שיחת בשלח תשנ"ב - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

ועילוי נוסף מצד מעלתו המיוחדת של יום הש"ק זה (שהתחלתו ביום הרביעי) – שבת '''שירה''' – שבו מודגש הענין ד"לכו '''נרננה'''" (רינה ושירה), הן בהתחלת המזמור '''בשירו''' של יום הרביעי, והן ובעיקר בשלימותו בקבלת שבת.

וענין נוסף בקביעות כזו (שהעשירי בשבט חל ביום הרביעי) – שהשלימות דיום ההילולא שנעשית ביום השבת שלאחריו (שבת שירה) כוללת גם השלימות היתירה דיום '''הט"ו''' בשבט (ביום שני{{הערה|והתחלתו '''בערב''' ט"ו בשבט (שאין אומרים תחנון במנחה) – ביום ראשון (מוצאי שבת), שנקרא "יום '''אחד'''", שבזה מודגשת השייכות ליום הש"ק שקביעותו ביום '''י"ג''' בחודש, בגימטריא "'''אחד'''".}}) שהוא '''בג' הימים''' (שבת, יום ראשון ויום שני) שנחשבים (בכמה ענינים) למציאות אחת{{הערה|ראה פסחים שם. ועוד. ולהעיר גם מהדין (שו"ע אדה"ז או"ח סשמ"ה ס"ג. ובכ"מ) שפחות משלושה כלבוד דמי.}}, שנוסף לכך שבו "קיימא סיהרא (דחודש שבט) באשלמותא"{{הערה|זהר ח"א קנ, רע"א. ח"ב פה, רע"א. ועוד. וראה שמו"ר פט"ו, כו.}}, ה"ה גם "ראש{{הערה|ר"ה בתחלתה – כדעת ב"ה, שהלכה כמותם (ראה רמב"ם הל' תרומות פ"ה הי"א. הל' מע"ש פ"ה ה"ב).}} השנה לאילן"{{הערה|להעיר מהשייכות לבעל ההילולא, ששמו הראשון "יוסף", מלשון הוספה – שהו"ע הצמיחה '''דאילן''' (ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' תיג. סה"ש תשמ"ח ח"א ס"ע 244 ואילך. תשמ"ט ח"א ע' 213 ואילך).}}.

ד. ובפרטיות יותר ה"ז קשור עם (ונעשה ע"י) פרטי הענינים שבפרשה, ומהם – '''הליכת בנ"י במדבר''' ("ויסב גו' דרך המדבר") בכל פרטי מ"ב המסעות שהיו במשך הארבעים שנה ("עד בואם אל ארץ נושבת"{{הערה|פרשתנו טז, לה.}}), החל מהמסעות שבפרשתנו – "ויסעו מסוכות ויחנו באתם בקצה המדבר"{{הערה|יג, כ.}}, ובפרט לאחרי קרי"ס, "ויסע גו' ויצאו אל מדבר שור גו'"{{הערה|טו, כב.}}, "ויסעו גו' ויבואו גו' אל מדבר סין"{{הערה|טז, א.}}, "ויסעו גו' ממדבר סין למסעיהם וגו'"{{הערה|יז, א.}}:

והענין בזה – שניצוצות הקדושה שנפלו ב"מדבר העמים" שרשם מבחי' "אחד עשר" שלמעלה מהשתלשלות, בחי' המקיף שממנו נעשית היניקה די"א כתרין דלעו"ז{{הערה|"י"א יום הם י"א ניצוצות שהם בק"נ, כי בקדושה עשר ולא אחד עשר, אבל בקליפה כל המוסיף גורע הם י"א"* (פנ"י ר"פ דברים – הובא באוה"ת שם ע' יז. וש"נ).{{ש}}'''*) להעיר שאלופי עשו מספרם''' י"א '''(ספר הלקוטים להאריז"ל פ' וישלח. ועוד).'''}}, כמרומז בלשון הכתוב "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר", ש"אחד עשר יום" הם "דרך להר שעיר"{{הערה|ראה שמו"ר פמ"ב, ז: "אמר ר' שמעון בן יוחאי י"א יום היו עם הקב"ה וכ"ט יום היו מתחשבים היאך לעשות את העגל, כמ"ש אחד עשר יום מחורב, ואח"כ באו לדרכי עשו, דרך הר שעיר. ור"א בן יעקב אומר כ"ט יום היו עם הקב"ה וי"א יום היו מתחשבין היאך לעשות את העגל, כמ"ש אחד עשר יום דרך הר שעיר, שעשו מעשה שעיר" – הובא ונתבאר באוה"ת וסה"מ עטר"ת שם*.{{ש}}'''*) ולהעיר, שבאוה"ת מביא ב' הדעות שבמדרש, ובסה"מ עטר"ת מביא רק דעת ראב"י. ואולי י"ל הטעם, שבאוה"ת מדובר גם אודות היניקה די"א דלעו"ז''' מי"א דקדושה''', כמרומז בדעת רשב"י ש"'''י"א '''יום היו עם''' הקב"ה '''ואח"כ באו כו'". ובסה"מ עטר"ת מדובר (בעיקר) אודות הקלקול די"א דלעו"ז, כמרומז בדעת ראב"י ש"י"א יום היו מתחשבין היאך לעשות את העגל".'''}} (ח"ו), וע"י עבודתם של ישראל בבירור הניצוצות והעלאתם לשרשם ומקורם בבחי' "אחד עשר" דקדושה{{הערה|וכן "שעיר" דקדושה – שערות דקדושה, "עתיק יומין . . שער רישי' כעמר נקא", י"ג תיקוני דיקנא.}}, נמשכת ומתגלה בחי' "אחד עשר" בישראל (המשכת המקיף בפנימיות, שההמשכה היא למקום הראוי דוקא<ref name=":1" />), ועי"ז ניתוסף אצלם עילוי גדול יותר לגבי עבודתם בעניני התומ"צ, עשרת הדברות הקשורים עם עשר ספירות, שלימות הקדושה במדידה והגבלה{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (ע' שסג ואילך) בביאור מארז"ל על הפסוק "ופרעה הקריב", ש"הקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים" (ראה תנחומא פרשתנו ח. שמו"ר פכ"א, ה) – שהקריב אותם לבחי' "החמישית לפרעה", "אנת הוא חד ולא בחושבן", עיי"ש.}}.

ויש להוסיף ביאור בהחילוק שבין "י"א מסעות" (י"א יום) לההליכה במדבר (מ"ב מסעות) במשך ארבעים שנה{{הערה|ראה גם אוה"ת וסה"מ עטר"ת שם. אלא, ששם מבואר (בעיקר) מעלת הבירור בדרך '''מלמעלה למטה''', וכיון '''שקלקלו''' הי' צ"ל הבירור בדרך מלמטה למעלה, וכאן מבואר גם '''מעלת''' הבירור בדרך '''מלמטה למעלה''', בהתאם להאמור שבמאמר המדרש כאן מודגשת '''המעלה''' שבהליכה במדבר ארבעים שנה.}} – שאילו הי' הקב"ה מוליכם בי"א מסעות (בי"א יום) הי' הבירור (רק) ע"י המשכת וגילוי אור עליון (בחי' אחד עשר) '''מלמעלה למטה''', שאינו פועל כ"כ במציאות התחתון, ולכן "נשאם הקב"ה דרך המדבר מ' שנה", שעי"ז יהי' הבירור (גם) ע"י עבודתם של ישראל בדרך '''מלמטה למעלה''', שהפעולה בהתחתון היא בשלימותה; וביחד עם זה, ישנו גם העילוי דהמשכת וגילוי אור עליון, בחי' "אחד עשר", מלמעלה למטה (שאי אפשר להגיע אליו ע"י העבודה מלמטה למעלה שהיא במדידה והגבלה) – "'''י"א מסעות''' . . נשאם הקב"ה דרך המדבר '''מ' שנה'''"{{הערה|ויומתק יותר – שמ' שנה שנתעכבו ישראל במדבר הם כנגד "ויהי עשו בן ארבעים שנה" (אוה"ת וישלח (כרך ה') תתעג, א), שבהם נעשה הבירור די"א דלעו"ז.}} – שהבירור בדרך מלמטה למעלה (בארבעים שנה) חדור ונעשה בכח הגילוי דבחי' אחד עשר מלמעלה למטה{{הערה|כי, בהבירור בדרך מלמטה למעלה "אינו נכלל עדיין בקדושה ממש להיות בבחי' אלקות (ובודאי לא בבחי' האלקות ד"אנת הוא חד"), וצ"ל בירור שני כו'" (סה"מ עטר"ת שם).}} (חיבור ב' המעלות דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה גם יחד).

ועד"ז בנוגע '''להודאת יתרו וביאתו למשה''' (בהתחלת פרשת יתרו) – שהגיור דיתרו{{הערה|כולל גם "וילך לו אל ארצו", "לגייר בני משפחתו" (יתרו יח, כז ובפרש"י). – ויש לומר, שבלשון הכתוב "וילך לו אל '''ארצו'''" מרומז גם ה"גיור" ד"ארצו" ממש ע"י עבודת הבירורים.}} הו"ע בירור ניצוצות הקדושה שנפלו למטה{{הערה|ע"ד הפירוש במארז"ל "לא הגלה כו' שיתוספו עליהם גרים", כדלקמן ס"ה.}}, ששרשם בבחי' י"א דקדושה, וע"י בירורם והעלאתם לשרשם ומקורם נעשה '''הוספה ויתרון''' אצל ישראל, שזהו"ע "'''יתר''' פרשה '''אחת''' בתורה", שרומז על ההוספה דבחי' "'''אחד''' עשר יום מחורב", שלמעלה מעשרת הדברות שניתנו מחורב{{הערה|ראה אוה"ת יתרו ריש ע' תרלד.}}.

ויש לומר, שענין זה מרומז גם '''בהכנה''' למתן־תורה (שצריכה להיות גם מעין ודוגמת השלימות דלעתיד לבוא שניתנה בהעלם במתן־תורה) – בהמסעות במדבר, במלחמת עמלק ובהודאת יתרו, שתוכנם הוא בירור והעלאת ניצוצות הקדושה לשרשם ומקורם בבחי' "אחד עשר", כנ"ל.

ומזה באים תיכף להשלימות דמתן־תורה באופן ש"תורה חדשה מאתי תצא", וכן להשלימות דהכניסה לארץ טובה ורחבה בגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|להעיר שגם הגאולה קשורה עם מספר '''ארבעים''' (ע"ד הארבעים שנה שהיו בנ"י במדבר העמים) – "לםרבה המשרה", מ"ם סתומה באמצע התיבה, שרומז על סתימת פירצת הגלות, "חומות ירושלים אשר המ פרוצים"*, מ"ם פתוחה בסוף התיבה (ראה ספר הערכים – חב"ד מערכת אותיות התורה אות מ"ם (ב) ס"ע רב ואילך. '''וש"נ''').{{ש}}'''*) ויתירה מזה – שמהפכים הפירצה למעמד ומצד ד"'''פרזות '''תשב ירושלים" ([[זכריה פרק ב|זכרי' ב, ח]]). ולהעיר מהשייכות להפטרה דפרשתנו: "צדקת פרזונו בישראל" ([[שופטים פרק ה|שופטים ה, יא]]) – "שהוא גילוי בחי' פרזונו, לשון פרזות תשב ירושלים . . ע"י שפיזרן לבין האומות שעי"ז מלקטים הניצוצים דתהו שהם מבחי' פרזות כו'" (אוה"ת פרשתנו ע' שסד).'''}} – ארץ עשר אומות, כיון שנוסף על ארץ שבע אומות (בירור ז' מדות דתוהו<ref name=":1" />) יהי' גם הכיבוש דג' הארצות דקיני קניזי וקדמוני{{הערה|שהובטחו לאברהם בברית בין הבתרים, "עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה גוים, והשלשה . . עתידים להיות ירושה לעתיד" (פרש"י לך לך טו, יט – מב"ר ספמ"ד).

ו. ויש להוסיף, שהאמור לעיל מודגש גם בהשם דש"ק זה ע"ש שירת הים – שבת '''שירה''':

ב"שבת שירה" נכללים כל עניני עליות שנעשים ע"י שיר, "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר" (כנ"ל ס"א).

ולאחרי גמר עבודת הבירורים בכל פרטי העליות דמ"ב המסעות שבמדבר העמים שכלולים ב"שבת שירה" – באים ל"שיר חדש" דלעתיד לבוא{{הערה|להעיר ששירת הים נאמרה בלשון עתיד – "אז ישיר", "לעתיד לבוא" (טו, א ובמכילתא עה"פ), שרומז על השיר לעתיד לבוא*.{{ש}}'''*) נוסף לכך ש"מכאן לתחיית המתים מן התורה" (סנהדרין צא, סע"ב. הובא במכילתא ופרש"י עה"פ).'''}}:

[[קטגוריה:ספר השיחות תשנ"ב]]