11,493
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
ד. ויתירה מזו: בכדי שאצל בנ"י יקלטו בפנימיות הברכות של הקב"ה (שלמעלה ממדידה והגבלה), מובן שגם אצלם צריך להיות מעין שני הענינים הנ"ל (ד"איש" וד"האלקים"), | ד. ויתירה מזו: בכדי שאצל בנ"י יקלטו בפנימיות הברכות של הקב"ה (שלמעלה ממדידה והגבלה), מובן שגם אצלם צריך להיות מעין שני הענינים הנ"ל (ד"איש" וד"האלקים"), | ||
ויש לומר, ע"פ הידוע[ | ויש לומר, ע"פ הידוע<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].</ref> שלכאו"א מישראל יש בחי' משה שבו, כמובן מדברי הגמרא<ref>ברכות לג, ב.</ref> עה"פ<ref>עקב י, יב.</ref> "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך", "אטו יראה מילתא זוטרתי היא? אין, לגבי משה מילתא זוטרתי", וכיון ש"כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה", לכן, כשם שענינים אלו היו אצל משה, שאצלו ה"ז "זוטרתי", כך נעשה זה "זוטרתי" אצל כאו"א מישראל (אנשים נשים וטף עד סוף כל הדורות), עד שזה פועל עליו בעבודתו בפועל כהמשך הכתוב ("ועתה ישראל גו'") "ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה"א גו' לשמור את מצות ה' גו'"<ref>שם, יב־יג.</ref>. | ||
ומזה מובן, שע"ד שאצל משה ישנם שני הענינים ד"איש" וד"האלקים" (שע"י זה ה"ה הממוצע המחבר בין הברכות שלמעלה ובנ"י למטה), עד"ז ישנו "אפס קצהו ושמץ מנהו"[ | ומזה מובן, שע"ד שאצל משה ישנם שני הענינים ד"איש" וד"האלקים" (שע"י זה ה"ה הממוצע המחבר בין הברכות שלמעלה ובנ"י למטה), עד"ז ישנו "אפס קצהו ושמץ מנהו"<ref>[[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]].</ref> אצל כאו"א מישראל (כדלקמן), שזה נותן בו את הכח לקבל את הברכות בשלימות. | ||
עפ"ז מובן עוד יותר, שמזמור צדי"ק "תפלה למשה" כולל את כל הברכות כולם – כיון שנוסף לזה שע"י "תפלה למשה" נמשכות כל הברכות לבנ"י למטה, ישנה בחי' משה בכל א' מישראל, ובמילא (תפלת) משה כולל את כל בנ"י, ותוכן המזמור מדגיש ומשקף את (התוכן והעבודה ד)בנ"י '''עצמם''' בכל עניניהם (כיון שמשה הוא רעיא מהימנא דכל בנ"י (כנ"ל), עד שבחי' משה ישנה בכאו"א מישראל), עד – ש"תפלה למשה" פועלת עליו בעבודתו בפועל (כנ"ל), משה נותן את הכח שכל הענינים דמזמור זה, מתחיל מעצם הענין ד"תפלה למשה איש האלקים", יומשכו לכאו"א מישראל. | עפ"ז מובן עוד יותר, שמזמור צדי"ק "תפלה למשה" כולל את כל הברכות כולם – כיון שנוסף לזה שע"י "תפלה למשה" נמשכות כל הברכות לבנ"י למטה, ישנה בחי' משה בכל א' מישראל, ובמילא (תפלת) משה כולל את כל בנ"י, ותוכן המזמור מדגיש ומשקף את (התוכן והעבודה ד)בנ"י '''עצמם''' בכל עניניהם (כיון שמשה הוא רעיא מהימנא דכל בנ"י (כנ"ל), עד שבחי' משה ישנה בכאו"א מישראל), עד – ש"תפלה למשה" פועלת עליו בעבודתו בפועל (כנ"ל), משה נותן את הכח שכל הענינים דמזמור זה, מתחיל מעצם הענין ד"תפלה למשה איש האלקים", יומשכו לכאו"א מישראל. | ||
ה. ויובן זה ע"פ הביאור בכפל הלשון (והענין) במזמור צדי"ק – כפל הן במברך (בתחלת המזמור): "(תפלה ל)משה" ו"איש האלקים", והן בהברכה עצמה (בסיום המזמור): "ומעשה ידינו כוננה עלינו" "ומעשה ידינו כוננהו" | ה. ויובן זה ע"פ הביאור בכפל הלשון (והענין) במזמור צדי"ק – כפל הן במברך (בתחלת המזמור): "(תפלה ל)משה" ו"איש האלקים", והן בהברכה עצמה (בסיום המזמור): "ומעשה ידינו כוננה עלינו" "ומעשה ידינו כוננהו"<ref>בהבא להלן ראה בארוכה סה"ש תנש"א ח"א ע' 398 (לעיל ע' 20) ואילך.</ref>: | ||
מעין הענין ד"איש האלקים", "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" (שנאמר במשה) – ישנו בכאו"א מישראל, בבחי' משה שבו. ובכללות – שכאו"א מישראל מתחלק לשני חלקים: נשמה וגוף, ונשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש"[ | מעין הענין ד"איש האלקים", "מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים" (שנאמר במשה) – ישנו בכאו"א מישראל, בבחי' משה שבו. ובכללות – שכאו"א מישראל מתחלק לשני חלקים: נשמה וגוף, ונשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, ע"ד "האלקים"; וגופו קשור עם בחי' "איש", יש ונברא. | ||
ובפרטיות יותר – ה"ז החילוק בין "משה" ו"איש האלקים" (כנ"ל ס"ג): "איש האלקים" מורה על החיבור דבחי' איש (הגוף) עם שם אלקים (בגימטריא הטבע). משא"כ "משה" קשור עם שם מה – הוי'. | ובפרטיות יותר – ה"ז החילוק בין "משה" ו"איש האלקים" (כנ"ל ס"ג): "איש האלקים" מורה על החיבור דבחי' איש (הגוף) עם שם אלקים (בגימטריא הטבע). משא"כ "משה" קשור עם שם מה – הוי'. | ||
ושני ענינים אלו נמצאים אצל | ושני ענינים אלו נמצאים אצל כאו"א מישראל (בבחי' משה שבו): | ||
שתי הדרגות בנשמתו – בחי' ישראל שבה<ref name=":0">ראה בארוכה לקו"ת דרושים לר"ה סב, ג (וראה גם [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עז, רע"ב). ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך יעקב סמ"ד (ע' א'קא ואילך). '''וש"נ'''.</ref>, שקשורה עם שם הוי'<ref name=":1">ראה זח"א קעד, א: כמה דקב"ה לזימנין אתקרי הוי' ולזימנין אתקרי אלקים, ה"נ לזימנין אתקרי ישראל ולזימנין אתקרי יעקב. וראה לקו"ת שם. ס' הליקוטים שם ע' א'ק ואילך. '''וש"נ.'''</ref> ("חלק הוי' עמו"<ref>האזינו לב, ט.</ref>), ובחי' יעקב שבה<ref name=":0" />, הקשורה עם שם אלקים<ref name=":1" /> (יעקב הוא י' עקב<ref>ע"ח שער ג (שער סדר אצי' למהרח"ו) פ"ב. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) בערכו.</ref>, כפי שהיו"ד דשם הוי'<ref>הגהות הצ"צ לתו"א ר"פ ויצא – אוה"ת שם קצב, א (בשוה"ג (ב)).</ref> משתלשל בבחי' עקב<ref>[[תורה אור ויצא|תו"א שם]] (כא, א). ובכ"מ.</ref>, וידו (אותיות יו"ד<ref>שם וישב כט, א.</ref>) אוחזת בעקב עשו<ref>תולדות כה, כו.</ref>). ומזה מתבטא החילוק בין הנשמה (משם הוי'<ref>ראה [[אגרת התשובה פרק ד'|אגה"ת פ"ד]] (צג, סע"ב ואילך).</ref>) והגוף (משם אלקים<ref>ראה [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א פ"ו]] (פא, רע"א).</ref>), עד שמזה משתלשל כו' למטה החילוק בין "מחציו ולמטה איש" ו"מחציו ולמעלה האלקים". | |||
שתי הדרגות בנשמתו – בחי' ישראל שבה[ | |||
כשם שביהודי ישנם שני ענינים אלו ד"משה" ו"איש האלקים" – כמו"כ הוא בעבודתו, ב"מעשה ידינו", וכמודגש בהכפל ד"מעשה ידינו" בסיום המזמור ("ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו") – העבודה בעניני קדושה – "מחציו ולמעלה"; ועבודה בעניני רשות וחול (עניני העולם) – "מחציו ולמטה". ובכללות – העבודה עם עצמו ("מחציו ולמעלה"), והעבודה בבירור העולם ("מחציו ולמטה"). | כשם שביהודי ישנם שני ענינים אלו ד"משה" ו"איש האלקים" – כמו"כ הוא בעבודתו, ב"מעשה ידינו", וכמודגש בהכפל ד"מעשה ידינו" בסיום המזמור ("ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו") – העבודה בעניני קדושה – "מחציו ולמעלה"; ועבודה בעניני רשות וחול (עניני העולם) – "מחציו ולמטה". ובכללות – העבודה עם עצמו ("מחציו ולמעלה"), והעבודה בבירור העולם ("מחציו ולמטה"). | ||
ויש לומר, שהכח לפעול (ברכה והמשכה) בשני אופני העבודה – בא ממשה רבינו, בחי' משה שבכל א': עי"ז שיהודי יש בו את (בחי' משה, שכלולה מ)שני הענינים ד"משה" ו"איש האלקים" (נשמה וגוף), ה"ז נותן לו את הכח לעשות בשלימות – באופן ד"כוננהו" – את שני אופני העבודה, הן העבודה בעניני קדושה, והן העבודה בבירור העולם (בבחי' חולין שנעשו על | ויש לומר, שהכח לפעול (ברכה והמשכה) בשני אופני העבודה – בא ממשה רבינו, בחי' משה שבכל א': עי"ז שיהודי יש בו את (בחי' משה, שכלולה מ)שני הענינים ד"משה" ו"איש האלקים" (נשמה וגוף), ה"ז נותן לו את הכח לעשות בשלימות – באופן ד"כוננהו" – את שני אופני העבודה, הן העבודה בעניני קדושה, והן העבודה בבירור העולם (בבחי' חולין שנעשו על טהרת הקודש<ref>חגיגה יט, ב. וש"נ. וראה תו"א לך יג, א. סידור שער המילה קמה, ד ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה פ"ה (דרמ"צ ח, א). ועוד.</ref>). | ||
ו. דוגמא לזה – מצינו בענין השבת<ref>ראה סה"ש תנש"א ח"א ע' 402 (לעיל ע' 23).</ref>: | |||
עה"פ "מזמור שיר ליום השבת"<ref>[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, א]].</ref> (בהמשך הי"א מזמורים שאמר משה) אומרים חז"ל<ref name=":2">מדרש תהלים עה"פ. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם את השבת (רמז רסא).</ref> "עיסקא דשבתא כפול". ומבואר בכ"מ<ref>ראה שיחה שבהערה 58. '''וש"נ'''.</ref> שהכפל (דעיסקא דשבתא) הוא כנגד שתי הדרגות דמעלי שבתא ויומא דשבתא, מנוחה בערך היגיעה ומנוחה בעצם, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה), ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה). | |||
ועפ"ז י"ל שזהו הכפל בסיום המזמור: ביום השבת, כאשר ישנו ה"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", נעשית שלימות כפולה [בדוגמת השלימות שנפעלת ע"י "תפלה למשה", הקשורה עם שבת]: "ומעשה ידינו כוננה עלינו" – השלימות דמנוחה בעצם, ו"ומעשה ידינו כוננהו" – גם השלימות דמנוחה בערך היגיעה בימי החול ("ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"<ref>בראשית ב, א.</ref>) [נוסף ע"ז ששבת מיני' מתברכין כולהו יומין<ref>זח"ב סג, ב. פח, א.</ref> גם על העבודה בימי החול שלאחרי זה]. ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול, "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כאשר "כל מלאכתך עשוי'"<ref>מכילתא (הובא בפרש"י) יתרו כ, ט. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.</ref>. | |||
ז. ולהוסיף, שזה מרומז גם בהכפל ד"מזמור שיר (ליום השבת)", "מזמור כפול"<ref name=":2" />: | |||
החילוק בין "מזמור" ו"שיר" הוא, דמזמור הוא '''בכלי''' ושיר הוא '''בפה'''<ref>[[לקוטי תורה ברכה|לקו"ת ברכה]] צח, ג־ד. סידור (עם דא"ח) שער החנוכה רעז, ג.</ref>. ובעבודה רוחנית: שיר בפה מורה על הדרגא של אור (המשפיע), ומזמור בכלי – הוא הכלי (המקבל). וע"ד החילוק בין אור הנשמה (משם הוי', "משה") וכלי הגוף (משם אלקים, "איש האלקים")<ref>ראה עד"ז במקומות שבהערה הקודמת. וראה גם [[שיחת מצורע תשמ"ט - מוגה|שיחת שבת הגדול, ערב י"א ניסן תשמ"ט ס"ט]] (ס' השיחות תשמ"ט ח"א ע' 394).</ref>. | |||
ואע"פ שגם הכלי וגוף הוא "איש האלקים", שהוא שם קדוש<ref>שבועות לה, סע"א. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט. ועוד. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.</ref> של הקב"ה<ref>ראה זח"ג ע, ב: גופא דילהון קדישא. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ט|תניא פמ"ט]] (סט, סע"ב ואילך). ס' השיחות תורת שלום ע' 120.</ref> – מ"מ ה"ז (כמגן) '''בהעלם''', כיון שהכוונה היא שיהודי יגלה זאת ע"י עבוד'''תו''' ("מעשה ידינו", לא נהמא דכסופא<ref>ראה ירושלמי ערלה פ"א ה"ג. [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] ז, רע"ד.</ref> ח"ו) דגילוי אור הנשמה בהגוף<ref>להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" – ברכות יב, א) הוא "כל '''הנשמה''' תהלל י־ה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).</ref>, שהנשמה שלו תפעל ותעבד את הגוף, עד שתגלה שהגוף הוא כלי לאור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', וגם לגלות את המעלה שבגוף (משם אלקים) עצמו. | |||
ועי"ז – ישנו גם הכח להעבודה לפעול בעולם (שנברא בשם אלקים), ולגלות שהעולם הוא כלי לאלקות, עי"ז שהוא עושה מכל עניני העולם כלי למילוי שליחותו בעולם בקיום התומ"צ, גילוי השכינה "במעשה ידיכם" באופן של קביעות ונצחיות, עד שנעשה דירה לו (לו לעצמותו<ref>המשך תרס"ו ס"ע ג. ובכ"מ – נסמנו בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.</ref>) יתברך בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו.</ref>, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].</ref>. | |||
והכח לזה בא, כאמור לעיל, מ"תפלה למשה איש האלקים", ממשה רבינו, וממשה שבכל א' מישראל, שיש בו שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים", והוא מברך וממשיך כחות (באופן של קליטה בפנימיות כנ"ל) בעבודה ד"מעשה ידינו" בשני הענינים – בגילוי אור הנשמה אור הקדושה, ובעבודה עם כלי הגוף ובירור עניני העולם, ששניהם יהיו "כוננהו", מחוזק באופן יסודי – הגילוי ד"'''יסוד היסודות''' ועמוד החכמות"<ref>רמב"ם ריש הל' יסוה"ת.</ref> ר"ת '''הוי''''<ref>כידוע דברי ר' דוד הנגיד (נכדו של הרמב"ם) ש"משנה תורה שחיבר זקנו הרמב"ם מתחיל בשם המפורש" (סדר הדורות ד"א תתקכז. שם הגדולים להחיד"א מע' רמב"ם. וראה גם "פירוש" לריש הל' יסוה"ת). – וראה בארוכה [[הדרן על הרמב"ם תשל"ה - מוגה|הדרן על הרמב"ם תשל"ה]] סי"ז ואילך. [[הדרן על הרמב"ם תשמ"ח - מוגה|תשמ"ח]] ס"ב ואילך (ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 207 ואילך).{{ש}}*75. ירמי' י, י.</ref> (שלמעלה משם אלקים) במציאות העולם, שיודעים ורואים ש"כל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו", "'''והוי'<nowiki/>'''<sup>[75*]</sup> אלקים אמת", "הוא לבדו האמת כו'" [ע"ד "ואמת<ref>[[תהלים פרק קי"ז|תהלים קיז, ב]].{{ש}}*76. רמב"ם שם ה"ד־ה"ה.</ref> הוי' לעולם"], "המצוי הזה הוא '''אלקי העולם''' אדון כל הארץ"<sup>[76*]</sup>, עד באופן ד"מלאה<ref>ישעי' יא, ט.</ref> הארץ דיעה את '''הוי'<nowiki/>''' כמים לים מכסים"<ref>סיום וחותם ספר הרמב"ם.</ref>. | |||
ח. הענין הנ"ל ד"תפלה למשה" נמצא יותר בהדגשה ובגילוי בדורנו זה כשישנו הכח של התפלות והברכות והעבודה דרבותינו נשיאינו, אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא<ref>נסמן לעיל הערה 30.</ref>, עד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, אתפשטותא דמשה שבדורנו, | |||
ובפרט שעומדים לאחרי ארבעים שנה מהסתלקות־הילולא שלו (בשנת תש"י), כאשר "נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע"<ref>תבוא כט, ג.</ref>, קאי איניש אדעתא דרבי'<ref>ע"ז ה, ריש ע"ב.</ref>, | |||
ובפרט | שהוא נותן את הכח לבחי' משה בכאו"א מישראל בדורנו – ובפרט ע"י הגילוי דפנימיות התורה – לגלות שהוא "משה איש האלקים", וש"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", גילוי בחי' נועם (פנימיות עתיק), ע"י לימוד התורה, ובפרט '''פנימיות''' התורה, והעבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, באופן שזה פועל "כוננהו" ב"מעשה ידינו", בכל הדרגות שבזה, | ||
החל מהעבודה עם עצמו – עי"ז שכאו"א מישראל מגלה (בכח דנשיא דורנו) שהוא שלוחו של הקב"ה, ושלוחו של אדם (העליון<ref>ראה [[לקוטי תורה ויקרא|לקו"ת ויקרא]] א, ג.</ref>) כמותו<ref>משנה ברכות לד, ב. קידושין מא, ב.</ref> ("משה איש האלקים"), שזה נפעל עי"ז שיהודי – כשלוחו של הקב"ה – מנצל את כחותיו לעבודת ה', כך שהכחות הם רק ככלי, "שליח", כדי למלאות שליחותו ורצונו של הקב"ה, בלימוד התורה, נגלה דתורה ופנימיות התורה [כולל ובמיוחד הלכות שבתורה (בחי' הוי'<ref>כלשון חז"ל "והוי' עמו שהלכה כמותו" (ש"א טז, יח. סנהדרין צג, ב). וראה בארוכה אוה"ת יתרו ע' תתצ ואילך. סה"מ תרכ"ז ע' רפ ואילך. ע' רצ ואילך. המשך תרס"ו ע' תכט ואילך. לקו"ש חט"ו ע' 233 ואילך.</ref> שבתורה)<ref>ו"אין כל הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות" (ויק"ר ריש פ"ז, ג. וראה [[תורה אור שמות|תו"א שמות]] מט, ג. תו"ח שם (יח, א־ב). וראה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ה) ס"ד ס"ה)*, והרי פסקי דינים הלכה למעשה הם בכלל המשנה – הל' ת"ת לאדה"ז רפ"ב. וראה לקו"ת דברים ב, סע"ב ואילך. | |||
'''*) אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"א ע' רמב ואילך.''' המו"ל'''.'''</ref> כמו ספר הרמב"ם<ref>חיבור "'''הלכות הלכות'''" (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לספרו).</ref> וכיו"ב], וקיום המצוות בהידור, | |||
וכך הוא פועל גם בעולם, שכל עניני העולם נעשים כלי למילוי שליחותו של הקב"ה; | וכך הוא פועל גם בעולם, שכל עניני העולם נעשים כלי למילוי שליחותו של הקב"ה; | ||
ועי"ז שהשליח עושה את עבודתו בשלימות בצירוף עשר כחותיו – ה"ז נעשה משיח | ועי"ז שהשליח עושה את עבודתו בשלימות בצירוף עשר כחותיו – ה"ז נעשה משיח<ref>ובהדגשה יתירה בתינוקות של בית רבן, עליהם נאמר "אל תגעו '''במשיחי'''" (דה"א טז, כב. שבת קיט, ב).</ref> (בגימטריא שליח בצירוף עשר<ref>ראה בארוכה לקו"ש חכ"ט (קה"ת, י"א ניסן, תנש"א) ע' 358 ואילך. ועוד.</ref>), עד לגילוי של משיח בפועל, כשתהי' שלימות הגילוי "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'". | ||
ט. בכל זה ניתוסף הדגשה יתירה בשנה זו, ה'תשנ"א, ר"ת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו: | ט. בכל זה ניתוסף הדגשה יתירה בשנה זו, ה'תשנ"א, ר"ת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''נ'''פלאות '''א'''ראנו: | ||
השרש דהנהגה נסית בא משם הוי', שלמעלה מהנהגה טבעית שבאה משם אלקים (בגימטריא הטבע) | השרש דהנהגה נסית בא משם הוי', שלמעלה מהנהגה טבעית שבאה משם אלקים (בגימטריא הטבע)<ref>ראה סידור (עם דא"ח) מד, סע"ב. פירוש המלות פקל"ט. המשך תרס"ו ע' קסג. סה"מ תרע"ח ע' פט. ובכ"מ. סה"מ מלוקט ח"ה ע' צד־ה.</ref>. | ||
הסדר הרגיל בעולם הוא ההנהגה הטבעית. אך ישנם זמנים שהקב"ה עושה נסים, מלשון "ארים | הסדר הרגיל בעולם הוא ההנהגה הטבעית. אך ישנם זמנים שהקב"ה עושה נסים, מלשון "ארים<ref>ישעי' מט, כב.</ref> נסי"<ref>פרש"י יתרו כ, יז. וראה סידור ופיה"מ שם. תרע"ח שם. הנסמן במכתב כ"ה אדר שנה זו הערה ד"ה "נס" – אויפגעהויבן (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 886).</ref> "כמו הנס על ההרים"<ref>סהמ"צ להצ"צ עג, א (ע"פ לשון הכתוב ישעי' ל, יז). וראה סה"ש תשמ"ט ח"א ע' 371. וש"נ.</ref>, שמעלה ומגלה אלקות שלמעלה מהבריאה, ומעלה ומגלה גם את הפנימיות דהנהגה טבעית (שזה בא מהקב"ה, שם אלקים)<ref>להעיר מאוה"ת בשלח ע' תרסה: משה נק' איש האלקים שהוא איש ומושל על שם אלקים . . ע"כ עושה ניסן של ישראל כי שם אלקים גימט' הטבע והנס שהוא למעלה מהטבע זהו ע"י שנקרא איש האלקים.</ref>. | ||
כפי שהי' בשנה שעברה, ה'תש"נ, ר"ת הי' תהא שנת נסים – כמדובר כמ"פ[ | כפי שהי' בשנה שעברה, ה'תש"נ, ר"ת הי' תהא שנת נסים – כמדובר כמ"פ<ref>ראה שיחות: [[שיחת תולדות תש"נ - מוגה|ש"פ תולדות, ד' כסלו]] (סה"ש תש"נ ח"א ע' 60־159); ז כסלו; יו"ד כסלו; [[שיחת כ"ב אלול תש"נ - לנשי ובנות ישראל - מוגה|כ"ב אלול]] (שם ע' 691) – תש"נ. סה"ש תנש"א ח"א ע' 4־72. ועוד.</ref>, ע"ד הנסים שראו אז. | ||
אח"כ ישנו חידוש נעלה יותר – "אראנו נפלאות", כמ"ש בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" | אח"כ ישנו חידוש נעלה יותר – "אראנו נפלאות", כמ"ש בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה, ש"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"<ref>מיכה ז, טו.</ref>, נפלאות אפילו בערך לנסים דיציאת מצרים<ref>אוה"ת נ"ך עה"פ סק"ז (ע' תפז), מזח"א בהשמטות סכ"ה (רסא, ב). וראה הנסמן במכתב ה' ניסן שנה זו (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 889) הערה ד"ה ווי דער ברוואוסטער פירוש.</ref>, ז.א. שנעשית עלי' אפילו בענין ד"ארים נסי". ונוסף לזה – ה"ז באופן ד"'''אראנו''' נפלאות": הנפלאות הן '''בגלוי''' באופן שיכולים לראותם בעיני בשר. ויתירה מזו – "אראנו", הקב"ה עצמו מראה את הנפלאות, מובן א"כ שזה למעלה מכל מדידה והגבלה, וגם – ש'''הכל''' מתגלה, נראית האמת והפנימיות דההנהגה טבעית<ref>שהרי גם לע"ל תהי' הנהגה טבעית והנהגה נסית* (וגם בתקופה הב' כשיהי' שינוי במעשה בראשית (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 198. ועוד), לא יתבטלו כל חוקי הטבע לגמרי, כפשוט), ויהי' אז גם החילוק בין ימי החול ויום השבת* (ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים גופא), וכמ"ש (ישעי' סו, כג) והי' גו' מדי שבת בשבתו גו', וכיו"ב – ובכל א' מהם יהי' הגילוי ד"כוננהו" ע"י הקב"ה עצמו באופן של "נפלאות".{{ש}}'''*) ששרשם הוא משם הוי' ומשם אלקים, ולע"ל יהי' גם הגילוי דשם אלקים (ועד שהוי' דעכשיו יהי' אלקים לע"ל, והי' הוי' לי לאלקים (ויצא כח, כא), ויהי' גילוי שם הוי' נעלה יותר – תו"א ואוה"ת ר"פ ויצא. ועוד).'''</ref>, והגילוי הכללי דההנהגה נסית, עד – גם הגילוי ממה שלגמרי "נפלא"<ref>ראה גם מכתב הנ"ל.</ref>. | ||
עפ"ז מובן, שבעמדנו ב"שנת נפלאות אראנו" – מודגשת ביותר הברכה דהקב"ה (שנמשכת ע"י "תפלה למשה איש האלקים") בכל הענינים, "ויהי נועם ה"א עלינו" – שנעשה "ומעשה ידינו כוננהו" הן בההנהגה הטבעית (אלקים), שבעניני "חול" | עפ"ז מובן, שבעמדנו ב"שנת נפלאות אראנו" – מודגשת ביותר הברכה דהקב"ה (שנמשכת ע"י "תפלה למשה איש האלקים") בכל הענינים, "ויהי נועם ה"א עלינו" – שנעשה "ומעשה ידינו כוננהו" הן בההנהגה הטבעית (אלקים), שבעניני "חול"<ref>ראה הערה 97.</ref> וטבע שלו נעשה "כוננהו" (עד באופן של נפלאות), ויתירה מזו – "ומעשה ידינו כוננה עלינו" אפילו בההנהגה נסית (הוי'), שאפילו בהנהגה ה"שבתית" ולמעלה מדרך הטבע שלו מראה הקב"ה נסים גלויים – וכפי שכבר התחיל להראות, וממשיך להראות ביתר שאת וביתר עוז, לכל אחד ואחת, גם בחייו הפרטיים, ומעלה את בנ"י (ו"מעשה ידינו") למעלה ממעמדם ומצבם אפילו כשהיו בשנת נסים (שגם אז היו נעלים), ובאופן ד"(נפלאות) אראנו", שרואים זאת בגלוי, מראה באצבעו ואומר זה<ref>ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב (ד"ה זה א־לי).</ref>. | ||
ולהוסיף: סדר האותיות דמספר השנה הוא (תש)נ"א, קודם נפלאות ואח"כ אראנו. אבל בנ"י (גם) שינו והוסיפו את הסדר, שיאמרו "אראנו נפלאות" (כלשון הכתוב). ויש לומר החילוק בזה: ב"נפלאות אראנו" עיקר ההדגשה היא על הנפלאות, והנפלאות – "אראנו", רואים אותם באופן של ראי'. | ולהוסיף: סדר האותיות דמספר השנה הוא (תש)נ"א, קודם נפלאות ואח"כ אראנו. אבל בנ"י (גם) שינו והוסיפו את הסדר, שיאמרו "אראנו נפלאות" (כלשון הכתוב). ויש לומר החילוק בזה: ב"נפלאות אראנו" עיקר ההדגשה היא על הנפלאות, והנפלאות – "אראנו", רואים אותם באופן של ראי'. | ||
| שורה 102: | שורה 100: | ||
וב"אראנו נפלאות" עיקר ההדגשה היא על ה"אראנו", שהקב"ה עצמו מראה באופן דראי' – את האמת והפנימיות של כל דבר, וכשזה באופן ד"אראנו" (ע"י הקב"ה עצמו) רואים (בדרך ממילא) שהכל זה – "נפלאות" (הן ההנהגה הטבעית, והן ההנהגה הנסית, הן המאורעות שבעבר והן הנפלאות שיהיו בעתיד). | וב"אראנו נפלאות" עיקר ההדגשה היא על ה"אראנו", שהקב"ה עצמו מראה באופן דראי' – את האמת והפנימיות של כל דבר, וכשזה באופן ד"אראנו" (ע"י הקב"ה עצמו) רואים (בדרך ממילא) שהכל זה – "נפלאות" (הן ההנהגה הטבעית, והן ההנהגה הנסית, הן המאורעות שבעבר והן הנפלאות שיהיו בעתיד). | ||
עד שזה נעשה "אראנו" – הגילוי והראי' בהקב"ה עצמו, כביכול – "והיו עיניך רואות את מוריך" | עד שזה נעשה "אראנו" – הגילוי והראי' בהקב"ה עצמו, כביכול – "והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>, ראי' בעיני בשר, עד שזה חודר גם את ההנהגה הטבעית והגשמיות של יהודי<ref>וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, "כדכתיב (ואתחנן ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושית כו'" (תניא פל"ו – מו, א). ועד שגילוי זה חדר בהגשמיות דבנ"י, כמ"ש (משפטים כד, יא) "ויחזו את האלקים '''ויאכלו וישתו'''", היינו, שהגילוי דמעשה המרכבה נמשך בפנימיותם, עד שנעשה דם ובשר כבשרם (ראה תניא פ"ה).{{ש}}והענין דמתן תורה נמשך בכל יום, "נותן התורה" לשון הוה (של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ), היינו שהגילוי אלקות דמ"ת ישנו בכל יום, הן בימי החול והן ביום השבת – ראה לעיל בפנים ובהערה 97.</ref>. וכאשר ישנו ה"אראנו" ב("ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עד ב)הקב"ה עצמו, רואים שהכל (בין טבע, בין נס) הוא "נפלאות" ("כוננהו") של הקב"ה. | ||
י. בשנת אראנו נפלאות גופא ה"ז מודגש עוד יותר בחודש ניסן, שמורה על "נסי נסים" | י. בשנת אראנו נפלאות גופא ה"ז מודגש עוד יותר בחודש ניסן, שמורה על "נסי נסים"<ref>ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.</ref>, נסים אפילו בערך לנסים (ע"ד הנפלאות דלע"ל כנ"ל), | ||
ובחודש ניסן עצמו – לאחרי שבת הגדול, "שנעשה בו נס גדול" | ובחודש ניסן עצמו – לאחרי שבת הגדול, "שנעשה בו נס גדול"<ref>תוד"ה ואותו – שבת פז, א בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל.</ref> (גדלות בנס עצמו), וכבר אחרי עשירי בניסן (כשה"נס גדול" קרה בפועל, בשבת לפני פסח עשירי בניסן<ref>אלא שקבעו הנס ביום השבת – ראה נ"כ טושו"ע או"ח סת"ל. שו"ע אדה"ז שם ס"א.</ref>), | ||
ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום" | ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום"<ref name=":3">נשא ז, עב.</ref> בחודש ניסן, ה"נשיא לבני אשר"<ref name=":3" />, שענינו הוא – "והוא יתן מעדני מלך"<ref>ויחי מט, כ.</ref>: כאו"א מישראל מתברך – עוד ברגעים האחרונים של הגלות – ב"מעדני מלך", ענין התענוג ("ויהי '''נועם'''"), ו"מעדני '''מלך'''"<ref>ולהעיר ש"מלך" בגימטריא צ'.</ref> דוקא – שלימות התענוג<ref>ראה סה"ש תשמ"ז – [[ברכת י"א ניסן תשמ"ז - מוגה|ברכת י"א ניסן ס"א]].</ref>, הן בגשמיות והן ברוחניות, כולל – "מעדני מלך" בעבודת ה', המשכת תענוג גם בסדר ושלימות העבודה דמלך ר"ת "מוח לב כבד"<ref>ראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח"ב קנג, א. וש"נ.</ref>, מוח שליט על הלב<ref>זח"ג רכד, סע"א. וראה תניא פי"ב (יז, רע"א). פי"ז (כג, א). פ"ל (לח, ב). פנ"א (עא, סע"א).</ref>, ואח"כ ה"ז נמשך בכבד (מקור הדם<ref>ראה ע"ח שער המוחין (ש"כ) פ"ה.</ref>, "הדם הוא הנפש"<ref>פ' ראה יב, כג.</ref>), כך שישנו שלימות ציור ומצב האדם – שגם בזה נפעלת תוספת ברכה, מהמשכת התענוג ("מעדני מלך"). | ||
ומתגלה שכאו"א מישראל הוא בן מלך | ומתגלה שכאו"א מישראל הוא בן מלך<ref>"כל ישראל בני מלכים הם" – שבת סז, א.</ref> (עד "מלך" עצמו<ref>"אתקריאו ישראל '''מלכים'''" – תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).</ref>) – בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמ"ש<ref>ישעי' נד, יג.</ref> "וכל בניך לימודי '''הוי''''", שזה קאי על כאו"א מישראל (שנכלל ב"בניך") – וכמבואר הענין ד"כל בניך גו'" בדרושי חתונה דכ"ק מו"ח אדמו"ר<ref>ד"ה וכל בניך לימודי ה' תרפ"ט (סה"מ קונטרסים ח"א טז, ב ואילך).</ref>; ולהיותו "בן מלך" ה"ה מקבל "מעדני מלך" בשלימות, שלימות התענוג. | ||
ויש להוסיף ולקשר זה עם המאמר הידוע של הבעש"ט | ויש להוסיף ולקשר זה עם המאמר הידוע של הבעש"ט<ref>כתר שם טוב הוספות סי' קלג.</ref>, שכאו"א מישראל יקר אצל הקב"ה כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנותם – דלכאורה, אינו מובן המשל ד"הורים '''זקנים''' לעת '''זקנותם'''" על הקב"ה, ובלשון חז"ל<ref>יבמות טז, ב.</ref>: "מי איכא זיקנא קמי'"?! | ||
ויש לומר, ע"פ הידוע ד"זקן" קשור עם (חכמה | ויש לומר, ע"פ הידוע ד"זקן" קשור עם (חכמה<ref>כמאחז"ל (קידושין לב, ב) "זקן זה שקנה חכמה".</ref>, עד עם) עתיק (יומין)<ref>ופנימיות אבא פנימיות עתיק (נסמן בקונטרס לימוד החסידות ע' 6) – ראה מקומות שבהערה 123. ד"ה ואברהם זקן תרנ"ד. ועוד.</ref>, כיון שעתיק הוא מלשון זקן (כמ"ש<ref>דניאל ז, ט (וראה במפרשים שם).</ref> "ועתיק יומין יתיב גו'")<ref>ראה ד"ה ויעמוד העם תרנ"ח (ע' קצ ואילך). המשך תער"ב ח"ג ע' א'שסח ואילך. וראה המשך תרס"ו ע' רלד־ה. ועוד. ובד"ה ויעמוד שם: זקנתי הוא בחי' עתיק, דעתיק הוא ל' זקנה . . וענין הזקנה למעלה הלא ארז"ל ומי איכא זקנה קמי' קוב"ה להיות שאינו בגדר זמן וממילא אינו שייך שם ענין הזקנה. אלא הכוונה דזקנה מורה על הקדמות, והיינו דלהיות שבחי' עתיק כו'.</ref>, פנימיות הכתר, עד עם פנימיות עתיק, עצמות התענוג (בחי' אחד עשר, חד ולא בחושבן)<ref>המשך תרס"ו שם.</ref>; וי"ל שהמשל הנ"ל (שיהודי הוא בן יחיד שנולד להורים זקנים כו') מרמז איך שיהודי קשור עם בחי' זקן (עתיק) שלמעלה, שהוא דבר אחד עם עצמות ומהות<ref>ומרומז גם בהלשון "בן '''יחיד'''", בחי' אחד עשר, חד ולא בחושבן (ראה הערה 28).</ref> – ישראל וקוב"ה כולא חד<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>. ולכן גם נמשך אליו (לבן המלך) "מעדני מלך"<ref>ולהעיר גם שפנימיות עתיק הוא '''מלכות''' דא"ס (המשך תרס"ו שם).</ref> – עצמות התענוג (עתיק). | ||
ובפרט עי"ז שבנ"י הוסיפו בלימוד התורה בכלל, כולל ובמיוחד – לימוד פנימיות התורה, שעי"ז נעשה המשכת הגילוי ד"עצמות עתיק" | ובפרט עי"ז שבנ"י הוסיפו בלימוד התורה בכלל, כולל ובמיוחד – לימוד פנימיות התורה, שעי"ז נעשה המשכת הגילוי ד"עצמות עתיק"<ref>כ"ה בהמשך תרס"ו שם.</ref> בבנ"י. | ||
ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"[ | ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"<ref>לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>, שמבלי הבט על ההנהגה עד עתה באופן ד"נס", ו"ארים נסי", מורם לגבי הנהגתו הנסית הרגילה שלפנ"ז, ה"ה עולה מעלה מעלה באופן ד"נפלאות" שבתורה ("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"<ref>[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, יח]]. וראה שער האמונה פ"ס.</ref>), עד "נפלאות אראנו", ויתירה מזו – "אראנו נפלאות", שישנו לימוד התורה באופן של ראי'<ref>ראה [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, ב: "וזהו פי' אראנו נפלאות, אראנו דייקא בבחי' ראי' ממש . . שהשגתו (דהאריז"ל) הי' בבחי' ראי' כו'". וראה גם שער האמונה שם.</ref>, עד ראי' באלקות, בנותן התורה (והיו עיניך רואות את מוריך), וזה מביא את הגילוי ד"נפלאות" בתורה. | ||
ועי"ז מקבלים מדה כנגד מדה | ועי"ז מקבלים מדה כנגד מדה<ref>ראה סוטה ח, ב. ט, ב. וש"נ. תוספתא סוטה רפ"ד. מדרש לקח טוב שמות ג, ו. ועוד.</ref> וכמה פעמים ככה מהקב"ה, ש"אראנו נפלאות" כפשוטו – הקב"ה עצמו מראה לו, באופן דמראה באצבעו ואומר זה: הנה יש לך את הנסים והנפלאות שאני, הקב"ה, נתתי לך, כמו "הורים זקנים" שנותנים ל"בן יחיד שנולד לעת זקנותם", מבחי' עתיקא קדישא, | ||
עד שהקב"ה עצמו נמצא בהתגלות, ובמה הוא "עסוק" כביכול (או בלי כביכול) – עם "אראנו", להראות לכאו"א מישראל "נפלאות", שגם מה שקרה עמו עד עתה הי' זה "נפלאות", ועאכו"כ הנפלאות שבאים לאחר־מכן (אחרי ה"אראנו"), | עד שהקב"ה עצמו נמצא בהתגלות, ובמה הוא "עסוק" כביכול (או בלי כביכול) – עם "אראנו", להראות לכאו"א מישראל "נפלאות", שגם מה שקרה עמו עד עתה הי' זה "נפלאות", ועאכו"כ הנפלאות שבאים לאחר־מכן (אחרי ה"אראנו"), | ||
| שורה 126: | שורה 124: | ||
ועד – הנפלאות בגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן ד"אראנו", ולאחמ"כ – באים "נפלאות" נעלים יותר וכו' עד אין סוף. | ועד – הנפלאות בגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן ד"אראנו", ולאחמ"כ – באים "נפלאות" נעלים יותר וכו' עד אין סוף. | ||
יא. בכל זה ניתוסף עי"ז שנסיים עתה (כרגיל) בעשיית כאו"א מהנוכחים כאן (ועל ידם – את כלל ישראל) לשליח מצוה במצות הצדקה (ששקולה כנגד כל המצוות[ | יא. בכל זה ניתוסף עי"ז שנסיים עתה (כרגיל) בעשיית כאו"א מהנוכחים כאן (ועל ידם – את כלל ישראל) לשליח מצוה במצות הצדקה (ששקולה כנגד כל המצוות<ref>ב"ב ט, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).</ref>), וכמדובר לעיל<ref>סעיף ח.</ref> שעי"ז שכאו"א מישראל כשלוחו של הקב"ה, ינצל את עשר כחותיו בשלימות במילוי שליחותו – מביא הוא (שליח בצירוף עשר בגימטריא) משיח, ונוסף על "גימטריא" (שהוא בהעלם<ref>וראה [[שער היחוד והאמונה פרק א'|שעהיוה"א פ"א]].</ref>), בגילוי '''ממש''', בראי' חושיית, | ||
ותיכף ומיד ממש מוציא משיח את כלל ישראל מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" | ותיכף ומיד ממש מוציא משיח את כלל ישראל מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>כמ"ש ביצי"מ (ו"כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות") – בא י, ט.</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה, והולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז ובפרש"י.</ref>, | ||
ששם ישנם בתכלית השלימות כל הברכות ד"תפלה למשה איש האלקים . . ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" – כברכת משה (ואהרן) בנוגע להשראת השכינה במשכן, "ויברכו את העם", "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" | ששם ישנם בתכלית השלימות כל הברכות ד"תפלה למשה איש האלקים . . ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" – כברכת משה (ואהרן) בנוגע להשראת השכינה במשכן, "ויברכו את העם", "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"<ref>פרשתנו ט, כג ובפרש"י.</ref> – שהשלימות ד"תשרה שכינה במעשה ידיכם" תהי' בבית המקדש השלישי<ref>ראה גם מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 893). וש"נ.</ref>, "וכשיבנה – משה ואהרן יהא עמנו"<ref>תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.</ref>, | ||
ונפעל (בדוגמת (אבל בעלי' ובהוספה לגבי) כפי שהי' בעת השראת השכינה במשכן) "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" | ונפעל (בדוגמת (אבל בעלי' ובהוספה לגבי) כפי שהי' בעת השראת השכינה במשכן) "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"<ref>פרשתנו שם, כד.</ref> – גילוי אלקות באופן של ראי', עד שזה מוציא מהם רינה<ref name=":4">להעיר דרנה הוא בפה (זח"ג ח, ב. ושם – ביחס לשמחה שבלב) – ראה לעיל ס"ז*.{{ש}}'''*) וראה לקו"ת שבהערה 65: ועיין בזח"א ויצא (קמח, ב) בענין ההפרש בין שיר הלוים לבחי' וחסידיך''' ירננו '''דכהנים שהיא בחי' עליונה יותר. ועד"ז יובן מעלת בחי' שיר על בחי' מזמור.'''</ref>, וגילוי כזה שגבוה יותר מפנימיות (עד ש"'''ויפלו''' על פניהם"). | ||
ויהי רצון, שעוד במעשינו ועבודתינו האחרונים ברגעים האחרונים של הגלות תהי' השראת השכינה "במעשה ידיכם", כולל בשליחות לצדקה שיתנו עתה, | ויהי רצון, שעוד במעשינו ועבודתינו האחרונים ברגעים האחרונים של הגלות תהי' השראת השכינה "במעשה ידיכם", כולל בשליחות לצדקה שיתנו עתה, | ||
| שורה 138: | שורה 136: | ||
ומהכפל "תפלה למשה איש האלקים", ישנו הכח לפעול את הכפל ד"ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", במעשינו ועבודתינו עתה, | ומהכפל "תפלה למשה איש האלקים", ישנו הכח לפעול את הכפל ד"ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", במעשינו ועבודתינו עתה, | ||
וישנו גם משה ואהרן עמהם – בחי' משה (ואהרן – מז' רועי ישראל[ | וישנו גם משה ואהרן עמהם – בחי' משה (ואהרן – מז' רועי ישראל<ref>ז"ח בסופו (תיקונים קד, א). תו"א לב, ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] כט, ג. וראה לקו"ש ח"כ ע' 643.</ref>), שבכל א' מישראל, אנשים נשים וטף, | ||
ותיכף ומיד ממש – הקיצו ורננו< | ותיכף ומיד ממש – הקיצו ורננו<ref name=":4" /> שוכני עפר"<ref>ישעי' כו, יט.</ref>, ומשה ואהרן עמהם בפשטות, נשמות בגופים, יחד עם כל בנ"י, | ||
ותיכף ומיד ממש – "ומעשה ידינו כוננהו" ב"מקדש אדנ־י כוננו ידיך". | ותיכף ומיד ממש – "ומעשה ידינו כוננהו" ב"מקדש אדנ־י כוננו ידיך". | ||
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו שטר של דולר, לתתו (או חילופו) לצדקה]. | [כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו שטר של דולר, לתתו (או חילופו) לצדקה]. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||