הצגת המקור של הדף "קונטרס העבודה/הוספה - מכתב אדמו"ר הריי"צ"

{{קונטרס העבודה}}
== הוספה ==
=== (מכתב כ"ק אדמו"ר (מהוריי"צ) נ"ע) ===
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
ב"ה, ד' שבט, תרצ"א, ריגא.

אל ידידינו אנ"ש אשר בעי"ת

בילגורייא, יע"א.

ה' עליהם יחיו.

שלום וברכה

במענה על שאלתם בהמבואר בתו"א במאמר אסרי לנפן, וב[[לקוטי אמרים פרק מג|סש"ב פמ"ג]], היינו במעלת מדרי' הצדיקים, ומעלת עבודת הבע"ת, ובעניני מדרי' המשכתן בלבושי הנשמה בג"ע, ומדרי' אהבה רבה ואהבה בתענוגים.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

הנה ג' סוגי אהבה הם, אהבת עולם, אהבה רבה, אהבה בתענוגים וכל אחת מהן כלולה ממדריגות ובחינות רבות חלוקות זו מזו וענפיהן מרובים, ולעוצם דקות ענינם יש בהם יחס פנימי, הגם שבכללותם הם רחוקות זה מזה.

עולם הוא לשון העלם וגם לשון נצחי וכמ"ש ועבדו לעולם, והגם שהוא רק עד היובל, ויובל הוא נו"ן שנה, אמנם לגבי האדם שימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, המספר דנו"ן שנה הוא מספר גדול ומכונה בשם עולם לשון נצחי. ועל למעלה כתיב לעולמי עד שהוא נצחי לעלם ולעלמי עלמיא. והנה שני פירושים אלו בתיבת עולם הם הפכים ממש. דעולם לשון העלם הוא מוגבל בגבול ממש, וזה כל ענינו שהוא מוגבל. ועולם לשון נצחי הוא בלי גבול. ונבול ובל"ג הרי אין ערך ביניהם כלל. והם שתי בחינות אהבה, החלוקות בעצם מהותם, ועם זה הרי שתיהם נקראות בשם אחד אהבת עולם.

אהבת עולם, עולם לשון העלם, פירושה אהבה הלקוחה מעניני עולם. ובה כמה מיני מדריגות חלוקות זו מזו, וכל בחינה ומדריגה מתחלקת לאלפים ורבבות מדריגות, להיות שאהבה זו היא לפי מעלת מדריגת הנשמה ורוח ונפש שלו, ולפי מעלת שכלו, ולפי מזיגת והרכבת מדותיו, אשר התחלקות זו היא לאו דוקא במדרי' אהבה זו, אלא כן היא בכל מדריגה וסוג אהבה, וכן הוא גם במדת היראה וכו'. ובאהבה זו הנה כל זה נוגע ביתר שאת ויתר עז לחיותה בחי' ומדרי' אהבה היותר נמוכה. ובכללותה הנה היא נקראת אהבת עולם, לפי שהיא מה שנלקחה מעניני עולם, וכמ"ש לאהבה את ה' אלקיך כי הוא חייך, וכשם שהאדם אוהב חיי נפשו כן הוא אוהב את ה' להיות שזהו חיותו. ונקראת אהבת עולם דחיות העולם הוא אלקות, ובה גופא עוד מדרי' אחת כללית – היפך הראשונה – והוא דכל מקור העולם הוא רק מבחי' הארה בעלמא בלבד שאינה תופסת מקום כלל לגבי אוא"ס ב"ה.

הרי בבחי' ומדרי' כללית אחת הנה יש בה שני ענפים מיוחדים שלכל א' מהם השכלה מיוחדת והתבוננות מיוחדת, ומ"מ הרי שתיהם באות ממחצב אחד שהוא גבול ומדה דעולם לשון העלם. ושתיהם כאחד אם כי מחולקות המה בעצם מהותם דהמדריגה הא' בקירוב והמדריגה הב' בהפלאה, הנה מ"מ שתיהם באות ע"פ השכל והשגה, היינו לפי ערך השכל וההשגה.

