דבר מלכות/כ"ב שבט: הבדלים בין גרסאות בדף

יתירה מזו: ה(יום של) "בך" בעצמו מבורך הוא, כמובן מפשטות הפירוש (הכתוב) ב"בך יברך ישראל", ש"בברכתם" (של אפרים ומנשה) מתברכים כל בנ"י, ועד"ז בנדו"ד, שיום זה ("בך") גופא הוא מבורך, ועי"ז "יברך ישראל", כל בני ישראל. "בך" היא ברכה כזו שממנה באים ברכות נוספות, עוד ברכה ועוד ברכה, עד אין קץ ו"עד סוף כל העולם"{{הערה|לשון חז"ל – כתובות רפ"ט. זבחים לז, ב. ועוד.}} (כולל – הסוף של (עולם מלשון) העלם והסתר{{הערה|ראה [[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. ובכ"מ.}}).

הגם שיאָרצייט הוא היום שבו היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, העלם והסתר על הגילוי דנפש מישראל, "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, בהגוף – שזהו ההעלם הכי גדול שיכול להיות ר"ל – הרי הכוונה בכך היא (כמו בכל ירידה) שזה יפעל אח"כ עלי' עוד יותר גדולה, ובכל שנה (ביאָרצייט) מתוספת עלי' עוד יותר נעלית (שלא בערך להעליות שלפני זה), הן עלי' בהנשמה, והן באלה שנמצאים נשמות בגופים למטה (שהי' להם קשר עם נשמה זו){{הערה|ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (אגרות קודש שלו ח"ג ע' קמג ואילך), שע"י התפלה לעילוי נשמת כו', הנה בזה גורמים נחת רוח לנשמות העולות, ואשר בגלל זאת הנה נשמות כו' מעוררים רחמים בעד יוצאי חלציהם כו' להיות נמשך להם שפע ברכה בגשמיות וברוחניות. וראה שיחת [[שיחת שמות תשמ"ט - מוגה|ש"פ שמות תשמ"ט ס"ז]]; [[שיחת יתרו תשמ"ט - מוגה|ש"פ יתרו, כ"ב שבט תשמ"ט סי"א]] (ס' השיחות ח"א ע' 182; ע' 235).}}, שמתוסף להם באריכות ימים ושנים טובות, מלאים בתורה ומצוות ובמעשים טובים.

ועוד ועיקר – העלי' שנפעלת בגאולה האמיתית והשלימה, הן העלי' של הנשמה – ע"י "הקיצו ורננו שוכני עפר"{{הערה|שם=:4|ישעי' כו, יט.}}, כידוע{{הערה|ראה בארוכה מכתב כ"ה אלול תש"נ (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 864 ואילך). '''וש"נ.'''}} שתכלית השלימות (גם דהנשמה) הוא דוקא נשמות בגופים בתחיית המתים, והן בבנ"י שהיתה להם שייכות עם נשמה זו – כמ"ש{{הערה|ישעי' כה, ח. משנה סוף מו"ק. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' רעז ואילך. וש"נ.}} "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים", ומובן, שכאשר "ומחה . . דמעה" נעשה ע"י הקב"ה עצמו ("ומחה '''ה' אלקים''' דמעה"), ה"ז לא רק מבטל את הדמעה שהיתה לפני זה (כפשטות ענין המחי'), אלא שעי"ז נפעלת '''הוספה''' בעלי', כמובן גם מהפירוש{{הערה|ראה מאורי אור מערכת דמעה (אות ד' סעיף יז). [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יג, ריש ע"א. ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך דמעה. ועוד. וראה גם סה"ש תש"נ ח"א ע' 68 ואילך.}}, ש"דמעה" בגימטריא קי"ט, והכוונה בזה, שחסר אחד מהק"כ צירופי שם אלקים{{הערה|ראה תשובות וביאורים ס"ו (ע' 23 ואילך)*. וש"נ.{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' יט־כ.''' המו"ל'''.'''}}, וע"י "ומחה ה' אלקים דמעה" נעשית השלימות דק"כ (הגימטריא של "דמעה" עם הכולל) – "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"{{הערה|בראשית ו, ג.}}, כפי שהי' אצל משה רבינו – "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"{{הערה|וילך לא, ב.}}, "היום מלאו ימי ושנותי"{{הערה|פרש"י עה"פ. מר"ה יא, א. וש"נ.}}, מילוי ושלימות דימים ושנים הן בגשמיות והן ברוחניות, וההמשך בזה עד – בחיים נצחיים{{הערה|ראה סה"מ מלוקט שם ע' רפ. וש"נ.}} בגאולה האמיתית והשלימה.

ובפרט שהיאָרצייט שלה (בכ"ב שבט) חל באותו חודש (שבט) כהיאָרצייט של אבי' כ"ק מו"ח אדמו"ר (בעשירי בשבט), אשר העלי' וההתנשאות דנשיא דורנו נמצאות בגלוי יותר ביום ההילולא שלו, כידוע{{הערה|תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סכ"ז]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|סכ"ח]].}} שאז עולים "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" וזה בא בגילוי למטה, עד ש"פועל ישועות בקרב הארץ"{{הערה|[[תהלים פרק עד|תהלים עד, יב]].}}.

"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" במתן תורה ניתן הכח לבני ישראל לעשות דירה לו יתברך בתחתונים{{הערה|שם=:1|ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].}} – שבתחתונים יהי' גילוי עצמותו ית' בעצמותו ומהותו.

ועד"ז בה"דברות הראשונות" עצמן היו ע"ד ב' ענינים אלו: (א) הגילוי דאחד עשר ("מיוחד שבעשרה . . שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות, אנכי{{הערה|פרשתנו כ, ב.}} ה' אלקיך"{{הערה|שמו"ר פמ"ב, ח.}}), בחי' "אנת הוא חד ולא בחושבן"{{הערה|תקו"ז בהקדמה (יז, א).}}, בחינת פנימיות הכתר עד עצמותו ומהותו ית' שלמעלה מעשר ספירות, ו(ב) גילוי זה נמשך ב'''עשרת''' הדברות (כולל כפי שאנכי הוא אחד מהעשרה), כפי שהתורה קשורה עם סדר השתלשלות שמיוסד במספר עשרה (עשר ספירות, עשרה מאמרות{{הערה|אבות רפ"ה.}}). עד שהוא פעל גם בסדר השתלשלות עצמו, עד בעולם הזה התחתון (כדברי חז"ל{{הערה|תנחומא שמות כה. שמו"ר פ"ה, ט. הובא בפרש"י פרשתנו כ, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).}} שהקול ד"אנכי הוי'" הגיע מכל ד' רוחות העולם ומשמים וארץ, ו"צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה כו'"{{הערה|שמו"ר פרשתנו ספכ"ט.}}).

שלימות הכוונה היא, שבני ישראל ע"י '''עבודתם בכח עצמם''' (לא באמצעות הגילוי מלמעלה ד"וידבר אלקים גו'") – בהיותם בהתלבשות בתחתונים ("אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"{{הערה|שמו"ר פמ"ז, ה. ועוד.}}) – ימשיכו את הגילוי דאחד עשר בעשר, ע"י עשיית התחתונים (עשר) כלי מוכשר לקבלת הגילוי ד"אחד עשר", עי"ז שלומדים תורה עם כח הדיבור הגשמי שלהם באופן ד"תען לשוני אמרתך"{{הערה|[[תהלים פרק קיט|תהלים קיט, קעב]].}} ("לאמר" את דבר ה' ממש{{הערה|[[תורה אור יתרו|תו"א פרשתנו]] סז, ב.}}) ועושים את עבודתם בעולם באופן שהתחתונים עצמם נעשים כלי ודירה לו יתברך. שעי"ז נמשך הגילוי דאחד עשר בעשר באופן של '''קביעות ונצחיות''' – כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה – כיון שהוא מגיע (לא מצד כח למעלה, אלא) ע"י התחתונים מצד '''ענינם וגדרם הם'''.

דובר ריבוי פעמים שהחידוש והעילוי הנפלא של דורנו – הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה (כנ"ל ס"ב) – שבו הוא גמר וסיום ד"מעשינו ועבודתינו"{{הערה|שם=:2|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} של בנ"י במשך כל הדורות שלפני זה, לסיים את הבירורים האחרונים בגלות, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר"{{הערה|שיחת שמח"ת תרפ"ט.}} – "לצחצח את הכפתורים" ("צופוצן די קנעפלעך"); עבודתינו מתבטאת בהבאת הגאולה בפועל עבור דורנו ועבור כל הדורות שלפני זה!

ויש לומר שזה מורה על הדרגא העליונה שבתורה כפי שהיא קשורה עם אחד עשר, ואחד עשר בכפליים (שלמעלה גם מאחד עשר עצמו), שלמעלה מתורה כפי שהיא מתבטאת בעשרה (עשרת הדברות) – תורה כפי שהיא חד עם עצמותו יתברך, "אורייתא וקוב"ה כולא חד"{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת נצבים]] מו, ב. ועוד.}}, כמרומז במספר כ"ב אותיות "בך" – שקאי על הקב"ה ("בך בהקב"ה"{{הערה|שהש"ר שם.}}), עצמותו ית', בך בעצמותך{{הערה|ראה אוה"ת (כרך ד) דרושים לסוכות ע' א'תשס. סה"מ תש"א ע' 94. תרפ"ח (תש"ח) ע' קסה (ע' 250). מלוקט ח"ג ע' רטו. וראה [[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סד, סע"ב. שער האמונה ספנ"ו (צ, א). מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' שפד.}},

ויש לומר שב' ענינים אלו מרומזים בב' השמות "חי' מושקא": "חי'" קאי (בעיקר) על החיות הפנימי, שמחי' את הגוף בדרך התלבשות פנימית. ו"מושקא" – שזהו מין ריח בשמים{{הערה|ראה סה"ש תש"נ ח"א ע' 297 הערה 97.}} (ומברכין עליו בורא מיני בשמים{{הערה|ברכות מג, א. וגירסת הרי"ף ורבינו יונה ברכות שם: ממושקא.}}), ולכמה דיעות{{הערה|רמב"ם הל' ברכות רפ"ט. הל' כלי המקדש פ"א ה"ג. ראב"ע תשא ל, כג. ועוד – נסמן בסה"ש שם. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סרצ"ז ס"ג.}} ה"ז א' מי"א סממני הקטורת (מור) – קאי על מקיף הנשמה, כידוע שריח הוא ענין של מקיף (לא כמאכל שטועמים אותו והוא נכנס בפנימיות ונעשה דם ובשר כבשרו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]] (ט, ב).}}), וריח משיב את הנפש{{הערה|ראה [[תורה אור תולדות|תו"א תולדות]] כ, רע"ד. שם (בהוספות) קיז, ב. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רטז הערה 52.}} [שלכן מברכים "בורא מיני בשמים" במוצאי שבת, "כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתירה שהלכה כו'"{{הערה|רשב"ם ותוס' פסחים קב, סע"ב. תוד"ה כי – ביצה לג, ב. שו"ת הרשב"א ח"ג סר"צ. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רצז [ושם, "טוב להניח חתיכת '''מור''' בתוך מיני ריחות שמברכים עליהם בורא מיני בשמים (בהבדלה במוצש"ק) כו'"]. '''ועוד'''. – וראה לקו"ש חל"א ע' 191 ואילך. וש"נ.}}], כי ריח (שמגיע למקיף הנשמה) יש בכחו להמשיך חיות חדשה בהגוף{{הערה|ראה בכל זה (החילוק בין מאכל וריח, קרבנות וקטורת, ריח המאכל וריח בעצם) – עטרת ראש שער יוהכ"פ בסופו. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פי"ג ופכ"ה. ד"ה והוא כחתן תרנ"ז פי"א (ע' קסב) ואילך. ד"ה ביום השמע"צ וד"ה וירח ה' עדר"ת (המשך תער"ב ח"א פרי"ג ואילך). לקו"ש ח"ה ע' 402. ועוד.}}. עד יתירה מזו – הנשמה '''נהנית''' מן הריח{{הערה|ברכות מג, ב.}}.

ויש לומר, שזה בא מבחי' יחידה שבנשמה כפי שהיא דבר אחד עם היחיד שלמעלה – "יחידה לייחדך"{{הערה|נוסח הושענות דיום ג'. וראה [[לקוטי תורה ראה|לקו"ת פ' ראה]] כה, א. כז, א. ובכ"מ.}}, ויתירה מזו – מעצם הנשמה ("לה") כפי שהיא דבר אחד עם עצמותו יתברך, "ישראל וקוב"ה כולא חד"{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}} – שהוא נעלה הן ממקיפים והן מפנימיים, ולכן יש בכחו לחברם ולאחדם, את כל חמשת השמות יחד בגלוי.

וענין זה נפעל בגלוי ע"י התורה (כידוע{{הערה|ראה זהר שם. המשך תרס"ו ע' רלה. לקו"ש חי"ח ע' 409 ואילך. סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנג ואילך. וש"נ.}} שע"י אורייתא מתגלה איך ש"ישראל וקוב"ה כולא חד"), אשר גם בתורה ישנם ב' דרגות אלו וחיבור שניהם ['''ע"ד''' ב' הדרגות בתורה דעשרת הדברות ואחד עשר (אנכי, "מיוחד שבעשרה"), וכ"ב אותיות התורה המחברות אותם]: נגלה דתורה – חיות (פנימי), ופנימיות התורה – ריח{{הערה|ראה אוה"ת תשא (כרך ו) ע' א'תתקמג.}} (מקיף), "סוד טעמי' ומסתר צפונותי'"{{הערה|פרש"י שה"ש א, ב.}}, שגליא דאורייתא מקשרת גליא דנשמה עם גליא דקוב"ה וסתים דאורייתא מקשרת סתים דנשמה עם סתים דקוב"ה{{הערה|ראה זהר שם. לקו"ת [[לקוטי תורה ויקרא|ויקרא]] ה, ג. [[לקוטי תורה נצבים|נצבים]] מו, א. ובכ"מ.}}; וע"י חיבור שניהם יחד ("חי' מושקא") – בכח העצם (שלמעלה מסתים וגליא) – נעשים הם מציאות אחת בגלוי, שגם סתים דתורה וסתים דנשמה וסתים דקוב"ה – עד עצמותו ומהותו ית' – באים בגלוי ממש, בגליא דקוב"ה, גליא דתורה וגליא דנשמה,

[ובלשון הכתוב בריש פ' משפטים – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שגם "תשים" מלשון סימה (ואוצר){{הערה|ירושלמי ע"ז פ"ב סוף ה"ז ובפ"מ שם.}} שבתורה – פנימיות התורה (שמצד עצמה היא סתומה וגנוזה) נמצאת באופן גלוי ("ואלה"), עד באופן של "לפניהם", לפנימיותם{{הערה|[[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עה, ג. תו"ח שם תט, רע"א. ועוד.}}, "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"{{הערה|פרש"י ר"פ משפטים.}}].

מצד הענין הראשון (החידוש לגבי הבריאה) – מתבטאת עיקר העבודה בהפיכת הדברים הגשמיים בתחתונים ("בענין הסתר אורו ית'"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מה, ב).}}) שיהיו כלים מוכשרים לגילוי אלקות (ע"י עשיית תפילין מקלף גשמי, ציצית מצמר גשמי וכו'), ובכללות – "דירה לו יתברך", מקום מוכשר לגילוי אלקות והשראת השכינה, עד – לעצמותו ית'.

ויש לומר, שזהו אחד הטעמים מדוע רמ"ח מצוות עשה (רמ"ח אברין דמלכא{{הערה|ראה תקו"ז ת"ל (עד, סע"א). הובא בתניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]. [[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]]. ועוד.}}) עם ב' הידים (שני הקוים הכלליים של אהבה ויראה, שמחדירים שלימות בקיום המצוות{{הערה|היינו, כפי שאהבה ויראה הם ענינים כלליים הפועלים על כל (רמ"ח) אברים הגשמיים ועל כל מציאות האדם – ע"י התפשטות הלב (אהבה) או כיווץ הלב (יראה). ונוסף לזה, אהבה ויראה הן ב' מצוות פרטיות מרמ"ח מ"ע, מצד ענינה הפרטי של כל א' מהן.}}) בגימטריא "'''נר'''"{{הערה|זהר שם, ב. וראה לקו"ת [[לקוטי תורה בהעלותך|בהעלותך]] לג, ג. [[לקוטי תורה שלח|שלח]] מד, ד. ובכ"מ.}} – כי בהדלקת נר מתבטאת בגלוי השלימות דקיום כל המצוות, לעשות להקב"ה "דירה נאה" בתחתונים.