שער היחוד והאמונה פרק ד: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
הטעם שאין ביכולת הנברא להבין את הבריאה הוא כי חסד ה' (גדולת ה') הוא '''מסוג אחר''' מאשר חסד הנבראים. נברא יכול לעשות חסד רק כשלוקח משהו קיים (כדוגמת כסף) ונותנו לזולת (שגם מציאותו קיימת גם מבלעדי הנותן). ואילו ה' לוקח "מציאות" של העדר (אין) ועושה '''ממנה''' מציאות יש (למרות שגם '''אחרי''' שנברא היש עדיין הוא בטל במציאות במקורו '''ואינו קיים''' - כמבואר בפרק הקודם). | הטעם שאין ביכולת הנברא להבין את הבריאה הוא כי חסד ה' (גדולת ה') הוא '''מסוג אחר''' מאשר חסד הנבראים. נברא יכול לעשות חסד רק כשלוקח משהו קיים (כדוגמת כסף) ונותנו לזולת (שגם מציאותו קיימת גם מבלעדי הנותן). ואילו ה' לוקח "מציאות" של העדר (אין) ועושה '''ממנה''' מציאות יש (למרות שגם '''אחרי''' שנברא היש עדיין הוא בטל במציאות במקורו '''ואינו קיים''' - כמבואר בפרק הקודם). | ||
כך ממש הוא גם לגבי מדת הגבורה. גבורת הנבראים היא צמצום והעלם בלבד – כשמסתירים חלק מהאור | כך ממש הוא גם לגבי מדת הגבורה. גבורת הנבראים היא צמצום והעלם בלבד – כשמסתירים חלק מהאור על ידי חלון או נקב נשאר פחות אור. ואילו ה' מסתיר ומעלים את הכח המהווה את הנבראים - ואחרי ההעלם נשאר הכח הפועל '''באותה כמות ובאותו התוקף'''{{הערה|מוסבר באריכות ב"המאור שבתורה" - ביאורי הרי"כ לתניא.}} | ||
===הסוגריים שבסוף הפרק=== | ===הסוגריים שבסוף הפרק=== | ||
גרסה מ־16:25, 11 ביולי 2025
| תרשים כולל של שער היחוד והאמונה | |
|---|---|
|
פרק ד – כח הצמצום
מבוא לפרק
פרק זה עונה על השאלה שבסוף הפרק הקודם: מאחר והנבראים בטלים למקורם כיצד יש להם מציאות, וכיצד יתכן שהם מרגישים את עצמם[1]?
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/שער היחוד והאמונה - פרק ד'
סיכום הפרק
כשם שאין ביכולת נברא להבין כיצד שם הוי"ה[2] בורא יש מאין[3], כך אין ביכולתו להבין כיצד שם אלוקים[4] מסתיר את שם הוי"ה ומונע מהנבראים להתבטל במציאות (אף על פי שהם כאור השמש טרם יצא מגוף השמש).
הטעם שאין ביכולת הנברא להבין את הבריאה הוא כי חסד ה' (גדולת ה') הוא מסוג אחר מאשר חסד הנבראים. נברא יכול לעשות חסד רק כשלוקח משהו קיים (כדוגמת כסף) ונותנו לזולת (שגם מציאותו קיימת גם מבלעדי הנותן). ואילו ה' לוקח "מציאות" של העדר (אין) ועושה ממנה מציאות יש (למרות שגם אחרי שנברא היש עדיין הוא בטל במציאות במקורו ואינו קיים - כמבואר בפרק הקודם).
כך ממש הוא גם לגבי מדת הגבורה. גבורת הנבראים היא צמצום והעלם בלבד – כשמסתירים חלק מהאור על ידי חלון או נקב נשאר פחות אור. ואילו ה' מסתיר ומעלים את הכח המהווה את הנבראים - ואחרי ההעלם נשאר הכח הפועל באותה כמות ובאותו התוקף[5]
הסוגריים שבסוף הפרק
בסוף הפרק מתרץ אדמו"ר הזקן שתי שאלות שעולות דוקא בעקבות הסבר שיטת הבעל שם טוב[6]:
- מאחר והצמצום לא משפיע על ההתהוות[7], נמצא שריבוי הנבראים הוא מצד האלוקות – ואיך יתכן ריבוי באלוקות?
- תכלית התורה והמצוות להמשיך אלוקות לעולם. אם ממילא הכל בטל ואלקות נמצא בכל מקום[8] - מה צורך בתורה ומצוות?
ומתרץ, שמאחר והצמצום הוא מציאות אמיתית[9], הרי:
- הריבוי אינו מצד האור אלא מצד פעולת הכלים (באור).
- פעולת הכלים באור היא אמיתית, דהיינו, האלוקות באמת נעלם מהנבראים, ולזה ניתנו התורה ומצות להאיר העלם זה.
ומסיים: שכח מדת הגבורה להעלים על מדת הגדולה הוא משום שבשרשן הן אחד ממש[10].
הערות שוליים
- ↑ ואי אפשר לומר שמציאותם דמיון בעלמא, כי אז אין מקום לשכר ועונש, ולא לכל התורה והמצוות!
- ↑ שהוא מדת הגדולה.
- ↑ כפי שהתבאר בפרקים א-ג.
- ↑ שהיא מדת הגבורה.
- ↑ מוסבר באריכות ב"המאור שבתורה" - ביאורי הרי"כ לתניא.
- ↑ שהוסברה לעיל, בארבעת הפרקים הראשונים.
- ↑ אלא רק מכסה עליה שלא תורגש.
- ↑ ורק שמאתנו מוסתר הדבר.
- ↑ שהרי הוא שם אלוקים.
- ↑ המשך עניין זה יוסבר בהרחבה בפרק ו', לאחר שבפרק הבא יתורצו כמה שאלות נוספות.