הצגת המקור של הדף "תורת חיים/בראשית ברא כו' יהי רקיע בתוך המים"

{{תורת חיים בראשית}}
{{יישור טקסט|שני הצדדים|
'''בראשית ברא כו'. יהי רקיע בתוך המים כו'.''' כתי' חכמות בחוץ תרונה בחי' ח"ע דאתמשך בח"ת לברר ברורי דעה"ד כו' שזה נק' מ"ע וזה נק' מ"ת כו' וד"ל. ויש להקדים תחלה במ"ש בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית כו'. והנה לכאורה יובן מזה דבחכמה דתורה ברא כי ראשית הוא בחי' חכמה ובתורה נאמר ה' קנני ראשית דרכו. ומ"ש בראשית בחוכמת' וכן א' בראשית נמי מאמר הוא היינו בחינת ח"ת כמו הוי"ה בחכמה יסד ארץ כולם בחכמה עשית. והיינו בראשית במאמר דבראשית וכמ"ש והלא במאמר א' יכול להבראות והוא בחינת חכמה שבדבור די' מאמרות שנק' חכמה בסוף ששרשה בחכמה בראש שהוא מקור החכמה שבדבור. והנה מל' הזהר אסתכל באורייתא וברא עלמא. וכן איתא במדרש ואהיה אצלו אמון כאומן שרואה בלוח שמצויר שם אופן הבנין כך ויאמר אלקים יהי כו' ראה ד"ז בתורה וכמ"ש אסתכל באוריי' כו' וכן כל מאמר ומאמר בפרט ולזה בחכמה שבתורה נברא הכל כי גם מאמר דבראשית שכולל יו"ד מאמרות בלוח דתורה נאמר ומ"ש הוי"ה בחכמה יסד ארץ כולם בחכמה עשית שהוא מאמר דבראשית בחוכמתא כו' אבל האמת יורה דרכו שלא בחכמה שבתורה עצמו ברא את הכל אלא בחכמה מיוחדת שנמשך רק לבריאת העולמות שזהו שכתוב כולם בחכמה עשית. ופי' הפשוט דבראשית נמי מאמר הוא. הוא מאמר פתוח. ומ"ש בשביל התורה היינו בשבילה ובעבורה בלבד ברא כו' דהיינו עיקר תחלת המחשבה דחכמה בראש וסוף המכוון דח"ת במע"ב היה רק בשביל התורה שבשביל זה עשה וברא את הכל בחכמה כו' ומ"ש חכמות בחוץ תרונה ח"ע וח"ת הכל בחכמה שבתורה נא'. וא"כ יובן מכ"ז שג' מדריגות יש כאן ח"ע וח"ת דתורה שקדמה לעולם ובחי' חכמה דמע"ב וסדר ההשתלשלות היינו מח"ע לח"ת דתורה ומח"ת דתורה נמשך חכמה ממע"ב וכמ"ש ואהיה אצלו אמון כנ"ל. ובאמת שתים שהן ארבע ח"ע דתורה מקור לחכמה בראש דמע"ב וח"ת דתורה מקור לחכמה שבדבור שביו"ד מאמרות ואפשר גם חכמה שבראש דמע"ב נמשך מח"ת דתורה כמ"ש בשביל התורה כו':

(ב) '''והנה''' להבין כ"ז יש להקדים ענין הידוע בפי' יהי רקיע בתוך המים כו'. שמעל לרקיע נקרא ח"ע מ"ת שמתחת לרקיע נק' ח"ת. ויש להבין מהו שנק' החכמה בשם מים ומהו ההפרש בין מ"ע למ"ת אחר ההבדלה דרקיע דהנה באמת בחי' חכמה שבא"ס עצמו ה"ז ודאי בחי' אור א"ס ממש וכמ"ש לתבונתו אין מספר לתבונתו אין חקר כו' ולפ"ז מ"ש ואהיה אצלו כו' שזהו חכמה דתורה הוא רק חלק קטן מעצמות חכמתו ית' שהוא בבחי' עצמות הא"ס ממש רק שחכמה שבתורה מתאחדת ומתקשרת בעצמות חכמתו כו' והיו לאחדים ממש כמו עד"מ חכמת שלמה כתי' ויחכם מכל אדם שזהו עצמות כח חכמתו ומ"ש וידבר ג' אלפים משל זהו רק בחי' התפשטות' מכח עצמות חכמתו כו' וכך התורה נק' משל הקדמוני כו' וזהו פי' הפשוט דאורייתא מח"ע נפקת דפי' ח"ע בכלל היינו בחי' חכמתו העצמי' כנ"ל ממש ואורייתא מח"ע זאת נפקת בבחי' נובלות חכמה של מעלה כו'. וזהו ההפרש בין אור ומים שבחי' ח"ע בעצמות נקרא אור המאיר כאור המאיר מן עצמות המאור כך ח"ע שבעצמות בבחי' אור דא"ס עצמו אבל כאשר בא בבחי' המשכה חוץ מן העצמות ונק' בשם מים כמו הבאר והמעיין הנובע ונמשך כו' ונק' ים החכמה כו' וכמו בחי' ים הקדמוני דתש"מ כו'. ובזה יש חילוק בין בחי' מ"ע למ"ת והענין הוא כמו שהמים הן בחי' היולי שמים אין להם גוון עצמי כלל ע"כ מי המקוה מטהר את הטמא כו' והיינו שמצמיח כל מיני חכמה כטבע המים שמצמיח כך בחי' ים החכמה הקדומה הוא בחי' היולי ומקור לכל בחי' גלוי חכמה והוא הנק' מ"ע. ואמנם מה שכבר נמשך למטה בחי' חכמה בגילוי מציאות כחכמת שלמה וכה"ג ונק' ח"ת ונק' מ"ת שתחת לרקיע המבדיל כו' וכמו בחי' חכמה דמע"ב שבחכמה עשית אע"פ שיש בזה חילוקי מדרגות רבות דודאי בחי' חכמה הכללי במע"ב הוא המאמר דבראשית אע"פ שנק' גם הוא מאמר פתוח בגלוי מאין ליש כמו כל פרטי היו"ד מאמרות שבכ"א יש חכמה ושכל בפרט ויורד ומשתלשל מעולם לעולם עד עולם העשיה בהטבעת הד' יסודות ודצח"מ שע"ז א' כולם בחכמה עשית שהוא חכמה דמל' דעשיה כהתהוות הגלגלי' וד' יסודות ארמ"ע כו' וזהו כמשל שכל קטן המצומצם בעשי' ופעולת אומן כו' ונקרא שכל שבעשיה לבד כידוע. ואמנם שכל וחכמה שבדבר משפט מדות הנהגות המלוכה עמוק עמוק הוא הרבה יותר והנה חכמת שלמה שהיה חכם גם בהתנהגות מלוכה ודאי כלא חשיב לגבי עצם חכמתו שהיה חכם בחכמות עמוקות ורמות ומ"מ לפי"ע עצם חכמתו הרבה כן רבה ויגדל ערך חכמת הנהגת המלוכה ואם לא היה חכם כ"כ בעצם לא היה חכם כ"כ במלכותו ועכ"פ יש קשר וחבור חכמה מצמצום זו עם עצם חכמתו ונמצא יש כאן ג' צמצומים א' לחכמה שבעשיה ולמעלה הימנה לחכמה שבמדת המלוכה ולמעלה מזה חכמה דבריאה שמתפשט במוחין להשפיע שכל כמו וידבר שלשת אלפים כו' וד"ל:

(ג) '''ויובן''' מכ"ז דרך כלל ההפרש בין מ"ת למ"ע וח"ת לח"ע כמו ההפרש שבין חכמה שמתפשט בגלוי מציאות למטה בכלל ובפרט לגבי בחי' היולי דכל חכמה במקורה כמו שהיא שזהו כחכמת שלמה בעצם טרם שמדבר דברי חכמה אך בחי' כח חכמתו העצמית הנ"ל למעלה עדיין מהיות מקור היולי למציאות שכל ונק' אור ולא מים כנ"ל וד"ל. וז"ש במדרש דקודם שנברא העולם היה מים במים כו' פי' קודם שא' יהי רקיע בתוך המים להבדיל לא היה הבדלה כלל בין מ"ע למ"ת אלא היו מעורבים יחד כו' ויובן זה ע"פ הנ"ל בב' מיני חכמות ח"ע וח"ת שקודם בריא' העולמות הי' בחי' ח"ת כלולה בח"ע ים החכמה הקדומה הנ"ל ולא היה יכול להיות צמצום דח"ת למע"ב במהות בפ"ע מפני התכללותה במ"ע שזהו ענין עירוב מים במים מ"ע ומ"ת יחד כו' עד שא' יהי רקיע להבדיל בין ח"ע לח"ת אבל מ"מ יהי אור קאי על אור דתורה וכאשר נעשה ההבדלה דרקיע ירד בחי' ח"ת שנק' מ"ת עד למטה מטה בהתלבשות צמצומים גדולים עד שכולם בחכמה עשית גם טבע ד' יסודות וגם ז' ארצות שמתחת לארץ ואת זלע"ז עשה כו' והן הנק' מ"ת בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא מפני שנפלו מאוד למטה בק"נ וג' קליפות הטמאות כו' לזאת בוכין לעלות לשרשם במ"ע כמו שהיו מים במים וד"ל:

(ד) '''אך''' הנה לפי זה יש להבין מ"ש חכמות בחוץ תרונה דח"ע נמשך בח"ת אחר שנעש' הבדלה ביניהם. הענין הוא דבאמת עיקר ענין מ"ע ומ"ת ח"ע וח"ת הן ב' הפכים ממש להיות שהחכמה נחלקת לב' מדריגות א' בבחי' אין שזהו נק' כח מה בלי מהות והב' בהיפוך מזה והוא שיהיה בבחי' יש ומהות כפי' הב' במה לשון מהות וכמ"ש והחכמה מאין תמצא. תמצא בבחי' יש במציאות ושרשה באין ומה כו' והן ב' הפכים בתכלית כי מבחי' כח מה דחכמה א"א שיתהווה איזה יש ודבר מה במציאות וכן בענין מ"ע שהמים הוא בחי' היולי כו' ומבחי' כח החכמה שבא במהות אדרבה יתהווה ממנה כל מציאות יש ודבר מה דוק' בחכמה וכן הוי"ה בחכמה יסד ארץ בראשית ברא בחוכמתא וזה מבחי' ח"ת מאין תמצא בבחי' יש דוקא ולזאת יש ירידה והשתלשלות בחכמה זו שתמצא מאין במהות להוות כל בחי' יש מאין עד שיתהוה כל בחי' יש נפרד לגמרי באת זה לעומת זה שאין בו בחי' הביטול לאין אלקי כלל מאחר שאמר כולם בחכמה עשית כו' וזהו רק מבחינת יש דחכמה כו':

(ה) '''אך''' הנה אנו רואים בחי' ביטול היש לאין בכל הברואים שזהו היפוך הבריאה מאין ליש גמור וכמו וכל צבא השמים לך משתחוים ואומרים שירה וגם ע' שרים שלמטה אומרים שירה. וגם בהיכלות הק"נ שלמטה יש ביטול לאין אלקי וכמ"ש בלעם לא אוכל לעבור כו' וגם כל גוים יראים את האלקים וכמ"ש מי לא ייראך מלך הגוים וכמ"ש מלך אלקים על גוים כו'. וגם האדם בכלל אע"פ שהוא בעל בחירה ויוכל להיות נפרד גמור לחטוא ולמרוד כו' מ"מ יש בו בחי' הביטול לאין האלקי להיות לבו נשבר בתשובה שלמה לפרקי' כידוע. הענין הוא לפי שבחי' אין דכח מה דחכמה מאיר בחכמה שהוא בחי' יש מאחר שמאין תמצא א"א לומר שנעשה על ידי הרקיע המבדיל הפסק יש גמור להיות מהיפוך להיפוך לעולם אלא לפי שאם לא היה רקיע המבדיל בין מ"ע כו' היה בחי' חכמה דמה ואין הכל בבחי' העלם העצמות ומה שיש בכח חכמה לירד להוות כל יש היפוך האין דחכ' היה נכלל לגמרי ולא הי' המציאו' בריא' יש מאין כלל אך ע"י הרקיע הוא שהפריד בחי' יש דחכמ' להיות במציאות בפ"ע כנ"ל אבל מ"מ אור דח"ע בוקע ועובר לח"ת כו' שהרי מאין תמצא תמיד כו'. וזהו הטעם שעכ"פ ימצא בחי' כח מ"ה דח"ע גם בח"ת שמהווה כל הברואי' יש מאין כמ"ש כולם בחכמה עשית שיהיה בהם בחי' ביטול היש לאין מראש כל מדריגות בעולמות העליונים עד סוף כל המדריגות עד היכלות דק"נ כנ"ל שכ"ז רק מבחי' אור דחכמה עלאה בח"ת גם לאחר שהבדיל הרקיע ביניה'. וזהו חכמו' בחוץ תרונה כו' ח"ע שנמשך בח"ת כו' וד"ל.

(ו) '''ועד"ז''' יובן ממש ענין חכמות בחוץ כו' ועל ב' מדריגות דח"ע וח"ת שבתורה כנ"ל. דהנה אורייתא מח"ע נפקא מחכמתו העצמי' כנ"ל שנק' ים הקדמוני כו' וכלולה בעצמו' מבחי' האין אמיתי דחכמה שבעצמות הא"ס כנ"ל וירדה למטה להיות בחכמה אתברירו כו' עד שנתלבשה בעניני' גשמיים דצ"ח דנוגה כו' ובאותיות גשמיים שנק' ח"ת כו' הנה ודאי ע"ז אמר יהי רקיע בתוך המים כו' שע"י הבדלה זאת יצא בחי' ח"ת דתורה במהות בפ"ע להיות בחכמה אתברירו רפ"ח כו' שזהו כמו בחי' ירידת אור החכמה להוות בריאה יש מאין שנק' ח"ת דמע"ב. אך הנה הבדלה זו אין זה הפסק גמור דאל"כ לא היה בחי' הברור דרפ"ח כו' שיעלו למעלה וגם אנו רואים שמתגלי מעצמות ח"ע דתורה גם בעולמות כמו בג"ע העליון והיינו לפי שח"ע מאיר בח"ת כמ"ש מוחא עלאה דאתמשך במוחא תתאה גם אחר ההבדלה כנ"ל וקאי זה גם על ב' מיני חכמה שבתורה שע"ז אמר ג"כ והחכמה מאין תמצא דהיינו מח"ע העצמי כנ"ל וד"ל:

(ז) '''והנה''' להבין זה בתוס' ביאור יש להקדים תחלה שרש ענין ההפרש בין חכמה שבמע"ב לחכמה שבתורה לברר בירורים דעה"ד דנגה שא' ע"ז בשביל התורה כנ"ל דהנה א' במדרש ע"פ אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה כו'. ויש להבין מהו לעמל שיחה ומהו עמל תורה הנה דבר הוי' שבא ביו"ד מאמרות כמו ויהי אור יהי רקיע כו' נק' שיחה בעלמא שהרי אין בהם ד"ת כלל רק שצוה לעשות כך וכך כאדם שמצווה לביתו להיות כך וכך כו' רק עכ"ז אור דתורה מאיר במאמרות אלו שהרי ע"פ חכמה שבתורה א' כל מאמר פרטי וכידוע די' הדברות הן שרשים ליו"ד מאמרות בכלל ובפרט כמ"ש הוי' קנני ראשית דרכו והגם שבודאי יש חכמה ושכל במאמרות אלו אבל הוא רק בחי' צמצום חכמה אלקי' שמתלבש בדבור ומעשה כשכל שמלובש בעשי' או דבור חיצוני שאדם מדבר כו'. וכמ"ש בזוהר לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא ששיחה זו נק' מילין דהדיוטו' ונק' וי"ו ימי המעשה כימי החול שאדם עוסק במלאכתו שע"ז נא' אדם לעמל יולד לעמל מלאכה בפו"מ כך ויהי אור כו' ולזה נק' עמל שיחה לבד וכמו שיחת ת"ח צ"ל שגם בשיחתו יש חכמה עמוקה כו' וד"ל. אבל עמל תורה היינו בדברי חכמה שאין זה בשביל מלאכה ושיחה בעלמא רק כשמדבר חכמתו מתגלה בדברי חכמה שמדבר לעצמו וכמו <small>([[מלכים א פרק ה#פסוק יב|מ"א ה, יב]])</small> וידבר שלשת אלפים כו' וכה"ג וד"ל. אך מה שנק' עמל תורה מה שייך עמל ויגיעה בזה. הענין הוא כידוע שיש בחכמה ב' מיני מדריגות הא' החכמה בעצמה כמו שהיא לעצמה והב' מה שיוכל לתקן דבר מה בחכמתו וחכמתו עמדה לו לפרנס שיוכל לתקן זהו הנק' עמל ויגיעה שבחכמ' שמייגע בחכמתו איך לתקן דבר מה המקולקל זהו ירידת כח מה מחכמה העצמי ע"כ נקרא עמל תורה כמ"ש אשרי מי שעמלו בתורה כו' דהיינו שמייגע עצמו בתורה לברר וללבן כל דבר הקשה לתרץ הכל שהי' מעורב ומבולבל תחלה ברוב קושיות ומתרץ הכל עד שבא על אמתות הדברים נקר' עמל ויגיעה וזה העמל שמברר ומתקן הכל בזה ניכר כח חכמתו העצמי דוקא שכל שאינו חכם כ"כ לא יוכל לתקן ולתרץ כל קושיא כו'. וכן בדבר המקולקל ביותר שא"א לתקן כח החכם שישכיל על ד"ז איך לתקן זהו הנק' עמל ויגיעה דחכמה שבזה מתגלה כל עיקר כח חכמתו בדברי חכמה שלמד והשכיל לעצמו כו' וכמו בפרנסה שהחכ' תחי' בעלי' היינו במה שמוציא טרף לנפשו בחכמתו דוקא הגם שירידה עצומה היא אבל בזה ניכר חכמתו דוקא. וכך יובן במ"ש אשר ברא אלקים לעשות ואמרו בפי' לעשות לתקן כו' שזהו מה שבחכמה שבתורה אתברירו כו' רפ"ח כו' שנפלו בסדר השתלשלות שהוא בחי' התיקון לתוהו כידוע זהו הנקרא עמל תורה שבא לתקן במע"ב אשר כבר ברא אלקים כו' וד"ל:

(ח) '''ויובן''' כ"ז עד"מ מלך שגוזר ואומר דבר מלכות לעשות כך וכך ואין ידוע לחכמתו שום טעם בזה כלל מדוע יגזור כך וכך ולא כך וכך ונדמה להם רק שזה שיחת דברים בעלמא בלא טעם ודעת כלל אך המלך בעצמו יודע טעמו ושכלו בכל אשר יצוה ויגזור אומר לעשות כו' והנה ודאי הגם שגנוז טעם ושכל המלך בגזירתו וחכמה זהו מצד קוטן ערכם אבל לגבי חכמת המלך בעצם קטן הוא מאד כשכל שמלובש בעשי' ודבור חיצוני באדם שנעלם מזולתו הקטן הימנו וזה נמשל לחכמה שבמע"ב כמו במאמר יהי רקיע תדשא הארץ כנ"ל שנק' עמל שיחה בעלמא אבל הנה ודאי גם זה השכל הקטן שגנוז ונעלם בדברים אשר יגזור המלך ויצוה לעשות כך שנק' שכל שבעשי' לבד הנה יש לו שרש ומקור מוצא שמשם נמשך שיחייב באופן המעשה כך ולא כך הוא החכמה שבעצם שמשם נמשך מקור לשכל זה המצומצם באופן המעש' כנ"ל שנק' חכמה שבראש וח"ע והוא מקור מוצא שכל שבכל מאמר בפרט ובכלל הוא מקור לחכ' הכללית שנמצא בדבור ומעשה דמע"ב כנ"ל דהא בהא תליא דלפי"ע גדולת חכמתו בעצם כן יעשה לו דבר בהשכל בכל אשר יגזור אומר לעשות כו' אך כ"ז רק לחכמה ששייך למע"ב בלבד ובמלך הוא מה ששייך לגזירות שגוזר לעשות אבל בעצם חכמת המלך כמו שהוא לעצמו ודאי מובדל בערך גם מבחי' המקור למציאות שכל וחכמה שבדיבוריו ומעשיו כו' כי ה"ז פנימי' חכמת למודיו בעצם שלא שייך לשום ענין מעשה ודבור חיצוני לזולתו כלל. אך כאשר יצטרך לשפוט דבר מה כמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ לגזור עונש או חסד אזי יפסוק הדין ע"פ למוד חכמות העצמי דוקא כו' וכן כאשר יצטרך לתקן דבר מה שכבר עשה ע"פ שכל וטעם אך שצריך תיקון דהיינו לתקן הדבר באופן טוב יותר הרי ודאי צריך לברר לתקן תחלה לבחי' השכל שהוא מלובש בדבר מעשה זו להיות באופן אחר הטוב יותר כו'. והדוגמא מזה יובן בחכ' שבתורה שנקרא לימוד חכמ' העצמי שמשם נמשך המשפט במדות חו"ג בעולמות כמ"ש מלך במשפט במשפט התורה דוקא וכן השופט כל הארץ הכל במשפט מדות שבתורה דוקא. והוא כל אשר חפץ הוי' עפ"י התורה עשה בשמים ובארץ שכבר ברא ועשה בחכמה כו'. וכמאמר ג' שעות יושב ועוסק בתורה וג"ש יושב ודן וג"ש יושב וזן כו'. וכן מ"ש אשר ברא אלקים לעשות לתקן היינו במה שכבר ברא אלקים ונפל בשבירה כו' וצריך תיקון דהיינו להעלות לרפ"ח כו' לברר לעה"ד טו"ר במה שכבר ברא אלקים בחכ' ע"י בירור ותיקון באותה החכ' שבמע"ב כו'. וזהו כמשל החכ' שמשכיל על דבר מה לתקן שבזה ניכר כח למודו בחכ' לעצמו כנ"ל וזהו הנק' עמל תורה כנ"ל וד"ל:

(ט) '''ונמצא''' שעמל תורה מלובש בעמל שיחה דמע"ב לברר ולתקן כמ"ש לעשות לתקן כנ"ל וזהו יוצר הרים חו"ב. ובורא רוח בחי' המדות והכל בחו"ב ומדות שבתורה ומגיד לאדם שלעמל יולד בעמל תורה שמלובש בעמל שיחה וזהו מה שיחו כו'. ובכ"ז יובן מ"ש איני יודע אם לעמל תורה כו' דשניהם אמת דאדם דאצי' הוא שם מ"ה דחכ' שיולד לעמל מלאכה הן מע"ב שבחכמה עשה הכל נק' עמל שיחה ואמנם הרי א' לעשות לתקן העמל זה היינו עמל תורה וד"ל. ומעתה יובן ההפרש בין חכמה שבמע"ב לחכ' שבתורה לברר ברורים דרפ"ח כו'. דהנה לכאורה אין זה מובן כלל דחכמה שבתורה שקדמה לעולם וכמ"ש ואהי' אצלו כו' דמבואר למע' שנבדל בערך גם מהיות מקור לבחי' השתלשלות העולמות דבחכמ' עשית דבחי' חכמה זו גם מקור שרשה בחכ' בראש אין זה רק מה ששייך לבריאות העולמות בלבד כנ"ל ואיך א' שבחכ' שבתורה אתברירו רפ"ח כו' והלא הברורים המה בעולמות דבי"ע בנוגה שכבר נתהוה מאין ליש מבחי' ח"ת דמע"ב כו'. אך הענין הוא לפי שיש הפרש גדול בין ח"ת דמע"ב לחכמ' שבתורה שנק' עמל תורה והוא כנ"ל בפי' לעשות לתקן כו' להיות שכל עיקר התורה הוא רק להבדיל בין טמא לטהור כו' בשס"ה ל"ת ולאהפכא חשוכא לנהורא כו' והוא בירור הרע דק"נ שנפל בשבה"כ למטה ביותר שצריכי' תיקון להעלותם ועיקר עלייתם היינו ע"י בירור הרע בשס"ה ל"ת מעשה הטוב ברמ"ח מ"ע שהן הכל בצומח וחי כו' שנתגשם בק"נ ובירור זה הכל בחכ' דוקא שהוא שם מ"ה שמברר לב"ן כו' כידוע ואמנם הכח והעוז הזה לשם מ"ה דתורה הנגלית לנו במצות לברר לעה"ד ולתקנו כו' זהו הכל מכח עליון דח"ע דתורה דאורייתא נפקת משם וכמ"ש תנו עוז לאלקים ואין עוז אלא תורה כמ"ש הוי"ה עוז לעמו יתן כו' וכתיב חגרה בעוז מתניה כידוע והיינו עוז דתורה שלמעלה שמתאחדת בעצמות חכמתו ממש וכמ"ש ואהיה אצלו ממש כו'. וע"ד הנ"ל במשל גזירות המלך שהחכמה שבצווי זה נלקחה מעצמות חכמתו והיינו עצמות חכמתו שבתורה שהיא ראשית חכמתו לעצמו כו' ופי' אורייתא מח"ע זו נפקת ויוצאת לחוץ דוקא היינו שח"ע דתורה של מעלה יצא למטה לח"ת דתורה הנגלית לנו שממנו בא כח ועוז לתקן לעה"ד כו' והיינו לברר לח"ת שבמע"ב שמלובשת בעה"ד טו"ר כו' וכנ"ל בפי' לעשות לתקן כו' וכמשל מי שחכמתו עמדה לו לתקן טעות וקושיא כו'. וכנ"ל שבזה דוקא ניכר עוז וכח חכמתו לימודו לעצמו וד"ל. והן הנה הלכות דתשבע"פ דוקא ששרשן בח"ע שבתורה שלמעלה ויצאו למטה בח"ת דמע"ב לברר ולהפוך כו' וד"ל שנק' עמל תורה כנ"ל ופי' תורה עצמה היינו בח"ע שבעצמו ועמל תורה היינו מה שבא כח ועוז בחכמה שבתשבע"פ לברר ולתקן כו' ונעוץ תחלתן בסופן דוקא שלזה כל עיקר ח"ע דתורה של מעלה שירדה למטה בח"ת דתורה הנגלית לנו כו'. וז"ש ואהיה אצלו אמון אומנא במי שתורתו אומנתו כו' אעפ"י שקדמה לעולם היא הנותנת כח ועוז כשבאה בהתלבשות בח"ת דתורה לברר עה"ד והכל א' ממש ולא כדלעיל שגם בח"ע וח"ת דתורה יש רקיע מפסיק כו' דאין שייך רקיע להבדיל רק בח"ע וח"ת שבמע"ב מטעם הנ"ל אבל מי שמתחכם לתקן דבר אעפ"י שמשפיל א"ע ביותר אבל אין זה שפלות וירידה כלל אלא אדרבה זהו עיקר כח חכמתו בעצם שבא לידי גילוי בתקפו יותר משיתחכם במושכלות עמוקות לעצמו כענין <small>([[קהלת פרק ז#פסוק יב|קהלת ז, יב]])</small> החכמ' תחי' בעלי' כנ"ל וד"ל. וזהו הטעם <small>(שבת יא, א)</small> דמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה דהתפלה בחי' העלאה לגרום המשכת זהו רק בחי' המשכת ח"ע בח"ת לפי אופן ההעלאה בלבד כתלמיד המחכים את רבו בשאלותיו שלפי אופן השאלה כך יתחכם להשיבו כו' אבל בחי' התיקון דשם מ"ה לברר ב"ן מלמעל' למטה מבלי העלאת מ"ן מזה הרבה שהוא מתקן לפי עצם כח חכמתו ממש כמו שהוא וד"ל:

(י) '''ובכ"ז''' יובן מה שנתנה התורה כולה ע"י משה דוקא וכמ"ש <small>([[דברים פרק לג#פסוק ד|דברים לג, ד]])</small> תורה צוה לנו משה כו'. ולא ע"י אחר זולתו. ואם משום שהי' כלי מוכן לזה מצד החכמה הרי א' <small>([[דניאל פרק ב#פסוק כא|דניאל ב, כא]])</small> יהיב חכמתא לחכימין דכל מי שיש בו חכמה נותן בו חכמה וכתי' <small>([[שמות פרק לא#פסוק ו|שמות לא, ו]])</small> ובלב כל חכם לב נתתי חכמ' כו' וכן לשלמה נתן חכמה אבל לא ניתנה התורה רק ע"י משה דוקא הענין הוא משום שנא' במשה <small>([[שמות פרק ב#פסוק י|שם ב, י]])</small> כי מן המים משיתיהו מבחי' מ"ע דח"ע שהיא כלולה בעצמותו ממש כנ"ל ובהיות שהתורה ירדה למטה לברר לעה"ד כיו"ד הדברות בכללו' המ"ע ול"ת וזהו בחי' כח הביטול היש לאין בפו"מ כו' ע"י בחי' ח"ת שבתורה כנ"ל ואין עוז זה רק מכחה של ח"ע דתש"מ דוקא שתאיר מלמעלה למטה בח"ת כנ"ל ע"כ א"א להיות זה כ"א ע"י משה דוקא שנשמתו נלקחה מבחי' מ"ע דח"ע וכמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא מעה"ח שכולו טוב למעלה מעה"ד טו"ר לגמרי ע"כ יש ביכולתו להמשיך גם בחכמה שבבירורים דעה"ד טו"ר לברר לתקן כו' וזהו הכח והעוז שיש לכנ"י בכל דור ודור לתקן ולברר עה"ד בסו"מ וע"ט כו' הכל ע"י משה דוקא כמ"ש תורה צוה לנו משה שהיא תושבע"פ שנקרא עוז כו' כנ"ל. ולא ע"י אחר זולתו. הגם שנא' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה אין זה רק לפי מדריגתו יש בו מח"ע לעצמו לתקן נפשו אבל שיומשך לכנ"י בכל דור ודור לברר לעה"ד ע"פ התורה הנגלית לנו אינו אלא ע"י משה דוקא וז"ש בזוהר דאתפשטותא דמשה בכל דרא כו' וכמ"ש בכמה דוכתי משה שפיר קאמרת כו' שהלכה זו ברורה כהלכה למשה מסיני שניתן לו הכח ועוז לברר וללבן כו'. והוא במה שהכה משה את הסלע במטה פעמים כו' שבזה הביא והמשיך מח"ע לת"ת לתקן ולברר הכל ע"י הלכות דתורה שבע"פ כידוע וזהו כמו ענין מי שתורתו אומנתו כו' והיינו מי שמתקן בעצמו יכול לתקן לזולתו כענין קשוט עצמך כו' ולכך משה תיקן לישראל כו' וכמ"ש במ"א:

(יא) '''והנה''' בזמן מ"ת היה חבור וקשר בין מ"ע ומ"ת דח"ע וח"ת כנ"ל שהרי נאמר <small>([[שמות פרק יט#פסוק כ|שם יט, כ]])</small> וירד הוי' על הר סיני שירד מעצמות ח"ע וידבר אלקי' כו' מי שאנכי כו' והוא בחי' הארת ח"ע בח"ת שהרי אנכי ולא יהיה לך שרש מ"ע ול"ת וכללות יו"ד הדברות רק בסו"מ וע"ט בכלל כבד כו' זכור כו' לא תרצח כו' כידוע והוא בחי' ח"ת שבא לברר לעה"ד טו"ר דבחכמה אתברירו כנ"ל ונמצא היה חבור למ"ע עם מ"ת שהרי נאמר וירד הוי' על הר סיני שירד אור ח"ע בח"ת כדי לברר כנ"ל וז"ש בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית דחכמה שבראשית ברא כו' בחי' ח"ת דמע"ב לא היה רק בשביל בחי' בירור דחכמ' שבתורה וכמאמר <small>(שבת פח, א)</small> תנאי היה להקב"ה בששת ימ"ב אם יקבלו ישראל את התורה מוטב וא"ל אחזיר אתכם לתוהו כו' וכן <small>([[ירמיה פרק לג#פסוק כה|ירמי' לג, כה]])</small> אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי כו' ובמצות ת"ת לבד א' <small>([[ישעיה פרק נא#פסוק טז|ישעי' נא, טז]])</small> ואשים דברי בפיך כו' וזהו בשביל התורה בעבורה ולא שבחכמ' שבתורה עצמה אע"פ שנאמר ואהיה אצלו אמון כאומן שרואה בלוח כו' היינו ג"כ בשביל בחי' הבירורים דרפ"ח כו' לפי אופן הרצון העליון בבירורים דרפ"ח בעה"ד בתו"מ כך ברא ויצר כל העולמות וזהו דאסתכל באורייתא וברא עלמא וכמ"ש <small>([[משלי פרק ח#פסוק כב|משלי ח, כב]])</small> ה' קנני ראשית דרכו כנ"ל והן יו"ד הדברות שאחר יו"ד מאמרות. אך עדיין י"ל איך היה חבור מ"ע ומ"ת בזמן מ"ת אחר שהיה רקיע בין מים למים ועוד דמהו המעל' שירד אור ח"ע למטה בח"ת אחר הבדלת הרקיע דודאי קודם הבריאה היה יותר נעלה שהרי מ"ת היו כלולים במ"ע וזהו נקרא עליות התחתון לגבי העליון שיש עלי' למ"ת כ"כ וגם מ"ע לא ירדו מעצם מעלתם כ"כ למטה כלל אבל בירידת מ"ע למטה ירדו ממדריגותם וגם זאת רק בחי' חיצונים שלהם לבד ומ"ת הן בתחתית המדריגה כמו שהן למטה כמשל העליון שיורד לגבי התחתון ונמצא יש יתרון מעלה ביחוד מ"ע ומ"ת קודם הבריאה מזמן יחודם במ"ת בב' דברים א' שמ"ת עלו בהתכללות למעלה במ"ע ובמ"ת ירדו למ"ת והב' שקודם הבריאה לא ירדו מ"ע מפנימית מדריגותם כמו שהן למעלה כלל ובמ"ת ירדו להאיר בח"ת נובלות חכמ' של מעלה כנ"ל להתלבש בבירורים דק"נ כו' שנק' עמל תורה ולא תורה עצמה כנ"ל וד"ל:

(יב) '''אך''' הנה הגם שלכאורה היחוד דתחתון בעלותו ודאי יותר גבוה מיחוד דירידת עליון לתחתון כנ"ל. אבל כאן אין האמת כן דאל"כ מה זה שאנו מוצאים מעלה יתירה במ"ת יותר מקודם הבריאה עד שא' תנאי היה כו' כנ"ל ולא בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית כנ"ל דלפי הנ"ל היה יחוד מ"ע ומ"ת קודם הבריאה יותר נעלה. אך הענין הוא דהגם שבאמת ירידה גדולה היא לבחי' ח"ע בח"ת ליתן כח ועוז לברר ברורים כו' אבל ירידה זו צורך עלייה היינו להיות תוס' אור בפנימיות ח"ע במקור חוצבה בעצמות יותר מגופה של אור ח"ע שהיה קודם ירידתה. והטעם הוא כי כח הבירור הזה אע"פ שנמשך מח"ע בח"ת כנ"ל אבל שרשה הוא במקור ח"ע יותר מגוף ח"ע דכתיב והחכמה מאין תמצא וכנ"ל במי שחכמתו עמדה לתקן דבר מה כמו לתרץ קושיא וטעות כנ"ל שכל שהוא חכם גדול יותר בעצם נמצא כח חכמתו יש ביכולתו יותר להשפיל עצמו למטה מטה ביותר לתקן הטעות והקלקולי' ולהסיר כל מכשול רק בעיון ודקדוק גדול שלא יוכל זה זולתו שאינו חכם כ"כ שאין מבחין בין טו"ר לברר כ"כ ולא לתקן הטעות כו' ונמצא שכח זה לתקן הוא בא ממקור פנימי' יותר ממקור השכל להשכיל מושכלות כמו שהוא טרם ירידתו לתקן כו' ועוד ראייה ממה שבמעשה נתבררה אמיתות השכל ממקורו יותר מכמו שנמצא נביעתו ממקורו בתחלה שהרי אין חכם כבעל הנסיון בפו"מ נתברר במה שלא נתברר במושכל עצמו כו' והכל ענין א' וד"ל:

(יג) '''והנה''' זהו שאמר יהיב חכמתא לחכימין וכן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה וכה"ג דלחכימין וכן חכם לב דוקא הוא נותן חכמה דהיינו כפי ערך עבודתו וחכמתו לברר ברורים לתקן המקולקל והוא להפך יש לאין חשך לאור כו' כך לפי"ע ממש נותנין לו ח"ע בתוס' ברכה לעצמו. וא"כ מזה מוכרח דשרש ומקור התיקון והבירור הזה מגיע למעלה ממקור חכמתו הקודם מאחר שתלוי תוס' אור דחכמתו עצמותה רק בעבודה ותיקון שיתקן לדבר זה בחכמתו דאל"כ האיך תולה העיקר בטפל אלא ודאי שעבודה ותיקון זה בא רק מכח ומקור העליון יותר ממקור עצם שכלו וד"ל. ולפי"ז יובן שירידת ח"ע בח"ת לברר בירורים לצורך עלי' עצמו' ח"ע ומטעם הנ"ל הרי בח"ע דתורה שירדה למטה בבחי' נובלות שזהו לשבח קאמר דנובלות הללו שמבררים יש בהן כח ועוז ממקור פנימי ועליון יותר מגופה של מקור חכמה של מעלה דתורה ונמצא דעמל תורה למעלה מגופה של תורה של מעלה וזהו שהיה תנאי עם ששת ימ"ב כו' משום דברור דעה"ד שעל ידי התורה שלמט' הוא העיקר שבשביל זה ברא ביו"ד מאמרות ולזה ירד אור ח"ע בח"ת לפי שהיא צורך עלייה להיות למעלה גם מיחוד עליון דמים במים שהיה קודם הבריאה דאין זה רק התכללות מ"ת במ"ע ולא למעלה ממקור דח"ע דמ"ע אבל בחי' ירידת העליון דח"ע דמ"ת לברר מגיע למעלה ממקור דח"ע מ"ע עצמה מטעם הנ"ל. ומתורץ הקושיא הנ"ל במה שמצינו מעלת מ"ת ביותר מיחוד דמ"ע ומ"ת שקודם הבריאה וגם יתורץ מה שהיה חבור מ"ע ומ"ת במ"ת אע"פ שלא נתבטל רקיע המבדיל כלל כי הגם בשביל ירידה ח"ע בח"ת לברר צריך הבדלת הרקיע משום דירידה זו ממקומו העצמי לבא למטה מטה מקור המתברר שהוא בעולמות שנבראו יש מאין שנעשו מח"ת אחר הבדלת הרקיע צריך לצמצם ולהעלים כל בחי' חכמת עצמותו להתלבש באופן צמצום כלי המתברר כמו המתקן בכלי אומנות שצריך להתלבש בכלי אומנתו כו' וזהו שצריך לרקיע להבדיל דוקא ומה שהיה חבור למ"ע ומ"ת בזמן מ"ת היינו שנתחבר כח הברור שבח"ת בדבור ביו"ד הדברות שבשרשו ומקורו שלמעלה מבחי' ח"ע דמ"ע כי נעוץ סופן בתחלתן דסוף מעשה עלה במחשבה תחלה קודם ולא כחבור מ"ע ומ"ת קודם הבריאה בלי רקיע מבדיל אלא אדרבה מ"ת כמו שהן בדבור ומעשה כשא' נעשה ונשמע עלו למעלה גם ממ"ע שמעל לרקיע מטעם הנ"ל וכמו לע"ל שיצאו מ"ח כו' אל הים הקדמוני אע"פ שרקיע מבדיל כי אין הבדלה זו רק בין מ"ע ומ"ת בשעת ירידת וצמצום דח"ע בח"ת לברר אבל שרש כח זה הבירור נעוץ בעצמות המקור דח"ע ממש וד"ל:

(יד) '''ואחר''' כל זה יובן בתוס' ביאור ענין חכמות בחוץ תרונה ח"ע דאתמשך בח"ת כנ"ל. דהנה לכאור' משמעות הפשוט דחכמות בחוץ ב' החכמות דח"ת וח"ע שניהם יחדיו בחוץ תרונה. וזה פלא לכאורה דודאי בח"ע שהיה למעלה וירדה למטה בח"ת לברר כנ"ל שייך ל' ירידה מפנים לחוץ שיורד ממקום הגבוה לעולם הנפרד כו' אבל בחי' ח"ת כבר הוא בעולם הנפרד יש מאין כו' שהרי א' כולם בחכמה עשית כידוע ואיך שייך בה ל' ירידה ויציאה לחוץ והל"ל חכמה בחוץ ולא חכמות ב' חכמות. אך הענין הוא דלא קאי בח"ת שבמע"ב שהבדיל הרקיע וכבר יצאה למטה עד שכולם בחכמה עשית כנ"ל אלא קאי על בחי' ח"ת שבתורה שבא לברר לעה"ד כו' שזה הבירור שבחכמה שרשו בפנימית ח"ע יותר כנ"ל ומשם דוקא ירד למטה לברר כנ"ל. וראייה לזה שהרי אמר ואהיה אצלו אמון אומנא כו' שזה היה קודם הבריאה היה התורה אצלו אמון כמו כלי אומנת שהוא כח הבירור הנ"ל למעלה משום דבסוף מעשה עלה במחשבה תחלה אך שירד למטה במקום המתברר ונקרא בשם ח"ת ע"ש הברור שלמטה אבל שרשו דוקא בפנימית ח"ע כנ"ל. וא"כ שייך ענין הירידה גם בח"ת שבתורה שבאה למטה לברר מצד שירדה מלמעלה למטה דוקא וד"ל. ושרש הענין הוא דבח"ע יש ב' מדריגות פנימיות וחיצוניות והיינו מ"ה וב"ן שבחכמה עצמה בחי' כח מה שבה הוא בחי' הפנימית ובחי' ב"ן דמה הוא בחיצוני' ושרשו יותר מפנימית דמ"ה והענין הוא דמה שישכיל כל שכל עמוק בא מבחי' אין ליש וכמ"ש והחכמה מאין כו' זהו בחי' אין דחכמה שנקר' כח מה. ומה שנמצאת בבחי' יש נקרא ב"ן דמה. אך בבחי' יש דחכמה דוקא יש כח התיקון והברור לברר דבר זה ולתקנו כמו לתרץ הטעות כו' שזהו כח ירידת השכל דוקא שיורד למטה מטה ביותר עד למקום הטעות להשכיל עליו לתקנו כו'. ויש בזה הכח ממקור החכמה יותר מגופו של אור החכמה כשבא מבחי' אין שנק' מה דחכמה כו'. וזהו הכלל בכ"מ שבבחי' החיצוני' שבו יש יתרון מעלה מבחי' הפנימי' מזה הטעם דוקא כידוע וד"ל:

(טו) '''ובזה''' ידוע ענין ירידת ח"ע בח"ת כנ"ל. שזהו מבחי' חיצוני' דח"ע דוקא שנק' בחי' יש דחכמה שבו כח הירידה למטה דוקא ומזה יש כח בח"ת שבתורה לברר ולתקן כו' וכמ"ש <small>([[תהלים פרק סח#פסוק לה|תהלים סח, לה]])</small> תנו עוז לאלקי' כו'. ובזה יתורץ מה שנקרא ירידה זאת גם בח"ע הגם שאין ירידה זאת רק מבחי' החיצוני' שבה שהיא בחי' ב"ן דמ"ה. ובכלל נקרא נובלות חכמה של מעלה לפי שחיצוני' שבה למעלה מפנימית שבה וזה היה במ"ת שירד ה' על הר סיני שנמשך בחי' חיצונית דח"ע בגלוי הדבור בברור דעה"ד אנכי ולא יהיה לך שרש מ"ע ול"ת כו' שזה ירידת כח הבירור שבמעלה בשרשו מפנימית ח"ע מטעם הנ"ל וכמו הנ"ל בטעם שניתנה התורה ע"י משה דוקא להיות שרשו במ"ע כי מן המים כו' ומשם נמשך הכח ועוז לברור דח"ת כמ"ש תורה צוה לנו משה דוקא וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו בחי' ב"ן דמ"ה דוקא לז"א תנו עוז לאלקים דוקא בחי' ב"ן ששרשו בב"ן דמ"ה שלמעלה ממ"ה עצמו כנ"ל. וזהו חכמות ב' חכמות היינו ח"ע וח"ת שהוא בחי' ב"ן דח"ע שהוא שרש ומקור לח"ת שניהם ירדו לחוץ לק"נ לברר ונמצא ירידה זו לב' החכמות יחד דשניהם א' ממש ונמצא יש כאן ד' מדריגות פנימית וחיצוני' בח"ע ופנימית וחיצונית בח"ת וחיצונית דח"ע דתורה למעלה מפנימית ח"ע וכך חיצונית דח"ת הבא בגלוי המעשה בהלכות ודינין למעלה מפנימית שבה שהוא תושב"כ שנקרא מ"ה וז"ש תורה צוה לנו בתושבע"פ דוקא וכמ"ש ומה שם בנו כו'. וזהו ערבים עלי ד"ס כו' וכידוע בענין א"ח עט"ב כו'. אבל ח"ת דמע"ב גם בשרשה בחכמ' שבראש במוח הח"ע הכל רק מבחי' הצמצום שבשם אלקים שבא בבחי' השתלשלות שזהו כמחשבה ושכל שבצרכי ביתו שנק' עמל שיחה כנ"ל רק שבו מלובש כח הבירור חכמות דח"ע וח"ת וכמ"ש בראשית בשביל התורה שבעבורה דוקא היינו ח"ת דתושבע"פ שיהיה בירור עה"ד כנ"ל ברא הכל בראשית בחוכמתא דבראשית נמי מאמר הוא כנ"ל וד"ל. וענין הרקיע המבדיל אינו רק בין חכמה בראש וסוף דמע"ב אבל בענין חכמה דתורה אע"פ שמצמצם א"ע לברר כנ"ל אין זה צמצום אמיתי מצד העצם אדרבה זהו עיקר גלוי כח עצם חכמתו רק שבא דרך ירידה עצומה לתקן דבר כו' כנ"ל וד"ל:

(טז) '''ומעתה''' יש להבין מ"ש בחוץ תרונה רינה זאת מה היא ומהו בחוץ דוקא. והנה מבואר למעלה דכל עיקר ירידת ב' חכמות ח"ע וח"ת דתורה למטה הוא לברר לעה"ד דק"נ שזהו נקרא חוץ כמו אמצאך בחוץ אשקך כו' שהן עולמות הנפרדים שאחר מסך המבדיל כו' עד עולם העשיה שבדצח"מ שבו מעורב טו"ר והיינו בחי' הבירורים דנוג' דעשי' בקיום התו"מ בסו"מ בפו"מ וע"ט בדברים גשמיים ע"י הצדיקים שהן כנ"י שנא' ועמך כולם צדיקים בתו"מ שגם פושעי ישראל כו' ואע"פ שזהו בחי' ירידה גדולה ממקום ומדריגה עליונה דח"ע וח"ת כמו שהן במקומן אבל ירידה זאת צורך עליה הוא שיתעלו ב' חכמות הללו למקור פנימית ועצמי' דח"ע בעילוי אחר עילוי למעלה מעלה הרבה ממקור שרשן כמו שהיו טרם ירידתן למטה כנ"ל. וזהו ענין תרונה ברינה ושיר בחוץ דוקא שזהו לאחר שלימות הבירורים דק"נ שע"י ב' חכמות הללו יתעלו ברינה ושיר דוקא דכל רינה ושיר היינו כשצריך לעלות למעלה מעלה עולה ע"י השיר ורינה דוקא כשיר על הקרבן שהלוים אומרים שיר לפי שהקרבן הוא בחי' ההעלאה מלמטה למעלה להיות לריח ניחוח להוי' דאצי' ה"ז עולה ע"י השיר שהלוים אומרים שבשיר זה עולה הקרבן עד רום המעלות לריח ניחוח כו'. והטעם לזה שכל ההעלאה אינו אלא ע"י שיר ורינה דוקא הנה יובן במה שאנו רואים בעיקר ענין הרינה למטה שהוא בדבר המתחדש מרע לטוב ומשפלות לגבוה וכה"ג וכהצלה מן הסכנה משום שהיה תחלה מאד בספק אם יחודש הדבר לטוב ולברכה אם יבא הרינה ממילא כמו שידוע בענין <small>([[תהלים פרק קכו#פסוק ו|שם קכו, ו]])</small> הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע שהזורע בספק גדול פן לא תצלח זריעתו כלל וירקב או יכלה ע"י שדפון או סבות אחרות ילך ובכה נושא הזרע בשעה שזורע כאילו זורע לאבוד אך כאשר תצליח ויצמחו כל זריעותיו לטוב ולברכה ימצא בזריעתו להיות מאה פעמים כמוהו וכמו ויזרע יצחק בארץ כו' למצוא מקב א' כמה כורים אז אמר בא יבא ברינה נושא אלומותיו כו' שבבואו מן השדה בערב לאחר הקצירה שיקצור אלמותיו יאסף ויביא אותם ברינה לביתם כי שמח מאד על הצלחת זריעתו שלא היה משער בעצמו כלל אדרבא היה נבוך והלוך ילך ובכה כו' וא"כ הרי עיקר הרינה בא מן ההתחדשות הדבר מהיפוך להיפוך דוקא וזה ע"י יגיעה רבה דוקא שהוא פיזור חיות נפשו באין נודע לו אם יצליח או לא כו'. וכן העוסק במו"מ שמפזר כל הונו שהוא פיזור חיות נפשו וביגיעה רבה עד מיצוי הנפש ואינו יודע אם יצליח וחושש שיפסיד הכל גם הקרן עד שיאמר נואש כו' וכשירויח הרבה יותר מן הקרן אז ירון מטוב לב ממה שנהפך לברכה וא"כ ה"ז רק מדבר שהי' נבוך ונתחדש לטוב והיה לו יגיעה רבה וכך הוא בענין המלחמה שישים נפשו בכפו ואינו יודע אם ינצח או ינוצח והוא בעצמו בהפקרות לומר נואש לנפשו שחייו תלוים מנגד בכל רגע. אם אח"כ ינצח ויקח שלל רב יבא ברינה ושיר כו'. כידוע בענין התרועה בקול רינה ובתופים ובמחולות שיוצאי' אנשי המלחמה אחר שנצחו את אויביהם ולקחו שלל רב כו'. וזהו רק שהיו מוסרים נפשם והצליחו ע"כ יבאו ברינה כו'. וכן היוצא מן הסכנה או כשהי' נידון להרג או חולי ונתרפא או נעשה לו נס גדול בים או שאר נסים שרואה אדם בעצמו זהו התחדשות' מרע לטוב שלא היה יודע בתחילה יפול בו ל' רינה דוקא. וז"ש בזוהר דשמח' בצפרא דוקא אבל רינה הוא לערב דוקא כשעבר כל היום ואינו יודע למה הוא נושא את נפשו ויגיע כפיו בעמלו שיעמול כל היום רק לערב כאשר ראה ברכה שנתברך במעשה ידיו כל היום אם בשדה או בבית אז יתכן בחי' הרינה שירון על אשר יגיעתו לא לריק ח"ו זהו רינה ברמשא לעת ערב דוקא כעובד בשדה כל היום שבא יבא ברינה נושא אלומותיו מן השדה לערב וד"ל:

(יז) '''ועדכ"ז''' יובן למעלה ענין הרינה שהוא רק בהתחדשות טוב הדבר שהיה בו ספק ודאגה תחלה כשיצליח ויעשה פרי זהו סיבת הרינה כו'. והענין הוא למעלה בירידת אור דח"ע וח"ת דתורה שהיו למעלה וירדו למטה כ"כ בהתלבשות בתומ"צ לברר לק"נ שמעורב טו"ר שע"ז אמר ילך ובכה נושא משך הזרע מפני שנמשל לזריעה בארץ כמו זורע צדקות כו' שאור זרוע לצדי"ע לבא למטה בענין גשמי כו' ואינו ידוע אם יוצלח לברר לעה"ד לאהפכא חשוכא לנהורא כו' בסו"מ וע"ט ע"י צדיק אם לא אך לאחר שיצליח אור הזרוע דח"ע וח"ת במעשה המצות למטה לברר ולתקן עה"ד טו"ר כו' ה"ז כמו הקצירה שתצלח להיות בתוס' מרובה על העיקר ק' פעמים כו' כקב הזרוע שמוציא כמה כורים כו' אז אמר בא יבא ברנה דוקא נושא אלומותיו מפני שהיה בו ספק והיה בו יגיעה רבה וכנ"ל. וכך הוא ענין עמל תורה שמברר בירורים דק"נ שעמל זה ביגיעה ולא נודע מה יהא בסופו ע"כ כשברר הכל ויהי' ברכה מרובה על עיקר אור הזרוע בא יבא ברנה וכמשלי' הנ"ל בעוסק במו"מ כשירויח הרבה או כשיבא במלחמה או בהצלה מ"ן כו' שנופל אז בזה ל' רינה. וזהו ההפרש בין שמחה לרנה דהרנה הוא ברמשא לערב דוקא והוא בענין העבודה ועמל תורה כל היום בחסד אל שנמשך בתומ"צ כל היום כו' כשנשלם לערב אז כתיב ותקם בעוד לילה פי' בעוד שהתחיל הלילה תיכף אחר כלות אור היום ותתן טרף ממה שנתברר כל היום כו' וד"ל:

