|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק כח – להיפטר מעצבות ממחשבות זרות הנופלות בזמן תפילה ולימוד'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| קל להבין שבמשך היום נופלות מחשבות ותאוות רעות – הלא אצל הבינונים הנפש הבהמית עדיין מביעה את דעתה{{הערה|והעצה לזה היא אדרבה – לשמוח (כמוסבר ב[[לקוטי אמרים פרק כ"ז|פרק הקודם]]).}}. אבל בשעת התפילה{{הערה|כשהנפש האלוקית שולטת, כמוסבר ב[[לקוטי אמרים פרק י"ב|פרק י"ב]] וב[[לקוטי אמרים פרק י"ג|פרק י"ג]]}} – מניין הן באות אז? האין זה סימן שהתפילה לא שווה כלום? ושוב נופל האדם בעצבות.
| |
| | |
| בפרק זה מסביר אדמו"ר הזקן שאדרבה: נפילת מחשבות כאלו בשעת התפילה (ולימוד התורה) הוא סימן למאמץ אמיתי, וסיבה לשמחה ולא לעצב.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ח}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| התגברות המחשבות הזרות דוקא בשעת מאמץ של קדושה{{הערה|תפילה או לימוד תורה.}} אינו מקרי. הסיבה היא שלכל אחת משתי הנפשות{{הערה|הבהמית והאלוקית.}} יש "לבושים"{{הערה|מחשבה, דיבור ומעשה – ראה [[לקוטי אמרים פרק ד']].}} משלה, וכדרך המתאבקים שכשאחד מתאמץ יותר גורם הדבר שגם השני יתגבר מיד כנגדו.
| |
| | |
| אם כן, גם כאן העצה היא להסיח דעתו, וגם כאן עליו '''לשמוח''' במחשבות אלו{{הערה|שהרי הן מעידות על מאמציו הכנים ועבודתו האמיתית.}}! ומוסיף הרבי עצה, שאם אינו מצליח להסיח דעתו ישפיל עצמו ויתחנן לפני ה' שירחם עליו{{הערה|וישנו בטחון גמור שאכן ירוחם ויסירו ממנו מחשבות אלו, כי חלק ה' עמו.}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא|ב]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |