|
|
| (9 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק כח - להיפטר מעצבות מ[[מחשבות זרות]] הנופלות בזמן תפילה ולימוד'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| קל להבין שבמשך היום נופלות מחשבות ותאוות רעות - הלא אצל הבינונים ה[[נפש הבהמית]] עדיין מביעה את דעתה{{הערה|והעצה לזה היא אדרבה - לשמוח (כמוסבר ב[[ליקוטי אמרים - פרק כ"ז|פרק הקודם]]).}}. אבל בשעת התפילה{{הערה|כשהנפש האלוקית שולטת, כמוסבר ב[[תניא - פרק י"ב|פרק י"ב]] וב[[תניא - פרק י"ג|פרק י"ג]]}} - מניין הן באות אז? האין זה סימן שהתפילה לא שווה כלום? ושוב נופל האדם ב[[עצבות]].
| |
| | |
| בפרק זה מסביר [[אדמו"ר הזקן]] שאדרבה: נפילת מחשבות כאלו בשעת התפילה (ולימוד התורה) הוא סימן למאמץ אמיתי, וסיבה לשמחה ולא לעצב.
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{פרק תניא|פרק=כח|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק כ"ח}}}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| התגברות המחשבות הזרות דוקא בשעת מאמץ של קדושה{{הערה|תפילה או לימוד תורה.}} אינו מקרי. הסיבה היא שלכל אחת משתי הנפשות{{הערה|הבהמית והאלוקית.}} יש "לבושים"{{הערה|מחשבה, דיבור ומעשה - ראה [[תניא - פרק ד']].}} משלה, וכדרך המתאבקים שכשאחד מתאמץ יותר גורם הדבר שגם השני יתגבר מיד כנגדו.
| |
| | |
| אם כן, גם כאן העצה היא להסיח דעתו, וגם כאן עליו '''לשמוח''' במחשבות אלו{{הערה|שהרי הן מעידות על מאמציו הכנים ועבודתו האמיתית.}}! ומוסיף הרבי עצה, שאם אינו מצליח להסיח דעתו ישפיל עצמו ויתחנן לפני ה' שירחם עליו{{הערה|וישנו בטחון גמור שאכן ירוחם ויסירו ממנו מחשבות אלו, כי חלק ה' עמו.}}.
| |
| | |
| ==מושגים יסודיים בפרק==
| |
| *[[מחשבות זרות]]
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ"ז|פרק כ"ז]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק כ"ט|פרק כ"ט]]}}
| |
| [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]
| |