לקוטי אמרים · פרק לד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דטקסט, מאגר ספרים חב"דים חופשי בגרסת טקסט.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (ש. א. העביר את הדף ליקוטי אמרים - פרק ל"ד לשם לקוטי אמרים · פרק לד בלי להשאיר הפניה: כותרת שאינה כתובה נכון)
(תיקון)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 6: שורה 6:
  |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
  |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
{{תניא}}
'''פרק ל"ד - השמחה מאמונה ביחוד ה' - גם אצל אנשים פשוטים'''
'''פרק לד – השמחה מאמונה ביחוד ה' גם אצל אנשים פשוטים'''


==מבוא לפרק==
==מבוא לפרק==
שלימות השמחה המבוארת ב[[תניא - פרק ל"ג|פרק הקודם]]{{הערה|שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.}} שייכת רק אצל ה[[אבות]] וה[[נביאים]]. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.
שלימות השמחה המבוארת ב[[לקוטי אמרים · פרק לג|פרק הקודם]]{{הערה|שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.}} שייכת רק אצל האבות והנביאים. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.


==גוף הפרק==
==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=לד|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד}}}}
{{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד}}


==סיכום הפרק==
==סיכום הפרק==
* כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות{{הערה|ובפרט [[צדקה]].}} הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה{{הערה|וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.}} - יבוא לשמחה אמיתית עצומה.
* כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות{{הערה|ובפרט צדקה.}} הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה{{הערה|וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.}} יבוא לשמחה אמיתית עצומה.


* בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת ה[[עצבות]] ומעלת ה[[שמחה]]{{הערה|עניין שהתבאר מ[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] ועד כאן}} ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית{{הערה|וכזכור, הוסבר ב[[תניא - פרק ו'|פרק ו']] שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה - שאינם קשורים כלל לשניה.}} - יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.
* בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת העצבות ומעלת השמחה{{הערה|עניין שהתבאר מ[[לקוטי אמרים · פרק כו|פרק כו]] ועד כאן}} ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית{{הערה|וכזכור, הוסבר ב[[לקוטי אמרים · פרק ו|פרק ו]] שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה שאינם קשורים כלל לשניה.}} יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.


==מושגים יסודיים בפרק==
{{סדרה|הקודם=[[לקוטי אמרים · פרק לג|פרק לג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[לקוטי אמרים · פרק לה|פרק לה]]}}
 
[[קטגוריה:תניא · לקוטי אמרים]]


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ה|פרק ל"ה]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]

גרסה אחרונה מ־22:28, 24 ביולי 2024

תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
לפניך מפה כללית של הנושאים המבוארים בספר התניא בצורת תרשים זרימה.

בתרשים זה מפורט ענף העצות בעבודת ה' (פרקים כ"ו-ל"ד), בשורה השלישית נמצאים הקישורים לענפים הנוספים.


 
 
 
 
 
 
 
 
 
כי קרוב אליך הדבר מאוד
בפיך ובלבבך
- לעשותו

(דברים ל', י"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת הלב
"כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך"

(פרקים א' - ל"ד)
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודת המעשה
קיום המצוות מתוך אהבה ויראה

(פרקים ל"ה - נ"ג)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבינוני
פרקים א' - י"ב
 
עבודת הבינוני
פרקים י"ג - כ"ה
 
עצות בעבודת השם
פרקים כ"ו - ל"ד
 
דירה בתחתונים
פרקים ל"ה - מ'
 
אהבת השם
פרקים מ"א - נ'
 
מעלת העשיה בגשמיות
פרקים נ"א - נ"ג


 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
עצות בעבודת ה'
פרקים כ"ו-ל"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איך להפטר מעצבות
פרקים כ"ו-כ"ח
 
 
 
 
 
 
 
איך להיפטר מטמטום הלב
פרקים כ"ט-ל'
 
 
 
 
 
 
איך להיות בשמחה
פרקים ל"א-ל"ד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שנובעת ממילי דעלמא ודשמיא
פרק כ"ו
 
שנובעת מהרהורים ותאוות במשך היום
פרק כ"ז
 
שנובעת ממחשבות זרות בתפילה
פרק כ"ח
 
לבטש את עצמו
פרק כ"ט
 
להיות שפל רוח בפני הזולת
פרק ל'
 
שמחה מההתגברות על היצר
פרק ל"א
 
אהבת ישראל
הוספה במאמר המוסגר שאינה קשורה לרצף הסבר הפסוק 'כי קרוב' - פרק ל"ב
 
שמחה מקרבת השם
פרק ל"ג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הבאת אופני השמחה לפועל על ידי קיום תורה ומצוות
פרק ל"ד
תניא
דף השער וההקדמה
דף השערהסכמה אהסכמה בהסכמה גהקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יבפרק יגפרק ידפרק טופרק טזפרק יזפרק יחפרק יטפרק כפרק כאפרק כבפרק כגפרק כדפרק כהפרק כופרק כזפרק כחפרק כטפרק לפרק לאפרק לבפרק לגפרק לדפרק להפרק לופרק לזפרק לחפרק לטפרק מפרק מאפרק מבפרק מגפרק מדפרק מהפרק מופרק מזפרק מחפרק מטפרק נפרק נאפרק נבפרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטןפרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת התשובה
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק טפרק יפרק יאפרק יב
אגרת הקודש
סימן אסימן בסימן גסימן דסימן הסימן וסימן זסימן חסימן טסימן יסימן יאסימן יבסימן יגסימן ידסימן טוסימן טזסימן יזסימן יחסימן יטסימן כסימן כאסימן כבסימן כגסימן כדסימן כהסימן כוסימן כזסימן כחסימן כטסימן לסימן לאסימן לב
קונטרס אחרון
פרק אפרק בפרק גפרק דפרק הפרק ופרק זפרק חפרק ט

