תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ג'

להבין מה שנאמר בשער היחודים פ"ב דעל ידי תורה שלא בכוונה נבראים מלאכים בעולם היצירה ושם הביא מהזהר פרשת שלח דלית קלא דאתאביד כו' בר קלא דאורייתא וצלותא דסליק ובקע כו' והנה מכוונת התפלה נבראו מלאכים בעולם הבריאה כמו מכוונת התורה ובלא כוונה נדחית למטה לגמרי כמו שנאמר בזהר פרשת פקודי דרמ"ה ע"ב גו רקיע תתאה כו' דאקרין צלותין פסילאן כו' וע"ש פרשת ויקהל דר"א ע"ב אי היא מלה כדקא יאות כו'. אך ההפרש בין תורה לתפלה שלא בכוונה מובן מאליו כי לימוד התורה הוא מבין ויודע מה שלומד דבלאו הכי לא מיקרי לימוד כלל רק שלומד סתם בלא כוונה לשמה מאהבת ה' שבלבו בבחינת גילוי רק מאהבה המסותרת הטבעית אך אינו לומד שלא לשמה ממש להתגדל כו' דהא לא סליק לעילא מן שמשא כמו שנאמר בפרשת ויחי דרכ"ג ע"ב והיינו משום שמחשבתו וכוונתו הן מתלבשות באותיות הדבור ואינן מניחות אותן לסלקא לעילא והכי נמי בתפלה שלא בכוונה שמחשב מחשבות זרות (אלא מפני שכוונתו לשמים לכך יש לה תיקון בקל לחזור ולעלות כשמתפלל בכוונה אפילו תפלה אחת מלוקטת מתפילות כל השנה כמו שנאמר במק"מ פרשת פקודי) ומה שנאמר בפרשת פקודי גו רקיע תתאה ובפרשת ויקהל משמע דדוקא אי איהי מלה כדקא יאות סלקין עמה עד אוירא דרקיע דלעילא כו'. לק"מ דרקיע תתאה מאינון רקיעי' דמדברי גו עלמא שבפרשת פקודי הן דמלכות דעשיה ודפרשת ויקהל הן דזעיר אנפין דעשיה כמו שכתב בע"ח שער השמות פ"ג גבי זעיר אנפין דעשייה ע"ש. והא דמשמע לכאורה בפרשת פקודי דגם תפלה פסולה עולה עד היכל הראשון שממנו נדחית למטה והוא בזעיר אנפין דבריאה. לק"מ שהרי אפילו כל העוונות ממש קלות וחמורות עולות לשם אפילו עד היכל הד' כמו שנאמר דרנ"ב ע"א אלא ודאי שאין מהות העליות שוות ואין ערוך ודמיון ביניהם אלא בשיתוף השם בלבד ודי למבין. ובזה יובן גם כן מש"ש דרמ"ז שבהיכל הב' [אולי צ"ל אזדמן הממונה. ואולי צ"ל קיימין הלבושים] ממונה על הלבושים שמלבישים הנשמה ממעשה המצות אף שהן בגן עדן התחתון דעשיה כמש"ש דר"י. והנה תפלה פסולה עדיפא מתורה שלא לשמה ממש שהיא תחת השמש והתפלה היא גו רקיע כו'. אבל תורה סתם שאינה שלא לשמה רק מאהבה מסותרת טבעית לא גרעא מהבל פיהן של תינוקת של בית רבן דסליק לעילא מפני שהוא הבל שאין בו חטא וסליק לעילא אף אם הוא שלא לשמה ממש מיראת הרצועה שביד הסופר וע"ש דרנ"ה ע"ב שהמלאכים הם מעלים ההבל של תינוקת של בית רבן עד האצילות: