לקוטי אמרים פרק לז: הבדלים בין גרסאות בדף

החלפת הדף בתוכן "{{פרק תניא}}"
מ (החלפת טקסט – "על ידי" ב־"ע"י")
(החלפת הדף בתוכן "{{פרק תניא}}")
תגית: החלפה
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט
{{פרק תניא}}
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ')
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים לה-מ}}}}
{{תניא}}
'''פרק לז – תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו'''
 
==מבוא לפרק==
בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות{{הערה|שדווקא רק '''הוא''' מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ה|פרק ל"ה]].}} הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם{{הערה|לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר ב[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|פרק ל"ו]].}}.
 
==גוף הפרק==
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז}}
 
==סיכום הפרק==
הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות{{הערה|להזיז את האיברים וכיוצא בזה.}}, אלא רק ע"י התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה ע"י הנפש '''הבהמית'''{{הערה|'''ולא''' ע"י הנפש האלוקית.}}. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, וע"י כלל המצוות{{הערה|שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.}} תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, וע"י כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות{{הערה|כי ממנה הן מקבלות את חיותן.}}.
 
בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות{{הערה|למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)}} (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא '''שהאור''' נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת '''העצמות''' ממש היא דווקא ע"י תורה.
 
{{הערות שוליים}}
 
[[קטגוריה:תניא|ב]]
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]]