פרק לד – השמחה מאמונה ביחוד ה' – גם אצל אנשים פשוטים

מבוא לפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

שלימות השמחה המבוארת בפרק הקודם[1] שייכת רק אצל האבות והנביאים. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.

גוף הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

פרק לד והנה מודעת זאת שהאבות הן הן המרכבה שכל ימיהם לעולם לא הפסיקו אפילו שעה אחת מלקשר דעתם ונשמתם לרבון העולמים בביטול הנ"ל ליחודו יתברך ואחריהם כל הנביאים כל אחד לפי מדרגת נשמתו והשגתו ומדרגת משה רבינו ע"ה היא העולה על כולנה שאמרו עליו שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ומעין זה זכו ישראל במעמד הר סיני רק שלא יכלו לסבול כמאמר רז"ל שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' שהוא ענין ביטול במציאות הנ"ל לכן מיד אמר להם לעשות לו משכן ובו קדשי הקדשים להשראת שכינתו שהוא גילוי יחודו יתברך כמו שיתבאר לקמן ומשחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו משכן ומכון לשבתו הוא יחודו יתברך אלא ארבע אמות של הלכה שהוא רצונו יתברך וחכמתו המלובשים בהלכות הערוכות לפנינו ולכן אחר שיעמיק האדם מחשבתו בענין ביטול הנ"ל כפי יכלתו זאת ישיב אל לבו כי מהיות קטן שכלי ושרש נשמתי מהכיל להיות מרכבה ומשכן ליחודו יתברך באמת לאמיתו מאחר דלית מחשבה דילי תפיסא ומשגת בו יתברך כלל וכלל שום השגה בעולם ולא שמץ מנהו מהשגת האבות והנביאים אי לזאת אעשה לו משכן ומכון לשבתו הוא העסק בתלמוד תורה כפי הפנאי שלי בקביעות עתים ביום ובלילה כדת הניתנה לכל אחד ואחד בהלכות תלמוד תורה וכמאמר רז"ל אפילו פרק אחד שחרית כו' ובזה ישמח לבו ויגיל ויתן הודאה על חלקו בשמחה ובטוב לבב על שזכה להיות אושפזיכן לגבורה פעמים בכל יום כפי העת והפנאי שלו כמסת ידו אשר הרחיב ה' לו:

ואם ירחיב ה' לו עוד אזי טהור ידים יוסיף אומץ ומחשבה טובה כו' וגם שאר היום כולו שעוסק במשא ומתן יהיה מכון לשבתו יתברך בנתינת הצדקה שיתן מיגיעו שהיא ממדותיו של הקב"ה מה הוא רחום וכו' וכמו שכתב בתיקונים חסד דרועא ימינא ואף שאינו נותן אלא חומש הרי החומש מעלה עמו כל הארבע ידות לה' להיות מכון לשבתו יתברך כנודע מאמר רז"ל שמצות צדקה שקולה כנגד כל הקרבנות ובקרבנות היה כל החי עולה לה' על ידי בהמה אחת וכל הצומח על ידי עשרון סלת אחד בלול בשמן כו' ומלבד זה הרי בשעת התורה והתפלה עולה לה' כל מה שאכל ושתה ונהנה מארבע הידות לבריאות גופו כמו שיתבאר לקמן. והנה בכל פרטי מיני שמחות הנפש הנ"ל אין מהן מניעה להיות נבזה בעיניו נמאס ולב נשבר ורוח נמוכה בשעת השמחה ממש מאחר כי היותו נבזה בעיניו וכו' הוא מצד הגוף ונפש הבהמית והיותו בשמחה הוא מצד נפש האלהית וניצוץ אלהות המלובש בה להחיותה כנ"ל [בפרק לא] וכה"ג איתא בזהר בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא:

סיכום הפרק[עריכה | עריכת קוד מקור]

  • כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות[2] הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה[3] – יבוא לשמחה אמיתית עצומה.
  • בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת העצבות ומעלת השמחה[4] ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית[5] – יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.
הקודם:
פרק לג
פרקי לקוטי אמרים הבא:
פרק לה

הערות שוליים

  1. שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.
  2. ובפרט צדקה.
  3. וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.
  4. עניין שהתבאר מפרק כו ועד כאן
  5. וכזכור, הוסבר בפרק ו שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה – שאינם קשורים כלל לשניה.