שיחת בלק תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

== משיחות ש"פ בלק, י"ז (טוב) תמוז ה'תנש"א ==

א. ענינו המיוחד של יום השבת שחל בו שבעה עשר בתמוז (שהצום נדחה{{הערה|רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה. טושו"ע או"ח סתק"נ ס"ג.}}) – יש לבאר בב' אופנים:

ויש לומר, שמעין זה (ביטול הצום והפיכתו לששון ולשמחה) נעשה ביום התענית שחל בשבת – שלא זו בלבד שהתענית בטל, אלא '''שמתהפך''' לשמחה ותענוג דיום השבת.

ב. וביאור הענין:

ובפרטיות יותר בנוגע ל"צום הרביעי", הראשון מד' ימי הצומות המפורשין בקבלה ("צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי") – שבחיצוניותו הו"ע בלתי־רצוי הקשור עם החורבן והגלות, אבל בפנימיותו הו"ע טוב, כמרומז גם בהקביעות ד"צום הרביעי" ביום '''שבעה עשר''' בחודש, בגימטריא "'''טוב'''"{{הערה|ויש לומר, שענין זה מרומז גם ביום התענית שנדחה ליום '''י"ח''' תמוז – "'''חי'''", שבזה מודגש הענין הטוב שבתענית, "'''לחיותם''' ברעב", שה"רעב" (תענית) עצמו הו"ע של חיות (ראה לקו"ת שה"ש יד, ב. ובכ"מ).}}, ועד לשלימות הטוב בגאולה{{הערה|להעיר מהשייכות ד"טוב" ל"גאולה" – "אם יגאלך טוב יגאל" (לשון הכתוב – רות ג, יג. וראה אוה"ת בחוקותי ע' תרמא. המשך מים רבים תרל"ו פקל"ב. ועוד).}} (האמיתית ו)השלימה, כיון שהכוונה והתכלית דכללות ענין החורבן והגלות אינו אלא כדי לבוא להעילוי והשלימות דהגאולה (האמיתית והשלימה), היינו, שהגלות הו"ע חיצוני, ופנימיותו היא הגאולה.

ג. ומעין זה – ביום התענית שחל בשבת:

ויש לומר, שבאכילת דגים גדולים ובשר שמן ושתיית יין ישן בסעודת שבת שחל בו יום התענית (שאולי כנ"ל י"ל שצריך להוסיף בזה יותר מבכל שבתות השנה) מרומזת גם '''הסעודה''' שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים ("ועמך כולם צדיקים"{{הערה|ישעי' ס, כא. סנהדרין ר"פ חלק.}}) '''לעתיד לבוא''', שבה יאכלו מבשר הלויתן ושור הבר וישתו יין המשומר{{הערה|ראה ברכות לד, ב. ב"ב עה, א. ויק"ר פי"ג, ג. ועוד.}}, אשר, נוסף על הענינים הרוחניים המרומזים בזה שנתבארו בדרושי חסידות{{הערה|החל מדרושי רבינו הזקן (לקו"ת ר"פ שמיני), ובדרושי אדמו"ר האמצעי (תו"ח תולדות יב, ד ואילך) – באופן של "רחובות הנהר", ובדרושי הצ"צ (ראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך לעת"ל (ע' תרמו ואילך). וש"נ) – באופן שכלול מכל חלקי התורה, ובריבוי מראי מקומות כו', ועד"ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז.}}, תהי' גם סעודה '''גשמית''', כידוע{{הערה|רמב"ן בשער הגמול בסופו. וראה לקו"ת צו טו, ג. דרושי ש"ש סה, סע"ד. סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית (דרמ"צ יד, ב). אוה"ת חוקת ס"ע תתט. ועוד.}} ששלימות השכר דימות המשיח (כשיבטלו הצומות ויהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים) אינו בגן עדן, ש"אין בו לא אכילה ולא שתי'"{{הערה|ברכות יז, א. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב.}} (מעין ודוגמת יום התענית), אלא בעולם התחי' (שנקרא בכ"מ "עולם הבא"{{הערה|ולדוגמא: במשנה שאומרים בהקדמה לפרקי אבות בשבתות הקיץ "כל ישראל יש להם חלק '''לעולם הבא''' שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וגו'" (סנהדרין ר"פ חלק) – שקאי על עולם התחי', כמובן מדברי הגמרא (שם) בביאור המשך דברי המשנה "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא . . האומר אין תחיית המתים מן התורה", "הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהי' לו חלק '''בתחיית המתים''', שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".}}), לנשמות '''בגופים''' דוקא, ועד שהנשמה תהי' ניזונית מן הגוף{{הערה|ראה הנסמן בלקו"ש ח"כ ע' 44, וחכ"א ע' 88.}}.

ד. ויש לקשר ענין זה (הנתינת־כח דיום השבת לדחיית וביטול "צום הרביעי" והפיכתו ליום טוב ויום ששון ושמחה בימות המשיח) עם פרשת השבוע, פרשת בלק:

ועד"ז בפרשה שמתחילין לקרוא במנחת שבת, פרשת '''פינחס''' – "פינחס זה אליהו"{{הערה|תיב"ע וארא ו, יח. זהר ח"ב קצ, סע"א. ח"ג רטו, א. ועוד.}}, '''מבשר הגאולה'''.

ובפרטיות יותר – בנוגע לתוכן הפרשה:

'''חלוקת הארץ''', "לאלה תחלק הארץ בנחלה גו' לרב תרבה נחלתו גו' אך בגורל יחלק את הארץ גו'"{{הערה|כו, נג־נה.}} – שכיון שנתפרש רק '''אופן''' חלוקת הארץ, ולא פרטי החלוקה לי"ב שבטים (כבפרשת מטות ומסעי שלאח"ז), י"ל דזה כולל גם השלימות דחלוקת הארץ בימות המשיח, ארץ עשר אומות, שתתחלק לי"ג שבטים{{הערה|ב"ב קכב, א.}} (גם לשבט לוי, "שער לוי אחד"{{הערה|יחקאל מח, לא. ב"ב שם.}}).

ברוב השנים שהשבתות הם רק '''באמצע''' ג' השבועות ד"בין המצרים" – מודגש יותר (בתחילה ובסוף) הענין '''הבלתי־רצוי''' ד"בין המצרים", החורבן והגלות, ובהמשך לזה (ולאח"ז{{הערה|והפירוש ד"'''מקדים''' רפואה" כאן הוא (לא באופן ש"לא אשים עליך" מלכתחילה, אלא) באופן שמקדים האפשרות והנתינת־כח לרפא החולי.}}) מודגש הצורך בתיקון, והתיקון בפועל, ע"י השבתות שענינם גאולה.

ובסגון אחר קצת: בשבתות שבאמצע ג' השבועות (ברוב השנים) מודגש בעיקר שלילת הענין הבלתי רצוי ד"בין המצרים" – תיקון החורבן והגלות; ואילו בשבתות שבהתחלת וסיום ג' השבועות (כבקביעות שנה זו) מודגש בעיקר הענין הטוב ד"בין המצרים" – שלא נרגש החורבן והגלות, אלא ההכנה לגאולה.

וענין זה מודגש גם באופן שהתורה העידה על ביאת המשיח בפרשת בלעם:

וע"ד מ"ש (בהמשך הפרשיות דבין המצרים) "אלה '''מסעי''' (לשון רבים) בני ישראל אשר '''יצאו מארץ מצרים'''"{{הערה|ר"פ מסעי.}} – שהיציאה מארץ מצרים היא לא רק יציאה ונסיעה ראשונה שנסעו מרעמסס לסוכות, אלא גם כל פרטי המסעות במדבר העמים, עד לירדן ירחו, שרומז על הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו "'''דמורח''' (ירחו) ודאין"{{הערה|סנהדרין צג, ב.}}, הם חלק מיציאת מצרים בתכלית השלימות{{הערה|ראה לקו"ת ר"פ מסעי. ובכ"מ.}} – שבזה מודגשת מעלת ושלימות הגאולה כשלעצמה (גם לולי הצורך בתיקון החורבן והגלות).

וענין זה מודגש במיוחד בהחידוש שבדורנו זה{{הערה|בהבא לקמן – ראה גם לקו"ש חי"ח ע' 308 ואילך.}}:

וההסברה בזה – שכיון שע"פ כל הסימנים שבדברי חז"ל אודות דרא דעקבתא דמשיחא, דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ו(במילא) דור הראשון של הגאולה, לכן, גם בבוא הזמן שאירע החורבן והגלות (החל מי"ז תמוז) מודגש בעיקר (לא תיקון הענין הבלתי־רצוי שבזה, אלא) ה"טוב" שבדבר, שזוהי ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה.

ט. ומזה מובן שבימי בין המצרים דשנה זו צריך להיות "שטורעם" מיוחד ביתר שאת וביתר עוז בכל הקשור ללימוד עניני גאולה ומשיח ובנין ביהמ"ק השלישי:

[וצריך עיון בנוגע להתחלת הלימוד בעניני בית הבחירה בי"ז בתמוז שחל בשבת – האם השבת דוחה את כללות הזמן דבין המצרים, והתחלת בין המצרים בקביעות כזו היא ביום ראשון, או שהשבת דוחה רק את הצום, והענינים הבלתי־רצויים דבין המצרים{{הערה|ועד"ז בנוגע לתשעה באב שחל בשבת (אלא שאין זה נוגע למעשה בפועל בשנה זו, כיון שבודאי יבוא משיח צדקנו תיכף ומיד, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, כי אם בנוגע לאופן ההנהגה בשנים שלפנ"ז) – האם רק הצום נדחה לעשירי באב, או שגם כללות הזמן דבין המצרים נדחה ונמשך גם בעשירי באב, ובמילא, צריך ללמוד הלכות בית הבחירה גם בעשירי באב (באופן המותר, כמובן, לאחרי חצות היום, או להשלים במוצאי היום).}}].

י. ויש להוסיף בביאור הצורך והמעלה דלימוד התורה בעניני משיח וגאולה ובנין ביהמ"ק השלישי ככניסה להתחלת ימות המשיח – ובהקדמה:

ובנוגע לפועל – למרות ה"שטורעם" שבדבר בתקופה האחרונה בשנה זו, תהא שנת נפלאות אראנו, לאחרי ראיית הנפלאות המעידות שזוהי ה"שנה שמלך המשיח נגלה בו", רואים שישנו קושי ("עס קומט אן שווער") להחדיר ההכרה וההרגשה שעומדים על סף ימות המשיח ממש עד שיתחילו "לחיות" בעניני משיח וגאולה.

משא"כ כשהסדר הוא באופן ד"'''נפלאות אראנו'''" (כסימנה של השנה, תשנ"א, תהא שנת נפלאות אראנו), שמתרחשים מאורעות שהם בגדר של "נפלאות", ואח"כ צריכים להתחיל להסביר ולבאר ולעורר ע"ד ראיית הנפלאות, להתבונן ולראות בהם סימני הגאולה, ועוד ועיקר, שעדיין לא הי' ה"אראנו" ע"י הקב"ה בעצמו ('''שהקב"ה בעצמו מראה''' לכאו"א מישראל הנפלאות דהגאולה, שאז אין צורך בהסברים וביאורים להחדיר ההכרה וההרגשה ש"הנה זה בא") – קשה לפעול שיחדור בהכרה והרגש דהאדם.

יא. ויש לקשר זה עם הלימוד דפרקי אבות שבשבת זה, פרק ששי – "שנו חכמים בלשון המשנה, ברוך שבחר בהם ובמשנתם. רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'" – דלכאורה צריך להבין:

"ברייתות", ש"נשנו חוץ לבית מדרשו (של רבינו הקדוש) ועל כן נקראו ברייתות, לשון חוץ, כי תרגום מחוץ מברא"{{הערה|מד"ש שם.}} – עם היות שדרגתם למטה ממשניות, עד שנקראים בשם "חוץ", ה"ה חלק מהתורה, ויש בהם כל העילוי והתוקף דתורה, שכולם (אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש) ניתנו למשה מסיני.

וענין זה מודגש גם בתוכן מאמרו של רבי מאיר "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה":

ובפשטות – שביום הש"ק טו"ב תמוז פרשת בלק (לפני התחלת הקריאה בפרשת פינחס בזמן המנחה) שנת אראנו נפלאות מתקיימת הנבואה שבפרשת השבוע שכבר קראנו: "'''ותנשא''' מלכותו", שלימות מלכות בית דוד עי"ז ד"דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל", "משיח האחרון שגואל את ישראל [באחרונה]", גאולה נצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא בשלח טו, א. ועוד.}}.

[[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]]