דבר מלכות/כ"ב שבט: הבדלים בין גרסאות בדף

שלימות הכוונה היא, שבני ישראל ע"י '''עבודתם בכח עצמם''' (לא באמצעות הגילוי מלמעלה ד"וידבר אלקים גו'") – בהיותם בהתלבשות בתחתונים ("אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"{{הערה|שמו"ר פמ"ז, ה. ועוד.}}) – ימשיכו את הגילוי דאחד עשר בעשר, ע"י עשיית התחתונים (עשר) כלי מוכשר לקבלת הגילוי ד"אחד עשר", עי"ז שלומדים תורה עם כח הדיבור הגשמי שלהם באופן ד"תען לשוני אמרתך"{{הערה|[[תהלים פרק קיט|תהלים קיט, קעב]].}} ("לאמר" את דבר ה' ממש{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/יתרו|תו"א פרשתנו]] סז, ב.}}) ועושים את עבודתם בעולם באופן שהתחתונים עצמם נעשים כלי ודירה לו יתברך. שעי"ז נמשך הגילוי דאחד עשר בעשר באופן של '''קביעות ונצחיות''' – כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה – כיון שהוא מגיע (לא מצד כח למעלה, אלא) ע"י התחתונים מצד '''ענינם וגדרם הם'''.

ויש לומר שזה מורה על הדרגא העליונה שבתורה כפי שהיא קשורה עם אחד עשר, ואחד עשר בכפליים (שלמעלה גם מאחד עשר עצמו), שלמעלה מתורה כפי שהיא מתבטאת בעשרה (עשרת הדברות) – תורה כפי שהיא חד עם עצמותו יתברך, "אורייתא וקוב"ה כולא חד"{{הערה|תניא [[לקוטי אמרים פרק ד|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/נצבים|לקו"ת נצבים]] מו, ב. ועוד.}}, כמרומז במספר כ"ב אותיות "בך" – שקאי על הקב"ה ("בך בהקב"ה"{{הערה|שהש"ר שם.}}), עצמותו ית', בך בעצמותך{{הערה|ראה אוה"ת (כרך ד) דרושים לסוכות ע' א'תשס. סה"מ תש"א ע' 94. תרפ"ח (תש"ח) ע' קסה (ע' 250). מלוקט ח"ג ע' רטו. וראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/בשלח|תו"א בשלח]] סד, סע"ב. שער האמונה ספנ"ו (צ, א). מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' שפד.}},

ויש לומר שב' ענינים אלו מרומזים בב' השמות "חי' מושקא": "חי'" קאי (בעיקר) על החיות הפנימי, שמחי' את הגוף בדרך התלבשות פנימית. ו"מושקא" – שזהו מין ריח בשמים{{הערה|ראה סה"ש תש"נ ח"א ע' 297 הערה 97.}} (ומברכין עליו בורא מיני בשמים{{הערה|ברכות מג, א. וגירסת הרי"ף ורבינו יונה ברכות שם: ממושקא.}}), ולכמה דיעות{{הערה|רמב"ם הל' ברכות רפ"ט. הל' כלי המקדש פ"א ה"ג. ראב"ע תשא ל, כג. ועוד – נסמן בסה"ש שם. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סרצ"ז ס"ג.}} ה"ז א' מי"א סממני הקטורת (מור) – קאי על מקיף הנשמה, כידוע שריח הוא ענין של מקיף (לא כמאכל שטועמים אותו והוא נכנס בפנימיות ונעשה דם ובשר כבשרו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ה|תניא פ"ה]] (ט, ב).}}), וריח משיב את הנפש{{הערה|ראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/תולדות|תו"א תולדות]] כ, רע"ד. שם (בהוספות) קיז, ב. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רטז הערה 52.}} [שלכן מברכים "בורא מיני בשמים" במוצאי שבת, "כדי להשיב את הנפש שהיא דואבת ליציאת השבת בשביל הנשמה יתירה שהלכה כו'"{{הערה|רשב"ם ותוס' פסחים קב, סע"ב. תוד"ה כי – ביצה לג, ב. שו"ת הרשב"א ח"ג סר"צ. שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס רצז [ושם, "טוב להניח חתיכת '''מור''' בתוך מיני ריחות שמברכים עליהם בורא מיני בשמים (בהבדלה במוצש"ק) כו'"]. '''ועוד'''. – וראה לקו"ש חל"א ע' 191 ואילך. וש"נ.}}], כי ריח (שמגיע למקיף הנשמה) יש בכחו להמשיך חיות חדשה בהגוף{{הערה|ראה בכל זה (החילוק בין מאכל וריח, קרבנות וקטורת, ריח המאכל וריח בעצם) – עטרת ראש שער יוהכ"פ בסופו. שערי אורה ד"ה בכ"ה בכסלו פי"ג ופכ"ה. ד"ה והוא כחתן תרנ"ז פי"א (ע' קסב) ואילך. ד"ה ביום השמע"צ וד"ה וירח ה' עדר"ת (המשך תער"ב ח"א פרי"ג ואילך). לקו"ש ח"ה ע' 402. ועוד.}}. עד יתירה מזו – הנשמה '''נהנית''' מן הריח{{הערה|ברכות מג, ב.}}.

[ובלשון הכתוב בריש פ' משפטים – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שגם "תשים" מלשון סימה (ואוצר){{הערה|ירושלמי ע"ז פ"ב סוף ה"ז ובפ"מ שם.}} שבתורה – פנימיות התורה (שמצד עצמה היא סתומה וגנוזה) נמצאת באופן גלוי ("ואלה"), עד באופן של "לפניהם", לפנימיותם{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/משפטים|תו"א משפטים]] עה, ג. תו"ח שם תט, רע"א. ועוד.}}, "כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"{{הערה|פרש"י ר"פ משפטים.}}].