לקוטי אמרים פרק ו: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף חדש) |
(יצירת דף חדש) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
==מבוא לפרק== | ==מבוא לפרק== | ||
לאחר ביאור מהות הנפש האלוקית{{הערה| | לאחר ביאור מהות הנפש האלוקית{{הערה|ב[[לקוטי אמרים פרק ב'|פרק ב']].}} כוחותיה{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ג'|בפרק ג']].}} ולבושיה{{הערה|בפרקים [[לקוטי אמרים פרק ד'|ד']]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה']].}}, ניגש אדמו"ר הזקן לבאר בקצרה את עניינה של הנפש הבהמית. הביאור נחלק '''לשלושה''' פרקים (ו־ח), כאשר הפרק הראשון (הנוכחי) מסביר את כוחותיה, לבושיה{{הערה|מהותה התבארה בקצרה ב[[לקוטי אמרים פרק א'|פרק א']], שהוא "ישות" – עצם הרגשת עצמו.}}, ומהו עניינה וה"מבוקש" שלה. | ||
==גוף הפרק== | ==גוף הפרק== | ||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
*הרב יוסף ויינברג, [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/535564 ביאור משולב לפרק ו'], מתוך הספר [[שיעורים בספר התניא]] | *הרב יוסף ויינברג, [https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/535564 ביאור משולב לפרק ו'], מתוך הספר [[שיעורים בספר התניא]] | ||
*הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, | *הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, [https://abc770.org/article_node_2866/ ״סטרא אחרא״ – מהי?], ביאור רחב לפרק א' מתוך הספר [[פניני התניא]] | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:תניא|ב]] | [[קטגוריה:תניא|ב]] | ||
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | [[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | ||
גרסה מ־23:16, 21 באפריל 2025
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב) | |
|---|---|
|
פרק ו' – הנפש הבהמית
מבוא לפרק
לאחר ביאור מהות הנפש האלוקית[1] כוחותיה[2] ולבושיה[3], ניגש אדמו"ר הזקן לבאר בקצרה את עניינה של הנפש הבהמית. הביאור נחלק לשלושה פרקים (ו־ח), כאשר הפרק הראשון (הנוכחי) מסביר את כוחותיה, לבושיה[4], ומהו עניינה וה"מבוקש" שלה.
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ו'
סיכום הפרק
הנפש הבהמית ולבושיה נמשכים מה"סטרא אחרא" (=הצד האחר, כלומר – לא מהקדושה). ההבדל בין קדושה לטומאה הוא בביטול: ככל שנברא יותר "מרגיש את עצמו", הוא יותר נפרד מאלוקות.
אלא שבטומאה שתי דרגות זו למטה מזו:
א. הנפש הבהמית עצמה נלקחה מקליפת נוגה (שהיא ממוצע בין הקדושה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי). עניינה ומהותה הוא להחיות את הגוף ולכן כל חפצה ותשוקתה הם ענייני הגוף (ממון, כבוד ותענוגות), אך מצד עצמה אינה מנגדת לאלוקות.
ב. אך לבושיה טמאים יותר ממנה – והם משלוש קליפות הטמאות. ולכן מחשבה דיבור ומעשה של איסור (ואפילו "סתם" – בלי כוונה, או שאינם מועילים לקדושה) מטמאים את הנפש יותר ממה שהיא מצד עצמה (ומורידים אותה לשלוש קליפות הטמאות לגמרי).
לקריאה נוספת
- הרב יוסף ויינברג, ביאור משולב לפרק ו', מתוך הספר שיעורים בספר התניא
- הרב חיים לוי יצחק גינזבורג, ״סטרא אחרא״ – מהי?, ביאור רחב לפרק א' מתוך הספר פניני התניא