שלחן ערוך (אדמו"ר הזקן)/אורח חיים סימן ג מהדורא קמא: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־20:14, 23 בפברואר 2026

סעיף א[עריכה | עריכת קוד מקור]

בכל פעם שיכנס לבית הכסא יאמר להמלאכים המלוים אותו "התכבדו מכובדים" כו'. ועכשיו לא נהגו לאמרו, מפני שאין מחזיקין את עצמינו ליראי שמים שהמלאכים מלוים אותנו:

סעיף ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

יהא צנוע בבית הכסא, ולא יגלה את עצמו עד שישב. ולא ילכו ב' אנשים ביחד, כי אינו מדרך הצניעות. ואם מתפחד לישב יחידי, יוכל אחר להניח ידו על ראשו דרך חלון. ולא ידבר שם, ויסגור הדלת בעדו משום צניעות:

סעיף ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם כדי לפתוח נקביו, ימשמש קודם שישב, ולא ימשמש אחר שישב מפני שקשה לכשפים:

סעיף ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

אם הוצרך לפנות ואינו יכול, ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב ויעמוד וישב, עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים:

סעיף ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא יפנה בעמידה:

סעיף ו[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח ולא יותר, משום צניעות, ומלפניו טפחיים, דמתוך שהוא דוחק את עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים, וצריך טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתזים למרחוק. ואשה לא תגלה עצמה כי אם מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום:

סעיף ז[עריכה | עריכת קוד מקור]

וכשישב יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל לא ישב בין מזרח למערב, בין שפניו למזרח בין שפניו למערב, מפני שהשכינה במערב. לפיכך לא יעשה צרכיו למערב ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב. במה דברים אמורים? במיסך את רגליו, אבל להטיל מים מותר אפילו פניו למערב, אע"פ שמגלה את עצמו לפניו:

סעיף ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

ואפילו להסך רגליו, אם יש מחיצה לצד מערב מותר לפנות סמוך למחיצה אם מחזיר אחוריו למערב, ואם המחיצה לצד מזרח, מחזיר אחוריו למזרח:

סעיף ט[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשם שאסור לפנות בין מזרח למערב, כך אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו במטה ודעתו לשמש, אלא יכוין שתהא ראש המטה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו:

סעיף י[עריכה | עריכת קוד מקור]

מי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום, אין עליו איסור לשמש מטתו בין מזרח למערב, ויש לסמוך על ספר הזוהר שמצריך שיהא דווקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב:

סעיף יא[עריכה | עריכת קוד מקור]

המטיל מים מן הצופים (פירוש, כל מקום סביבות ירושלים שיכולין לראות את בית המקדש משם, ומשם ואילך אין יכולים לראות, נקרא אותו מקום צופים) ולפנים, לא יטיל ופניו ממש כלפי הקודש, אלא יחזיר פניו לצד אחר מעט:

סעיף יב[עריכה | עריכת קוד מקור]

כשנפנה במקום שאין מחיצה מפסקת בינו לבין אדם, כגון בבקעה, צריך להתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אפילו הכי אין צריך להתרחק יותר. ואם יש מחיצה מפסקת בינו לבני אדם, בין שנפנה אחורי כותל בית בין שנפנה בבקעה אחורי גדר, יכול לפנות מיד סמוך למחיצה, אע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אעפ"כ אין צריך להתרחק כלל:

סעיף יג[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקים שיני הכרכשתא. וכן מטעם זה לא יאנס לדחוק את עצמו יותר מדאי:

סעיף יד[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא יקנח את עצמו ביד ימין, מפני שבימין קושר את התפילין על השמאל, לכן אין ראוי לקנח את עצמו בה. ואיטר יד מקנח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. ואפילו מי שעושה כל מעשיו בימין אלא שכותב בשמאל, לא יקנח בשמאל שכותב בה, מפני שבה קושר תפילין על הימין, כמו שיתבאר בסימן כז סעיף ט:

סעיף טו[עריכה | עריכת קוד מקור]

