שיחת בהר בחוקותי תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

והענין בזה – שע"י ה"עשרה מאמרות" שבמתן־תורה (עשרת הדברות) מגלים ה"עשרה מאמרות" שבמעשה בראשית, היינו, שהעולם (מעשה בראשית) אינו מציאות בפ"ע שמעלים (ועד שמסתיר) על אלקות{{הערה|ואף ש"עולם" הוא מלשון העלם ([[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. ובכ"מ) – ה"ז העלם למעליותא (ע"ד מ"ש "ישת חושך סתרו"), כיון שהכח המהוה הוא בבחינת ריחוק והבדלה, כדלקמן ס"ה.}}, שהרי כל מציאותו אינה אלא ה"עשרה מאמרות" שעל ידם היתה בריאת העולם '''מאין ואפס ממש''' בששת ימי בראשית, ו"מחדש בטובו בכל יום '''תמיד''' מעשה בראשית"{{הערה|נוסח ברכת יוצר.}}, כי, "אילו היו מסתלקות . . כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות . . היתה (הבריאה כולה) חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש"{{הערה|[[שער היחוד והאמונה פרק א|שעהיוה"א בתחלתו]].}}.

התוכן ד"וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות גו' תספרו חמישים יום"{{הערה|[[ויקרא פרק כג|אמור כג, טו־טז]].}} בעבודת האדם{{הערה|ראה לקו"ת [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/אמור|אמור]] לה, ב ואילך. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|במדבר]] יו"ד, א ואילך. ובכ"מ.}} – ש"ממחרת השבת" (מחרת היו"ט{{הערה|תו"כ ופרש"י עה"פ.}}) מתחילה העבודה בהמשכת גילוי העצמות ("'''בכבודו ובעצמו'''") שלמעלה מה(התחלקות ד)עולם{{הערה|וגם התגלותו בעולם היא "בחצי הלילה" – ש"רגע דחצות לא יש במציאות, שכמה שיש לחלוק בזמן שייך או לחצי הראשון או לחצי השני של הלילה, וחצות עצמו לא יש במציאות, ומ"מ הרי יש חצות, וכמ"ש ויהי בחצי הלילה וגו', א"כ ה"ז למעלה מהזמן, והיינו שמאיר אז מבחי' אוא"ס דלאו מכל אילין מדות איהו כלל, וע"כ הוא למעלה מהזמן" (סה"מ תש"ו ס"ע 72. וראה גם לקו"ש ח"ג ס"ע 868 ואילך).}} (מאמר אחד), שיאיר ("וספרתם" מלשון ספיר ובהירות, אור וגילוי) בפרטי התחלקות המדות (שבע שבתות, ז' פעמים ז') שבאדם ובעולם (עשרה מאמרות), עד שיתגלה ("תספרו" גם מלשון גילוי) ויחדור '''בהם''' הגילוי דיום החמישים, שער הנו"ן שלמעלה ממ"ט השערים ששייכים לעולם, ובשער הנו"ן עצמו – לא רק הדרגא התחתונה שיש לה ערך ושייכות למ"ט השערים (שלכן נכללת עמהם, "חמישים יום"), אלא גם הדרגא העליונה שלמעלה לגמרי ממ"ט השערים{{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|לקו"ת במדבר]] יב, א ואילך.}} (מאמר אחד), שנמשכת ומתגלה ביום החמישים{{הערה|ויש לומר, שב"זמן מתן תורתנו" ישנו חיבור ד(מעין) למעלה מהזמן עם זמן – '''שאין לו יום קבוע''' בחודש סיון, שבזמן שהיו מקדשים החודש ע"פ הראי' הי' חל "פעמים חמשה פעמים ששה פעמים שבעה"* (ר"ה ו, ב), ואעפ"כ, נמשך ומתגלה ב"האי '''יומא''' דקא גרים" (פסחים סח, ב).{{ש}}'''*) ולכן, אף שחה"ש הוא יום אחד (דלא כפסח וסוכות), אין אומרים "'''יום '''מתן תורתנו", אלא ,"זמן מתן תורתנו" (וראה השלמה לשו"ע אדה"ז (להר"נ מדובראוונא) רסתקפ"א בקו"א).'''}}.

