נדרים|לב|א}}, משום שהתמימות היא ההארה משלימותא דכולהו, בחינת אדם קדמון הכולל כל ההשתלשלות, וזהו על ידי המילה דווקא; מה שאין כן הנבואה שמאצלות' היה לו תחילה כנ"ל, אבל לגילוי הארה זו נצטוה למול ואז נקרא "אדם", כי "אתם קרויים אדם" ([[יבמות סא א]]) על שם ההארה דאדם קדמון שבהם כנ"ל, וכמו שכתבתי גם כן בעניין מצות פריה ורביה בסדר בראשית עיין שם. וגם נתבאר בתורה על פסוק "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת" כו' ([[דברים ל יא]]) עיין שם: