ספר הזכרונות פרק סב: הבדלים בין גרסאות בדף

לפני שמונים-תשעים שנה בדוברובנה חי ילד בשם פייביש העניך, שהצטיין מאד ביראת השמים שלו.

פייביש העניך לא הצליח ללמוד ולדעת תורה הרבה, כיוון שכשרונותיו לא הספיקו להתמודד עם סוגיות קשות בים התלמוד. אך את רוב זמנו הקדיש לאמירת תהלים בחשק רב ונעימות מיוחדת. הוא הירבה לומר תהלים בהתלהבות גדולה והולכת ובהשתפכות הנפש.

הוא ניחן בקול ערב, על היותו בעל גוף חסון ומראה נאה, ובית המדרש שבו ישב ואמר תהלים, הידהד מקול קריאת התהלים שלו. הוא אמר את המזמורים בקול שמח והכל חשו את השמחה שבקולו. מאידך, כשהגיע למזמורים בהם שופך המשורר את מרי שיחו לפני רבונו של עולם היה קולו של פייביש העניך חדור מרירות ותחנונים, וכל השומעים חשו כי לבבם נשבר מצער, ודמעות מילאו את עיניהם.