שיחת וארא תשנ"ב (א) - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

והנה, אף שהאבות היו לפני מתן־תורה, הרי, נוסף לכך ש"קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה"{{הערה|יומא כח, ב. קידושין פב, א – במשנה.}}, ידוע{{הערה|ל"ת להאריז"ל ר"פ לך לך. וראה בארוכה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 70 (לעיל ע' 26) ואילך. וש"נ.}} שעל ידי אברהם היתה (ההכנה ויתירה מזה) '''ההתחלה'''{{הערה|להעיר מהענין ד"כל התחלות קשות" (מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה), כיון שצריך להיות ה"פתיחה" (פתיחת הצינור) דכללות הענין.}} '''דמתן־תורה''', כמודגש במצות מילה דאברהם שהיתה כמו המצוות שלאחרי מתן־תורה שעל ידם נמשכת קדושה בחפץ הגשמי שבו מקיימים המצוה, כמ"ש{{הערה|חיי שרה כד, ב ובפרש"י.}} "שים נא ידך תחת ירכי", "לפי שהנשבע צריך שיטול בידו '''חפץ של מצוה'''", היינו, שהחידוש דמתן־תורה בהמשכת אלקות בעולם, חיבור עליונים ותחתונים (כדאיתא במדרש{{הערה|תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.}} שבמתן־תורה "ביטל גזירה ראשונה ואמר העליונים ירדו לתחתונים והתחתונים יעלו לעליונים"), התחיל במצות מילה דאברהם.

ואף שהחיבור דעליונים ותחתונים (החידוש דמ"ת) שהתחיל במצות מילה הי' בנוגע לאבר בגופו של אברהם אבינו (שהי' מרכבה לאלקות{{הערה|ראה ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו. תניא פכ"ג. רפל"ד.}}), יש לומר, שמרומז גם הקשר והשייכות להפעולה בעולם (תחתונים ממש) בפרטי הענינים דהשבועה בנקיטת חפץ דמילה: (א) בקשר להשידוך דיצחק ורבקה – יחוד מ"ה וב"ן, שהו"ע כללות כל העבודה דקיום התומ"צ{{הערה|ראה לקו"ת ברכה צו, ג־ד. סה"מ תר"ס ע' לב ואילך. ועוד.}}, שעי"ז נעשה המשכת הקדושה בתחתונים, (ב) ועל ידי אליעזר עבד אברהם – שאף שבנוגע להשידוך דיצחק "אמר לו אברהם (לאליעזר{{הערה|כש"הי' מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו ולהשיאו בתו".}}) בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך"{{הערה|פרש"י חיי שרה כד, לט.}}, מ"מ, נעשה השידוך דיצחק ורבקה על ידי '''אליעזר''' דוקא, שבזה מודגש הענין דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא{{הערה|ראה זח"א ד, א.}}, שעי"ז נפעל החיבור דעליונים ותחתונים בתכלית השלימות.

אבל לאידך, כיון שגם המשכת הקדושה למטה במצות מילה (בהגוף הגשמי דאברהם בלבד) היא על ידי כח הבלי גבול{{הערה|ובסגנון אחר: גם כשהמשכת הקדושה למטה היא בפרט אחד (במצות מילה), ה"ז בכח הבלי גבול, כי, בעל גבול, הגבלתו היא בכל הפרטים, ומצדו לא יכולה להיות תנועה של העדר ההגבלה כלל, גם לא בפרט אחד.}} – ה"ז התחלת גילוי שם הוי' (בלי גבול) שבמתן־תורה, אלא שכח הבלי גבול (שעל ידו נעשית ההמשכה למטה) אינו ניכר בגלוי על ידי ההמשכה גם בעולם.

ומזה מובן גם בנוגע לגילוי שם הוי' לבנ"י במתן־תורה ("אמור לבני ישראל אני הוי' גו' ולקחתי אתכם לי לעם גו' וידעתם כי אני הוי'") – שחידוש זה קשור עם '''עבודתם של בנ"י בעולם''' (על ידי קיום התומ"צ) לפעול החיבור דעליונים ותחתונים, אבל גם לפנ"ז ישנו '''העצם דישראל''' שלמעלה מהתורה ("מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר"{{הערה|ב"ר פ"א, ד.}}, גם למחשבת התורה), שזוהי דרגת '''האבות''' (השורש ומקור והעצם דכל בנ"י), החל מאברהם אבינו ("אחד הי' אברהם"{{הערה|יחזקאל לג, כד.}}), "ראש למאמינים"{{הערה|ראה שהש"ר פ"ד, ח (ג). סה"מ קונטרסים ח"א נד, ב.}}, שפתח הצינור{{הערה|ראה סה"מ תרע"ח ע' רפג. תרפ"ח ע' קב. לקו"ש ח"כ ס"ע 74 ואילך. וש"נ.}} דכח האמונה{{הערה|למעלה מהשכל, ולכן "לא הרהרו אחר מדותי".}} והמסירת־נפש שמצד עצם הנשמה.

והחידוש דגילוי שם הוי' במתן־תורה הוא – שהעצם דישראל (דרגת האבות) יומשך ויתגלה גם בבחינת הגילויים, בכחות הנפש{{הערה|החל מכח החכמה – דרגתו של משה, חכמה דקדושה, שלכן הרהר אחר מדותיו. והכוונה בזה, שעל ידי תשובת הקב"ה, "וארא אל האבות", יומשך בבחינת החכמה גילוי העצם (ראה סה"מ עטר"ת ע' קצה).}}, וגם כפי שנתלבשו בגוף בעוה"ז הגשמי, כדי לפעול בעולם (על ידי קיום התומ"צ) המשכת דרגת האלקות שלמעלה מגדר דעליון ותחתון.

החידוש דמתן־תורה (בנוגע לבנ"י ועל ידם גם בעולם) הוא לא רק בנוגע להמשכה '''למטה''' (שהעצם נמשך גם למטה), אלא גם (ובעיקר) בנוגע להמשכת '''העצם''', כי, דוקא על ידי ההמשכה למטה מתגלה '''העצם'''{{הערה|ולכן "המצוות שעשו האבות '''ריחות''' היו אבל אנו '''שמן''' תורק שמך" (שהש"ר פ"א, ג (א)), דאף ש"ריח" הו"ע נעלה ביותר, "שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו" (ברכות מג, ב), שמורה על המשכת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות, מ"מ, המשכת '''העצם''' (שמן) היא על ידי עבודת הבנים בקיום התומ"צ '''למטה''' לאחרי מ"ת (ראה סה"מ תש"ו ע' 109. ובכ"מ).}}, שאינו מוגבל ומוגדר בשום דבר, ולכן נמשך בכל מקום.

ואעפ"כ, הכח להמשכת העצם הוא על ידי '''האבות''' ("וארא אל האבות"), כי, עבודת הבנים לאחרי מ"ת עיקרה באופן של התלבשות והתעסקות בגדרי העולם (עליון ותחתון), משא"כ עבודת האבות עיקרה היא מצד עצם הנשמה, ובכח זה נעשית עבודת הבנים (שיורשים עניני האבות) באופן שמגלים ומחדירים את העצם בעבודתם למטה{{הערה|לאחרי שגם בענין זה נעשית הפתיחה על ידי האבות במצות מילה.}} (שעי"ז נמשך העצם).

ויש לומר, שבמתן־תורה שהו"ע הנישואין דכנס"י עם הקב"ה ("יום חתונתו זה מתן תורה"{{הערה|תענית כו, ב – במשנה.}}) באים ומשתתפים גם האבות אברהם יצחק ויעקב (כשם שבשמחת נישואין דכל חתן וכלה בישראל באים ומשתתפים הוריהם וזקניהם וזקני זקניהם, ג' דורות, גם אלו שנמצאים כבר בעולם האמת{{הערה|סה"מ קונטרסים ח"א לח, ב.}}) – שבזה מודגש: (א) שעבודת הבנים (לאחרי החתונה דמ"ת) היא בכח האבות (שבאים להחתונה), (ב) שכח האבות (העצם) מתגלה על ידי ההמשכה למטה בעבודת הבנים.

כשם שנתבאר לעיל בנוגע למעלת עבודת בנ"י לאחרי מ"ת לגבי עבודת האבות לפני מ"ת, שדוקא על ידי ההמשכה למטה (לאחרי מ"ת) בא העצם, וכל זמן שלא נמשך למטה (מלבד במצות מילה) ה"ז הוכחה שאין זה העצם, כן הוא גם בנוגע להמעלה דלעתיד לבוא לגבי זמן הזה, כי: העדר ההגבלה דהעצם היא לא רק '''בהמשכה''' למטה, אלא גם '''בהתגלות''' למטה, שהרי העצם אינו מוכרח להיות בהעלם, אלא בודאי יכול לבוא גם בגילוי. וכיון שבמעשינו ועבודתינו בקיום התומ"צ נעשית רק '''ההמשכה''' למטה, אבל '''הגילוי''' למטה בעוה"ז הגשמי יהי' רק '''לעתיד''' '''לבוא''' (כמ"ש{{הערה|ישעי' מ, ה. וראה תניא ספל"ו.}} "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו'"), הרי, כל זמן שלא נעשה '''הגילוי''' למטה, ה"ז הוכחה שאין זה '''העצם'''{{הערה|ראה לקו"ש ח"ה ע' 245.}}.

ולהוסיף, שגם השלימות דלעתיד לבוא כלולה בכח אצל האבות – כמארז"ל{{הערה|ב"ב טז, סע"ב ואילך.}} "שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא . . אברהם דכתיב בי' בכל, יצחק דכתיב בי' מכל, יעקב דכתיב בי' כל", ועיקר שלימות גילוי זה (לא רק "מעין העולם הבא") יהי' לעתיד לבוא, שאז תהי' תכלית השלימות ד"בכל מכל כל" (לא רק אצל האבות, אלא גם) אצל כל בנ"י (כיון שהשלימות דלעתיד לבוא נעשית על ידי מעשינו ועבודתינו דכל בנ"י, בכח האבות).

ולהעיר מהשייכות דכ"ד טבת לענין הגאולה – "''טבת''" הוא "ירח שהגוף נהנה מן הגוף" (מגילה יג, א), שלימות היחוד דהגוף שלמעלה (עצמות ומהות) עם הגוף דלמטה (העצם דישראל), בב' האופנים ד"'''כד'''" (כ"ד), "כדכד", "כדין וכדין", מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שיהי' לעתיד לבוא (ראה לקו"ת ד"ה ושמתי כדכד (פ' ראה כו, ג ואילך)).ושלימותו ביום השבת שחל (בשנה זו) ביום '''כ"ח''' טבת*, שמורה על ה"'''כח'''" (תוקף וחוזק) ד"טבת".{{ש}}'''*) להעיר, שכ"ח טבת הוא יום הולדת של אמי מורתי ע"ה, ששמה חנה, ע"ש כו' ועד ע"ש אמו של שמואל, שסיום וחותם תפלתה "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו" (ש"א ב, יו"ד).'''}} בתניא{{הערה|אגה"ק סי' ז"ך וכ"ח. – ולהעיר (ע"ד הרמז) מהשייכות להקביעות דערב שבת ויום השבת בימי החודש, ז"ך וכ"ח טבת.}} ש"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד{{הערה|ע"ד מ"ש בהפטרה דש"פ וארא (יחזקאל כט, כ) – "פעולתו אשר עבד בה" (ראה לקו"ש חכ"א ע' 50 ואילך).}} כל ימי חייו{{הערה|שבעים שנה (תר"ם – שי"ת), שלימות חיי האדם, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ, יו"ד. וראה גם קקקקסה"ש תשנ"ב ח"א ע' 1־250 (לעיל ע' 5־194)).}} . . מתגלה ומאיר בבחי' גילוי מלמעלה למטה . . ופועל ישועות בקרב הארץ"{{הערה|ע"ד מ"ש בפרשת וארא (ח, יח) – "כי אני ה' בקרב הארץ" ("אע"פ ששכינתי בשמים גזרתי מתקיימת בתחתונים" – פרש"י).}}, ועוד ועיקר, שכולל הנתינת־כח על המשך '''הצמיחה''' ביתר שאת וביתר עוז לאחרי הסתלקותו כתוצאה '''מהזריעה''' ד"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"{{הערה|ראה אגה"ק שם: "'''ונזרעו''' בחקל תפוחין קדישין אורות עליונים מאד . . גידולי גידולין".}}, עד להצמיחה דהגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בדורנו זה (דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה), כעדותו של נשיא דורנו שכבר כלו כל הקיצין, והכל מוכן לסעודה דלעת"ל, שולחן־ערוך עם הסעודה דלויתן ושור הבר ויין המשומר.

תקופה ראשונה, ארבעים שנה (תר"ם־תר"פ), בזמן נשיאותו של '''אביו''', שאז התחיל שלימות הענין דהפצת המעיינות חוצה ובפרט על ידי התייסדות ישיבת תומכי תמימים (בניהולו של בנו יחידו) – ע"ד ובדוגמת עבודת '''האבות''' בהכנה והתחלת הענין דמ"ת.

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|ת]]