אהבת עולם, עולם לשון נצחי, ופי' אהבה נצחית, היינו טבעית ועצמית שאין בה שינוי וחילוף ותמורה, ואינה תלוי' בזמן ומקום. ובה כמה בחינות ומדריגות בעצם מהות ענינה. וכנ"ל במדרי' הא', שיש הפרש במדרי' נר"נ ומעלת המוחין ומדות, אשר כן הוא גם במדרי' זו. וכנ"ל אשר כן הוא בכל המדריגות, אלא שיש הפרש עצמי ביניהם – היינו בין אהבת עולם הא' לאהבת עולם הב' – דבמדריגה הא' הרי עצם מהות האהבה היא לפי מעלת מדרי' הנר"נ וכו' כנ"ל. אמנם במדרי' הב' הוא רק מה שהתגלות אהבה זו – דאהבת עולם הב' – בכללותה, וכן אופן התגלותה הוא לפי ערך מעלת מדריגת הנר"נ וכו'. אבל עצם מהותה הנה בכללותה היא שוה בכלם. וטעם הדבר הוא פשוט, דמדריגה הא' היא באה מסיבה, והיינו שהיא מסובבת ובאה כעין בדרך ממילא. א"כ הרי האהבה היא מסובבת. משא"כ במדריגה הב' – אהבה נצחית – הרי הסיבה והמסובב כאחד ובענין אחד. אמנם לנגד זה הרי יש מעלה בהמדריגה הא' לגבי הב', דלהיותה מסובבת לכן הרי יש לה פעולות מה שהיא פועלת, והיינו דהאהבה יש לה תוצאות, והתוצאות המה פעולות הנורמות גידול האהבה. וכמו כשאוהב חיי נפשו הנה אהבה זו יש לה פעולות, והוא לאכול ולשתות ולנוח. וכן בשארי הענינים הבאים מאהבת החיים אשר כל הענינים הללו הם תוצאות אהבתו לחיים. ותוצאות האלו הם פעולות הגורמות תוספות קישור החיות באברי הגוף, ועילוי אברי הגוף והזדככותם לקבל בדקות ועילוי יותר חיות הנפש. וכמבואר ענינו במ"א באופני התקשרות החיות והאברים וכו'. ובדוגמא כזאת יובן גם בענין האהבה הא' שהיא מסובבת ולהיות כן היא פועלת, והיינו שיש לה תוצאות. והתוצאות המה קיום התורה ומצות, בחפץ ורצון. ובמאמר רבינו נ"ע ([[לקוטי אמרים פרק ד|סש"ב פ"ד]]) כי המקיימן באמת הוא האוהב את שם הוי'. אבל האהבה הב' אינה מסובבת ולזאת אינה מוכרחת שתפעול מעצמה ולהיותה טבעית ועצמית היא פועלת תמיד כפי אופן פעולת הטבע בגדר העצמי, אשר אינו משתוה לגדרי פעולותיו של זיו והארה.

וביאור דבר זה יובן מהמבואר במ"א בענין מעינות תהום רבה הנוזלים עמוק עמוק בבטן האדמה, ואינם מתגלים לעולם. כי אלו המתגלים בסבות, או ע"י חפירה, הם מגידי הארץ הגלוים, אבל מעינות התהום הם עמוק עמוק בבטן האדמה ובלתי מתגלים. אמנם להיות כי המעינות דתהום רבה נמצאים בארץ, אף כי אינם בעלי פועל לפעול דבר ואינם שייכים לשום פעולה, ואינם אלא רק מה שהם נמצאים במציאות נמצא בארץ, לזאת הנה טבע הארץ להיות רטובה. והגם שאין יחס כלל בין מעינות התהום לרטיבת הארץ, מ"מ הנה מזה שבארץ נמצאים המעינות דתהום רבה לזאת בסיבת מסיבות דבעל הסיבות ב"ה הנה טבע הארץ להיות רטובה. והנה להיות כי בארץ דוקא יש טבע הרטיבות (הנק' בל' העולם פייכטקייט) הנה הארץ דוקא הרי יש בה טבע הצמיחה. והגם דמים דוקא הם המצמיחים, אמנם הנה זה מה שהמים מצמיחים הוא בהמטרם על הארץ דוקא. והראי' דבהיות המים בהעננים הרי אז אינם מצמיחים, ורק כאשר המים בארץ אז הם מטיבים את הצמיחה. אבל גוף ועצם הצמיחה הוא בארץ דוקא שהוא מטבע הרטיבה שיש בארץ. והנה ענין הרטיבה שישנו בארץ דוקא הנה זה בא מזה שמעינות התהום שוכנים בארץ. והגם שאין ביניהם יחס כנ"ל, מ"מ הרי שכינה זו מה שמעינות תהום רבה שוכנים בארץ היא פעולה טבעית. וכמו שני שכנים בדירה אחת שאין ביניהם ולא כלום, הנה עי"ז מה ששניהם נמצאים בדירה אחת הנה הם פועלים זה על זה. והפעולות מה שפועלים זה על זה הוא באופן טבעי. והיינו שאין זה בדרך פועל ופעולה. דהנה בפועל ופעולה הרי הפועל מתלבש בהפעולה שהוא בקירוב והתלבשות. אבל כאן אינו כן, והוא רק שמעינות תהום רבה שוכנים בארץ. אמנם מזה שהם שוכנים בהארץ הרי בהארץ דוקא יש בה טבע הרטיבות.

וככל המשל הזה יובן בענין אהבה זו דאהבת עולם הנצחית, הנה מעצם מציאות היותה נמצאת במציאות נמצא היא פועלת תמיד, והיינו בדוגמת דבר המעינות של תהום רבה השוכנים בארין, הנה משכינה זו הרי נעשה דבר מה, הנה כמו"כ הוא בטבע אהבה זו, אלא שהיא עוד בגדר העצמי. הכוונה בזה דהתהום הוא עצמי בנבראים הגולמים, ומדריגת אהבה זו היא עצמי נפשיי. לכן הנה בשער שאנו מייחסים לה ענין הפעולה הנה לפי ענינה אופן הפעולה היא בלולה מטבע ועצם כאחד. הרי דבחי' ומדרי' אחת היא כפולה בשתי מעלות רחוקות והפכית: א. טבעית. ב. עצמית. אשר עם היות דכל אחת מהן מוגדרת בהגדרתה, הנה עם זה באים בנפעל אחד.

וכללות כלם היינו א. אהבת עולם עם שני חלקי'. א. קירוב. ב. הפלאה. ב. אהבת עולם עם שני סוגים. א. טבעי. ב. עצמי. נכללים בשם אחד: אהבת עולם.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

אהבה רבה, היא הבאה מלמעלה ע"י הקדמת אהבת עולם מדרי' הא', חלק השני. שהיא אהבה שכלית הבאה ונלקחת מן השכל וההתבוננות. ולמותר לבאר כי אהבה זו תלוי' בכל הענינים המבוארים לעיל, אשר מובן הוא במכ"ש מאהבת עולם הב'. ומה אהבת עולם הנצחי שהיא עצמה הרי אינה משתנית ואינה מתחלפת ואינה תלוי' בזמן ומקום, הרי התגלותה ואופנה תלוי' בכל הנ"ל, מכש"כ אהבה רבה שהיא באה אחר העבודה דאהבת עולם הא' שתלוי' בכל הענינים הנ"ל.

ובמילא יובן דבמדריגת אהבה זו הרי יש בה ג"כ המעלה שנת"ל במדריגה הא' דאהבת עולם לגבי מדריגה הב' בזה שיש לה תוצאות ופעולות כנ"ל. אמנם ההפרש ביניהם הוא דבמדריגה הא' דאהבת עולם הנה האהבה היא בלב בלבד. והגם דבאהבתו זאת הרי פועל וגורם חיות בקיום התורה ומצות, שהרי הוא מקיימן באמת ואוהב שם הוי' כנ"ל, אמנם הוא בהמצות הקבועות, כלומר בקיום המצוה בלבד. והיינו דבכל מצוה שהוא עושה הוא בחיות. אמנם באהבה רבה הוא מה שהאהבה ניכרת בכל כחותיו ולא בלב בלבד ששם משכן המדות, וכמו הרץ לדבר מצוה שהמרוצה מה שהוא רץ לדבר מצוה ה"ה כלולה מחיות רצון וענג כאחד. ובכל זמן ובכל מקום הוא מוקף ומסובב מאהבה זו ושוכח על עצמו לגמרי. ער פיהלט זיך ניט. שהדבר הנעשה ונפעל הוא כמו שנעשה בדרך מאליו וממילא מפני המקיף העליון המקיפו מכל צד ופינה ומחי' אותו בחיות פנימי.

והנה יובן דבר זה בהענין דלימוד התורה ברבים, שיש בזה ב' אופנים. עצם ענין הלימוד ברבים הוא מצוה דת"ת. ויש המקיימים אותה ע"ד מצות אנשים מלומדה. והוא ע"פ הרגילות והמנהג הקבוע בכל תפוצות ישראל ללמוד שעורי תורה ברבים. וכאשר למודו הוא בחיות הן בגוף ועצם הלמוד שהוא בחשק והן בהשתדלות להרבות חברים לומדי השעור, זהו הוראה על החיות בהענין. והיא מדרי' הא'. אבל כאשר זוכה להתעוררות אהבה רבה הנה האהבה מתפשטת בכל כחותיו. והיינו דלבד זה מה שעצם למודו הוא באופן אחר לגמרי, היינו הן בגוף ועצם הבנת הענין ההוא שלומד והן בהבכן שנוגע למעשה, וואס בא אים געפינט זיך ארויס אַ בכן בכל ענין. והיינו שבכל ענין וואָס ער לערענט שיינט דאָס אָפּ אין אַ מעשה טוב. הנה עוד זאת שהאהבה מקפת אותו תמיד. אז ווען ער נייט און שטייט לינט אים אלץ אין קאָפּ און אין הארצען דער ענין פון לימוד התורה ברבים. וכל כך הוא מסור ונתון אל הענין עד שאינו נוגע לו הסביבה כלל. וכן מה יהיו שעורי הלימודים, אם תושב"כ או תושבע"פ, נגלה או חסידות, אם האנשים הלומדים הם בעלי תורה או פשוטים, וכן אם המקום הוא מקום תורה אם לאו. והיינו להיות שכולו מוקף ומסובב באהבה רבה זו שיהי' הענין דלימוד התורה ברבים, ולזאת הנה בכל מקום אשר הוא נמצא שם, בין בקביעות בין בהזדמנות, הנה הוא חושב ומהרהר ומדבר בענין לימוד התורה ברבים.

כי באמת באיש יהודי אינו שייך ענין הזדמנות, דכתיב מה' מצעדי גבר כוננו ובכל מקום שאיש ישראל עובר אפילו באקראי בעלמא הוא בהשגחה פרטית בשביל כוונה שעלה במחה"ק ית' ויתעלה. אז א איך פארט אין וועג און שטעלט זיך אָפּ אין איין אָרט אין וועלכען ער האט ניט געטראכט אָפּשטעלען זיך ומתפלל שם אחת התפלות דשחרית מנחה או מעריב או אומר איזה מזמור מזמירות דוד מלך ישראל או פסוק תורה, הנה בשביל זה הוכרח להתעכב שם. כי כל תנועה ותנועה היא בהשגחה פרטית. והוא רק מה שהאדם חושב שזהו בהזדמנות, אבל באמת הוא בשביל כוונה דתורה אור ועבודת הבירורים.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

אהבה בתענוגים, והיא בחינה כללית העולה על כולנה. והיא במעלת מדריגת עובדי הוי' בנשמתם. שהיא עבודה מצד הנשמה בכלל. והנה תענוג בכלל הוא מבחי' מקיפים שבנפש שגבהה מעלתם על הפנימי'. אמנם גם בהם יש חלוקי מדרי' כלליות ופרטיות. דענג הגם שהוא ג"כ רק כח בנפש ואינו הנפש עצמו, מ"מ הנה בכללותו הוא הכח היותר עליון והיותר קרוב אל עצם הנפש. שהרי גם כח הרצון הוא ג"כ אינו כח פרטי בנפש, כמו כח השכל שהוא כח פרטי אבל רצון הוא כח כללי והוא רק הטיית הנפש מה שהנפש נוטה ורוצה באיזה דבר. ומכש"כ ענג שהוא קרוב אל הנפש ומתאחד עמו בהתאחדות גמורה. ומ"מ הרי גם בענג יש כמה בחינות ומדריגות כמו ענג המורכב באיזה דבר, וענג פשוט הבלתי מורכב בשום דבר. ובענג הפשוט הרי יש בו מה שבא במורגש באיזה דבר והענג הפשוט הבלתי מורגש. והעולה על כולנה הוא הענג הפשוט הבלתי מורכב כלל.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

