|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק לז – תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות{{הערה|שדווקא רק '''הוא''' מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ה|פרק ל"ה]].}} הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם{{הערה|לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|פרק ל"ו]].}}.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות{{הערה|להזיז את האיברים וכיוצא בזה.}}, אלא רק ע"י התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה ע"י הנפש '''הבהמית'''{{הערה|'''ולא''' ע"י הנפש האלוקית.}}. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, וע"י כלל המצוות{{הערה|שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.}} תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, וע"י כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות{{הערה|כי ממנה הן מקבלות את חיותן.}}.
| |
| | |
| בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)}} (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא '''שהאור''' נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת '''העצמות''' ממש היא דווקא ע"י תורה.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |