עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן י'"

'''י אד"ש''' וחיים פתח: דברי יעיר אזן שומעת תוכחת חיים אשר הוכיח ה' חיים על ידי נביאו ואמר '''חסדי ה' כי לא תמנו''' וגו' והווה ליה למימר כי לא תמו כמו שכתוב כי לא תמו חסדיך וגו'. 

ויובן על פי מה שכתוב ב[[זוהר הקדוש]] אית חסד ואית חסד אית חסד עולם כו' ואית [[ורב חסד|חסד עילאה]] דהוא רב חסד כו'. כי הנה מודעת זאת התורה נקראת עוז שהוא לשון גבורה וכמו שאמרו חז"ל תרי"ג מצות נאמרו ל[[משה]] מסיני מפי הגבורה, וכדכתיב מימינו אש דת למו פירוש שהתורה מקורה ושרשה הוא רק חסדי ה' המכונים בשם ימין דהיינו המשכת בחינת אלהותו יתברך והארה מאור אין סוף ברוך הוא אל העולמות עליונים ותחתונים על ידי האדם הממשיך האור על עצמו בקיום רמ"ח מצוות עשה שהן רמ"ח אברים דמלכא. פירוש רמ"ח [[כלים]] ולבושים להארה [נראה דצריך לומר: לההארה] מאור אין סוף ברוך הוא המלובש בהן, (ומאור זה יומשך לו [[דחילו]] ו[[רחימו]] בכל מצוה כנודע), רק שהמשכה זו נתלבשה תחלה במדת גבורתו של [[הקב"ה]] המכונה בשם אש שהיא בחינת [[צמצום]] האור והחיות הנמשכות מאור אין סוף ברוך הוא כדי שתוכל להתלבש ב[[מעשה]] המצות שרובן ככולן הם בדברים חומריים כציצית ותפילין ו[[קרבנות]] ו[[צדקה]], ואף מצות שהן ב[[רוחניות]] האדם כמו יראה ו[[אהבה]] אף על פי כן הן בבחינת גבול ומדה ולא בבחינת אין סוף כלל, כי [[אהבה]] רבה לה' בלי קץ וגבול ומדה, אין האדם יכול לסובלה בלבו ולהיות קיים בגופו אפילו רגע, וכמאמר רז"ל שבשעת מתן תורה שהיתה התגלות אלהותו יתברך, ואור אין סוף ברוך הוא בבחינת דיבור והתגלות פרחה נשמתן כו':,

'''והנה''' לפי שה[[מצוות]] ניתנו לנו על ידי התלבשות במדת [[גבורה]] ו[[צמצום]] ההארה כו' לכן רוב המצות יש להן שיעור מצומצם כמו אורך ה[[ציצית]] י"ב גודלין, וה[[תפילין]] אצבעים על אצבעים ומרובעות דוקא וה[[לולב]] ד' [[טפחים]] וה[[סוכה]] ז' טפחים וה[[שופר]] טפח וה[[מקוה]] [[ארבעים#המספר בתורה|מ' סאה]] וכן בקרבנות יש להן שיעור מצומצם לזמן כמו כבשים בני שנה ואילים בני שתים ופרים כו', וכן ב[[מעשה]] ה[[צדקה]] וגמילות חסדים בממונו אף שהוא מהעמודים שהעולם עומד עליהם וכדכתיב עולם חסד יבנה אפילו הכי יש לה שיעור קצוב חומש למצוה מן המובחר ו[[מעשר כספים|מעשר]] למדה בינונית כו' וזה נקרא חסד עולם, פירוש חסד אל כל היום המתלבש בעולמות עליונים ותחתונים על ידי אתערותא דלתתא היא מצות הצדקה וחסד שעושים בני אדם זה עם זה, ולפי שה[[עולם]] הוא בבחינת גבול ומדה מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה וכן מרקיע לרקיע כו', ושית אלפי שני הוי עלמא כו', לכן ניתן שיעור ומדה גם כן למצות הצדקה והחסד שבתורה כמו לשאר מצות ה[[תורה]], אך היינו דוקא לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל אפילו כמלא נימא אבל מי שהעביר עליו הדרך חס ושלום, מאחר שהעוה דרכו לתת מגרעות בקדש העליון שגרע ערכו בחינת המשכתו מה שהיה יכול להמשיך מבחינת אלהותו והארת האור מאור אין סוף ברוך הוא אילו היה שומר התורה ומקיימה כהלכתה הרי מעוות זה לא יוכל לתקן כי אם בהמשכת האור העליון שלמעלה מהעולמות ואינו מתלבש בהן הנקרא חסד עילאה [[ורב חסד]] לפי שמאיר ומתפשט בבחינת אין סוף בלי גבול ומדה מאחר שאיננו [[צמצום|מצומצם]] תוך העולמות אלא בבחינת [[מקיף]] עליהן מלמעלה מריש כל דרגין עד סוף וכו' וכשהאדם ממשיכו למטה במעשיו ואתערותא דלתתא אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקדש העליון ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עז בבחינת אור חדש ממש לכן אמרו במקום ש[[בעל תשובה|בעלי תשובה]] עומדין וכו'. והנה עיקר ה[[תשובה]] הוא בלב כי על ידי החרטה מעומקא דלבא מעורר עומק אור העליון הזה, אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים צריך אתערותא דלתתא ממש, בבחינת מעשה, דהיינו [[מעשה]] הצדקה וחסד בלי גבול ומדה, דכמו שהאדם משפיע רב חסד פירוש ח"ס דלי"ת דהיינו לדל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום ואינו נותן גבול ומדה לנתינתו והשפעתו. כך [[הקב"ה]] משפיע אורו וטובו בבחינת [[ורב חסד|חסד עילאה]] הנקראת רב חסד המאיר בבחינת אין סוף בלי גבול ומדה תוך העולמות עליונים ותחתונים, שכולם הם בבחינת דלי"ת אצלו יתברך דלית להון מגרמיהון כלום וכולא קמיה כלא חשיבי ועל ידי זה נתקנו כל הפגמים שפגם האדם בעונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים. וזהו שכתוב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' [[מזבח]] לפי שה[[קרבנות]] הן בבחינת שיעור ומדה וגבול. מה שאין כן בצדקה שיוכל לפזר בלי גבול לתקן עונותיו. ומה שאמרו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש היינו דוקא במי שלא חטא, או שתקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה. אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש מרפואת הגוף שאין כסף נחשב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו כתיב. והנה מדת חסד זו בלי גבול ומדה נקראת על שמו של הקב"ה חסדי ה' כדכתיב וחסד ה' מעולם ועד עולם כו' כי הגם שכל ישראל הם רחמנים וגומלי חסדים ברם יש גבול ומדה לרחמי האדם. אבל הקב"ה נקרא אין סוף ברוך הוא ולמדותיו אין סוף כדכתיב כי לא כלו רחמיו וכו'. וזהו שאמר ה[[נביא]] אחר החורבן וה[[גלות]], חסדי ה' כי לא תמנו וגו'. פירוש לפי שלא תמנו שאין אנו תמימים ושלמים בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים, על כן צריכין אנו להתנהג בחסדי ה' שהם בלי גבול ותכלית כדי לעורר עלינו [[רחמים]] וחסד עילאה שהוא רב [[חסד]] ו[[רחמים]] בלי גבול ותכלית, כמו שכתוב כי לא כלו רחמיו וגו'. וזהו שאמרו רז"ל אין ישראל נגאלין אלא ב[[צדקה]] שיעשו גם אם יהיו פטורים מדינא, כי אין [[משיח|בן דוד]] בא כו':
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ד]]</noinclude>