הצגת המקור של הדף "פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)/ברוך שמו"

{{פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
{{עוגן|פרק קח|(קח)}} '''ברוך שמו.''' פי' בסידור שם זה שם הוי' דז"א דברי'. בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה כו'. הנה בחי' ז"א דבריאה שרשו הוא בבחי' ז"א דאצי' דאעפ"י שבחי' המל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה ומע"י שהוא בחי' כתר דבריאה מקבלים או"א דבריאה ומהם נמשך לז"א דבריאה מ"מ בחי' המדות א' הוא וגם שז"א דבריאה היינו רק בחי' המדות שברצון ושכל המתפשט למטה להיות עולם הנברא יש מאין וכמו בראשית בקדמין ובחוכמתא ברא אלקים כו' כידוע וכ"ז רק בבחי' שם אלקים או שם אד' שהוא שם הפעולה שמתפשט למטה חוץ מעצמותו להיות יש נפרד כו' ושם הוי' דמדות דז"א דאצי' הוא שם העצם דאיהו וחיוהי חד כו' קודם שבא לכלל בחי' התפשטות לברוא גם ברצון ושכל כו' (וכידוע דבקדמין כו' היינו כמ"ש בזוהר כד סליק ברעותא למברי עלמא וכמאמר בעלמא די ברא כרעותי' כו' שהוא בחי' א"א דבריאה כמ"ש במ"א). ולכך נק' הוי' הי' והוה כו' למעלה מבחי' הזמן שהוא בחי' המל' כידוע וע"כ א' ברוך שמו סתם דה' אחד ושמו אחד דכמו שבמדות דאצי' איהו וחיוהי חד כו' כך גם במדות דאצי' שבאין בהתפשטות בשביל הבריאה כו' עדיין מיוחדים בעצמותו עד"מ אדם שרוצה בלבו דבר מה מגלה הדבר בדבור שהגם שהדבור בא בגילוי מאמר פתוח אבל בהרהור שבמח' שמהרהר לעצמו מה שחפץ בלבו נק' מאמר סתום כו'. אך בהגיעו לגילוי בדיבור גם הוא בא למטה לחוץ מעצמותו משא"כ עצם הדבר שחפץ בלבו שמהרהר בו לעצמו נק' מדות שבלב שבמח' בשם הרהורי לבו עדיין ומיוחדים בעצם המדות שבלב עדיין וכך יובן במדות דז"א דבריאה שהן מדות שבאין במחשבה והן שרש כל אשר בא בגילוי המאמרות כמו ויאמר אלקים יהי אור שבא בדיבור במאמר פתוח הרי בא בגילוי אור אמירה זו כמו שהי' תחלה במח' עצמה שהוא בחי' חסד דז"א דבריאה וכה"ג מאמר יהי רקיע בבחי' הגבורה כו'. אבל עצם המדות שבמחשבה הרי מיוחדים במדות שבלב ונק' שם הוי' בשם העצם דמדות דז"א דאצי' שנק' מדות שבלב אדם דאצי' כידוע. ועז"א ברוך שמו ל' נסתר ונעלם להיותם כלולי' ומתאחדים בהעלם עצמות המדות אבל מה שמאיר ומתפשט מבחי' המדות שבמח' בגילוי לדיבור נק' בחי' מל' דבריאה שהוא בחי' נוק' דז"א דבריאה ולפי שבא מהעלם העצמות לגילוי ע"כ א' ע"ז ברוך אתה לנוכח ונק' מלך כו' שאותיות המח' באין לגילוי גמור רק שנק' עלמין סתימין ואותיות הדיבור נק' עלמין דאתגליין כידוע. וזהו שמבחי' רדל"א דברוך שאמר עד ברוך שמו הכל מתאחד בעצמות עד בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה שם הוא ראשית הגילוי לחוץ מן העצמות להיות בריאה מאין ליש ממש ונק' מלך העולם וד"ל. והנה מעתה י"ל בכללות ענין ברוך שבכל המדריגו' הללו מברוך שאמר עד ברוך שמו שכולן רק יסוד ושרש לענין מ"ש בא"י כו' האל אב הרחמן המהולל בפה כו' להיות דמ"ש המהולל בפה עמו משובח ומפואר כו' הרי זה כללות ענין פסד"ז שהן שירות ותשבחות דכל העולמו' נשמות ומלאכי' שמעלי' מ"ן בשיר וזמרה לשבח ולפאר בהללוי"ה דוקא כמו ארוממך אלקי המלך כו' (וכמ"ש במ"א באריכות בשרש ענין פסוד"ז שהוא להאיר למעלה תוס' אור כמו בהלו נרו כו' ע"י העלאת מ"ן השיר והשבח דוקא כו'). והנה כדי שיהי' כח ועוז בהתעוררות זאת דפסוקי דזמרה שיוכלו להעלות מ"ן באתעדל"ת בשיר וזמרה שא"א להם מעצמן להעלות כ"כ מנמוך לגבוה כו' כי אין ערך לנברא בע"ג לבלתי בע"ג ומה גם שיוכל לספר ולהלל בשבחו בשיר וזמרה (שהרי השבח שהעבד משבח לאדון יש לעבד ערך ויחוס השתוות במין שבח זה האנושי כמו בשכל ומדו' וגדולה וגבורה ועושר וכה"ג שישוה העבד לאדון בשבחים אלו עד שיתפעל האדון מזה אבל לגבי עצמות המאציל דלאו מכל אינון מדות כו' כמ"ש לך ה' הגדולה כו' וכתיב אל מי תדמיוני ואשווה כו' לא יש השתוות ערך שישיגוהו התוארים והשבחי' הבאי' בסדרי השתלשלות העולמות רק שמתצמצם עצמו להיות מהולל ומשובח ומפואר לפ"ע). הנה לזאת נמשך כח ועוז מלמעלה בבחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת הנק' כח המע' מ"ן שזה צריך לבוא ממקו' ומדריג' העליונה ביותר והוא מבחי' הכתר שבכל פרצוף דוקא שבכל ע"ס דאצי' אשר בכל פרט ופרט צריך לבא המשכה זו מבחי' הכתר שבו דווקא וכמו ברוך שאמר כו' בחי' רדל"א שהוא כתר דע"י וברוך הוא כתר דא"א וברוך אומר כו' כתר דח"ס וכן גוזר ומקיים בחי' כתר דאבא כו' כי ברוך בכל פרט הוא בחי' הכתר שבו דוקא עד ברוך שמו בז"א דבריאה היינו בחי' כתר שבו וכן בא"י כו' בחי' נוק' דז"א דבריאה הרי ברוך זה הוא בחי' כתר דנוק' כו'. והטעם הוא כי בחי' השרש של המשכה זאת להיות מזה כח ועוז לעורר העלאת מ"ן למטה מטה ביותר ה"ז עוצם ירידת האור למטה וזהו הכלל דכל הגבוה גבוה יותר יוכל להשפיל א"ע למטה מטה ביותר ע"כ כדי שיהי' העלאה דשיר בפסוד"ז גם במלאכים דעשי' היותר אחרוני' צריך לבוא שם הכח לעורר מאור ומדריגה היותר עליונ' ולכך צריך להיות ההמשכה גם מבחי' רדל"א שהוא ממוצע בין עצמות המאציל כו' כנ"ל רק שבא דרך השתלשלות מעילה לעלול דהיינו מבחי' רדל"א עד בחי' נוק' דז"א דבריאה שהוא מל' דבריא' כמ"ש בא"י אמ"ה כו' שאז יכול להיו' מהולל בפה עמו כו' וזה הברכה בא"י כו' האל אב הרחמן כו' המהולל כו'. ואם לא כל ההכנה ביסוד ושרש ומקור לכח העלאת דשיר דפסוד"ז מב"ש עד ברוך שמו א"א להיות מהולל כו' כי אין זה בכח עצמו כלל כנ"ל וד"ל. אך א"כ מה זה שאמר האל אב הרחמן המהולל כו' דמשמע שנעשה כח התעוררות בהעלאת מ"ן דשיר ע"י שהוא אב הרחמן על כן הוא מהולל כו'. הענין הוא דגם זה אמת דהנה מצד הארת והמשכ' י"ג מדה"ר העליונים שמרחם על הנשמות כו' ומלאכי' דבי"ע לזאת בא המשכה העליונה לעוררם בהעלאת מ"ן שיוכלו לעלות ולא ישארו למטה כו' כידוע בענין ב"ק המעורר בתשובה שהוא בא מחמת הר"ר די"ג מדה"ר דוקא אך י"ג מדה"ר הוא בבחי' הכתר שבכל פרצוף דוקא שהרחמנות באה מצד הרוממו' בעצם המשפיע והשפלות של המקבל כו' כמ"ש במ"א ולזאת הרי מתחיל שרש הראשון די"ג מדה"ר על העולמות התחתוני' מבחי' כתר דע"י שהוא ברוך שאמר כו' שהוא המרומם לבדו ומתנשא מימות עולם שהן ז"ת דע"י שהן מתלבשים בא"א שרש הנאצלים כנ"ל. ואח"כ יורד ומשתלשל אור י"ג מדה"ר דכתר דע"י לא"א באמרו ברך הוא שהוא בחי' כתר דא"א כו' עד ברוך שמו בחי' כתר דז"א דבריאה י"ג מדה"ר שבו נמשך לנוק' דז"א דבריאה באמרו בא"י כו'. וזהו מ"ש האל אב הרחמן בגילוי מבחי' מל' דבריאה בנברא יש מאין שבאה המשכת הרחמים מהעלם העצמות לידי גילוי גמור והוא עיקר הבא בגילוי התעוררות לעורר לנשמות ומלאכים כו' שישבחו ויפארו כו' להיות מהולל ומשובח בפי כל עד שיר גלגלים דעשי' כו' וד"ל. ואחר השיר בפסוד"ז דוקא אז יוכלו כל העולמות לבא בבחי' התכללות במס"נ ממש כמו ענין מיכאל מקריב נשמות ע"ג המזבח שהוא לאשתאבא בגופא דמלכא ממש כידוע והיינו ענין מס"נ דק"ש באמרו ואהבת כו' בכל נפשך ממש. וזהו עיקר בחי' העלאת מ"ן דנשמות ומלאכי' בכל פסוד"ז בהעלאה דשיר וזמרה בפה שאינו רק בחי' הכנה בלבד לעיקר העלאת מ"ן דמס"נ והתכללות ממש שבק"ש. וזהו כל עיקר ענין פסוד"ז שתים שלפניה שלפני ק"ש כו'. ואמנם בשביל העלאה דשיר בלבד צריך לבא מלמעלה ומדריגה יותר עליונה מבשביל העלאה דמס"נ מאחר שצריך לבא למטה ביותר כנ"ל. (וכידוע בענין עומק רום ועומק תחת כו' וד"ל):
}}

[[קטגוריה:פירוש המילות (אדמו"ר האמצעי)]]