ג' סוגי אהבה המבוארים בזה הם כלליים, ואף כי כל אחת מהן מוגדרת ומוגבלת בגדרה וענינה, הלא כל אשר מוח בקדקדו יבין כי הרוחני אינו מוגדר במחיצת אבנים או ברזל או במראות של גוונים וצבעים דאדום ושחור או ירוק או בטעמים של מתיקות חמיצות וחריפות אשר כל אלה גדרי החומר והגולם הם. אמנם גדרי הרוחני הם המעלה והמדריגה, והוא ע"ד שביאר הרמב"ם (הל' יסוה"ת פ"ב הו"ז) במעלת המלאכים. אם כן הרי כל ג' סוגי האהבה ימצא בהם ענפים שהם בדומה זה מעין זה. וכמו בסוג הא' בחלק הא' שאוהב חיי נפשו, הנה יש בה רצון וענג שהם יסודי וגדרי דאהבה רבה ואהבה בתענוגים. שיסוד האהבה רבה הוא הרצון שהוא במרוצה כנ"ל ואהבה בתענוגים יסודו הענג. ובש"כ בסוג הב' דאהבת עולם שיש בו גם מסוג הא' ומרוצה נעלמה שאינה נפסקת לעולם, שהוא מעין הגדר דאה"ר אלא דבאה"ר הוא בגלוי. וכל רצון הגלוי הוא בעל כח אדיר ותקיף ביותר. והטבעי גם אם הוא עצמי הוא נעלמי, ולהיותו עצמי הרי יש בו גם מעין אהבה בתענונים שהוא מאוחד בנפש וכנ"ל. וכן הוא באה"ר ותענונים שיש להם יחס זל"ז. ובזה יובן לשון רבינו נ"ע בפמ"ג אהבה רבה והיא אהבה בתענונים כו'. וכן יש בהם בערך מהותם ענינים דומים מעין מה שלמטה מהם. וטעם הדבר הוא לפי דגם מה שלמטה מהם, היינו אהבת עולם, היא ג"כ מדריגה רוחנית. וכן להיפך אהבה בתענוגים גם במדריגה היותר עליונה כמו ענג הפשוט הבלתי מורגש הוא ג"כ רק כח הנפש בלבד ולא הנפש עצמה. ולזאת הנה כל הרוחנים יש להם יחס כללי, ולכן כלם נקראים בתואר כללי אחד, בשם: אהבה.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

והנה במעלת עובדי הוי' ומדריגתם יש כמה בחינות ומדריגות אבל בכללות כלם נחלקים המה בשני מיני סוגים כללים, והם צדיקים ובע"ת. וכל אחד מהם, אם כי נחלקים לכמה בחינות ומדריגות, אבל בכללותם הם שנים. צדיקים: א. עובדי ה' בגופם. ב. עובדי ה' בנשמתם. והבע"ת. א. השב אל הוי' על חטאיו ופשעיו. ב. עבודתו במדרי' התשובה, כי כל דבר עבודה לחטא יחשב.

עובדי ה' בגופם הם העוסקים בעבודה במוח ובלב. והכוונה הוא שצריכים לעבודה ויגיעה ביגיעת בשר ויגיעת נפש, לפי שחומר הגוף מעלים ומסתיר על אור נשמתם. ולזאת הנה זה כל עבודתם להסיר את ההעלמות וההסתרים. ויש בזה חלוקי זמנים שלא כל העתים שוות.

עובדי ה' בנשמתם הוא שאין חומר הגוף מעלים ומסתיר עליהם כלל, והגם דגם המה מלובשים בגוף, אבל כל אבריהם הנה הם קדושים ואינם חוצצים לגבי אור הנשמה כלל. וכמ"ש גבי משה ותרא אותו כי טוב הוא שנתמלא הבית אורה, שחומר הגוף עצמו הוא טוב. ואינם צריכים שום עבודה ויגיעה כלל. והגם דגם בהם שייך הענין דעבודה בפועל, אבל אין זה ענין של יגיעה כלל כמו בעובדי ה' בגופם.

עבודת הבעלי תשובה הוא ששוברים את כל מהותם לגמרי מן הקצה אל הקצה. ותמורת זה אשר בעת הטאו וסורו מן הדרך הישר ר"ל הנה אין פחד אלקים לנגד עיניו כלל. וח"ו ויאמרו לאל כו' ודעת דרכיו לא יחפצו והלל רשע על תאוות נפשו, הנה עתה בעת תשובתו אל ה' מקרב ולב עמוק ונהפך בכל דרכיו לשמור דרכי החיים בקיום התומ"צ הנה הוא ירא אלקים ונפחד ונרעש על דקדוק קל של ד"ס. וכל ענינו הוא לשבור את רצונותיו עד שלא ירצה כלל בשום דבר גשמי וממעט באכו"ש ושינה ומתענג לסגף א"ע.

והנה נודע דענין התשובה הרי אין הכוונה כפשוטו לבד והוא לשוב על חטא ועון. כ"א ענין התשובה הוא כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. היינו להעלותה לבחינה ומדריגה שלמעלה מהמדריגה שעלי' נאמר נשמה שנתת בי כו'. וזהו אל האלקים אשר נתנה שכל עבודתו הוא להעלות רוחו נפשו ונשמתו לבחי' שלמעלה מבחי' אשר נתנה. וענין עבודה זו הוא מה שמדקדק על עצמו בעבודתו ביותר, והיינו שכל מדריגה בעבודה גם המדרי' היותר נעלית מוצא חסרון בחשבו כי הכל לחטא יחשב. וצריכים להעלות ולהגיע למדריגה עליונה יותר. וע"ד הטבילות של כה"ג בהעבודות דיוהכ"פ. דבכללות ענין הטבילה הרי יש ב' אופנים: טבילה מטומאה לטהרה, וטבילה של טהרה היינו מקדש למקודש ממנו. והן המה העליות דיוהכ"פ.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

והנה הב' סוגי עובדים: צדיקים ובעלי תשובה, אף שרחוקים המה זה מזה בעצם מהותם ובעניניהם, הנה ע"פ תורת אמת הנ"ל, כי הרוחני אינו נמדד ואינו משוער במדידה והגדרת הגבלת החומרי', הרי יש יחס בין שני הסוגים בכלל, ובין מדרי' הא' שבצדיקים לסוג הא' שבבעלי תשובה, ובין מדרי' הב' שבצדיקים לסוג הב' שבבעלי תשובה בפרט.

דמדרי' הא' שבצדיקים הרי כל עניניהם הוא בבירור וזיכוך חומרם וסוג הא' שבבעלי תשובה הנה כל מעינם בשבירת חומרם. ומדרי' הב' שבצדיקים כל עבודתם הוא באור נשמתם, וסוג הב' שבבע"ת הנה כל התעסקותם הוא בעילוי נפשם.

הנה יוצא לנו מזה מושג ומובן דהשני סוגים עובדים צדיקים ובע"ת עם ארבעת אופני עבודתם ה"ה נכללים בב' עבודות כלליות: עבודת הגוף ועבודת הנשמה. דהמדרי' הא' שבצדיקים והסוג הא' שבבע"ת כל עבודתם הוא בהגוף. והמדרי' הב' שבצדיקים והסוג הב' שבבעלי תשובה כל עבודתם הוא באור הנשמה. אלא שההפרש ביניהם הוא רק באופני ודרכי העבודה. שהצדיקים אופן עבודתם הוא בדרך המשכה מלמעלה למטה ובע"ת הנה אופן עבודתם הוא בדרך העלאה מלמטה למעלה. שהרי הצדיקים הנה גם במדרי' הא' הוא בדרך המשכה מלמעלה למטה. דענין בירור וזיכוך גופם הוא ע"י אור תורח ומצוה ועבודה שבלב. כי לרע ח"ו אין להם שום שייכות כלל.
ובבע"ת גם בסוג הב' הוא בדרך העלאה מלמטה למעלה, מה שכל ענינם הוא לעלות בעילוי אחר עילוי בדבקות נפשם.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

והנה ירידת הנשמה בגוף הוא בשביל עלייתה בעילוי אחר עילוי ע"י קיום התומ"צ למטה דוקא, כנודע. אמנם איך תהי' היכולת בנשמה לקבל גילוי אורות נעלים כאלו, הנה זהו ע"י קיום המצות מעשיות בהיום לעשותם בעוה"ז, שנעשים לבושים אל הנשמה במדריגות דג"ע.

