|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג-כ"ה)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק י"ז – קרוב אליך'''
| |
| ==מבוא לפרק==
| |
| אחרי שהוסברה מעלת הבינוני ועבודתו מתעוררת בלב כל אחד שאלה: איך קובעת התורה שמדרגה גבוהה ועבודה נפלאה זו "קרובה"? כיצד היא שייכת אליי? ומה פירוש תיבת "לעשותו"? מסביר הרבי שלמרות הכל, קרוב לכל אחד ואחד להגיע לדרגת ה"בינוני".
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ז}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| המוח בטבעו שליט על הלב, ולכן התבוננות בגדולת השם מביאה בהכרח{{הערה|אלא אם כן חולה האדם בטמטום הלב – מחלה רוחנית שבפרק כ"ט תוסבר תרופתה.}} לפחות ל"הסכמה"{{הערה|"הסכמה" פירושו החלטה נפשית חזקה – "כך ואי אפשר אחרת", שבאה בעקבות התבוננות ומסקנה.}}. דהיינו, כדי להיות "בינוני" ולשמור בפועל במעשה את כל התורה והמצוות מספיקה גם "הסכמה" זו, ואין צורך ברגש ממש{{הערה|אלא שבהמשך, החל מ[[לקוטי אמרים פרק ל"ה|פרק ל"ה]] ועד סוף התניא, יבואר באריכות גדולה מעלת המעשה הבא מתוך רגש.}} (החלטה והסכמה זו במוח ובלב נקראת "אהבה במוחו ותעלומות ליבו").
| |
| | |
| אכן, הרשע{{הערה|שאצלו המוח לא שליט על הלב.}} לא יכול אפילו להתחיל לעבוד את השם לפני שיעשה תשובה{{הערה|וכיצד עושים תשובה מתבאר ב[[:קטגוריה:אגרת התשובה|אגרת התשובה]], החלק השלישי של התניא.}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |