לקוטי אמרים פרק ל: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגית: שוחזרה |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
===מקומו של הפרק=== | ===מקומו של הפרק=== | ||
ב[[תניא - מהדורא קמא|מהדורה קמא של התניא]]{{הערה|בי' כסלו תקנ"ד גמר רבינו הזקן את התניא ונתן להעתיקו (בכתב יד) ולהפיצו. לאחר כשנתיים (כשהתברר שעותקים רבים זוייפו במתכוון | ב[[תניא - מהדורא קמא|מהדורה קמא של התניא]]{{הערה|בי' כסלו תקנ"ד גמר רבינו הזקן את התניא ונתן להעתיקו (בכתב יד) ולהפיצו. לאחר כשנתיים (כשהתברר שעותקים רבים זוייפו במתכוון על ידי המנגדים לתורת החסידות) ציווה רבינו הזקן להדפיסו באופן רשמי, ואסר הדפסות פרטיות.}} היה תוכנו של פרק זה כלול באגרת התשובה{{הערה|החלק השלישי של התניא. העניין מופיע שם בפרק ג, כהסבר כיצד עוונות שאדם דש בעקביו יכולים להביא לעונש כרת.}}. כשהדפיס רבינו את התניא (בשנת תקנ"ו) הוציא פרק זה משם והעבירו לכאן - כחלק מההתבוננות המביאה לביטוש עצמו{{הערה|שמטרתה לאכפיא לס"א, ראה [[לקוטי אמרים · פרק כט|בפרק הקודם]].}}. ההבדל בין שני הפרקים רמוז בשני המשלים שבפרק ל"א{{הערה|שיחת ש"פ וארא תשכ"ח, מובא ב[[ליקוטי ביאורים בספר התניא]] להרב קארף, בפרק ל"א}}: | ||
:* המשל "מיניה וביה אבא לישדי ביה נרגא"{{הערה|סנהדרין ל"ט:, ועיין מדרש רבה סוף פרק ה' (הגהת הצ"צ).}} הוא עניינו של [[לקוטי אמרים · פרק כט|הפרק הקודם]]: התבוננות בשפלות של חומריות הגוף{{הערה|הן מצד עצמו והן מה שהוסיף בזה בבחירתו}} – שפלות שעיקרה קליפת נוגה. | :* המשל "מיניה וביה אבא לישדי ביה נרגא"{{הערה|סנהדרין ל"ט:, ועיין מדרש רבה סוף פרק ה' (הגהת הצ"צ).}} הוא עניינו של [[לקוטי אמרים · פרק כט|הפרק הקודם]]: התבוננות בשפלות של חומריות הגוף{{הערה|הן מצד עצמו והן מה שהוסיף בזה בבחירתו}} – שפלות שעיקרה קליפת נוגה. | ||
:* והמשל "ופגע בו כיוצא בו"{{הערה|שבת קכ"א:.}} הוא עניינו של פרק ל: שפלות הנובעת מאיסורים{{הערה|דברים בטלים, לשון הרע וכו'}} – מירידתו לשלוש קליפות הטמאות. | :* והמשל "ופגע בו כיוצא בו"{{הערה|שבת קכ"א:.}} הוא עניינו של פרק ל: שפלות הנובעת מאיסורים{{הערה|דברים בטלים, לשון הרע וכו'}} – מירידתו לשלוש קליפות הטמאות. | ||
גרסה מ־16:24, 11 ביולי 2025
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | |
|---|---|
|
פרק ל – והוי שפל רוח בפני כל האדם
מבוא לפרק
בהמשך לתרופה לטמטום הלב שבפרק הקודם[1] מוסיף אדמו"ר הזקן בפרק זה עצה נוספת: עליו להתבונן בפחיתות ערכו לא רק ביחס לעצמו[2] אלא אפילו ביחס ל"קל שבקלים".
מקומו של הפרק
במהדורה קמא של התניא[3] היה תוכנו של פרק זה כלול באגרת התשובה[4]. כשהדפיס רבינו את התניא (בשנת תקנ"ו) הוציא פרק זה משם והעבירו לכאן - כחלק מההתבוננות המביאה לביטוש עצמו[5]. ההבדל בין שני הפרקים רמוז בשני המשלים שבפרק ל"א[6]:
- המשל "מיניה וביה אבא לישדי ביה נרגא"[7] הוא עניינו של הפרק הקודם: התבוננות בשפלות של חומריות הגוף[8] – שפלות שעיקרה קליפת נוגה.
- והמשל "ופגע בו כיוצא בו"[9] הוא עניינו של פרק ל: שפלות הנובעת מאיסורים[10] – מירידתו לשלוש קליפות הטמאות.
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל'
סיכום הפרק
כדי שהאדם יקלוט שהוא אכן באמת גרוע מהקל שבקלים, עליו להתבונן בדבר בשלושה שלבים:
- הנסיון שעובר הקל שבקלים גדול משלו, ויתבונן: האם הוא היה עומד בנסיון כזה? נמצא שאינו טוב מהקל שבקלים.
- ומבחינת העובדה שאין הוא מתאמץ להתגבר על יצרו יותר מהקל שבקלים - נמצא שהוא שווה לו.
- ומאחר והוא יודע ספר, נדרש ממנו יותר - ולכן הוא גרוע מהקל שבקלים.
הערות שוליים
- ↑ שיתבונן במעמדו ומצבו אליבא דאמת, וכך ישבור את הסטרא אחרא – והיא הנפש הבהמית שבו.
- ↑ כבפרק הקודם.
- ↑ בי' כסלו תקנ"ד גמר רבינו הזקן את התניא ונתן להעתיקו (בכתב יד) ולהפיצו. לאחר כשנתיים (כשהתברר שעותקים רבים זוייפו במתכוון על ידי המנגדים לתורת החסידות) ציווה רבינו הזקן להדפיסו באופן רשמי, ואסר הדפסות פרטיות.
- ↑ החלק השלישי של התניא. העניין מופיע שם בפרק ג, כהסבר כיצד עוונות שאדם דש בעקביו יכולים להביא לעונש כרת.
- ↑ שמטרתה לאכפיא לס"א, ראה בפרק הקודם.
- ↑ שיחת ש"פ וארא תשכ"ח, מובא בליקוטי ביאורים בספר התניא להרב קארף, בפרק ל"א
- ↑ סנהדרין ל"ט:, ועיין מדרש רבה סוף פרק ה' (הגהת הצ"צ).
- ↑ הן מצד עצמו והן מה שהוסיף בזה בבחירתו
- ↑ שבת קכ"א:.
- ↑ דברים בטלים, לשון הרע וכו'