|
|
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים י"ג־כ"ה)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים יג-כה}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק כ' – לעולמות אין שום ערך וחשיבות'''
| |
| ==מבוא לפרק==
| |
| התבאר בפרקים הקודמים{{הערה|פרק [[לקוטי אמרים פרק י"ח|י"ח]]־[[לקוטי אמרים פרק י"ט|י"ט]].}} שנסיון בדבר אמונה מעיר ומגלה את האהבה המסותרת{{הערה|ומונעת מהאדם מלעבוד עבודה זרה.}}, אך כיצד זה מועיל לשמירת כל שאר התורה והמצוות{{הערה|ולא רק לנסיון של עבודה זרה.}}?
| |
| | |
| נקודת ההסבר היא שמצוות אחדות השם ועבודה זרה אינם רק היסוד לכל התורה ומצוות, אלא כוללים את כל התורה והמצוות{{הערה|דהיינו, שכל מצווה היא "פרט" של קידוש השם, וכל עבירה היא "פרט" של עבודה זרה.}}.
| |
| | |
| ולהבין זאת, יש להקדים מהי מהותה של מצוות אחדות השם (פרקים כ'־[[לקוטי אמרים פרק כ"א|כ"א]]){{הערה|פרק כ' מסביר מדוע אין לנבראים חשיבות, ו[[לקוטי אמרים פרק כ"א|פרק כ"א]] מוסיף שגם מציאות אין להם.}} ומהו עיקרה ושורשה של עבודה זרה ([[לקוטי אמרים פרק כ"ב|פרק כ"ב]]).
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ'}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| המצווה להאמין באחדות השם היא להאמין שבריאת העולמות לא פעלה שום שינוי אצל הקב"ה, והוא נותר יחיד גם לאחר שנבראו כאילו לא נבראו כלל. בפרק זה מסביר זאת הרבי על פי הידוע, שהתורה המשילה את בריאת העולם לדיבור{{הערה|'''בדבר''' ה' שמים נעשו (תהילים לג, ו), בעשרה '''מאמרות''' נברא העולם (אבות ה, א).}}: כמו שמילה אחת היא כאין לגבי כללות יכולת הדיבור, ויותר מזה לגבי המחשבה, ולגבי עצם הנפש היא אין ואפס ממש – כך העולמות הם אין ואפס ממש לגבי הבורא{{הערה|ומובן שאין להם שום "ערך וחשיבות". נמצא שגם אחרי שנבראו אינם תופסים מקום, ועדיין הקב"ה יחיד כמו לפני שנבראו.}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |