עריכת הדף "לקוטי שיחות חלק ל/נח ב"

{{עריכה}}{{לקוטי שיחות חלק ל}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. כתב הרמב"ם{{הערה|הל' אישות פט"ו הט"ז.}}: "אף על פי שקיים אדם מצות פרי' ורבי'{{הערה|ראה לקמן סעיף ו ובהערות שם, שעיקר ציווי פו"ר נאמר בפרשתנו.}} הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל{{הערה|י"ג "מישראל" (וע"ד ל' הרמב"ם שבהערה 22. ועוד) — ראה ילקוט שינויי נוסחאות ברמב"ם הוצאת פרענקל.}} כאילו בנה עולם".

והקשו ע"ז{{הערה|ראה הגהות הרמ"ך לרמב"ם שם. מעשה רוקח שם.}}, דהרי בגמ'{{הערה|יבמות סב, ב.}} מפורש שמקורו וטעמו של דין זה הוא מהכתוב{{הערה|קהלת* יא, ו.
<br>
 *)שקיהל חכמות רבות. . וי"א שהי' אומר כל דבריו בהקהל (רש"י ריש קהלת — ולכאורה זהו יותר מ"בקהל". וראה ר"פ ויקהל. ומנ"ל לרש"י זה?).
<br>
[מקורו דרש"י הוא בקה"ר בתחלתה "שהיו דבריו נאמרין בהקהל". וראה יל"ש ריש קהלת. ובאבודרהם (בשם אבן הירחי) "כי שלמה בחג אמרו בהקהל כמ"ש במועד שנת השמיטה בחג הסוכות גו' וכתיב ויקהלו אל המלך שלמה בירח האתנים בחג וגו' ואז אמרו בהקהל להוכיח את ישראל".
<br>
אבל צ"ע מנ"ל בפשש"מ שהיו דבריו סתם ב"הקהל" לאו דוקא בחה"ס דשנת הקהל. וראה מדרש לקח טוב ר"פ דברים: לפי שהי' קהלת מקהיל קהילות בישראל כו'].}} "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך וגו'", וז"ל הגמרא: "ר' יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנאמר בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים". וכן העתיק ופסק הרי"ף{{הערה|יבמות שם.}}, והביא כתוב זה. ואמאי השמיט הרמב"ם טעם הגמ' וכתב טעם חדש מדילי' ("שכל המוסיף כו'"){{הערה|ומובן שאין לבאר שהוא '''ע"ד''' שמצינו בכללי הרמב"ם (ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ד) שדרכו לכתוב דבר היותר מתקבל, ובפרט בעניננו שגם בגמ' נלמד מכתוב שהודגש בו טעם, ולכן כ' הרמב"ם מדילי' טעם פשוט יותר — כי טעם הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" לכאורה אינו טעם (מספיק) כלל '''בהלכה''' לחייבו במצוה (מד"ס), משא"כ בגמ' שלמדין מכתוב שנאמר בסגנון של הוראה וציווי.}}?

ב. והנה יש מפרשים{{הערה|העמק שאלה לשאילתות שאילתא קסה אות ג. וראה בארוכה שדי חמד כללים מערכת וא"ו כלל יד.}}, שמהכתוב יש לדייק שני טעמים: (א) לפי רישא דקרא "כי אינך יודע אי זה יכשר גו'", ה"ז מטעם ספיקא (כפי' רש"י על הכתוב{{הערה|קהלת שם. ועד"ז ברש"י יבמות שם ד"ה אי זה יכשר: איזה זרע יהא הגון וירא שמים '''ומתקיים'''. וברשב"ם ב"ב צא, א ד"ה כדרבה: לפי שהי' ירא שמא ימותו בניו כו'. ע"ש. ובקה"ר עה"פ בדברי ר"נ: אינך יודע איזה בנים '''מתקיימין''' לך אם של נערותך אם של זקנותך אם שניהם כאחד טובים. ובאבות דר"נ פ"ג, ו "אם שניהם '''יתקיימו''' בידך".}}) "אם. . בנים שבילדותך יתקיימו לך או שמא לא יתקיימו אלא שבזקנותך": (ב) לפי סיפא דקרא "ואם שניהם כאחד טובים" אין זה מטעם ספיקא וחשש, אלא כל אימת שיכול להוסיף בהולדת בנים הרי הוא מצווה ע"ז.

והיינו, דלטעם הא' עיקר החיוב הוא משום חשש ביטול מצות פו"ר, וא"כ י"ל דנחשב כספיקא דאורייתא דשמא יבטל ממצות פו"ר{{הערה|בהגהות הרמ"ך שם בהמשך לדברי הגמ' כי לא תדע הזה יכשר: דחייש למיתת הראשונים '''ונמצא שלא קיים המצוה'''.}}; אבל לפי הטעם השני שבכתוב "ואם שניהם כאחד טובים", אין כאן משום חשש ביטול מצות פו"ר וספיקא דאורייתא, אלא הנהגה טובה ומצוה מדברי סופרים, שיהיו לו עוד בנים.

וזהו שכתב הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם", שכוונתו להטעם "ואם שניהם כאחד טובים", כי לדעת הרמב"ם עיקר הטעם הוא מסיפא דקרא, וחיובו אינו מטעם חשש ביטול מצות פו"ר דאורייתא, אלא הוי מצוה מדברי סופרים, וכנ"ל.

אמנם לכאורה ביאור זה דחוק הוא מכמה טעמים:

א) דוחק לחלק הפסוק לשני טעמים, כי מפשטות הכתוב משמע דהוי כולא טעמא חדא, וסיפא דקרא הוא המשך הספק דרישא: "אינך יודע אי זה מהם יכשר הזה או זה ואם ('''או''') שניהם כאחד טובים"{{הערה|להעיר שבקה"ר שם במאמר ר"י אינו מביא סיום הכתוב "אם שניהם כאחד טובים". ולאידך באבות דר"נ הובא זה בלשון ר"י "כי אינך יודע אם שניהם יתקיימו בידך אם שניהם כאחד טובים שנאמר בבוקר זרע את זרעך" (וראה ב' הנוסחאות באבות דר"נ). ובב"ר פס"א, ג במאמר ר"י לענין נתינה לעני נקט הטעם שבכתוב לא בתור ראי' מהכתוב אלא כחלק מלשונו, ולא הביא בכלל רישא דקרא. וראה זח"א קפח, א. זהר חדש רות (פט, רע"ג).}}.

ב) את"ל שהטעם הא' שבכתוב ("אינך יודע אי זה מהם יכשר") הוי חששא דביטול מ"ע דאורייתא (שמא ימותו בניו הראשונים), אינו מובן:

(א) לפי זה יוצא, שכל אימת שאשתו של אדם (גם אם ילדה לו בן ובת) אינה עוד בת בנים יש עליו חיוב לישא אשה (בת בנים) על אשתו{{הערה|ובזה אין מקום לכאורה לחשש דהכנסת צרה לביתו — "לעשות את זו צרה לזו" (ל' רש"י אחרי יח, יח), כיון שהוי ספק בקיום מ"ע דאורייתא, משא"כ להטעם השני הנ"ל שאין מקום לזה. כפשוט.}} (או לגרשה ולישא אחרת){{הערה|ראה בעל המאור יבמות שם. רא"ש שם פ"ח ס"ט. דרישה לטור אה"ע ס"א סק"ט.}} מחשש שמא ימותו — והרי לא מצינו שבנ"י יחמירו בזה{{הערה|ראה מקור חסד לספר חסידים סי' שעו שמביא ראיות מכ"מ שגם לפני חדר"ג לא הי' מנהג בנ"י (ובפרט גדולי ישראל) לישא שתי נשים.}} כדי לצאת דעת ר"י (ובפרט שמפורש בגמ'{{הערה|יבמות שם.}} "הלכה כרבי יהושע"{{הערה|וכ"ה ברי"ף שם. וראה בעל המאור ורא"ש שם (ומעשה רוקח שבהערה 31). וראה שו"ע אה"ע שם ס"ח ובנ"כ.}}).

(ב) ומאידך גיסא, אם הוי ספיקא בלבד — חל חיוב זה ד"לערב אל תנח ידך" דוקא כאשר יש לו רק בן ובת (או שני זכרים לדעת ב"ש), כי אז י"ל דאע"פ שקיים מצות פו"ר, מ"מ חיישינן למיתת אחד מהם ושוב אין בידו מצות פו"ר; אבל כאשר יש לו כמה בנים ובנות אז אין טעם שיחול עליו חיוב זה{{הערה|והא דבועז שהי' ירא שמא ימותו בניו (שהיו יותר משנים) — רשב"ם ב"ב שם — וכולם מתו בחייו — אין מזה הכרח שהוא חיוב (ראה בהנסמן בהערה שלאח"ז).}}, שהרי למיתה דבי תרי לא חיישינן{{הערה|יבמות כו, ב ותוס' שם. תוד"ה וחכ"א — ריש יומא. וראה שדי חמד שם. ולהעיר מערוך לנר ליבמות סא, ב ד"ה דלאו בת בנים.}} — ומסתימת לשון ר"י "היו לו בנים בילדותו" משמע בפשטות שהמדובר הוא לאו דוקא בשני בנים (בן ובת), כ"א גם כאשר היו לו כו"כ בנים.

ומלבד זאת — אין פירוש זה מספיק ליישב דברי הרמב"ם, שהרי עכ"פ הו"ל להרמב"ם להביא רישא דקרא - שנאמר "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (בלי המשך הטעם ד"אינך יודע גו'") — שבו נאמר עצם החיוב (וכמו שמצינו ברי"ף{{הערה|וכן בסמ"ג מ"ע מט.}} שהביא רק רישא דקרא הנ"ל, והרי גם הוא ס"ל "והא מילתא דרבנן היא" כדעת הרמב"ם ש"הוא מצווה מדברי סופרים").

ג. והנה בטעם שכתב הרמב"ם "שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" צ"ב לכאורה, לשונו "שכל '''המוסיף'''" ולא בלשון הרגיל — "כל המוליד"; ולאידך, אם תפס ל' "מוסיף", הו"ל לסיים "כאילו '''הוסיף''' עולם" בהתאם לתחלת הלשון "כל המוסיף נפש אחת" (וע"ד מרז"ל במס' סנהדרין{{הערה|לז, א — במשנה. והביאו הרמב"ם בהל' סנהדרין פי"ב ה"ג. וראה גם רמב"ם שבהערה הבאה.}} "כל '''המקיים''' נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו '''קיים''' עולם מלא"{{הערה|וברמב"ם הל' רוצח כו' ספ"א "וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים '''כל העולם כולו'''".}}), ולמה ממשיך "כאילו '''בנה''' כו'"?

גם צריך להבין: ברמב"ם הל' דעות{{הערה|ספ"ג.}} כ' בנוגע להכוונה בהולדת בנים "וישים על לבו שיהי' לו בן אולי יהי' חכם וגדול בישראל". ולכאורה הרי זו הסברה פשוטה ב"כאילו בנה עולם", ומדוע לא הביאה הרמב"ם כאן כטעם ע"ז שלא יבטל מלפרות ולרבות, כי אולי יהי' הבן הנולד חכם וגדול בישראל, ואז הרי זה לא רק "כאילו בנה עולם" אלא שזהו בנין עולם ממש?

ד. ויובן זה בהקדם הצ"ע, ובפרט אם נאמר (כדמוכחא מילתא){{הערה|כמ"ש במגיד משנה כאן ושם ה"ז.}} שדין זה ברמב"ם מקורו בדברי ר"י — ד"היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו"; מדוע שינה הרמב"ם מלשון ר"י ("היו לו בנים כו'") וכותב לשון אחר{{הערה|ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ה — שהרמב"ם מעתיק לשון הגמ'.}}?

וי"ל הביאור בזה בפשטות: בדין נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו — אפ"ל שני אופנים:

א) הוא (המשך מ)עצם חיוב העיקרי דמצות פו"ר, שגם לאחר שקיים מצוה זו בילדותו, יש עליו חיוב מד"ס להמשיך ("לא ליבטל") במצות פו"ר גם בזקנותו. ולפי זה — הכתוב בקהלת הוי{{הערה|שם=:0|להעיר מהשינויים במדרשים הנ"ל הערות 10, 12: בקה"ר מביא רק ל' הכתוב (ע"ד ל' הגמרא); באבות דר"נ "אלא שא אשה והוליד בנים ובנות והרבה פרי' ורבי' בעולם"; בב"ר שם בסופו "ר' דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן אם היו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים וממי אתה למד מאברהם כו'", ומשמע שהוא לימוד בפ"ע, ואינו מטעם המשך קיום מצות פו"ר. וראה בארוכה יפ"ת (השלם) ונזר הקדש (השלם) לב"ר שם.}} גילוי מילתא וביאור במצות פו"ר שמן התורה. או

ב) הוא חיוב ודין בפ"ע, שאף שקיים מצות פו"ר ע"י הבנים שהיו לו בילדותו, ה"ה מצווה בדברי קבלה <ref name=":0" /> "בבוקר זרע את זרעך גו'" להוליד בנים גם בזקנותו [וכן משמע לכאורה מהמשך דברי ר"י, שאינו מסתפק בציווי הולדת בנים ("היו לו בנים בילדותו כו'"), אלא{{הערה|ראה עיון יעקב (לע"י) וערוך לנר יבמות שם. ועוד.}} מתחיל כענין חדש — "נשא אשה. . היו לו בנים . ."]. 

}}
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:לקוטי שיחות חלק ל]]