(יח) '''ונמצא''' מובן מכל הנ"ל דעיקר ענין השיר והרינה הוא בבחי' העלאות מ"ן הדבר שלמטה ועולה למעלה בהצלחה עולה ברנה ושיר וכמו שיר על המים בשמחת בית השואבה שהיו נושאים את מי השילוח לעז"נ בט"ו מעלות כו' ועל כל מעלה היו אומרים שיר כו' <small>(סוכה נא, ב)</small> ט"ו מעלות היו ט"ו עליות והן הנק' ט"ו יסודות שזהו עליות התחתון לעליון בכל פרט כענין ט"ו ווי"ן דאמת ויציב כו'. וזהו שיר השירים אשר לשלמה שיר על כל השירים בחי' שיר פשוט לפי שהשיר הוא לענין עלי' מיוחדת כפי מדריגתו כך הוא השיר וידוע דיש עלי' על עלי' כמו שעולה מן הדבור אל המחשבה ומן המחשבה אל השכל או למעלה מן השכל שהוא הרצון וגם הרצון ותענוג עולה למעלה הימנו כו'. וזהו ענין שיר פשוט שיר כפול כו' שיר פשוט הוא בעלית הכתר גם הוא שהרי א' דגם אור צח כו' ועולה בשיר פשוט לגבי עילת העילות כו' ושיר כפול הוא עלי' דחו"ב לכתר ושיר משולש הוא עלי' חג"ת בחב"ד ושיר מרובע הוא עלי' המל' כמ"ש במ"א וד"ל. וכך הוא רינה דאורייתא בשיר ונגון שבטעמים כמו זרקא כו' וכמו ויהי שירו כנ"ל שהוא בבחי' שיר פשוט ושיר כפול דהתענוג הפשוט בניגונים הללו נקרא שיר פשוט שלמעלה מן החכמה עלאה שבאותיות התורה והמה באים באופנים מיוחדים כידוע כנ"ל שהיא בחו"ב שבהעלם ויש בו ג"כ בחי' חו"ג והכל בהעלם שלמעלה בגילוי ח"ע דאורייתא שהרי אין דרש בא מהם בתושבע"פ כלל. וזהו חכמות בחוץ תרונה ברינה ושיר דוקא ובחוץ דוקא לפי שיצאו מלמעלה למטה לברר בירורי נוגה וכאשר עולין למעלה מעלה אחר תשלום ברורי דרפ"ח שבעה"ד טו"ר כנ"ל. וזהו בחוץ תרונה ברינה ושיר רינה זאת היא העולה מלמטה למעלה מעלה עד אין שיעור כנ"ל והיינו עד בחי' מדריגה שלמעלה משרש מקור חוצבה בעצמות אא"ס ב"ה כנ"ל וד"ל.

(יט) '''והנה''' יובן עוד מכל הנ"ל בענין הרינה שלבד ענין התוס' הריוח והברכ' בעבודתו שזהו העילוי היותר נעלה בפועל ידיו לבד. אבל עוד ניתוסף מעלה יתירה בעצם מהותו ע"י עבודה זו שהצליח לו אשר לו היה בו קודם העבודה והתיקון. וראיה לד"ז הוא מ"ש והחכמה תחיה בעליה פי' בעליה דחכמה תחיה אותה החכמה שירדה למטה בברור ותיקון עבודה דוקא ואין הכוונה במ"ש והחכמה תחיה חכמתו בעצם כמו שהיא אלא מה שחכמתו עמדה לו בעבודתו ותיקון דבר מה כמו בעסק מו"מ או זריע' בשדה שהצליח לו ועשה פרי תבואה בהרבה ריוח וברכה יתירה הרי לבד ברכה זו בשדה או בביתו ובמו"מ ועסק נתברך בעצם כח חכמתו והוא שתחיה בעליה דחכמה דחיים זו קאי בגשמיות וברוחניות דהיינו שנעלה עצם כח חכמתו שנק' בעליה דחכמה ביתר הרבה מכפי מדתו שהיה לו שיעור קצוב בחכמתו. אך כאשר חכמתו עמדה לו בטרף מזונו במו"מ או בעבודה בשדה או שהצליח בד"א בחכמתו נוסף על זה במעלה יתירה בעלוי גדול בעצם נפשו וז"ש תחיה בעליה ממש והטעם הוא לפי שכח זה הברור והתיקון שירד בחכמתו למצוא טרף מזונו או שאר תיקון הנה הוא בא מלמעלה ממקור חוצב כח חכמתו בעצם שנמצא מאין כו' ע"כ ניתוסף בו עי"ז דוקא מעלה יתירה וד"ל. וכמ"ש במ"א במשל בן מלך שהי' כלי מוכן בכל חכמה ולימוד כל החכמו' ואח"כ שלחו למרחקים שיראה איזה חכמה בענין פרנסתו בכלי אומנות וכה"ג שעי"ז יקנה שלימות נפשו יותר כאשר א"צ לקבל משום אדם כי יכול לפרנס א"ע בחכמתו וחכמתו עמדה לו בזה עד שתחי' בעלי' דחכמ' והיינו מה שנמצא עי"ז שלימות בעצם כל חכמתו כו' וד"ל. ונמצא מובן ממשל זה דכנ"י נק' בנים ועלו במח' העצמי. אך ירדו למטה בגופים שיבררו ויתקנו דבר בחכמה שבנפשם ע"י תומ"צ בפו"מ דוקא. ובזה יתעלו בשרשם יותר כנ"ל. וכך הוא בענין ירידת ח"ע בח"ת שבתור' שחכמ' זו לתקן ולברר תעלה למעל' בעילוי אחר עילוי שלמעלה מעצם כח ח"ע עצמה. וזהו תרונה כו' וד"ל:

(כ) '''ונמצא''' מובן מכל הנ"ל שיש ג' מדריגות באופן יחוד וחבור מ"ע ומ"ת יחד א' קודם הבריאה שהיה מים במים שהיה מ"ת כלולים במ"ע כנ"ל. שזהו הכל בבחי' עליות למעלה שהרי מ"ת לא היו בירידה והגשמה כלל וגם מ"ע לא ירדו למטה כלל והב' יחוד וחבור מ"ע ומ"ת בבחי' הירידה למטה כנ"ל בפי' חכמות בחוץ כנ"ל וזה היה במ"ת שנמשך ח"ע בח"ת כדי לברר ולתקן כו' שניתן כח ועוז מח"ע לח"ת זהו יתרון מעלה מיחוד מ"ע ומ"ת שקודם הבריא' מטעם כל הנ"ל וד"ל. והג' בחי' יחוד זה עצמו דמ"ע ומ"ת וירידתם למטה כאשר הן עולין למעל' בתשלום הברורים דרפ"ח שעולים למעלה הרבה ממקור דח"ע העצמי מטעם הנ"ל. וזהו יותר נעלה מיחוד שלהם במ"ת כדי לברר ולתקן כו' מאחר דירידה זו צורך עליה היא כנ"ל שע"ז א' תרונה בשיר להיותם עולין בתכלית העילוי כנ"ל וד"ל:

(כא) '''והנה''' מעתה י"ל מ"ש תרונה ל' עתיד שתרונה לעתיד ולא עתה והיינו באלף הז' שיהי' אז עליות העולמות בכלל. ולכאורה לפי כל הנ"ל אדרבא עכשיו דוקא תרונה ב' חכמות הנ"ל שעולין הברורים דרפ"ח כו' בכל דור ודור למעלה על ידי עסק התומ"צ בפו"מ כו' וד"ל. אך הנה מבואר למעלה בפי' חכמות בחוץ שזהו ירידה מגבוה לנמוך מח"ע לח"ת וירידה זו צורך עליה היא והיינו דכל וא"ו אלפי שנין דהוי עלמא אשר שרשן בו"ק העליונים והן וי"ו ימ"ב יהי אור אלף שנה הראשונה דבחי' חסד לעליון דאצי' כו'. ויהי רקיע באלף שנה הב' מבחי' הגבורה כו' ובכ"א מהם ירד בחי' ח"ע בח"ת לברר ברורי נוגה כו' רק שבאלף הג' שהוא בחי' ח"ת היה מ"ת שאז היה עיקר שלימות יחוד זה לתקן עה"ד בתומ"צ שקיבלו כנ"י כו'. משא"כ באלף הראשון והשני לא היה רק להעלו' ולברר ניצוצי הקדושה שנפלו באוה"ע על ידי חנוך ומשותלח ונח עד לאברהם שהאבות הן המרכבה והשבטים עד מ"ת כו' ודרך פרט בכל דור ודור נמשך הארה פרטית בכל אלף שנה דוי"ו אלפי שנין כו' בשביל ברור פרטי בעה"ד טו"ר כו' ע"י ב' חכמות הנ"ל שבחוץ ירדו לברר כנ"ל. והיינו ע"י מעשה הצדיקי' בתומ"צ וע"י תשובה דבע"ת שכ"ז דרך ירידה בא. אך לא נשלם עדיין שלימות הברורים דרפ"ח עד תשלום הכל בסוף אלף הששי בימות המשיח עד אלף הז' שנק' חד חרוב כו' שאז עולין כל הברורים למעלה מעלה במקור דח"ע למעלה משרש ח"ע עצמית שמתייחדים בתכלית היחוד בעצמות כו' וכנ"ל באריכות. שזהו פי' תרונה שלמעל' הרבה מיחוד מים במים שקודם הבריאה שנאמר ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים כו' וד"ל:

(כב) '''וזהו''' שאמר במדרש דלעתיד יעשה הקב"ה כנפים לצדיקים ויהיו שטין ע"פ המים. והכוונה ע"פ המים מ"ע שנאמר ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים והיינו שגם לאחר עליות דח"ע למעלה במקורם בתחל' גם אז יהיו נשמות הצדיקים שטין ע"פ המים כו' שהוא למעלה מעלי' הב' דב' חכמות הנ"ל דלעתיד כנ"ל וד"ל. ותחלה י"ל מהו ענין שטין ע"פ המים כו'. דהנה ידוע בשרש הנשמות שעלו במח' היינו שעלו במח' העצמית שבפנימית עצמותו ממש כו' והוא בפנימית מקור דח"ע טרם שנמשך להיות נק' בשם ח"ע כמו בבחי' מ"ע כו' כי הוא למעלה גם מבחי' רצון העצמי וכ"ש למעלה מן החכמה שנק' טעם לרצון. דהנה כמו ביו"ד מאמרות בגלוי יש רצון וחכמה עד דבור כו'. כמאמר דבראשית ות"י בחוכמתא ות"א בקדמין ברצונו כמ"ש כד סליק ברעותיה למברי עלמא כו' כך הוא ממש ברצון וחכמה כו'. שבהעלם העצמות ממש כמו כאשר עלה ברצונו להאציל הרי רצון זה בהעלם עצמותו. ויש לו מקור שמשם נתעורר ברצון זה להאציל ונק' כשב"כ שבעצמות וכן בחי' חכמה שבכתר הוא הטעם כמוס לרצון כו' עד המדות ודבור שהוא בחי' גלוי המח' אנא אמלוך שעלה הכל בעצמותו ונק' מל' דא"ס כידוע. והנה מאחר שא' במי נמלך בנשמתן ש"צ הרי נמלך זה הוא הישוב אם ירצה להאציל ולברוא כו' בנשמתן של צדיקים הנה בהכרח שכבר קדמו נשמות קודם התעוררות הרצון והיינו בפנימית עצמית הרצון ממש. שמזה יובן דגם אורייתא דמח"ע נפקת שרשה ג"כ בעצמות ממש כי ג' קשרים הן ס"ר נש"י מתקשראן בס"ר אותיות התורה כידוע וא"כ הכל א' ממש רק שהתור' ירדה למטה לברר כו'. וז"ש ואהיה אצלו אמון כו'. שזהו ענין יציאתה מן ההעלם העצמית לחוץ להיות כל אופן ההשתלשלות דאבי"ע דגם מה שעלה ברצונו להאציל הוא בא מכח ח"ע שבתורה שקדמה בהעלם העצמית כו'. וזהו ג"כ ענין עליות דב' חכמות הנ"ל לעצמות ח"ע דתורה אך גם לאחר עליות דח"ע לעצמו ממש גם כשיגיעו לעצם שרש נש"י יהיה נש"י גם אז שטין ע"פ המים עליונים דח"ע לאחר עליה שלהם להיותם למעל' גם מבחי' שרש ומקור דח"ע דמ"ע לאחר עליה כו' וד"ל:

(כג) '''וזהו''' שרמז ר"ע במה שאמר כשתגיעו לאבני שיש טהור פי' אבן א' ב"ן דהיינו בחי' ב"ן דמה דחכמה לאחר שבחכמה אתברירו שנק' אבן שיש טהור כמו מי יתן טהור מטמא כו' ונדמה לעיין שאינו אבן רק מים פשוטים מעוצם ההזדככות באבנים שחקו מים וכהכאת הצור והי' למים כמ"ש ויך את הסלע במטהו כו'. שזהו כח הבירור והוא הפלפול דחכמה כידוע ורמז להם שלא יאמרו מים להיותו אחר הבירור למעלה מבחי' מים כנ"ל. וגם לא יאמרו ב"פ מים שלא יצא לחלק בין מ"ע למ"ת כי מתאחדים ביחד בעלותו למעלה כנ"ל וד"ל. וזהו שטין ע"פ המים פי' כעוף ששט על המים ולא כדגים שבים ששטין בו אבל מובלעים המה בתוך המים ואין יניקתם רק מן המים כו'. דהנה גם עתה יש נשמות גבוהות שנק' נוני ימא רבא גם בים הקדמוני ששטין כל הים מראשו לסופו בפעם א' והיינו שטין בכח השגתם הנעלה בכל עמקי החכמה שבכל התורה כולה שהוא ים הקדמוני מראשו לסופו בשיטה א'. וכמ"ש בזוהר על ר"ה סבא ששט ימא רבא ברגע א' כו' וכך נשמות היותר נעלה שנק' לויתן והיינו כנ"ל בכלל ששט בסנפיריו ועוש' תלמים בים כי שט בכל הים ברגע א' אבל כ"ז שנק' נוני ימא רבא הרי הם מובלעים בים החכמה הקדומה בתוך תוכו וכל יניקת חיותם שם הוא. אך לעתיד יתעלו הנשמות הללו במדריגה היותר עליונה היינו בשרש הראשון שבעצמו' א"ס ממש דלתבונתו אין מספר ולא שייך שם בחי' וענין ים ומים כלל כי נבדל בערך מבחי' מ"ע דח"ע כי מדריגתם הוא במח' העצמי' ממש ע"כ א' שהן שטין אז ע"פ המים מלמעלה כעוף הפורח ושט ע"פ מים בשיט' א' ולא שמובלע במים כדגת הים כו'. והיינו למעלה ממדריגת לויתן שהרי יעשה לצדיקים סעודה מן הלויתן ושור הבר. וענין זה ששטין ע"פ המים מלמעל' היינו שהו' בבחי' אור מקיף מלמעל' שמקיף וסובב הכל כא' מפני שהוא למעלה מהגבלת דבר מה באו"כ כלל עד"מ הידוע בענין השכלת שכל דמי שהוא גדול ושכלו עמוק יותר מן דבר המושכל ומושג בכלי שכלו הרי אז כח שכלו העצמי שט ע"ג המושכל בבחי' מקיף למעלה בסקירה א' מצד קוטן וצמצום המושכל לגבי גדולת כח שכלו שגדול הרבה מזה המושכל <small>(בל"א ער נעמט דעם קליין שכל א רום תיכף אין איין בליץ)</small> וכל שאינו חכם אינו תופסו להקיפו בשיטה א' אבל מעט מעט לחלקים בערך ב' וג' שיטות כו'. אבל מי ששכלו קטן הרבה מגוף של דבר המושכל שמושכל זה עמוק מכח שכלו הרבה הרי כח שכלו מובלע ונכלל באותו עומק השכל כו' רק שיכול להלוך מראשו לסופו כו'. וזהו משל לדגים שבים שמובלעים בו ושטין בו מראשו לסופו כנ"ל ולא ע"פ המים וד"ל:

(כד) '''והנה''' מ"ש שהנשמות של הצדיקים שטין ע"פ המים מזה יובן דלעתיד יהיה עוד מדריגה שלמעל' מן עוה"ב וכמ"ש ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו ממש. דהנה העוה"ב נק' עדן אשר עין לא ראתה יעשה למחכה לו כו' והוא בחי' העדן עילאה שנברא ביו"ד דח"ע שלמעלה מבחי' מ"ע דבינה עלאה דכמו שלמטה הרי בחי' חו"ב בי"ה יו"ד צמצום כנקודה ו"ה בהתפשטו' והוא מעיין ונהר כי החכמה בבחי' מעיין ובינה בבחי' נהר כידוע בענין המקוה דאך מעיין ובור כו' שהן ד' יודי"ן דמ' סאה כו'. וכך הוא למעלה מעלה בבחי' העצמות ממש דעוה"ב נברא ביו"ד דחכמה שבעצמות ע"כ א' בעוה"ב להנחיל אוהבי יש שהוא בחי' בינה שנק' נהר בהתפשטו' השגה לאורך ורוחב כו' ולמעלה מעל' היינו בחי' בינה שבמל' דא"ס שזהו כמו נהנין מזיו השכינה למטה בג"ע העליון דבריאה כך נהנין נשמות העליוני' שבעצמות מבחי' זיו השכינה העליונה שהיא בחי' מל' דא"ס כו'. אך למעלה מחיי העוה"ב הוא למעלה גם מיו"ד דחכ' שבעצמו' שהיו"ד זה כמו מעיין שנובע ונמשך לנהר דבחי' יש דבינה. אבל בפנימית ועצמות דחכמה שבעצמות כמו שהו' כלול בעצמותו ממש הרי הוא למעל' מבחי' השפעה דאין ליש והוא למעלה מבחי' מים בכלל שלא יתכן בו לומר ענין מעיין ונהר או ים הקדמוני עדיין כנ"ל והוא ענין אור מים רקיע. ויש מדריג' עליונה שלמעלה גם מבחי' אור והוא הנק' אויר קדמון כו' ומשם נמשך דרך ירידה והתלבשות ונק' רוח וז"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. אמנם זהו הבא לכלל בחי' המשכה ע"פ המים כדי שיוכל להיות הבירורים שברוח אלקים דוקא. אבל מ"ש שהן שטין ע"פ המים למעל' גם מבחי' רוח אלקים שמרחפת ע"פ המים הוא בבחי' מדריגה שלמעל' גם ממקור הבירורי' שבח"ע כנ"ל. וע"כ ממילא מובן שהוא למעלה מבחי' חיי העוה"ב שנברא ביו"ד דח"ע שנק' מ"ע כו' שהרי העוה"ב הוא רק קבלת שכר על המצות בפו"מ בסו"מ כו' כל וא"ו אלפי שנין. שזהו בחי' הבירורים דרפ"ח כו' שבח"ע אתברירו ע"י ירידה דח"ע בח"ת כמ"ש חכמות בחוץ כנ"ל. אך עליה דנשמות אלה יהיה אחר קבלת שכר שלהם ע"י הבירורי' דרפ"ח כו' שהיו בוי"ו אלפי שנין שאז הוא למעל' מבחי' הבירורי' לגמרי וע"כ אין התורה נק' בשם המים כלל כנ"ל. וזהו ונחי' לפניו ממש אחר שיחיינו מיומים בקיבול שכר דעוה"ב ע"י הבירורים דמצות שהי' בכל זמן דו' אלפי שנין. וז"ש שהן שטין ע"פ המים בבחי' מקיף הגבה למעל' מהיות גם מקור לברורים דח"ע שנק' מ"ע ומ"ת כו' שהן רק שטין בשיטה א' מלמעלה על מ"ע שנתעלו אז וד"ל:

(כה) '''אך''' עדיין י"ל דא"כ מה שייכות יש להם לשוט ע"פ המים דמ"ע דתורה אחר שהן אז במדריג' עליונה שלמעלה מבחי' מים דתורה כלל כנ"ל. הענין הוא כידוע דאורייתא סתום וגליא וקוב"ה סתום וגליא וכנ"י סתום וגליא והיינו בחי' העלם העצמו' ממש כמו שהוא מתלבש בבחי' סתום דאורייתא שהוא בחי' פנימית סודות התורה כמו שהן בשרשן למעלה בהעלם עצמות א"ס ממש. וזהו כבוד אלקים הסתר דבר וכמ"ש הנסתרות להוי"ה אלהינו כו' ונשמות ישראל דלעתיד יבאו לעצם שרשן שעלו במח' העצמית שהוא בחי' סתום יהיו מקושרי' שם בפנימית התורה שהוא בסדכ"ס שבעצמותו. וזהו ונחיה לפניו ממש שלמעלה מחיי העוה"ב שבא האור הנעלם לגלוי אור השגה לקיבול שכר על העבודה כו' וצדיקים דלעתיד ישיגו בפנימית התורה שמתייחד בפנימית ועצמות ממש וע"כ הוא למעלה מבחי' מ"ע דתורה שבא לכלל גילוי וירידה למטה בתו"מ ע"י משה שנאמר בו כי מן המים משיתיהו ממ"ע הנ"ל. אך מ"מ יש קצת חבור וקשר לגלוי שבתורה שבא בבחי' הברורים לבחי' סתום שבה שהוא פנימית התורה רק שהנסתר בא בבחי' מקיף בהעלם מלמעלה וזהו שהן שטין ע"פ המים דאורייתא שיקיפו בבחי' מקיף בשיטה א' בבחי' הסתום דאורייתא כל בחי' ח"ע דתורה הנגלית לנו וקאי לאחר עילוי שלה ע"י תשלום הבירורים דוי"ו אלפי שנין כנ"ל שאז יוכל להיות ייחוד וחבור דסתום בגילוי משא"כ עכשיו אמר הנסתרות להוי' כו' שמפורדין זמ"ז לגמרי. וזהו יחיינו מיומים בעוה"ב ע"י הבירורים שע"י בחי' הנגלה שבתורה דוקא כמ"ש הנגלות לנו ולבנינו לשמור כו'. ועי"ז ונחיה לפניו ממש שלמעלה מזה והוא בפנימית התורה. אבל היינו הן שטין ע"פ המים עליוני' אחר עליה שיורדי' להתייחד בתורה הנגלית עכ"פ בבחי' מקיף שהמקיף שורה על הפנימית רק ששט בשיטה. והוא הרוח אלקים מרחפת רפ"ח כו':

(כו) '''ומעתה''' יש להבין לשון המדרש הנ"ל דלעתיד יעשה ה' כנפיים לצדיקים ככנפי נשרים ויהיו שטין ע"פ המים שנאמר וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים. דהנה נשמות הצדיקים ירדו למטה בגופים כל וי"ו אלפי שנין דהוי עלמא והגם שהיה להם מס"נ ואהוי"ר במוחין דגדלו' וקיימו כל התו"מ בשלימו'. אך מ"מ מצד התלבשות נשמות הללו בגופים ובקיום תו"מ בגשמיות דנוגה שבבחי' ירידה גדולה כמו בהשגה מוגבלת שבגוף חומרי וברצון העליון דמ"ע שמלובש בדברים גשמיים בטלית מצמר כו' ואיך יתעלו למעלה מעלה כ"כ עד שיהיו שטין ע"פ המים עליונים לאחר עליה שלהם כנ"ל. ובאמת עיקר כח עלייתם כ"כ למעל' אינו רק ע"י תו"מ ותפלה באוי"ר בעוה"ז דוקא שבהן וע"י דוקא נשלם בחי' הברורים דרפ"ח כו' שבח"ת וח"ע. הנה לז"א שיעשה להם כנפיים שע"י יוכלו להתעלות למעלה מעלה כ"כ להיות שטין ע"פ המ"ע כו'. והוא מ"ש וקווי ה' שהן נשמות הצדיקים יחליפו כח כו'. לפי שאין בכחם הראשון לעלות למעלה בכל קו רק ע"י שיחליפו כח והוא שיעלו אבר כו' שיעשה לנשמות הללו כנפי נשרים דוקא:

'''וי"ל''' מהו ענין הכנפיים הללו וכנפי נשרים דוקא. והנה ידוע בענין הכנפיים שהעוף פורח בהן הגם שהכנפיים מנוצות גשמיים נבדלים מעצם הגוף שלו והן כמו לבוש חיצוני לבד מ"מ יש בו תועלת גדול והיינו שבהן וע"י יהיה הגבהת העוף באויר שיפרח בהן למעלה וישוט ע"פ הארץ בכל שטח הארץ במהירו'. ועוד יש תועלת שני בכנפיים שהן למגן ולמחסה לאפרוחים שלו שנכנסים תחתיהם ופורש כנפיו עליהם לקבלם תחתיו כידוע. וכך הוא הנמשל למעל' בכנפיים דמלאכים עליונים שנאמר בשתים יעופף בבחי' עליה והגבהה למעלה ובהילוך במהירות כנ"ל שהוא בחי' אוי"ר שנק' רו"ש שמגביהין אותו למעלה הרבה ממדריג' שלו שבא לפי"ע השגתו שזהו גוף העוף עד"מ והגדפיים שיעופף הרי מגביה לו ואע"פ שהוא לבוש חיצוני לבד. וכך יובן בדרך משל בענין כנפי השכינה שיש בהם תועלת בבחי' עלית המל' בכלל כו' וד"ל. אך הכנפיים עצמן שהן מנוצות גשמיים המשל בזה הוא לענין בירורי דנוגה והן כמו נשמו' הגרי' שעולין ניצוצי דקדושה מע' שרים דנוגה שנכנסין תחת כנפי השכינה לבד. פי' לענין תועלת השני שבכנפיים שהוא להגן על הנכנסי' תחתיה' שהן נשמו' הגרי' וכה"ג. וכך הוא גם בנשמות שנק' בנים כשהן בבחי' הקטנות ונק' אפרוחים כידוע בענין קן צפור כו' שנכנסים תחת כנפי השכינה להגן עליהם כמו ופרוס עלינו כו' דאימא דרביעה כו':

(כז) '''ולהבין''' כ"ז הנה לכאורה אין זה מובן כלל דנשמות הצדיקים שיעשה להם כנפיים כו'. שהרי נשמות הן בשרשן בבחי' פני אדם שבמרכבה שלמעלה הרבה מבחי' פני נשר כו' ושרש שרשן בבחי' אדם העליון שעל הכסא כידוע. וכמ"ש כי נר ה' נשמת אדם דבצלם אלקים עשה את האדם. כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כו'. ואיך ירדו להיות במדריגת מלאכים בבחי' פני נשר שהרי יעשה להם כנפי נשרים כו'. אך באמת מ"ש שיעשה להם כנפיים שזהו למעליותא שהוסיף כח גדול על עצם בחי' מדריגת אדם מה שאין בכח אדם להגיע לשם רק מחמת שיעשה להם כנפיים לשוט בהם כו'. והענין הוא שכנפיים הללו שיעשה לנשמות גבוה יותר מבחי' פני אדם בשרשו ומכ"ש מן המלאכים כו' כי הן נעשים מבחי' הברורים דרפ"ח ניצוצין שנפלו בק"נ ע"י תשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא שע"כ גזרו אומר דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב כו'. וכנ"ל דמה ששטין ע"פ המים עליונים לעתיד הוא גבוה מיו"ד שנברא בו העוה"ב. וכמ"ש ונחיה לפניו ממש כו' כנ"ל באריכות וד"ל:

(כח) '''וביאור''' טעם הדברים. הנה י"ל תחלה מ"ש כנפי נשרים דוקא ולא כנפי עוף אחר זולתו. להיות ידוע שהנשר רחמיו יותר על בניו מכל העופות זולתו. כמ"ש כנשר יעיר קנו כו'. והנה כתיב דרך הנשר בשמים דמשמע שעיקר דרכו והילוכו הוא לעלות למעלה מעלה בגובה השמים ביותר ושם משכנו דוקא כידוע ולז"א ואשא אתכם על כנפי נשרי' ואביא אתכם אלי ממש. שזהו בחי' העליה בגובה ביותר מפני שהוא נושא אותם כמו על כנפי נשרים וכן מ"ש ישאהו על אברתו כו' ולפעמים א' כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף דמשמע שעושה קנו למטה דוקא ועל גוזליו ירחף שמשפיל כנפיו למטה להגין על גוזליו כו'. וזהו היפוך העליה דדרך הנשר בשמים כו'. אך שניהם אמת ויובן זה בהקדים מ"ש ופני נשר לארבעתן דמשמע שכאו"א מן המרכבה כלול מפני נשר ומ"ש ודמות אדם להנה שכלול כ"א מדמות אדם יתכן דאדם כולל הכל. ואין זה מובן לכאורה דלמה פני נשר מובדל בערך יותר מפני אריה ופני שור להיותו כ"א כלול מפני נשר כו'. אך הנה הטעם ידויק להיות דפני אריה להימין שרשו בקו הימין חח"ן ופני שור מהשמאל שרשו בקו השמאל בג"ה ופני נשר שרשו בקו האמצעי דת"י כו' ות"ת הוא בחי' הרחמים ששרשו ברחמים העליונים דכתר שנק' רחמים פשוטים כו' בלתי מוגבלים כלל והוא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים שהוא הנק' בריח התיכון שמבריח עד קצה העליון דפנימית הכתר וז"ש דרך הנשר בשמים דוקא שבחי' הרחמים עולה למעלה בעצמות ממש שהוא בחי' רחמים הפשוטים שבעצמות א"ס ב"ה. וזהו מ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים דוקא ואביא אתכם אלי ממש וד"ל. ובאור הענין הנה ידוע דעיקר בחי' מדה"ר הוא לפ"ע השפלות שלמטה הוא שמעורר רחמים מלמטה ולפ"ע הרוממות שלמעלה כך מתעורר רח"ר למעלה ונמשך למטה דנמצא שמהות מדה"ר כלול מב' דברים ההעלאה והמשכה. דהתעוררו' רחמים למטה היינו בחי' העלאה שבזה תעלה הנפש ביותר מכל המעלות שבה כמו העני ואביון בצר לו ביותר יעורר רחמים ע"ע כתפלה לעני כי יעטוף רוחו עליו ולפני ה' ישפוך שיחו ויקונן כו'. וכן הבע"ת שצר לו בנפשו ביותר על עוצם ריחוקו מה' שמן המיצר לב יקרא וישוב אל ה' וירחמהו מלמעלה. וכמו ומודה ועוזב ירוחם כשמתוודה בשפלות עצומה ואמר חטאתי עויתי כו' וכמו תעבנו כו' שבזה מעורר רחמים מלמטה על נפשו. והתעוררות זו למטה מעורר רח"ר העליונים שיומשך מלמעלה למטה על נפשו כמו ישוב ירחמנו כו' ולפ"ע הרוממות כן יומשך רחמים העליונים ביותר. כמו שאנו רואי' שכל אדם לפי"ע רום גדלו ביותר יתעורר ברחמי' ביותר כי המלך המרומם יותר ירחם על עני ונדכה מן השר כו' ע"כ שגדול יותר יותר ירבה רחמים על השפל ונמצא שתכלית השפלות יעורר תכלית הרח"ר מלמטה ותכלית הרוממות מעורר תכלית רח"ר מלמעלה. וזהו אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו וקאי אדסמיך ליה המלך המרומם לבדו כו' דהיא הנותנת שמצד עצם הרוממות ע"כ ברחמיך הרבים רחם עלינו כאשר אנחנו בתכלית השפלות דהא בהא תליא לפ"ע דוקא כנ"ל וכמו מחיה מתים שהוא תכלית השפלות ברח"ר דוקא מעומק הרוממו' דעומק רום נמשך דוקא לעומק תחת. וכמ"ש את מי אשכון את דכא ושפל רוח כו' אל מי אביט אל עני ונכה רוח כו' וכן כי רם ה' ושפל יראה דמשום שרם ה' ע"כ שפל יראה דוקא ומטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שבחי' מדה"ר נק' בריח התיכון שמבריח לקצה העליון שהוא לעורר רח"ר העליונים שנק' רחמים פשוטים שבאין מצד עצמות הרוממות דאא"ס שבפנימית כ"ע כנ"ל. וזהו בקצה העליון והתעוררות הרחמים מלמטה מצד עוצם השפלות כנ"ל נק' קצה התחתון. וזהו שמבריח מקצה התחתון לקצה העליון שמתאחדים כא' משום דהא בהא תליא לפ"ע א' כנ"ל וד"ל:

(כט) '''ובזה''' יובן ענין שני הפסוקים הנז' בנשר הם כסותרים זא"ז ונראים כב' הפכים ממש. ובאמת הכל אחד והא בהא תליא דעומק רום יורד דוקא לעומק תחת כנ"ל. דהנה הנשר שהוא רחמני על בניו עושה בכנפיו ב' דברים שהן ב' הפכים ממש הא' מה שדרך הנשר בשמים והוא שמצד עוצם רחמנותו על בניו ישא גוזליו על אברתו מלמעלה דוקא ועולה ומגביה עצמו בגובה השמים כמו אם תגביה כנשר כו' וצריך להגביה כנפיו להיות פרושות כלפי מעלה דוקא כידוע שהנשר בפריחתו הגבה למעלה יפרוש כנפיו למעלה כמו וידינו פרושות כנשרי שמים כו'. ולפעמים הוא בהיפוך שיורד למטה בהשפלת כנפיו להיות למגן על גוזליו למטה להכניסם תחת כנפיו וזהו כנשר יעיר קנו ברחמיו הטבעיים וישפיל כנפיו לרחף על גוזליו לחופף עליהם. והענין ידוע שכאשר הנשר ירא מן החץ שלא יכו לגוזליו ישאם על אברתו למעלה והוא שפורח ועולה בגובה השמים וגוזליו על כנפיו הפרושות למעלה שלא יגיע להם החץ ויקבל בעצמו החץ מצד עוצם רחמנותו. ואם צריך לשמר' מחום השמש או גשמים או מן המזיקים כנחש וכה"ג על גוזליו ירחף לפרוש כנפיו עליהם בהשפלת כנפיו להגן עליהם ויקבל ע"ע חום השמש או שטף הגשם ויעמוד לנגד כל מזיק כו'. ונמצא יש ב' הפכי' בכנפיו והכל רק מצד טבע הרחמנות בלבד אם בדרך העלאה למעלה שישאם על אברתו להצילם מן החץ. אם בדרך ירידה והשפלה למטה לשומרם מכל פגע רע למטה כו'. והן ב' הפכים שבכנפי הנשר בהעלאה בתכלית למעלה כדרך הנשר בשמים כנ"ל ובהשפלה בתכלית כנשר יעיר קנו כו' והכל אחד שכ"ז רק מצד טבע הרחמנות. והיינו לפי הנ"ל שיש בטבע רחמנות לעלות למעל' ביותר ויורד למטה ביותר דלפ"ע השפלות נמשך למטה יותר ברחמים והיינו כמו על גוזליו הקטני' ירחף להשפיל כנפיו עליהם למטה כו' ולפי"ע הרוממות יהיה נמשך ומתעורר מלמעלה יותר זהו כמו דרך הנשר בשמים שישאם על אברתו למעלה מעלה והכל אחד ממש והא בהא תליא והיו לאחדים כנ"ל וד"ל:

(ל) '''והדוגמא''' מכ"ז יובן ג"כ בכנ"י שנק' בנים כמ"ש בנים אתם לה' כו' שרחמנותו עליהם כרחם אב ע"ב. כמו הבן יקיר לי אפרים כו' המו מעי לו רחם ארחמנו כו'. והנה רחמנות זאת היינו כמו רחמנות הנשר על בניו כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר כו' עד ישאהו על אברתו וכן מ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים דוקא. והענין הוא כנ"ל שיש בכנפי נשרים ב' הפכים א' שמגביה עצמו בכנפיים בגובה השמים כדרך הנשר בשמים כו'. וכדוגמא זאת בבחי' רח"ר העליונים שבעצמות הוא שמתעורר לעלות לנש"י מעלה מעלה עד בחי' עצמותו ממש וכמ"ש ואביא אתכם אלי ממש. שזהו ההעלאה בתכלית עד בחי' ועצמות אא"ס ששמים ושמי השמים לא יכלכלוך כו'. וזהו מצד הרח"ר דוקא הוא שישמרם מכל קטרוג העולם כחץ יעוף יומם כו'. וע"כ ישאם על אברתו ברוממות העצמות שלא יגיע שם שום קטרוג. וזהו ואשא אתכם על כנפי נשרים כו' וכן בהיפוך בדרך ירידה והשפלה שהוא המשכת רח"ר העליונים הפשוטי' שבעצמות למטה מטה באשר הם שם בתחתית המדריגה בצרות נגלות כו'. וזהו על גוזליו ירחף להכניסם תחת כנפיו וכמו ופרוס עלינו סכת שלומך והסר שטן מלפנינו כו' ובצל כנפיך תסתירנו ששומר לכנ"י מכל פגע רע דגבורות קשות דכל שטן כו' וד"ל:

(לא) '''והיינו''' והאם רובצת על האפרוחי' בגלותא כו' דאימא רביע על בנין ופרסת גדפהא כו'. שזהו הנק' גדפי השכינה ששומר את ישראל בכל צרתם וכו'. והרי יש בחי' ירידה ועליה בכנפי נשרים או שעולה לנש"י הגבה למעלה או שיורד למטה מטה ביותר והכל אחד ממש והא בהא תליא מטעם הנ"ל בבחי' הרחמי' שנק' בריח התיכון שמבריח מקצה התחתון לקצה העליון כו' והוא בחי' קו האמצעי שעולה למעלה ביותר ויורד למטה ביותר. וזהו עומק רום ועומק תחת שהן לפי"ע א' ממש שלפי"ע השפלות ערך המשכת הרחמים מן הרוממות כו' דרם הוי"ה ושפל יראה דוקא. וע"כ יש ב' הפכים בכל מיני רחמים הללו דישאהו על אברתו למעלה יותר ועל גוזליו ירחף לשומרם למטה ביותר אע"פ שזה מגוף היותר עליון אך הוא עצמו שיורד למטה להיות בבחי' מקיף היותר חיצוני כענני כבוד שקבלו האבני' כו' וכה"ג וד"ל. וזהו ופני נשר לארבעתן שיש בחי' פני נשר בכ"א מן המרכבה לפי שעיקר העליה היותר עליון שהוא עד בחי' הכתר אינו אלא ע"י בחי' הרחמים שבבחי' קו האמצעי שהיא העולה עד פנימית הכתר שלמעלה מהתחלקות הקוין דחח"ן כו' וכנ"ל דמבריח לקצה העליון. וע"כ גם ב' הקוין דימין ושמאל עולים גם הם דרך קו האמצעי דוקא והיינו בחי' פני נשר שיש בכ"א גם בפני אריה מהימין ופני שור מהשמאל שא"א להם לעלות בכח עצמם באהבה או ביראה לפנימי' הכתר כ"א ע"י רחמים דוקא לפי שיש בו כח עליון דוקא דבחי' רח"ר העליונים כו' כנ"ל. והיינו ב' מיני רחמים דעומק רום ועומק תחת כו' שעולה למעלה ביותר ויורד למטה ביותר משא"כ בב' הקוין כו' וד"ל:

(לב) '''וזהו''' ענין שיעשה לנשמות הצדיקים כנפים ככנפי נשרים דוקא שבבחי' כנפי נשרים שהוא מדה"ר יעלו למעלה מעלה ברח"ר הפשוטים שבעצמות ממש וכמ"ש ואשא אתכם כו' ואביא אתכם אלי ממש וכמ"ש ונחיה לפניו ממש שלמעלה מן העוה"ב כנ"ל. שז"ש שהן שטין ע"פ המ"ע בבחי' מקיף והוא בחי' פנימית התורה ששט ע"ג בחי' גליא כו' כנ"ל. אך הנה ענין זה רק מצד בחי' הברורים דרפ"ח כו' שבכל ו' אלפי שנין כו' שהיה מברר עה"ד טו"ר שהוא ק"נ שבתחתית המדריגה בשפלות עצומה למטה מטה ביותר הוא שעולה למעלה מעלה ביותר דעומק תחת הוא שעולה לעומק רום ועומק רום הוא שנמשך לעומק תחת דוקא כנ"ל דהא בהא תליא והיו לאחדים ממש וכמו מחיה מתים דוקא ברח"ר לפי שז' מלכין קדמאין שמתו הן רפ"ח ניצוצין שנפלו בק"נ בתכלית השפלות ביותר ע"כ ע"ז דוקא יומשך ויעורר מדה"ר העליוני' הפשוטים שבעצמות ממש כנ"ל וד"ל:

(לג) '''ובכ"ז''' יתורץ הקושיא דלעיל דאיך יעשה כנפי נשרים לנשמות שהן בבחי' פני אדם ששרשן באדם העליון כו' שהוא למעלה הרבה מבחי' פני נשר שבמרכבה כידוע. דהנה בחי' פני אדם שבנשמות היינו כמו שהן למעלה דוקא שבצלם אלקים כו' ונק' נר ה' כו' כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים. אבל ע"י ירידת הנשמה שנק' אדם בחומר גופני בעוה"ז דוקא ומקיים תו"מ בדברים גשמיים דנוגה דעשיה לברר עה"ד טו"ר יש בזה כח גדול יותר מעצם כח האדם שהוא הנשמה במקור חוצבה בצלם אלקים עד שתעלה הנשמה למעלה מעלה הרבה ממקור חוצבה בשם הוי"ה דאדם דאצילות והיינו אל פנימית ועצמות אא"ס שבפנימיות הכתר שלמעלה מבחי' אדם דאצילות כמ"ש כי לא אדם הוא כו'. וכמאמר לאו מכל אינון מדות כלל כו' מה שאין בכח אדם להגיע שם כלל רק מצד הברורים דרפ"ח כו' שבירר אדם שהן נשמות הצדיקים בתו"מ ותשובה בעוה"ז דוקא מטעם הנ"ל. וזהו שיעשה להם כנפי נשרים מן כח הברורים שביררו לעה"ד טו"ר בעוה"ז דוקא והוא שעולין למעלה מעלה ביותר כנ"ל. וז"ש וקוי ה' יחליפו כח גדול יותר מכחם העצמי והוא שיעלו אבר כנשרים וד"ל:

(לד) '''אמנם''' הנה עדיין אין כ"ז מתיישב לנכון שהרי כל עיקר הענין ברחמנות דנשר על גוזליו היינו מה שישאם על אברתו מלמעלה או שיכניסם תחת כנפיו מלמטה כנ"ל. וא"כ מה זה שהוצרך לעשות לנשמות כנפיים כו' הלא הנשמות הן הנק' בנים והן כמו האפרוחים דאימא עלאה רביע' על בנין ופרסת גדפהא כנ"ל או ישאהו על אברתו שאז הן מלמעלה כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים. ויהיה איך שיהיה מה צריך לעשות להם כנפיים ככנפי נשרים עצמן שזה אינו שייך לענין הרחמנות דנשר על בניו כלל כו'. אך הנה יש להקדים תחלה ענין המאמר דיפה שעה א' בתשובה ומע"ט כו' דיש להבין לפי כל הנ"ל שעיקר ענין הברורים היינו עליית רפ"ח נצוצי' שנפלו בשבירה בעה"ד כו' והברור הוא ע"י תו"מ בפו"מ בדברים גשמיים דק"נ כנ"ל. וא"כ למה הזכיר ענין התשובה עם המע"ט דודאי במע"ט לבד בעוה"ז יעלו הנשמות למעלה מעלה מטעם הנ"ל. עוד י"ל למה נאמר דמע"ט בעוה"ז יותר גדול מחיי עוה"ב כמ"ש ונחיה לפניו מאחר שעוה"ב הוא רק קבול שכר על המצות בפו"מ ואיך המצות עצמן גדול מקבול שכר שלה כו':

(לה) '''והנה''' יובן ע"פ ביאור ענין כנפי השכינה הנ"ל שהוא דוקא מההעלאה ניצוצי הקדושה מע' שרים דנוגה שנכנסים תחת כנפי השכינה כו' דמבואר למעלה שיש ב' תועלות בכנפים א' לפרוח ולפרוש כנפיו והב' להגן על הנכנסי' תחתיהם כו'. וזהו ההפרש בין נש"י לנשמת הגר שבאו לחסות תחת כנפי השכינה דהגם שהנשמות הן ג"כ רק תחת כנפי השכינה וכמ"ש דאימא רביע' על בנין כו'. אבל הן נק' בנים והיינו כמו האפרוחים דהרחמנו' דנשר על גוזליו בטבעו העצמי ביותר ע"כ מתכסים תחת כנפיו להיות שהמה הבנים וטבע האב לרחם כו'. אבל אותם שאינם בנים אע"פ שמגין עליהם אין ערך זה לגבי רחמנות העצמי כו' וכך בכנ"י נאמר הבן יקיר לי אפרים כו' המו מעי לו רחם ארחמנו כו'. וזהו כנשר יעיר כו' כן ישאהו על אברתו:

(לו) '''ויובן''' מזה גם בענין התשובה שהתשובה בנפש החוטאת זהו ממש כנשמת הגר שעלה מנש"ט לקדושה מאחר שהיה מושקע ברע גמור ויצא מן הרע דק"נ לטוב. אך אינו דומה לנשמה שהיא טהורה בעצם ולא באה לכלל טומאה נק' בנים שהן נשמות הצדיקים בתו"מ כו' שיפול בהן הרחמנות בעצם כנ"ל. שזהו ענין הרחמנות הנשר על גוזליו ירחף וישאהו על אברתו כו'. אך באמת יש מקום שיפול בחי' הרחמנות ביותר על בע"ת מצדיקים. והוא מצד שפלות העצומה מה שנדח ונתרחק ונפל בשאול תחתית דעומק רע כו' וכאשר ישוב אל ה' בבכי וצעקה במרירות ושפלות עצומה יותר מאביון שצועק על העדר חיי נפשו כו' שאז ודאי מעורר רח"ר העליונים ביותר מעומק רום כנ"ל בפי' מחיה מתים ברחמים רבים כו' ואין מתים יותר מאותן שנפלו בעומק רע דג' קה"ט שנק' מות ברוחני' כמ"ש כי לא אחפוץ במו' המת המת מעיקרו כו'. וכן שובו ולמה תמותו כו' והן ג' קה"ט לגמרי בעבירות חמורות כידוע דרשעים בלא תשובה בחייהם קרויים מתים וע"י התשובה זהו כתחה"מ ממש שהוא ברח"ר דוקא מטעם הנ"ל דכל שהשפלות יותר הרחמים מתעורר למעלה מעלה ביותר כו'. ונמצא יש יתרון מעלה בזה בבע"ת ונשמות הגרים שבאין מעוצם השפלות דע' שרים כו' מנשמות הצדיקים. אך מ"מ עצם טבע הרחמנות יותר בנשמות הצדיקים שנק' אפרוחים כו'. והנה מ"ש על גוזליו ירחף כו' קאי בנש"י דוקא בהיותם בבחי' הקטנות דוקא עדיין כמו בזמן יצ"מ דכתיב ואראך מתבוססת בדמיך כו' שהוא נש"י בקטנות המוחין ומדות דאוי"ר. וכמ"ש ולא שמעו מקוצר רוח כו' רק בבחי' אמונה פשוטה לבד שכללות המוחין ואהוי"ר הכל בהעלם מאוד. וגם אח"כ כשקבלו את התורה ועל כל דבור כו' עדיין כל עבודתם בתו"מ ואוי"ר הכל בבחי' הקטנות מאד. וזהו ממש עד"מ מן הנשר שהוא רחמני על גוזליו דוקא כשהן קטנים ביותר ואין להם כנפים כלל לפרוח ולא לשמור עצמן שאז על גוזליו ירחף לשמרם וישאם על אברתו. אבל כאשר יגדלו ויש להם כנפים גדולים ככנפי הנשר עצמו שאז וודאי הם עצמן יוכלו לפרוח בגובה השמים למעלה וישמרו א"ע בכנפיהם וא"צ שמירה לחסות עליהם בכנפי אמם שאין האם רובצת רק על האפרוחים הקטנים ביותר. ואז אין רחמנות הנשר עליהם כ"כ כי אין הפרש כלל בינו וביניהם שהן בדומה לו ממש. ע"כ לא יתעורר ברחמים עליהם להיות מרחף עליהם או לשאם על אברתו כי א"צ לשמירה שלו מאחר שהן כמוהו ממש בגדלות הכנפים כו'. והנמשל מובן מזה בכנ"י שנק' בנים קטנים כאפרוחי' בכל אשר קבלו תו"מ הכל הוא בבחי' הקטנות ביותר וצריכים שמירה עליהם בבחי' מקיף דאימא דרביע' על בנין כו'. כמ"ש כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכן ישאהו על אברתו כו' למעלה כו'. והענין הוא דמשום דכל התו"מ ואוי"ר הכל בא בהתלבשות בנוגה דעשיה שזהו בבחי' הקטנות מאד אבל לע"ל יגדלו נש"י כמ"ש הגדיל הוי"ה לעשות עם אלה כו' והוא שאהוי"ר שלהם נק' גדפין יגדלו ככנפי הנשר שעליה וירידה שלהם הוא הגבה למעלה ביותר ובירידה למטה יותר כו'. שזהו בבחי' הרחמים דוקא וכמ"ש וברחמים גדולים (דוקא) אקבצך כו' עד שיהיה בדומה לאביהם שבשמים בבחי' הגדלות דמוחין כמ"ש ונגלה כבוד הוי"ה כו' כי כולם ידעו אותי כו' ואז א"צ שמירה כלל מלמעלה להיות על גוזליו ירחף כו' כמשל האפרוחים של הנשר שגדלו כל צרכן שא"צ להתעורר ברחמים כו' לפי שהן כמוהו כך אדם אדמה לעליון. וכמ"ש מה שמו ומה שם בנו כו' וד"ל:

(לז) '''אך''' הנה במשיח דכתיב ישכיל עבדי כו' וגבוה מאד למעלה מבחי' אדם. הענין הוא דודאי לאחר תשלום הברורי' דרפ"ח יגדלו האפרוחים שהן נש"י שנק' בנים בגדלות המוחין ואהוי"ר כו' כנ"ל באופן שלא יצטרך לשאת אותם על אברתו. אבל עיקר גידול הכנפיים הללו אינו בא מן הברורים דרפ"ח שבתו"מ לבד אלא בצירוף התשובה עמהם דוקא כנ"ל דיפה שעה אחת בתשובה ומע"ט יחד דוקא ובעוה"ז דוקא לפי שהתשובה באה מקה"ט לגמרי שהוא למטה יותר יש בכח' לעלות למעלה מעלה יותר מעלי' דבירור עה"ד טו"ר שע"י תו"מ. וכידוע דבמקום שבע"ת עומדים כו' וע"כ אם אנו עושין תשובה נגאלין ומשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא דצדיקים הן בחי' גדלות דאדם במוח ואוי"ר מחמת הבירורים דוקא כו'. וע"י צירוף התשובה דוקא יגדלו כנפיהם ברו"ש ככנפי הנשר עצמו. וזהו שיהיו שטין על פני המים עליונים דח"ע למעלה מחיי העוה"ב אע"פ שהוא קבול שכר המצות. אך המצוה עצמה שנלקחה מק"נ גדול משכר שלה אחר תשלום הברור כו' וד"ל ודוקא ע"י תשובה עם מע"ט שעולים למעלה יותר והוא שיעשה לנשמות כנפי נשרים שיוכלו לשוט בכח עצמם. שזהו יותר נעלה ממה שהיה במ"ת שישאהו על אברתו כשהן בבחי' הקטנות מאד אע"פ שא' ואביא אתכם אלי ממש אין זה מכח עצמם כלל משא"כ כששטין מכח עצמן וד"ל. ובזה יתו' כל הקושי' דלעיל וד"ל:
}}

[[קטגוריה:תורת חיים|א]]