ובזה הם הב' המדרי' דצדיקים ובע"ת. דצדיקים כללות עבודתם הוא בהמשכה מלמעלה למטה ובירור וזיכוך החומריות להסיר האבק והעפר שנקבץ בו, שזהו כבס ביין לבושו. ולזאת ממשיכים בחינת ענג העליון.

ומה שפירשו לעצמם אהבה בתענוגים אין הענין כן, אלא שהוא המשכת בחי' ענג העליון. היינו שאין זה המשכת בחי' הרצון או בחי' חו"ב. להיות שזהו מדרי' עבודת הצדיקים והצדיקים הם בבחינה ומדרי' עושין רצונו של מקום שהם מקיימים רצון העליון, ואופן עבודתם הוא בידיעה והשגה. הרי יכול להיות שע"י עבודתם ממשיכים רק בחי' דרצון וחו"ב, לזה אמר רבינו נ"ע דהמשכת עבודה זו היא המשכת בחי' ענג העליון.

אמנם עבודת הבע"ת היא במס"נ על הרע שבנפשו. ואין הכוונה רע גמור ח"ו כ"א ע"ר סוג הב' דבע"ת. דלגבי מה שלמעלה הנה המטה נקרא רע. לכן ממשיכים הלבוש יקר שע"ג הראש. וכידוע שיש ב' מיני לבושים: א. לבוש הגוף. ב. לבוש הראש. לבוש הראש נקרא מסוה והוא יקר יותר מלבוש הגוף. ע' בתו"א בדרוש ד"ה אסרי בענין ב' בחי' יין לבן ואדום וב' לבושים והמקיפים שע"ג הלבושים דוקא. והוא עבודת הבע"ת שהוא בדם ענבים סותו לשון מסוה.

{{מרכז|<nowiki>*</nowiki> * *}}

והנה הסוג הב' דבע"ת הוא מדרי' נעלית גם ממדרי' הצדיקים. ומבואר ענינו במ"א בענין דמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא.

ומה שפירשו לעצמם בפמ"ג בענין תשובת ראב"ד שהיא אהבת עולם, כן הוא. ומה שהכריחו שהיא למעלה מאהבה רבה, אין הענין כן. כי זה מה שראב"ד נתעלה בעילוי גדול הוא מפני מעלת המדרי' דתשובה. ומה שהי' האהבה בהתגלות הלב אומר רבינו נ"ע מפורש שם שזהו הוראת שעה בהשגחה פרטית מאת ה' לצורך שעה. וכמ"ש במ"א בענין כי לא ידח ממנו נדח והם בב' אופנים הא' בדרך קירוב בהשפעת רוב טוב גשמי כו' והב' בדרך ריחוק ח"ו ע"י ריבוי יסורים ר"ל. וכאשר איזה נשמה ח"ו סרה מדרך הישר ונופלת לעמקי הקליפות ר"ל ע"י סבות מסבות שונות כי כל הדרכים בחזקת סכנה, ומגיע עתה וזמנה והיא על פרשת דרכים ויכולה ר"ל להאבד לגמרי, הנה מסבב כל הסבות ועלת כל העלות ית' החפץ בתשובת רשעים ואיננו חפץ במיתתם ח"ו מזמין סיבה ועילה לתשובה. וכן הי' גם בראב"ד דע"י דברים פשוטים וגסים שהגידה לו נשבר לבבו בקרבו על גודל עוצם ריחוקו והתלהב באהבתו לה' בלהב אש עד שיצאה כו', אבל הוא רק מפני התעוררות פרטי לצורך שעה כו'.

ולפי כל המבואר לעיל באופני קישור ענפי המדרי' אלו באלו לא יקשה בזה כלל מה שהאהבה הטבעית דהנה"א שהיא אהבת עולם חלק שני היא בענינה מעין בתענוגים וכן דבחי' לאסתכלא ביקרא בצדיקים מדרי' הב' ובבע"ת בסוג הב' שהיא בבחי' תענוגים...
}}

{{שמאל|הדו"ש ומברכם}}

[[קטגוריה:קונטרס העבודה]]