|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק טז – שני הכללים הגדולים בעבודת השם'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| עד כאן הובנו היטב כוחות הנפש שבאדם והעניינים המוכרחים כהכנה לעבודה. בפרקים הבאים יוסבו שני אופני עבודה המתאימים לשני סוגי אנשים:
| |
| עבודת השם למי שדעתו יפה{{הערה|פרקים ט"ז־[[לקוטי אמרים פרק י"ז|י"ז]], ועבודה זו נקראת דרך ארוכה.}} ועבודת השם למי שאין דעתו יפה{{הערה|פרקים י"ח־כ"ה, ועבודה זו נקראת דרך קצרה.}}.
| |
| | |
| בפרק זה יוסברו שני הכללים הגדולים בעבודת מי שדעתו יפה.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ט"ז}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| בעבודת האדם שני כללים גדולים:
| |
| | |
| א. להתבונן בגדולת ה' עד שההתבוננות תעורר את הרגש (אהבה ויראה).
| |
| | |
| ב. לדעת שעבודתו אמיתית, מושלמת ורצויה גם אם אינו מצליח לעורר רגש.
| |
| | |
| ומדוע? לכאורה בלי רגש לא עולה העבודה לעולמות העליונים – ואיך תהיה אמיתית? מסביר הרבי:
| |
| | |
| א. גם כשהשכל לא מעלה את הרגש – '''הקב"ה''' מצרף את מחשבתו למעשיו ומעלה אותם לעולם הבריאה{{הערה|דהיינו, למרות שעבודתו לא עולה מעצמה, "מתחשב" (כביכול) הקב"ה במאמציו ומעלה את עבודתו.}}.
| |
| | |
| ב. גם בלי צירוף זה עולה עבודתו לעולם היצירה (מצד האהבה מסותרת, שקיימת בשלימות אצל כולם).
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |