2,086
עריכות
מ
החלפת טקסט – "שב" ב־"קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תנש"א"
אין תקציר עריכה |
מ (החלפת טקסט – "שב" ב־"קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תנש"א") |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
א. ענינו המיוחד של יום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז (שהצום נדחה{{הערה|רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה. טושו"ע או"ח סתק"נ ס"ג.}}) – יש לבאר בב' אופנים: | א. ענינו המיוחד של יום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז (שהצום נדחה{{הערה|רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה. טושו"ע או"ח סתק"נ ס"ג.}}) – יש לבאר בב' אופנים: | ||
א) בפשטות: כיון שיום השבת אסור בתענית, ועאכו"כ תענית הקשורה עם ענינים בלתי־רצויים ("ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן"{{הערה|רמב"ם שם ה"א.}}), שהרי שבת "אין עצב בה"{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מ"ד – מו"ק כג, ב.}}, ויתירה מזה, שיום השבת הוא יום של שמחה ("וביום שמחתכם אלו השבתות"{{הערה|ספרי בהעלותך יו"ד, יו"ד.}}) ותענוג ("וקראת לשבת עונג"{{הערה|[[ישעיה פרק נח|ישעי' נח, יג]].}}) – נדחית התענית מפני השבת ליום ראשון שלאחרי השבת{{הערה|ולהעיר, שאף שבענינים מסויימים מקילים בתענית נדחה, הרי, בנוגע לכללות ענין התענית באחד בשבת יש חומר מיוחד, שיוצאים "מעונג שבת לצום" (שמטעם זה לא היו אנשי מעמד מתענין באחד בשבת ([[משנה תענית פרק ד#משנה א|תענית רפ"ד]])).}}. | א) בפשטות: כיון שיום השבת אסור בתענית, ועאכו"כ תענית הקשורה עם ענינים בלתי־רצויים ("ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן"{{הערה|רמב"ם שם ה"א.}}), שהרי שבת "אין עצב בה"{{הערה|ירושלמי ברכות פ"ב סה"ז. הובא בתוד"ה מ"ד – מו"ק כג, ב.}}, ויתירה מזה, שיום השבת הוא יום של שמחה ("וביום שמחתכם אלו השבתות"{{הערה|ספרי בהעלותך יו"ד, יו"ד.}}) ותענוג ("וקראת לשבת עונג"{{הערה|[[ישעיה פרק נח|ישעי' נח, יג]].}}) – נדחית התענית מפני השבת ליום ראשון שלאחרי השבת{{הערה|ולהעיר, שאף שבענינים מסויימים מקילים בתענית נדחה, הרי, בנוגע לכללות ענין התענית באחד בשבת יש חומר מיוחד, שיוצאים "מעונג שבת לצום" (שמטעם זה לא היו אנשי מעמד מתענין באחד בשבת ([[משנה/תענית פרק ד#משנה א|תענית רפ"ד]])).}}. | ||
ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"{{הערה|מגילה ה, ריש ע"ב.}} (ועאכו"כ בנוגע לשבעה עשר בתמוז{{הערה|ראה מגילה שם: "רבי . . רחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז". וראה השקו"ט בנו"כ הטושו"ע שם.}} שאינו חמור כתשעה באב, שהרי מעיקר הדין כש"אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין", מלבד תשעה באב "הואיל והוכפלו בו צרות"{{הערה|ר"ה יח, ריש ע"ב (ובתוד"ה הואיל). וראה גם תוד"ה ורחץ – מגילה שם.}}), ועד להדחי' שבימות המשיח{{הערה|ועפ"ז יומתק ש"אמר '''רבי''' הואיל ונדחה ידחה" ("רבי" דייקא, משא"כ חכמים שלא הודו לו) – מצד שייכותו '''למשיח''', "אי מן חייא הוא ודאי היינו רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש" (סנהדרין צח, ב ובפרש"י).}}, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.}} ש"כל הצומות האלו עתידים '''ליבטל''' לימות המשיח", ויתירה מזה, כפי שמוסיף "ולא עוד אלא שהם עתידים להיות '''ימים טובים וימי ששון ושמחה''', שנאמר{{הערה|[[זכריה פרק ח|זכרי' ח, יט]].}} כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". | ב) ובעומק יותר אולי י"ל: דחיית התענית מפני יום השבת היא (לא רק דחי' ליום אחר, אלא גם ובעיקר) נתינת־כח לדחייתו '''וביטולו''' מכל וכל, כפי שמצינו ב"תשעה באב שחל להיות בשבת . . ודחינוהו לאחר השבת ואמר רבי '''הואיל ונדחה ידחה'''"{{הערה|מגילה ה, ריש ע"ב.}} (ועאכו"כ בנוגע לשבעה עשר בתמוז{{הערה|ראה מגילה שם: "רבי . . רחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז". וראה השקו"ט בנו"כ הטושו"ע שם.}} שאינו חמור כתשעה באב, שהרי מעיקר הדין כש"אין גזרת המלכות ואין שלום, רצו מתענין רצו אין מתענין", מלבד תשעה באב "הואיל והוכפלו בו צרות"{{הערה|ר"ה יח, ריש ע"ב (ובתוד"ה הואיל). וראה גם תוד"ה ורחץ – מגילה שם.}}), ועד להדחי' שבימות המשיח{{הערה|ועפ"ז יומתק ש"אמר '''רבי''' הואיל ונדחה ידחה" ("רבי" דייקא, משא"כ חכמים שלא הודו לו) – מצד שייכותו '''למשיח''', "אי מן חייא הוא ודאי היינו רבינו הקדוש", "אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש" (סנהדרין צח, ב ובפרש"י).}}, כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תעניות בסופן.}} ש"כל הצומות האלו עתידים '''ליבטל''' לימות המשיח", ויתירה מזה, כפי שמוסיף "ולא עוד אלא שהם עתידים להיות '''ימים טובים וימי ששון ושמחה''', שנאמר{{הערה|[[זכריה פרק ח|זכרי' ח, יט]].}} כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וגו' יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו". | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
ב. וביאור הענין: | ב. וביאור הענין: | ||
יום התענית – בחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי, עינוי שהוא היפך הרצון והעונג, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כלשון הכתוב{{הערה|ישעי' נח, ה. וראה [[אגרת התשובה פרק ב | יום התענית – בחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי, עינוי שהוא היפך הרצון והעונג, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כלשון הכתוב{{הערה|ישעי' נח, ה. וראה [[אגרת התשובה פרק ב|תניא אגה"ת ספ"ב]].}} "יום רצון לה'". | ||
ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי") – שבחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי הקשור עם החורבן והגלות, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כמרומז גם בהקביעות ד"צום הרביעי" ביום '''שבעה עשר''' בחודש, בגימטריא "'''טוב'''"{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ביום התענית שנדחה ליום '''י"ח''' תמוז – "'''חי'''", שבזה מודגש הענין הטוב שבתענית, "'''לחיותם''' ברעב", שה"רעב" (תענית) עצמו הו"ע של חיות (ראה לקו"ת שה"ש יד, ב. ובכ"מ).}}, ועד לשלימות הטוב בגאולה{{הערה|להעיר מהשייכות ד"טוב" ל"גאולה" – "אם יגאלך טוב יגאל" (לשון הכתוב – רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד).}} (האמיתית ו)השלימה, כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות דהגאולה (האמיתית והשלימה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה. | ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי") – שבחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי הקשור עם החורבן והגלות, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כמרומז גם בהקביעות ד"צום הרביעי" ביום '''שבעה עשר''' בחודש, בגימטריא "'''טוב'''"{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ביום התענית שנדחה ליום '''י"ח''' תמוז – "'''חי'''", שבזה מודגש הענין הטוב שבתענית, "'''לחיותם''' ברעב", שה"רעב" (תענית) עצמו הו"ע של חיות (ראה לקו"ת שה"ש יד, ב. ובכ"מ).}}, ועד לשלימות הטוב בגאולה{{הערה|להעיר מהשייכות ד"טוב" ל"גאולה" – "אם יגאלך טוב יגאל" (לשון הכתוב – רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד).}} (האמיתית ו)השלימה, כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות דהגאולה (האמיתית והשלימה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה. | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
כיון שיום השבת הוא יום רצון{{הערה|וכמ"ש '''במנחת''' שבת "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" ([[תהלים פרק סט|תהלים סט, יד]]. וראה זח"ג קכט, א).}}, "חמדת ימים אותו קראת"{{הערה|נוסח ברכת העמידה דש"ק.}}, ועד שקשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}} – לכן, כשחל בו יום התענית, לא שייך בו ענין ה"צום" הקשור עם החורבן והגלות, כי אם הענין ד"ששון ושמחה" הקשור עם הגאולה. | כיון שיום השבת הוא יום רצון{{הערה|וכמ"ש '''במנחת''' שבת "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" ([[תהלים פרק סט|תהלים סט, יד]]. וראה זח"ג קכט, א).}}, "חמדת ימים אותו קראת"{{הערה|נוסח ברכת העמידה דש"ק.}}, ועד שקשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}} – לכן, כשחל בו יום התענית, לא שייך בו ענין ה"צום" הקשור עם החורבן והגלות, כי אם הענין ד"ששון ושמחה" הקשור עם הגאולה. | ||
וענין זה מודגש בהאכילה ושתי' ביום התענית שחל בשבת, שמצוה "לענגו בעונג אכילה ושתי'"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רמב.}}, "דגים גדולים . . בשר ויין"{{הערה|שם ס"ב.}}, "תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם"{{הערה|רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ז.}} (בשר שמן ויין ישן{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ז | וענין זה מודגש בהאכילה ושתי' ביום התענית שחל בשבת, שמצוה "לענגו בעונג אכילה ושתי'"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רמב.}}, "דגים גדולים . . בשר ויין"{{הערה|שם ס"ב.}}, "תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם"{{הערה|רמב"ם הל' שבת פ"ל ה"ז.}} (בשר שמן ויין ישן{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ז|תניא פ"ז]]: "האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם . . בשביל לקיים מצות עונג שבת".}}) – שבזה מודגש לא רק '''שלילת העינוי''' דהעדר האכילה ושתי', הענין הבלתי־רצוי דיום התענית, אלא גם (ובעיקר) '''השמחה והתענוג''' שבאכילת בשר שמן ושתיית יין ישן (שאולי י"ל שביום התענית שחל בשבת צריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה, כדי לשלול הקס"ד של מיעוט בזה בגלל יום התענית{{הערה|ראה לקו"ש ח"ד ע' 1091. ועוד.}}), הענין הטוב דיום התענית, שמתהפך ליום טוב לששון ולשמחה. | ||
ויש לומר, שבאכילת דגים גדולים ובשר שמן ושתיית יין ישן בסעודת שבת שחל בו יום התענית (שאולי כנ"ל י"ל שצריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה) מרומזת גם '''הסעודה''' שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"{{הערה|ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.}}) '''לעתיד לבוא''', שבה יאכלו מבשר הלויתן ושור הבר וישתו יין המשומר{{הערה|ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}}, אשר, נוסף על הענינים הרוחניים המרומזים בזה שנתבארו בדרושי חסידות{{הערה|החל מדרושי רבינו הזקן (לקו"ת ר"פ שמיני), ובדרושי אדמו"ר האמצעי (תו"ח תולדות יב, ד ואילך) – באופן של "רחובות הנהר", ובדרושי הצ"צ (ראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך לעת"ל (ע' תרמו ואילך). וש"נ) – באופן שכלול מכל חלקי התורה, ובריבוי מראי מקומות כו', ועד"ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז.}}, תהי' גם סעודה '''גשמית''', כידוע{{הערה|רמב"ן בשער הגמול בסופו. וראה לקו"ת צו טו, ג. דרושי ש"ש סה, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית (דרמ"צ יד, ב). אוה"ת חוקת ס"ע תתט. ועוד.}} ששלימות השכר דימות המשיח (כשיבטלו הצומות ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) אינו בגן עדן, ש"אין בו לא אכילה ולא שתי'"{{הערה|ברכות יז, א. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב.}} (מעין ודוגמת יום התענית), אלא בעולם התחי' (שנקרא בכ"מ "עולם הבא"{{הערה|ולדוגמא: במשנה שאומרים בהקדמה לפרקי אבות בשבתות הקיץ "כל ישראל יש להם חלק '''לעולם הבא''' שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'" (סנהדרין ר"פ חלק) – שקאי על עולם התחי', כמובן מדברי הגמרא (שם) בביאור המשך דברי המשנה "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא . . האומר אין תחיית המתים מן התורה", "הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי' לו חלק '''בתחיית המתים''', שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".}}), לנשמות '''בגופים''' דוקא, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף{{הערה|ראה הנסמן בלקו"ש ח"כ ע' 44, וחכ"א ע' 88.}}. | ויש לומר, שבאכילת דגים גדולים ובשר שמן ושתיית יין ישן בסעודת שבת שחל בו יום התענית (שאולי כנ"ל י"ל שצריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה) מרומזת גם '''הסעודה''' שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"{{הערה|ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.}}) '''לעתיד לבוא''', שבה יאכלו מבשר הלויתן ושור הבר וישתו יין המשומר{{הערה|ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}}, אשר, נוסף על הענינים הרוחניים המרומזים בזה שנתבארו בדרושי חסידות{{הערה|החל מדרושי רבינו הזקן (לקו"ת ר"פ שמיני), ובדרושי אדמו"ר האמצעי (תו"ח תולדות יב, ד ואילך) – באופן של "רחובות הנהר", ובדרושי הצ"צ (ראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך לעת"ל (ע' תרמו ואילך). וש"נ) – באופן שכלול מכל חלקי התורה, ובריבוי מראי מקומות כו', ועד"ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז.}}, תהי' גם סעודה '''גשמית''', כידוע{{הערה|רמב"ן בשער הגמול בסופו. וראה לקו"ת צו טו, ג. דרושי ש"ש סה, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית (דרמ"צ יד, ב). אוה"ת חוקת ס"ע תתט. ועוד.}} ששלימות השכר דימות המשיח (כשיבטלו הצומות ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) אינו בגן עדן, ש"אין בו לא אכילה ולא שתי'"{{הערה|ברכות יז, א. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב.}} (מעין ודוגמת יום התענית), אלא בעולם התחי' (שנקרא בכ"מ "עולם הבא"{{הערה|ולדוגמא: במשנה שאומרים בהקדמה לפרקי אבות בשבתות הקיץ "כל ישראל יש להם חלק '''לעולם הבא''' שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'" (סנהדרין ר"פ חלק) – שקאי על עולם התחי', כמובן מדברי הגמרא (שם) בביאור המשך דברי המשנה "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא . . האומר אין תחיית המתים מן התורה", "הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי' לו חלק '''בתחיית המתים''', שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".}}), לנשמות '''בגופים''' דוקא, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף{{הערה|ראה הנסמן בלקו"ש ח"כ ע' 44, וחכ"א ע' 88.}}. | ||
| שורה 112: | שורה 112: | ||
י. ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובנין ביהמ"ק השלישי ככניסה להתחלת ימות המשיח – ובהקדמה: | י. ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובנין ביהמ"ק השלישי ככניסה להתחלת ימות המשיח – ובהקדמה: | ||
אף שאמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין צז, א.}} שמשיח בא "בהיסח הדעת", אין זה בסתירה ח"ו '''למחשבה והתבוננות''' באופן של "'''דעת'''" ("שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ג | אף שאמרו חז"ל{{הערה|סנהדרין צז, א.}} שמשיח בא "בהיסח הדעת", אין זה בסתירה ח"ו '''למחשבה והתבוננות''' באופן של "'''דעת'''" ("שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ג|תניא ספ"ג]].}}) בעניני משיח וגאולה [ולכל לראש המחשבה וההתבוננות לידע ולהכיר שעומדים כבר בהכניסה לימות המשיח, "הנה זה בא", כיון שכבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, וסיימו כל עניני העבודה בשלימות, ככל פרטי הדברים האמורים לעיל (ס"ז־ח)] – כי, "היסח הדעת" פירושו "'''למעלה''' מן הדעת"{{הערה|תניא אגה"ק (קה, ב).}}, היינו, שלאחרי שענין זה חודר בדעתו (ע"י המחשבה וההתבוננות כו'), ה"ז נעשה אצלו באופן שב(היסח ו)למעלה מן הדעת. | ||
ובנוגע לפועל – למרות ה"שטורעם" שבדבר בתקופה האחרונה בשנה זו, תהא שנת נפלאות אראנו, לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי ("עס קומט אן שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה. | ובנוגע לפועל – למרות ה"שטורעם" שבדבר בתקופה האחרונה בשנה זו, תהא שנת נפלאות אראנו, לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי ("עס קומט אן שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה. | ||
| שורה 122: | שורה 122: | ||
משא"כ כשהסדר הוא באופן ד"'''נפלאות אראנו'''" (כסימנה של השנה, תשנ"א, תהא שנת נפלאות אראנו), שמתרחשים מאורעות שהם בגדר של "נפלאות", ואח"כ צריכים להתחיל להסביר ולבאר ולעורר ע"ד ראיית הנפלאות, להתבונן ולראות בהם סימני הגאולה, ועוד ועיקר, שעדיין לא הי' ה"אראנו" ע"י הקב"ה בעצמו ('''שהקב"ה בעצמו מראה''' לכאו"א מישראל הנפלאות דהגאולה, שאז אין צורך בהסברים וביאורים להחדיר ההכרה וההרגשה ש"הנה זה בא") – קשה לפעול שיחדור בהכרה והרגש דהאדם. | משא"כ כשהסדר הוא באופן ד"'''נפלאות אראנו'''" (כסימנה של השנה, תשנ"א, תהא שנת נפלאות אראנו), שמתרחשים מאורעות שהם בגדר של "נפלאות", ואח"כ צריכים להתחיל להסביר ולבאר ולעורר ע"ד ראיית הנפלאות, להתבונן ולראות בהם סימני הגאולה, ועוד ועיקר, שעדיין לא הי' ה"אראנו" ע"י הקב"ה בעצמו ('''שהקב"ה בעצמו מראה''' לכאו"א מישראל הנפלאות דהגאולה, שאז אין צורך בהסברים וביאורים להחדיר ההכרה וההרגשה ש"הנה זה בא") – קשה לפעול שיחדור בהכרה והרגש דהאדם. | ||
והעצה לזה – ע"י '''לימוד התורה''' בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) '''לשנות''' טבע האדם{{הערה|ראה דרז"ל עה"פ לא־ל גומר עלי (ירושלמי כתובות פ"א ה"ב. וש"נ. והובא להלכה בש"ך (ושו"ע אדה"ז) יו"ד סקפ"ט סקי"ג (סקכ"ג)).}}, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו '''מחוץ''' לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה{{הערה|נוסף על השייכות דלימוד התורה (כל עניני התורה) לגאולה, כמארז"ל "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" ([[משנה אבות פרק ו#משנה ב|אבות פ"ו מ"ב]] – שלומדים בשבת זה).}}, ומתחיל '''לחיות''' בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא". | והעצה לזה – ע"י '''לימוד התורה''' בעניני משיח וגאולה, כי, בכח התורה (חכמתו של הקב"ה שלמעלה מהעולם) '''לשנות''' טבע האדם{{הערה|ראה דרז"ל עה"פ לא־ל גומר עלי (ירושלמי כתובות פ"א ה"ב. וש"נ. והובא להלכה בש"ך (ושו"ע אדה"ז) יו"ד סקפ"ט סקי"ג (סקכ"ג)).}}, שגם כאשר מצד הרגש שלו נמצא עדיין ח"ו '''מחוץ''' לענין הגאולה (כיון שלא יצא עדיין מהגלות הפנימי), הרי ע"י לימוד התורה בעניני הגאולה מתעלה למעמד ומצב של גאולה{{הערה|נוסף על השייכות דלימוד התורה (כל עניני התורה) לגאולה, כמארז"ל "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" ([[משנה/אבות פרק ו#משנה ב|אבות פ"ו מ"ב]] – שלומדים בשבת זה).}}, ומתחיל '''לחיות''' בעניני הגאולה, מתוך ידיעה והכרה והרגשה ש"הנה זה בא". | ||
יא. ויש לקשר זה עם הלימוד דפרקי אבות שבשבת זה, פרק ששי – "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'" – דלכאורה צריך להבין: | יא. ויש לקשר זה עם הלימוד דפרקי אבות שבשבת זה, פרק ששי – "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'" – דלכאורה צריך להבין: | ||
| שורה 140: | שורה 140: | ||
וענין זה מודגש במסכת אבות, שהתחלתה בסדר השתלשלות קבלת התורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'" עד ל"העמידו תלמידים הרבה" – שבסיומה מצרפים למשניות גם את הברייתות שנישנו חוץ לבית מדרשו של רבינו הקדוש (הכוללים כל עניני התורה שנתחדשו ע"י תלמיד ותיק במשך כל הדורות), ומקדימים שכולם נישנו ע"י החכמים ("כל בניך לימודי ה'"{{הערה|[[ישעיה פרק נד|ישעי' נד, יג]].}}) "בלשון המשנה", להורות שמעלתם שוה למעלת המשניות. | וענין זה מודגש במסכת אבות, שהתחלתה בסדר השתלשלות קבלת התורה, "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'" עד ל"העמידו תלמידים הרבה" – שבסיומה מצרפים למשניות גם את הברייתות שנישנו חוץ לבית מדרשו של רבינו הקדוש (הכוללים כל עניני התורה שנתחדשו ע"י תלמיד ותיק במשך כל הדורות), ומקדימים שכולם נישנו ע"י החכמים ("כל בניך לימודי ה'"{{הערה|[[ישעיה פרק נד|ישעי' נד, יג]].}}) "בלשון המשנה", להורות שמעלתם שוה למעלת המשניות. | ||
ובכללות יותר – נכללים ב"ברייתות" כל עניני התורה שנתגלו בזמן הזה, שהם בבחינת "חוץ" ("ברייתא") לגבי "תורה חדשה (ש)מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד]]. ויק"ר פי"ג, ג.}}, פנימיות התורה, "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"{{הערה|פרש"י שה"ש א, ב.}}, שתתגלה בימות המשיח, ועד שאמרו חז"ל{{הערה|קה"ר פי"א, ח.}} "התורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח". ואעפ"כ, גם התורה שאדם למד בעוה"ז שהיא בבחינת "חוץ" (חיצוניות), "ברייתא", נשנית "בלשון המשנה", כמו פנימיות התורה שתתגלה בימות המשיח, כיון שהתורה כולה היא "תורה אחת". | ובכללות יותר – נכללים ב"ברייתות" כל עניני התורה שנתגלו בזמן הזה, שהם בבחינת "חוץ" ("ברייתא") לגבי "תורה חדשה (ש)מאתי תצא"{{הערה|[[ישעי' נא, ד]]. ויק"ר פי"ג, ג.}}, פנימיות התורה, "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"{{הערה|פרש"י שה"ש א, ב.}}, שתתגלה בימות המשיח, ועד שאמרו חז"ל{{הערה|קה"ר פי"א, ח.}} "התורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח". ואעפ"כ, גם התורה שאדם למד בעוה"ז שהיא בבחינת "חוץ" (חיצוניות), "ברייתא", נשנית "בלשון המשנה", כמו פנימיות התורה שתתגלה בימות המשיח, כיון שהתורה כולה היא "תורה אחת". | ||
וענין זה מודגש גם בתוכן מאמרו של רבי מאיר "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה": | וענין זה מודגש גם בתוכן מאמרו של רבי מאיר "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה": | ||
| שורה 160: | שורה 160: | ||
{{הערות שוליים}}}} | {{הערות שוליים}}}} | ||
[[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]] | [[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]] | ||
[[קטגוריה:שיחות | [[קטגוריה:שיחות אדמו"ר שליט"א - תנש"א]] | ||