ט.  ובהדגשה יתירה בספה"ע '''שבר"ח סיון''' ("בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני") – "בשבוע הז' ביום ג' בו הוא כאילו נכנסה כל השבוע"{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/יתרו|תו"א יתרו]] סז, ג.}} (שלימות ההכנה למ"ת ע"י ספה"ע):

יום ג' בשבוע הז' הוא לאחרי שנשלמו '''מ"ד''' ימים דספה"ע, שבהם נכללת עיקר העבודה דספה"ע בבירור וזיכוך המדות – כי "מ"ד ימים הם בבחי' יניקה . . עד"מ שהחלב מגדל אברי הולד . . גידול של המדות שבנה"ב והעלאתן . . ע"י המשכת מוחין דיניקה . . במ"ד ימי הספירה עד"מ '''דם''' נעכר ונעשה חלב" (וזוהי ההכנה לטעימת טעם דגן, שהו"ע נתינת התורה (שנמשלה ללחם) בחג השבועות){{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|לקו"ת במדבר]] יז, ד (בשייכות למ"ד הימים משביעי של פסח עד עצרת).}}.

וכיון שנשלמה עיקר העבודה דבירור וזיכוך פרטי המדות, ע"י גילוי אור שבערך להתחלקות דפרטי המדות (עשרה מאמרות) – נעשים מוכנים ועומדים לקבל הגילוי אור דיום החמישים שלמעלה מהתחלקות דמ"ט יום (מאמר אחד), ע"י הקדמת '''הביטול''' שבראש חודש (מיעוט הלבנה עד שנעשית בבחי' נקודה), ואז יכול להיות שלימות הגילוי ("ביום הזה"{{הערה|"יום" הוא אור וגילוי, כמ"ש "ויקרא אלקים לאור יום", וגם "זה" מורה על הגילוי, "מראה באצבעו ואומר זה" (ראה תענית בסופה. ועוד).}}) דיום החמישים{{הערה|ראה [[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/יתרו|תו"א שם]].}}.

ויש להוסיף בהשייכות דר"ח סיון למתן־תורה גם מצד ספה"ע דר"ח עצמו{{הערה|נוסף לכך שהוא לאחרי הספירה דיום המ"ד, '''ערב''' ר"ח.}}, יום '''מ"ה''' לספה"ע, שמספר מ"ה{{הערה|ולהעיר, ש"מה" הו"ע הביטול – "ונחנו '''מה'''" (בשלח טז, ז־ח).}} הוא הגימטריא ד"אדם", אותיות א' דם{{הערה|של"ה בהקדמת בית ישראל בית דוד (כא, א).}} – ע"פ הידוע שהתורה נמשלה ל"'''דם'''" שממשיך חיות לכל האברים בשוה{{הערה|[[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|לקו"ת במדבר]] יג, א. ובכ"מ.}}, ונקראת גם "'''אדם'''", "זאת התורה אדם"{{הערה|[[במדבר פרק יט|חוקת יט, יד]]. וראה לקו"ש חכ"ג ע' 141. וש"נ.}} (דם בתוספת אל"ף) – דיש לומר, ש"דם", שמתפשט ונמשך בכל אברי הגוף, רומז על ה"עשרה מאמרות" שבתורה (ההתחלקות דפרטי הלכות התורה){{הערה|דאף שהתורה עצמה היא למעלה מהתחלקות, כמו שהדם ממשיך חיות לכל האברים '''בשוה''' – ה"ז "עד"מ בעל הבית מסדר בביתו שכלי פלוני יעמוד במקום פלוני וכלי פלוני במקום פלוני כו'" ([[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|לקו"ת שם]], ג).}} ו"אדם", א' דם, רומז על המשכת ה"מאמר אחד" שבתורה שלמעלה מהתחלקות דפרטי הלכות התורה, "אחת דיבר אלקים", שענין זה נעשה ע"י הקדמת הביטול בעבודת התפלה{{הערה|כמארז"ל (ברכות יו"ד, ב) "מאי דכתיב לא תאכלו על הדם, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם", שהאדם מצ"ע הוא בחינת דם, וע"י התפלה מתחבר עם אלופו של עולם, א' דם (אוה"ת תהלים (יהל אור) ע' שנח. המשך תער"ב ח"ב פשצ"א ואילך. וראה שם פת"ד: "א' הוא בחי' א"ס בנפש שזהו שרש ומקור הנשמה כו', ובא בבחי' דם שזהו הנשמה המלובשת בגוף כו'").}}.

ויש להוסיף, שחיבור ב' הקצוות מרומז גם בכל פרשה בפ"ע: "בהר סיני" – "סיני" בגימטריא "סלם"{{הערה|ב"ר פס"ח, יב. ובפי' המת"כ ומהרז"ו.}}, שמחבר מעלה ומטה בב' אופני ההליכה שאודותם מדובר בפ' בחוקותי: "והתהלכתי"{{הערה|פרשתנו כו, יב. וראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/ראה|לקו"ת פ' ראה]] כו, א. אמ"ב שער הק"ש פפ"ז ואילך. אוה"ת פרשתנו (כרך ב) ע' תרמ ואילך. ועוד.}} לשון רבים, ב' הליכות, הליכה מלמעלה למטה (תורה, שניתנה מסיני), והליכה מלמטה למעלה (תפלה, "סולם דא צלותא"{{הערה|זח"א רסו, ב. ועוד.}}), כמודגש בעליית משה רבינו להר סיני הן לצורך קבלת התורה, והן לצורך התפלה על בנ"י{{הערה|במ' יום האמצעיים, ועאכו"כ מ' ימים האחרונים שהיו ברצון, כמ' יום ראשונים (פרש"י תשא לג, יא. עקב ט, יח. יו"ד, יו"ד).}} – שכללות החילוק שבין המשכה למטה (תורה, שלימודה באופן של הבנה והשגה, מציאות האדם{{הערה|שם=:0|אף שבפרטיות יותר צ"ל גם בתורה הקדמת ענין הביטול, וגם בתפלה ענין המציאות והתחלקות (שנקודת ההודאה ד"מודה אני" נמשכת '''בפרטי''' הענינים דברכות השחר).}}) להעלאה למעלה (תפלה, "דע לפני מי אתה עומד", ביטול המציאות<ref name=":0" />) הוא ע"ד ובדוגמת החילוק שבין עשרה מאמרות למאמר אחד, שע"י עשרה מאמרות נעשית ההמשכה למטה, וע"י מאמר אחד נעשה (הביטול ו)העלאה למעלה (כנ"ל ס"ו).

"מדבר", מלשון דיבור בתוספת מ"ם, מורה על '''האדם המדבר'''{{הערה|ועד שנקרא בתואר "מדבר".}} (מקור הדיבור), וענינו בתורה – הדגשת '''מעלת וחשיבות''' ('''מציאות''') האדם בדיבור התורה, עד כדי כך, ש"כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו"{{הערה|ראה תדבא"ר רפי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד.}}, היינו, שהעיקר הוא דיבורו של האדם, והקב"ה קורא ושונה כנגדו (אחריו) – דרגת התורה שבערך להאדם (עשרה מאמרות); ו"מדבר" מלשון "מִדבר" (מ"ם חרוקה), שהדיבור הוא מאליו, "כלומר, שאין בזו בחי' דיבור בפ"ע (כמו מְדבר, מ"ם בשבא), רק בחי' שכבר נדבר, דהיינו שהדיבור הוא בבחי' '''ביטול''' בדבר ה' המדבר בו"{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/יתרו|תו"א יתרו]] סז, ריש ע"ד. שם (בהוספות) קט, א.}}, כמו דיבור התפלה שהתחלתה "אדנ־י שפתי תפתח ופי '''יגיד''' תהלתך"{{הערה|[[תהלים פרק נא|תהלים נא, יז]].}} (תפלה אריכתא{{הערה|ברכות ד, ב. – ואולי י"ל הפירוש ד"תפלה אריכתא", אריכות (גדלות ושלימות) בתפלה שנעשית ע"י הקדמת הביטול ד"אדנ־י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".}}), ועד"ז בתורה, שהלימוד הוא בתכלית הביטול, בבחינת "תען לשוני אמרתך"{{הערה|[[תהלים פרק קיט|תהלים קיט, קעב]].}}, כעונה אחר הקורא{{הערה|[[תורה אור (אדמו"ר הזקן)/יתרו|תו"א יתרו]] סז, ב. ובכ"מ.}} – דרגת התורה שלמעלה מהאדם (מאמר אחד).

וחיבורם יחד ע"י דרגא שלמעלה משניהם – בחי' מדבר למעליותא{{הערה|ראה [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/במדבר|לקו"ת במדבר]] ב, ב ואילך. ובכ"מ.}}, "ארץ גו' לא ישב אדם שם"{{הערה|ירמי' ב, ו.}}, למעלה לגמרי מבחי' אדם{{הערה|וי"ל – למעלה גם מבחי' א' דם (ראה לעיל ס"ט).}}, שמצד בחי' זו נעשה החיבור דשניהם (שהמאמר אחד יומשך ויחדור בעשרה מאמרות), שגם דרגת התורה שלמעלה מהאדם, בחי' תען לשוני אמרתך, תומשך ותחדור במציאות האדם ע"י לימוד התורה באופן של הבנה והשגה, ועד לחידוש והוספה בתורה, שבזה מודגש יותר הענין ד"כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו", שהאדם מחדש בתורה, והקב"ה חוזר ואומר החידוש שנתחדש ע"י האדם.

ואע"פ שההכנה לנתינת התורה במדבר היא ע"י הביטול, שלילת המציאות, ה"ז באופן ש"כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל", "יקבל" דייקא, '''קבלת האדם''' (דלא כהלשון הרגיל '''מתן''' תורה, "'''ניתנה''' במדבר") – שבזה מודגש שגם דרגת התורה שלמעלה ממציאותו חודרת ונעשית מציאותו{{הערה|ודוגמתו בשלילת המחלוקת ואהבת השלום – שאין זה רק מצד הביטול והעדר המציאות (ע"ד "עושה שלום במרומיו", "מיכאל שר של מים גבריאל שר של אש ואין מכבים זא"ז", כמשל ב' שרים שמנגדים זל"ז שמתבטלים ממציאותם בעמדם לפני המלך (ראה תניא [[אגרת הקודש סימן יב|אגה"ק סי"ב]]. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/אמור|לקו"ת אמור]] לח, א. ובכ"מ)), אלא גם בהיותם בתוקף המציאות, עם כל הכחות והחושים כו', ה"ה במצב של אחדות ושלום.}}, ע"י הלימוד בהבנה והשגה, ועד להחידוש בתורה, תוקף המציאות דקדושה{{הערה|וע"ד מ"ש "ונפשי כעפר לכל תהי' (ועי"ז) פתח לבי בתורתך" – שע"י הביטול כעפר שהכל דשין עליו ("משים אדם עצמו '''כמדבר זה שהכל דשין בו'''"), נעשה ראוי ומוכשר לקבל הדרגא ד"תורתך", תורתו של הקב"ה שלמעלה משייכות לעולם, שניתנת במקום הפקר דוקא, ודרגא נעלית זו – מקבלה באופן ד"'''פתח לבי''' בתורתך", פתיחת הלב, תוקף המציאות דקדושה.}}.

ובהמשך לזה באים ל"זמן מתן תורתנו" בתכלית השלימות – בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בבית המקדש ובקדש הקדשים (שבו נמצא הארון עם הלוחות{{הערה|וגם שברי לוחות (ב"ב יד, ב), שמורה על עבודת התשובה (לב נשבר) – "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא", (ראה זח"ג קנג, ב. לקו"ת דרושי שמע"צ צב, ב. ובכ"מ).}}, שהם בבחי' "בחוקותי", אותיות החקיקה) – "תורה חדשה מאתי תצא", תורתו של '''משיח''' שילמד את '''כל העם'''{{הערה|ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב. ועוד. [[לקוטי תורה (אדמו"ר הזקן)/צו|לקו"ת צו]] יז, א. ובכ"מ.}}, ועד להלימוד מהקב"ה בכבודו ובעצמו ("מאתי" ממש), כמ"ש{{הערה|[[ירמיה פרק לא|ירמי' לא, לג]].}} "לא ילמדו עוד איש את רעהו גו' כי כולם ידעו אותי", ו"לא{{הערה|[[ישעיה פרק ל|ישעי' ל, כ]].}} יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך"{{הערה|כפי ש"כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה" ([[לקוטי אמרים פרק לו|תניא פל"ו]]).}}, תיכף ומיד ממש.