שיחת ראה תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב}}

ענינו של חודש אלול – "אני לדודי ודודי לי"{{הערה|שה"ש ו, ג.}}, ר"ת אלול{{הערה|אבודרהם סדר ר"ה ופירושה פ"א. ראשית חכמה שער התשובה פ"ד (קטו, ב). פע"ח שער ר"ה פ"א. ב"ח לטור או"ח סתקפ"א (ד"ה והעבירו). של"ה במסכת ר"ה שלו (ריג, א). לקו"ת פרשתנו (לב, א). ועוד.}} – עבודת האדם '''מלמטה למעלה''', (שהאדם מתעורר להתקרב להקב"ה), ועי"ז ולאח"ז נעשה "ודודי לי" (ההתגלות דהקב"ה להאדם).

ואילו בפרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה"{{הערה|ריש פרשתנו (יא, כו).}} – מודגשת ההמשכה '''מלמעלה למטה''' (שהקב"ה נותן להאדם).

"'''היום'''" – שמורה על האור והגילוי, כמ"ש{{הערה|בראשית א, ח. וראה תו"א בראשית יד, סע"א. סה"מ תרל"ה ח"א ס"ע רפג. סה"מ תרפ"ח ע' קנג.}} "ויקרא אלקים לאור יום", ומורה גם על הנצחיות, ש"ארז"ל{{הערה|ראה רש"י סוטה מו, ב (ד"ה ויקרא). ערכי הכינויים (לבעל מח"ס סה"ד) ערך היום – הובא באוה"ת פרשתנו ע' תרסו. וראה גם לקו"ש חי"ט ע' 147 הערה 64.}} כל מקום שנאמר היום הוא נצחי ולעולם גם היום הזה"{{הערה|לקו"ת ריש פרשתנו (יח, א).}}, היום ממש{{הערה|לא רק "'''כ'''היום" (לשון הכתוב – ואתחנן ו, כד), ע"ד "בכל היום יהיו בעיניך '''כ'''חדשים" (ראה ספרי ופרש"י ואתחנן ו, ו), אלא "היום" ממש, "חדשים" ממש (ראה פרש"י תבוא כו, טז).}}, דכיון שההמשכה היא '''מלמעלה למטה''' ה"ה באופן קבוע ונצחי (מבלי הבט על מעמדו ומצבו של התחתון).

ג. לכאורה אפשר לבאר זה ע"פ משנת"ל{{הערה|שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול (ע' 752 ואילך).}} שכיון שחודש אלול כולל העבודה דכל השנה כולה (הן החשבון־צדק{{הערה|ראה סה"מ תרצ"ו ס"ע 141 ואילך. וש"נ.}} (והתיקון ושלימות) דהשנה החולפת והן ההכנה לשנה הבאה) שיש בה שני אופני העבודה דמלמטה למעלה (בחדשי החורף שהתחלתם מתשרי, כולל גם ההכנה בחודש אלול, "אני לדודי ודודי לי") ומלמעלה למטה (בחדשי הקיץ שהתחלתם מניסן, "דודי{{הערה|שה"ש ב, טז.}} לי ואני לו"){{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו א' תשצא. שה"ש ח"ב ע' תקמג. סה"מ תרכ"ז ע' קצו. תרנ"ד ע' שכו. עטר"ת ע' תרנ"ט. ה'ש"ת ע' 28. ע' 151. ספר השיחות תש"ג ע' 177 ועוד.}}, נכללים שניהם בחודש אלול עצמו: "אני לדודי" – מלמטה למעלה, "ודודי לי" – מלמעלה למטה.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם '''בחמשת''' הראשי־תיבות שב"אלול" – ג' הקוין '''דתורה''' ("אנה{{הערה|משפטים כא, יג – שנאמר בערי מקלט, ורומז על התורה – "דברי תורה קולטין" (מכות יו"ד, א. וראה אוה"ת מסעי ע' א'תיד ואילך. סה"מ תרנ"א ע' רד־רה).}} לידו ושמתי לך"{{הערה|לקוטי תורה ושער הפסוקים להאריז"ל משפטים עה"פ. פע"ח שבהערה 4.}}) (עבודה) '''תפלה''' ("אני לדודי ודודי לי") '''וגמ"ח''' ("איש{{הערה|אסתר ט, כב. וראה פרי חדש או"ח סו"ס תקפא: ונוהג אני לשלוח מנות לעניים ערב ר"ה. – ראה בארוכה לקו"ש חי"ד ע' 369 ואילך.}} לרעהו ומתנות לאביונים"{{הערה|ספר ערוגת הבושם בשם ס' אמרכל.}}), '''תשובה''' ("את{{הערה|נצבים ל, ו.}} לבבך ואת לבב"{{הערה|בעל הטורים עה"פ. ב"ח שבהערה 4.}}) '''וגאולה''' ("אשירה{{הערה|בשלח טו, א בשינוי סדר – ראה הערה הבאה.}} לה' ויאמרו לאמר"{{הערה|כ"ה בשו"ע האריז"ל במקומו. ובפע"ח שבהערה 4 (בהגהת צמח): לה' ויאמרו לאמר אשירה, ר"ת אלול למפרע.}}) – '''שעבודת האדם''' בג' הקוין שעליהם "העולם (שנחלק לג' עולמות בי"ע) עומד"{{הערה|אבות פ"א מ"ב.}} היא באופן '''שלמעלה ממדידה והגבלה''' (דהאדם ודהעולם), עי"ז שחדורה בעבודת התשובה שענינה "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"{{הערה|קהלת יב, ז. וראה לקו"ת פרשתנו כד, ד. ובכ"מ.}} (עולם האצילות, עולם הרביעי), ועד לענין הגאולה, עולם החמישי{{הערה|ויש לקשר זה עם לימוד פרקי אבות בשבת זה – פרק '''חמישי''', דרגא חמישית שלמעלה מסדר השתלשלות, וביחד עם זה, התחלתו "בעשרה מאמרות '''נברא העולם'''", והמשך הפרק בסדר '''דמלמטה למעלה''': בריאת העולם, עשרה דורות מאדם ועד נח, עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', עד לעשרה נסים שבבית המקדש.}} ("חמישית לפרעה"{{הערה|לשון הכתוב ויגש מז, כד.}}, "דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין"{{הערה|זח"א רי, א. וראה גם לקו"ת ס"פ פינחס. שם שה"ש כד, ריש ע"ד.}}) שבאין־ערוך לכל סדר השתלשלות דד' עולמות אבי"ע{{הערה|ראה מאמרי אדה"ז תק"ע (ע' צב). ובשינויים – אוה"ת בהר ח"ב ע' תרכ (ושם: "ד' ידות הם ד' עולמות אבי"ע והחמישית לפרעה הוא בחי' עתיק יומין". ובמאמרי אדה"ז שם מביא עוד פירוש ש"והחמישית לפרעה היא בחי' ההשפעה שמעצמו' המאציל ב"ה לנאצלים").}}, ודוגמתו בנפש האדם – שעבודתו חדורה ונעשית מצד בחי' היחידה{{הערה|ראה גם סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 660.}}.

בסגנון אחר: עבודת האדם '''מלמטה למעלה''' ("אני לדודי") היא (לא בדרגא תחתונה (מטה) שלפי־ערך הגבלת ומצב האדם, אלא היא מלכתחילה) '''בדרגא עליונה''' (מעלה) שלמעלה ממדידה והגבלה, להיותה מצד מציאותו האמיתית והפנימית דהאדם ("אתם קרויין אדם"{{הערה|יבמות סא, רע"א.}} ע"ש אדמה לעליון{{הערה|ספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ח"ב סל"ג. של"ה ג, א. כ, ב. שא, ב. ועוד.}}), נשמת האדם, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, "יחידה לייחדך"{{הערה|נוסח הושענות דיום ג'. וראה לקו"ת בלק ע, א־ב. וראה גם לקו"ת פרשתנו כז, א.}}, שהיא בתכלית היחוד עם הקב"ה, "ישראל וקוב"ה כולא חד"{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו בתחילתו. לקו"ת נצבים מו, א. ועוד.}}.

וזהו התוכן דפרשת ראה – "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה" – שבתור '''הקדמה''' לעבודת האדם (מלמטה למעלה) בכל פרטי הענינים דעשה ולא תעשה (כהמשך הכתוב "אשר תשמעו אל מצוות ה' גו'"{{הערה|יא, כז.}}, והשלילה ד"אם לא תשמעו גו'"{{הערה|שם, כח.}}), מודגש '''גודל מעלתו''' של האדם העובד ('''כאו"א מישראל''') שאומרים לו:

"'''ראה'''" – ששייך וצריך להיות לא (רק) בדרגא של שמיעה, אלא (גם) בדרגא של ראי'{{הערה|ובהדגשה יתירה – שענין הראי' נאמר בלשון '''ציווי''', ו"דבר אלקינו יקום לעולם" (ישעי' מ, ח).}}, "'''אנכי'''" – "אנכי מי שאנכי", "'''נותן'''" – "כל הנותן בעין יפה הוא נותן", "'''לפניכם'''" – לפנימיותם, "'''היום'''" – באופן של אור וגילוי, ובאופן נצחי, "'''ברכה וגו'''<nowiki/>'" – כל עניני ברכות, הן ברכות גלויות, והן ברכות נעלות יותר שהן מבחי' סתים (כנ"ל ס"ב).

[ובפרטיות יותר – מודגש בפרשת ראה גם חיבור ב' אופני העבודה דמלמטה למעלה ("אני לדודי") ומלמעלה למטה ("דודי לי") גם יחד ("אלול"){{הערה|להעיר גם ממ"ש בהפטרה השייכת לפרשת ראה: "ושמתי '''כדכד''' שמשותיך" (ישעי' נד, יב), "להוי כדין וכדין" (ב"ב עה, א) – שהו"ע חיבור ב' אופני העבודה דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע (ראה בארוכה לקו"ת פרשתנו כד, ד ואילך).}}:

ויש לומר הרמז בזה בעבודת האדם{{הערה|כבכל עניני התורה, שנוסף על פשטות הענינים [ובנדו"ד: הקדמת שבת לר"ח – כיון שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ובקידוש היום ובברכות ההפטרה לא מזכירים ענינו של ר"ח, כיון שבר"ח אין קידוש והפטרה], ישנו גם רמז והוראה בעבודת האדם – כפי שמצינו בנוגע לתקיעת שופר בר"ה: "אע"פ שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, '''רמז יש בו''', כלומר, עורו ישנים משנתכם כו' וחזרו בתשובה כו'" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד). – ולהעיר מהשייכות למנהג דתק"ש בחודש אלול (מיום ב' דר"ח אלול, וביום א' דר"ח תוקעין להתלמד* ("היום יום" ל' מנחם־אב)) – "כדי להזהיר ישראל '''שיעשו תשובה'''" (טור או"ח רסתקפ"א).{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) וי"ל, שכשחל בשבת נעשה תוכן הענין ד"תוקעין להתלמד" מצד ענינו של השבת (שענינו תשובה עילאה), ע"ד יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת (לקו"ת דרושי ר"ה נו, א ואילך. ובכ"מ).'''}}:

ומודגש גם בהפטרה – דאף שכשחל שבת פרשת ראה בר"ח אלול אין מפטירין ב"שבע דנחמתא" ("עני' סוערה"), אלא בהפטרת שבת ר"ח, הרי, גם ההפטרה דשבת ר"ח שייכת לתוכן הענין ד"נחמתא", כי, נוסף לכך שהיא בספר ישעי' ש"כולי' נחמתא"{{הערה|ב"ב יד, ב.}}, '''נתפרש''' בה ענין הנחמה: "כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי{{הערה|"אנכי" דייקא. – ועפ"ז י"ל שהנחמה שבהפטרת שבת ר"ח היא בדרגא נעלית יותר מהנחמה שבהפטרת פרשת ראה ע"פ הסדר ד"שבע דנחמתא" ("עני' סוערה"), כי, "עני' סוערה '''לא נוחמה'''" בגלל ש"ותאמר ציון עזבני ה' גו'", בשלחו את '''הנביאים''' לנחמה ("נחמו נחמו עמי") ולא בא בעצמו לנחמם (ויש צורך להמתין להפטרה הרביעית (בשבוע שלאח"ז) שבה אומר הקב"ה "אנכי אנכי הוא מנחמכם"), משא"כ בהפטרת שבת ר"ח יש כבר בשבת השלישית הענין ד"אנכי אנחמכם" (ובשבת שלאח"ז ניתוסף ב"פ אנכי, "אנכי אנכי הוא מנחמכם").}} אנחמכם ובירושלים תנוחמו"{{הערה|ישעי' סו, יג.}}, ועוד כו"כ פסוקים מיעודי הגאולה, כמו: "שמחו את ירושלים וגילו בה גו'"{{הערה|שם, י.}}, "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים גו' בית ה'"{{הערה|שם, כ.}}, ועד לסיומה וחותמה '''בכפל''' הפסוק "והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו{{הערה|להעיר, ששייכותה של ההפטרה דהשמים כסאי לשבת ר"ח היא בגלל פסוק זה שנזכר בו שבת ור"ח – בנוגע לענין '''הגאולה''', שלעתיד לבוא יעלו לרגל לא רק שלש פעמים בשנה (כמ"ש בסיום פרשתנו: "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך גו'"), אלא "מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו", ויתירה מזה: "הרי שחל ר"ח להיות בשבת . . באים שני פעמים, אחד של שבת ואחד של ר"ח, והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבוקר, והם טוענים אותם לבתיהם, מי אלה כעב תעופינה, הרי של בוקר, וכיונים אל ארובותיהם הרי של מנחה" (יל"ש ישעי' רמז תקג).}} יבוא כל בשר להשתחוות לפני"{{הערה|שם, כג.}} (אף שבנדו"ד אין הכרח בדבר כדי לסיים בדבר טוב, כיון שבלאה"כ מסיימים בפסוק ראשון ואחרון דהפטרת מחר חודש).

וכן ב(הוספת פסוק ראשון ואחרון מ)הפטרת "מחר חודש"{{הערה|שמואל־א כ, יח.}}: "מחר" – רומז על הזמן דלעתיד לבוא, "למחר לקבל שכרם"{{הערה|עירובין כב, א. ע"ז ג, א. ד, ב. פרש"י ס"פ ואתחנן.}}, "חודש" – רומז "שהם עתידים להתחדש כמותה", "ונפקדת" – מלשון זכרון, שהקב"ה פוקד וזוכר את כאו"א מבנ"י שגלו ("כי יפקד מושבך") מעל שולחן אביהם{{הערה|ראה ברכות ג, א.}} בהגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא{{הערה|ובנוסח ד"יעלה ויבוא" – יפקד ויזכר זכרוננו ופקדוננו כו' וזכרון משיח בן דוד עבדך כו'".}}, ובאופן (שמסיים בהמשך הכתובים{{הערה|ואף שאין אומרים אותם בשבת ר"ח כיון שאומרים רק פסוק ראשון ואחרון, הרי נכללים הם באמירת פסוק ראשון ואחרון שכוללים הפסוקים שבינתיים.}}) ד"עד דוד הגדיל"{{הערה|שמואל־א שם, מא. וראה ד"ה ויאמר גו' מחר חודש באוה"ת ברכה (ע' א'תתצב ואילך) דקאי על לעתיד לבוא.}}, גדלות שאין למעלה ממנה, ובאופן נצחי (גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב.}}), כסיום וחותם ההפטרה: "'''עד עולם'''"{{הערה|שמואל־א שם, מב.}}.

וגם בהקריאה שקורין (תיכף) בתפלת (וקודם התפלת עמידה ד)מנחה – "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"{{הערה|ר"פ שופטים.}} – שקיומה של מצוה זו יהי' בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כמ"ש{{הערה|ישעי' א, כו.}} "ואשיבה שופטיך כבראשונה{{הערה|שם=:3|בכף הדמיון '''למעליותא''', כנ"ל הערה 12.}} ויועציך כבתחלה"<ref name=":3" />, ובפרטיות כפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' סנהדרין פי"ד הי"ב.}} ש"קבלה היא שבטבריא{{הערה|ש"טובה ראייתה"* (מגילה ו, א).{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) להעיר מהשייכות לשבת פרשת ראה.'''}} עתידין לחזור תחילה{{הערה|ונפק"מ לפועל (וי"ל שלכן הביאו הרמב"ם בספר "'''הלכות הלכות'''") – ששיבת הסנהדרין יכולה להיות גם קודם בנין ביהמ"ק (וראה גם לקו"ש ח"ט ע' 105).}} ומשם נעתקין למקדש".

ובפרט כשמקשרים זה עם אמירת "לחיים" בהתוועדות חסידית, "ברוב עם הדרת מלך"{{הערה|משלי יד, כח.}}, בבית־הכנסת ובית־המדרש ובית מעשים טובים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו:

ובלשון הכתוב בסיום וחותם פרשת "וזאת הברכה אשר ברך משה"{{הערה|ר"פ ברכה.}} (שקורין בשמח"ת, בסיומו של חג הסוכות שאודותיו מדובר בסיום פרשתנו) – "'''לעיני כל ישראל'''", ו"מתכיפין התחלה להשלמה"{{הערה|ב"רשות לחתן בראשית".}} – "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"{{הערה|בראשית א, א.}}, את "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה"{{הערה|ישעי' סו, כב.}} (כמ"ש בהפטרה דשבת ר"ח),

וכן תהי' לנו – שבהמשך להתחדשות הבריאה בראש השנה דשנת נפלאות אראנו (שבו נמשך ונתגלה "אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן י"ד|אגה"ק סי"ד]].}}), זוכים ביום הש"ק ר"ח אלול (התחלת החשבון דכל השנה) להתחדשות הבריאה{{הערה|ומתאים להלימוד בהתחלת פרק חמישי דאבות – "בעשרה מאמרות נברא העולם".}} בתכלית השלימות – "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה", ביחד עם החידוש בתורה בתכלית השלימות – "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פיג, ג. נתבאר בארוכה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 566 (לעיל ע' 177) ואילך.}}.

[[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|שב]]