טוב ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעי שעליו הוא כורך רצועה של תפילין, כמו שיתבאר בסימן כז סעיף יא:

סעיף טז[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה ויש בה חידודים קטנים, מפני הסכנה, שלא ינתק בה שיני הכרכשתא. ואפילו באוגני כלי חרש, שהם חלקים ואינם מקרעים את הבשר, לא יקנח בהם, מפני שקשה לכשפים. ולא יקנח בעשבים יבשים, שהם חדים ומחתכים את הבשר, וכן בכל דבר שהאור שולטת בו אין מקנחין בו, מפני שהמקנח בדבר שהאור שולטת בו שיני הכרכרשתא נושרות.

ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה, נהגו לקנח בחתיכת חרס חלקה, דעיקר החשש הוא כיון שהחרס מונח בשדה במקום הפקר, שמא יטלוהו המכשפים ויעשו בו כישוף; אבל עכשיו שבתי הכסא שלנו אינן במקום הפקר, לא חיישינן שיבא החרס לידי המכשפים. וכן נהגו עכשיו לקנח בדבר שהאור שולטת בו, ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר:

סעיף יז[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא יקנח בצרור שקנח בו חבירו, מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות. ואם נתייבש הקינוח, או שאינו מקנח באותו הצד שקנח חבירו אלא מצד אחר באותו הצרור, לית לן בה. ואם הוא עצמו קנח בו, בכל גווני לית לן בה:

סעיף יח[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל הצניעות שנתבאר שצריך לנהוג ביום צריך לנהוג גם כן בלילה, אלא שאין צריך להתרחק, ואם אין שם אדם יכול לפנות אפילו ברשות הרבים. אבל אם יש שם אדם אפילו נכרי, אסור לפנות בפניו. וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעמיד את עצמו:

סעיף יט[עריכה | עריכת קוד מקור]

אע"פ שאין אשה מגלה את עצמה כלום בהטלת מי רגלים, מכל מקום לא תעמוד להשתין כנגד פניו של איש, אפילו כנגד פניו של תינוק, משום דאיכא חציפותא אם תשתין בפניו ממש. אבל לצדדין, שאינה משתנת ממש בפניו, לית לן בה:

סעיף כ[עריכה | עריכת קוד מקור]

צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו, שלא יצא בהן לחוץ ויראה ככרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו. במה דברים אמורים דסגי ליה בשפשוף? כשאוחז באמה ומשתין, ועל דרך שיתבאר לקמן, אבל אם אינו אוחז באמה, מתוך שהרבה ניצוצות ניתזין על רגליו, לכן אף אם משפשף בידו עדיין יהיה רישומן ניכר ויאמרו עליו שהוא כרות שפכה, לכן ישתין לתוך עפר תיחוח, או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך, או ישתין מיושב, דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות:

סעיף כא[עריכה | עריכת קוד מקור]

יזהר מאד שלא יאחוז באמה וישתין, מפני שהוא גורם שיוציא שכבת זרע לבטלה, אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל. ואפילו אם האבר כבר בקישוי, מותר לאחוז מעטרה ולמטה. ודוקא באמה אסור לאחוז, אבל מסייע הוא בביצים, משום שאינו מתחמם על ידי כך:

סעיף כב[עריכה | עריכת קוד מקור]

וכל זה בשאינו נשוי, או שאין אשתו עמו או שהיא נדה. אבל אם אשתו טהורה עמו בעיר, כיון דיש לו פת בסלו אין יצרו תוקפו כל כך ומותר לאחוז באמה אפילו מעטרה ולמעלה לצד הגוף. ומכל מקום מדת חסידות להזהר אפילו אשתו עמו, כי מאחר שהעון גדול כל כך שהוא כמביא מבול לעולם ראוי לאדם להתרחק ולקדש עצמו במותר לו. מותר לאחוז באמה על ידי מטלית עבה שאינו מחמם להשתין, או לבדוק אם ראה קרי:

סעיף כג[עריכה | עריכת קוד מקור]

לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין, שהוא צורך האדם שלא יפלו ניצוצות על רגליו, אבל להתחכך או לבדוק את עצמו אם ראה קרי אסור אפילו לנשוי ואשתו עמו. ואפילו מעטרה ולמטה יש להחמיר:

סעיף כד[עריכה | עריכת קוד מקור]

כל המשהה את עצמו מלפנות כשהוא צריך לנקביו הרי זה עובר על בל תשקצו. ואם נצרך לקטנים ומשהה את עצמו עובר על בל תשקצו ועל לא יהיה בך עקר:

סעיף כה[עריכה | עריכת קוד מקור]

יזהר מאד לקנח היטב, כי צואה במקומה במשהו, כמו שכתבנו בסימן עו סעיף ו עיין שם. ואם אפשר לו טוב שירחץ במים:

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-=הנהגת בית הכסא=
 ===סעיף א===
-וגם כשיכנס לבית הכסא יהא צנוע, ולא יגלה בשרו אלא כמה שצריך, ובעת הצורך ולא קודם לכן אפילו רגע. ולכן לא יגלה עצמו עד שישב, ולא יגלה מלאחוריו כי אם טפח ומלפניו טפחיים, משום קילוח מי רגלים הניתז למרחוק. ויש גורסים בהפך. ובאשה מלפניה ולא כלום, ומלאחריה טפח או טפחיים לפי חילוף הגרסאות. ולענין מעשה יש לצמצם כל מה שאפשר:
+בכל פעם שיכנס לבית הכסא יאמר להמלאכים המלוים אותו "התכבדו מכובדים" כו'. ועכשיו לא נהגו לאמרו, מפני שאין מחזיקין את עצמינו ליראי שמים שהמלאכים מלוים אותנו:
 ===סעיף ב===
-ולא יכנסו שני אנשים יחד, אלא ישב יחידי ויסגור הדלת בעדו, שלא יכנס אחר לשם. ואם מפחד לישב יחידי, יניח אחר ידו על ראשו דרך חלון, אך לא יספר עמו, שאין מספרים בבית הכסא משום צניעות. ולכך אם אי אפשר לסגור הדלת ואיש אחר רוצה ליכנס, ינחרו זה לזה ולא ידברו. רק הנשים כשהולכות לבית הכסא הקבוע לרבים, כמו בית הכסא שבשדה בימיהם או בחצר בית הכנסת במדינות אלו, תיקנו חכמים להיות נכנסות שתים יחד או אפילו יותר, ולהיות מספרות זו עם זו שם כדי שישמע קולן מבחוץ, ולא יכנס איש לשם ויתייחד עמהן:
+יהא צנוע בבית הכסא, ולא יגלה את עצמו עד שישב. ולא ילכו ב' אנשים ביחד, כי אינו מדרך הצניעות. ואם מתפחד לישב יחידי, יוכל אחר להניח ידו על ראשו דרך חלון. ולא ידבר שם, ויסגור הדלת בעדו משום צניעות:
 ===סעיף ג===
-וכשנפנה במקום מגולה כמו בשדה, צריך להתרחק עד שלא יוכל חבירו לראות את פירועו, מה שמגלה מבשרו מלפניו או מלאחריו. ואין צריך להתרחק יותר עד שלא יראנו, אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום. ואחורי הגדר נפנה מיד, וכן בחצר אחורי כותל הבית, ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה אין בכך כלום, שבהשמעת קול עיטוש שלמטה אין בו איסור כלל משום צניעות (אלא שהיא חרפה ובושה לרוב בני אדם, ומי שאינו מקפיד אינו מקפיד, וכן בימי חכמי התלמוד [עיין [[שולחן ערוך הרב אורח חיים קג|סימן קג]] ובתרומת הדשן סימן טז] לא היו מקפידין על זה):
+אם רוצה למשמש בפי הטבעת בצרור או בקיסם כדי לפתוח נקביו, ימשמש קודם שישב, ולא ימשמש אחר שישב מפני שקשה לכשפים:
 ===סעיף ד===
-ובכל הלכות צניעות של בית הכסא צריך ליזהר בלילה כמו ביום, לבד מריחוק מקום בשדה וכיוצא בה, שבלילה אין צריך להתרחק כלל ויוכל ליפנות אפילו ברחוב העיר. ואם יש שם איזו קרן זוית יפנה שם. והוא כשאין שם אדם, אבל כשיש שם אדם אפילו נכרי אסור ליפנות בפניו כל שהוא בסמוך לו עד שיוכל לראותו, אפילו אינו יכול לראות את פירועו, כי מאחר שרואהו מקרוב אין זו צניעות:
+אם הוצרך לפנות ואינו יכול, ילך ד' אמות וישב ויעמוד וישב ויעמוד וישב, עד שיפנה, או יסיח דעתו מדברים אחרים:
 ===סעיף ה===
-וכל זה ליפנות, אבל להטיל מים התירו אפילו בפני רבים וביום, משום חשש סכנה שלא יהא עקר, ולכן אסור לו לנהוג צניעות ולהמתין אם צריך לכך. ומכל מקום יש לו להסתלק לצדדים, ואפילו אשה מבנה הקטן:
+לא יפנה בעמידה:
 ===סעיף ו===
-הנפנה במקום מגולה שאין בו מחיצות, צריך לכוין פניו לדרום ואחוריו לצפון או להפך, אבל לא יפנה באחוריו למערב ולא למזרח מפני כבוד השכינה, שהשכינה במערב ופני השכינה למזרח, ולכך נקרא מזרח קדם ומערב אחור, כמו שכתוב ([[תהלים קלט ה]]): "אחור וקדם צרתני", ודרום נקרא ימין ותימן. ואם נפנה ואחוריו לקרן מערבית דרומית או צפונית או לקרן מזרחית דרומית או צפונית, אם משוכה כלפי צפון או דרום יותר מכלפי מזרח או מערב מותר, ואם לאו אסור. ובמקום שאפשר, טוב ליזהר שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון ולא להפך, כדי שלא ליפנות נגד ירושלים והמקדש ברוב מדינות אלו, שהן משוכות ונטויות לצפון ירושלים יותר מלמערבה. וכל שכן במדינות המכוונות לצפון ירושלים ממש:
+לא יגלה עצמו כי אם מלאחריו טפח ולא יותר, משום צניעות, ומלפניו טפחיים, דמתוך שהוא דוחק את עצמו לגדולים הוא בא לידי קטנים, וצריך טפחיים משום קילוח מי רגלים הניתזים למרחוק. ואשה לא תגלה עצמה כי אם מלאחריה טפח ומלפניה ולא כלום:
 ===סעיף ז===
-וכל זה במקום מגולה. אבל במקום שיש בו מחיצות, ואפילו אין שם רק מחיצה אחת במערב, יושב בצד המחיצה בסמוך לה ונפנה ואחוריו למערב כלפי המחיצה, ואם היא במזרח יושב בצדה ואחוריו למזרח. ועל כן אין להקפיד כלל בבתי כסאות הבנוים בבתים או בחצרות, ואפילו אין מחיצה אחרת חוץ לבית הכסא רק כותל בית הכסא עצמו נדון משום מחיצה. ויש אומרים שאין שום מחיצה מועלת לזה, וטוב לחוש לדבריהם לכתחילה במקום שאפשר, שלא לבנות בית הכסא תחילה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון. וכל זה לפנות, אבל להטיל מים מותר בכל ענין, אפילו למערב ומזרח במקום מגולה:
+וכשישב יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון או איפכא, אבל לא ישב בין מזרח למערב, בין שפניו למזרח בין שפניו למערב, מפני שהשכינה במערב. לפיכך לא יעשה צרכיו למערב ולא למזרח, מפני שהוא כנגד המערב. במה דברים אמורים? במיסך את רגליו, אבל להטיל מים מותר אפילו פניו למערב, אע"פ שמגלה את עצמו לפניו:
 ===סעיף ח===
-לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקין שיני הכרכשתא ויוצאת. וכן מטעם זה לא יאנוס לדחוק את עצמו יותר מדאי. וכן כשמקנח לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה וכיוצא בזה, פן ינתק או ינקב הכרכשתא. ומטעם זה התירו לטלטל בשבת צרורות, שהם אבנים דקים וחלקים לקנח בהם, אע"פ שהם מוקצים, גם אם יש לפניו חתיכת חרס שאינה מוקצה. והתירו להכניס לבית הכסא אבנים דקים הרבה עד כמלא היד לקנח בהן בזה אחר זה, עד שיצא האחרון נקי, ושוב אסור לקנח בהם יותר בשבת, וכן בחול אין צריך לקנח יותר, כי זהו סימן שאין עוד ממשות צואה בפי הטבעת במקום שיכולה להיות נראית כשהוא יושב, מאחר שהוא מקנח עצמו גם כן בעודו יושב והקינוח יצא נקי. אך מדת חסידות לרחוץ פי הטבעת במים:
+ואפילו להסך רגליו, אם יש מחיצה לצד מערב מותר לפנות סמוך למחיצה אם מחזיר אחוריו למערב, ואם המחיצה לצד מזרח, מחזיר אחוריו למזרח:
 ===סעיף ט===
-ומי שאינו איסטניס ומקנח באצבעותיו ממש, לא יקנח ביד ימין אלא בשמאל, מפני שבאצבעות ימינו קושר תפילין על שמאלו. וטוב ליזהר מלקנח באצבע אמצעית, מפני שכורך עליה הרצועה. ואיטר שמניח תפילין על ימין וקושרן עליה בשמאל של כל אדם, יקנח בימין של כל אדם. וכל זה לקנח, אבל לשפשף נצוצות של מי רגלים מותר גם בימין, וכן להרוג כנה:
+כשם שאסור לפנות בין מזרח למערב, כך אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו במטה ודעתו לשמש, אלא יכוין שתהא ראש המטה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום. ונכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו:
 ===סעיף י===
-המטיל מים מעומד, ואם לא יגביה האמה יפלו ניצוצות מי רגלים הרבה על רגליו, מותר לו לסייע בביצים מלמטה להגביהו. ואם נפלו על רגליו, צריך לשפשפם בידיו מיד ולא ילך כך בין הבריות. אבל לא יאחז באמה להגביהו, שכל האוחז באמה כאלו מביא מבול לעולם, פן יתחמם ויוציא זרע לבטלה, אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, ששם אינו מביא לידי חימום, או שאוחז במטלית עבה שאינה מחממת. ומי שהוא נשוי ואשתו עמו בעיר והיא טהורה, מן הדין מותר לו לאחוז גם מעטרה ולמעלה, כי מאחר שיש לו פת בסלו אינו בא לידי הרהור וחימום. אך מדת חסידות להחמיר. וגם מן הדין לא התירו לנשוי לאחוז אלא להשתין, כדי שלא יפלו ניצוצות על רגליו, אבל לא להתחכך, אם לא במטלית עבה שאינה מחממת כלל:
+מי שאי אפשר לו בקלות להסב מטתו בין צפון לדרום, אין עליו איסור לשמש מטתו בין מזרח למערב, ויש לסמוך על ספר הזוהר שמצריך שיהא דווקא ראש המטה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב:
 ===סעיף יא===
-המשהה את נקביו, בין גדולים בין קטנים, עובר מדברי סופרים משום "אל תשקצו את נפשותיכם" ([[ויקרא יא מג]]). אך לא העמידו חכמים דבריהם במקום כבוד הבריות, כגון עד שימצא מקום צנוע, וכן במקום הפסק בתפלה, ואפילו בברכות קריאת שמע, כמו שיתבאר בהלכות קריאת שמע ותפלה. ויש אומרים שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו, אלא שאסרו משום סכנה, וגם שלא יהא עקר. וכל שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה, בין בקטנים בין בגדולים, לדברי הכל. ויש אומרים שאפילו אינו יכול להעמיד עצמו פחות הרבה מכשיעור הילוך פרסה, אין בו משום בל תשקצו כל זמן שאינו נצרך ומתאוה הרבה (בענין שאילו לא היה מעמיד עצמו בכח ומגביר כח המחזיק על כח הדוחה היה כח הדוחה גובר מאליו על כח המחזיק ועושה צרכיו בלי שום סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו כלל, אפילו מעט מזעיר. אבל אם כח הדוחה לא היה גובר כל כך על כח המחזיק בלי סיוע דוחק שידחוק האדם עצמו מעט, נמצא כשמעמיד על עצמו ומונע מלדחוק אינו נקרא משהה נקביו, כי אינו אלא שב ואל תעשה ואין בו משום בל תשקצו):
+המטיל מים מן הצופים (פירוש, כל מקום סביבות ירושלים שיכולין לראות את בית המקדש משם, ומשם ואילך אין יכולים לראות, נקרא אותו מקום צופים) ולפנים, לא יטיל ופניו ממש כלפי הקודש, אלא יחזיר פניו לצד אחר מעט:
+===סעיף יב===
+כשנפנה במקום שאין מחיצה מפסקת בינו לבין אדם, כגון בבקעה, צריך להתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות את מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה. ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אפילו הכי אין צריך להתרחק יותר. ואם יש מחיצה מפסקת בינו לבני אדם, בין שנפנה אחורי כותל בית בין שנפנה בבקעה אחורי גדר, יכול לפנות מיד סמוך למחיצה, אע"פ שחבירו שומע קול עיטושו שלמטה, אעפ"כ אין צריך להתרחק כלל:
+===סעיף יג===
+לא ישב ויפנה במהרה ובחוזק, לפי שנפתח הנקב בחזקה וניתקים שיני הכרכשתא. וכן מטעם זה לא יאנס לדחוק את עצמו יותר מדאי:
+===סעיף יד===
+לא יקנח את עצמו ביד ימין, מפני שבימין קושר את התפילין על השמאל, לכן אין ראוי לקנח את עצמו בה. ואיטר יד מקנח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם. ואפילו מי שעושה כל מעשיו בימין אלא שכותב בשמאל, לא יקנח בשמאל שכותב בה, מפני שבה קושר תפילין על הימין, כמו שיתבאר [[שולחן ערוך הרב אורח חיים כז#סעיף ט|בסימן כז סעיף ט]]:
+===סעיף טו===
+טוב ליזהר שלא לקנח באצבע האמצעי שעליו הוא כורך רצועה של תפילין, כמו שיתבאר [[שולחן ערוך הרב אורח חיים כז#סעיף יא|בסימן כז סעיף יא]]:
+===סעיף טז===
+לא יקנח בחתיכת חרס שאינה חלקה ויש בה חידודים קטנים, מפני הסכנה, שלא ינתק בה שיני הכרכשתא. ואפילו באוגני כלי חרש, שהם חלקים ואינם מקרעים את הבשר, לא יקנח בהם, מפני שקשה לכשפים. ולא יקנח בעשבים יבשים, שהם חדים ומחתכים את הבשר, וכן בכל דבר שהאור שולטת בו אין מקנחין בו, מפני שהמקנח בדבר שהאור שולטת בו שיני הכרכרשתא נושרות.
+ועכשיו שבתי כסאות שלנו אינן בשדה, נהגו לקנח בחתיכת חרס חלקה, דעיקר החשש הוא כיון שהחרס מונח בשדה במקום הפקר, שמא יטלוהו המכשפים ויעשו בו כישוף; אבל עכשיו שבתי הכסא שלנו אינן במקום הפקר, לא חיישינן שיבא החרס לידי המכשפים. וכן נהגו עכשיו לקנח בדבר שהאור שולטת בו, ואינו מזיק, ופוק חזי מאי עמא דבר:
