|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{תניא}} | | {{פרק תניא}} |
| '''פרק ו' – הטעם שמעבירות לא מתים'''{{ש}}
| |
| (תירוץ שאלה שהתעוררה בסוף [[אגרת התשובה פרק ה'|הפרק הקודם]])
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| בסוף [[אגרת התשובה פרק ה'|הפרק הקודם]] נאמר שיהודי לא יכול לקבל חיות מהקליפות כי חייו '''הגשמיים''' הם מנשמתו, ולכן הוא מת כשעובר על רצון ה' – ואיך זה מתאים עם המציאות?
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/אגרת התשובה - פרק ו'}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| הסיבה שהעובר עבירה ממשיך לחיות היא, כי בזמן הגלות מתלבשת השכינה בקליפות ואז מקבל גם היהודי את חייו '''משם'''{{הערה|דהיינו, '''מהשכינה''' שירדה לגלות ומלובשת בקליפות.}}. ואם (חס ושלום) נכרתת נשמתו – נמשכים חייו '''מהקליפות עצמן'''.
| |
| | |
| ומכיוון שבסופו של דבר קשור יהודי '''תמיד''' (גם החוטא הגדול ביותר) ל"ראש החבל" – נמצא שהוא הוא הממשיך את השכינה לגלות ואת החיות לקליפות.
| |
| | |
| ועל פי כל הנ"ל{{הערה|בפרקים ד־ו, שעבירה גורמת השפעת השכינה לקליפות.}} מובנת '''מטרת''' התשובה (להחזיר השפעת השכינה למקומה). אבל '''איך''' חוזרים בתשובה? על כך [[אגרת התשובה פרק ז'|בפרק הבא]]{{הערה|וראה בהקדמה [[אגרת התשובה פרק ד'|לפרק ד']].}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ד]]
| |
| [[קטגוריה:אגרת התשובה|ו]]
| |