קונטרס אחרון פרק ז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(יצירת דף חדש) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
:ב. אותיות אית"ן מורות על עתיד{{הערה|מבחינה דקדוקית: '''א'''לך, '''י'''לך, '''ת'''לך, '''נ'''לך.}}, כי היום נמצאת בחינה זו בגלות ותתגלה רק לעתיד לבוא. | :ב. אותיות אית"ן מורות על עתיד{{הערה|מבחינה דקדוקית: '''א'''לך, '''י'''לך, '''ת'''לך, '''נ'''לך.}}, כי היום נמצאת בחינה זו בגלות ותתגלה רק לעתיד לבוא. | ||
* למרות זאת, מעין גילוי זה שייך '''גם היום:'''{{הערה|במקומות אחרים מוסבר שזהו ע"י התעוררות רחמים על ניצוץ אלוקות שבנפשו, אבל כאן מדגיש שאין זה מספיק וצריך גם לתת צדקה בגשמיות.}} '''ע"י''' רחמים בעניין גשמי – '''צדקה | * למרות זאת, מעין גילוי זה שייך '''גם היום:'''{{הערה|במקומות אחרים מוסבר שזהו ע"י התעוררות רחמים על ניצוץ אלוקות שבנפשו, אבל כאן מדגיש שאין זה מספיק וצריך גם לתת צדקה בגשמיות.}} '''ע"י''' רחמים בעניין גשמי – '''צדקה'''. | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־18:51, 20 באפריל 2025
וצדקה כנחל איתן
מבוא לפרק
באגרת זו מבאר אדמו"ר הזקן[1] מעלה בצדקה שטרם הוזכרה, שהיא ה"נחל איתן" הממשיך את עצם הנפש[2] בלב.
איתן הוא ביטול הנשמה לאלוקות שיתגלה רק לעתיד לבוא, אך הצדקה משולה לנחל, שממשיך מעין גילוי זה בלב גם היום.
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ז'
סיכום הפרק
במקומות רבים באגרות הקודש נזכרו כבר עניינים שונים, שפועלים רחמים הבאים לפועל בצדקה[3], אך כאן מבואר עניין שטרם הוסבר: שהתעוררות רחמים רבים על ניצוץ אלוקות שבנפשו מגלה בלב את הביטול של עצם הנפש.
אלא שהתעוררות הרחמים לבד אינה מספקת וצריך גם פעולה ממשית של "אתערותא דלתתא" – נתינת צדקה בפועל.
- משתי סיבות נקראת בחינת 'חכמה' שבנשמה 'איתן':
- א. עניין החכמה הוא תוקף ההתקשרות באלוקות.
- ב. אותיות אית"ן מורות על עתיד[4], כי היום נמצאת בחינה זו בגלות ותתגלה רק לעתיד לבוא.
- למרות זאת, מעין גילוי זה שייך גם היום:[5] ע"י רחמים בעניין גשמי – צדקה.