+===סעיף יז===
+לא יקנח בצרור שקנח בו חבירו, מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות. ואם נתייבש הקינוח, או שאינו מקנח באותו הצד שקנח חבירו אלא מצד אחר באותו הצרור, לית לן בה. ואם הוא עצמו קנח בו, בכל גווני לית לן בה:
+===סעיף יח===
+כל הצניעות שנתבאר שצריך לנהוג ביום צריך לנהוג גם כן בלילה, אלא שאין צריך להתרחק, ואם אין שם אדם יכול לפנות אפילו ברשות הרבים. אבל אם יש שם אדם אפילו נכרי, אסור לפנות בפניו. וכל זה לפנות, אבל להשתין מותר אפילו ביום בפני רבים אם צריך לכך, משום דאיכא סכנה אם יעמיד את עצמו:
+===סעיף יט===
+אע"פ שאין אשה מגלה את עצמה כלום בהטלת מי רגלים, מכל מקום לא תעמוד להשתין כנגד פניו של איש, אפילו כנגד פניו של תינוק, משום דאיכא חציפותא אם תשתין בפניו ממש. אבל לצדדין, שאינה משתנת ממש בפניו, לית לן בה:
+===סעיף כ===
+צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו, שלא יצא בהן לחוץ ויראה ככרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין, וכרות שפכה אינו מוליד, ויאמרו על בניו שאינם שלו. במה דברים אמורים דסגי ליה בשפשוף? כשאוחז באמה ומשתין, ועל דרך שיתבאר לקמן, אבל אם אינו אוחז באמה, מתוך שהרבה ניצוצות ניתזין על רגליו, לכן אף אם משפשף בידו עדיין יהיה רישומן ניכר ויאמרו עליו שהוא כרות שפכה, לכן ישתין לתוך עפר תיחוח, או יעמוד במקום גבוה וישתין למקום נמוך, או ישתין מיושב, דבכל הני גווני ליכא למיחש לניצוצות:
+===סעיף כא===
+יזהר מאד שלא יאחוז באמה וישתין, מפני שהוא גורם שיוציא שכבת זרע לבטלה, אם לא שאוחז מעטרה ולמטה לצד הארץ, דכשאוחז שם אינו בא לידי חימום כלל. ואפילו אם האבר כבר בקישוי, מותר לאחוז מעטרה ולמטה. ודוקא באמה אסור לאחוז, אבל מסייע הוא בביצים, משום שאינו מתחמם על ידי כך:
+===סעיף כב===
+וכל זה בשאינו נשוי, או שאין אשתו עמו או שהיא נדה. אבל אם אשתו טהורה עמו בעיר, כיון דיש לו פת בסלו אין יצרו תוקפו כל כך ומותר לאחוז באמה אפילו מעטרה ולמעלה לצד הגוף. ומכל מקום מדת חסידות להזהר אפילו אשתו עמו, כי מאחר שהעון גדול כל כך שהוא כמביא מבול לעולם ראוי לאדם להתרחק ולקדש עצמו במותר לו. מותר לאחוז באמה על ידי מטלית עבה שאינו מחמם להשתין, או לבדוק אם ראה קרי:
+===סעיף כג===
+לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין, שהוא צורך האדם שלא יפלו ניצוצות על רגליו, אבל להתחכך או לבדוק את עצמו אם ראה קרי אסור אפילו לנשוי ואשתו עמו. ואפילו מעטרה ולמטה יש להחמיר:
+===סעיף כד===
+כל המשהה את עצמו מלפנות כשהוא צריך לנקביו הרי זה עובר על בל תשקצו. ואם נצרך לקטנים ומשהה את עצמו עובר על בל תשקצו ועל לא יהיה בך עקר:
+===סעיף כה===
+יזהר מאד לקנח היטב, כי צואה במקומה במשהו, כמו שכתבנו [[שולחן ערוך הרב אורח חיים עו#סעיף ו|בסימן עו סעיף ו]] עיין שם. ואם אפשר לו טוב שירחץ במים: