|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק י"ט – עניינה של האהבה המסותרת'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| בפרק זה מסתיים ביאור עניינה של האהבה המסותרת שהותחל ב[[לקוטי אמרים פרק י"ח|פרק הקודם]]. ב[[לקוטי אמרים פרק י"ח|פרק הקודם]] התבארו שורשה וכיצד היא ירושה לנו, ובפרק זה מבואר עניינה וכיצד היא כוללת בתוכה גם יראה.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ט}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| ===עניינה===
| |
| האהבה המסותרת הפוכה מכל שאר סוגי האהבות שבעולם:
| |
| | |
| אהבה היא משיכה. אך בעוד שאר כל האהבות{{הערה|ה"נושא" שלהן.}} הן להשיג '''לעצמו''' את הדבר האהוב{{הערה|כלומר, המרכז הוא ה"אני".}}, באהבה זו לא רק שהנשמה לא רוצה להשיג לעצמה כלום אלא להיפך ממש: היא "מחפשת" רק להכלל ולהתבטל (באלוקות){{הערה|דהיינו, לא זו בלבד שאינה נובעת מ"חשבון" שכלי, אלא הרי זה היפך השכל ממש. שהרי כאשר יתמלא רצונה – תתבטל מציאותה.}} וכמשל אור הנר, שכשיפרד מהפתילה תתבטל לגמרי מציאותו, ואף על פי כן זהו טבעו. לכן לא נקראת אהבה זו "שכלית" אלא "אהבה טבעית"{{הערה|לומר לך, שאינה נובעת מהשכל אלא הרי היא ה"טבע" של הנשמה.}}.
| |
| | |
| ===כוללת בתוכה יראה===
| |
| מכיוון שמגודל אהבתה ותשוקתה לאלוקות '''פוחדת''' הנשמה ממה שמפריד אותה – הרי היא כוללת בתוכה גם יראה.
| |
| | |
| ===נקראת אהבה מסותרת===
| |
| כי כל עוד שולטת הנפש הבהמית באדם{{הערה|והנשמה האלוקית נמצאת בגלות אצלה.}} היא מסתירה על "טבע" זה של הנשמה, והאדם אינו מודע כלל לקיומו.
| |
| | |
| ===עצם הנשמה לא יכול להיות בגלות===
| |
| פעולת הנשמה בגוף יכולה להיות בגלות, אך לא עצם הנשמה{{הערה|כלומר, לב האדם יכול להמשך לגשמיות, אך לא האמונה והאהבה של עצם הנשמה.}}. והעיקר{{הערה|על עניין זה מבוסס כל המשך ההסבר בששת הפרקים הבאים.}}: '''נסיון בדבר אמונה מעיר את עצם הנשמה''', ואהבתה המסותרת מתגלה.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |