11,493
עריכות
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 102: | שורה 102: | ||
עד שזה נעשה "אראנו" – הגילוי והראי' בהקב"ה עצמו, כביכול – "והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>, ראי' בעיני בשר, עד שזה חודר גם את ההנהגה הטבעית והגשמיות של יהודי<ref>וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, "כדכתיב (ואתחנן ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושית כו'" (תניא פל"ו – מו, א). ועד שגילוי זה חדר בהגשמיות דבנ"י, כמ"ש (משפטים כד, יא) "ויחזו את האלקים '''ויאכלו וישתו'''", היינו, שהגילוי דמעשה המרכבה נמשך בפנימיותם, עד שנעשה דם ובשר כבשרם (ראה תניא פ"ה).{{ש}}והענין דמתן תורה נמשך בכל יום, "נותן התורה" לשון הוה (של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ), היינו שהגילוי אלקות דמ"ת ישנו בכל יום, הן בימי החול והן ביום השבת – ראה לעיל בפנים ובהערה 97.</ref>. וכאשר ישנו ה"אראנו" ב("ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עד ב)הקב"ה עצמו, רואים שהכל (בין טבע, בין נס) הוא "נפלאות" ("כוננהו") של הקב"ה. | עד שזה נעשה "אראנו" – הגילוי והראי' בהקב"ה עצמו, כביכול – "והיו עיניך רואות את מוריך"<ref>ישעי' ל, כ.</ref>, ראי' בעיני בשר, עד שזה חודר גם את ההנהגה הטבעית והגשמיות של יהודי<ref>וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, "כדכתיב (ואתחנן ד, לה) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושית כו'" (תניא פל"ו – מו, א). ועד שגילוי זה חדר בהגשמיות דבנ"י, כמ"ש (משפטים כד, יא) "ויחזו את האלקים '''ויאכלו וישתו'''", היינו, שהגילוי דמעשה המרכבה נמשך בפנימיותם, עד שנעשה דם ובשר כבשרם (ראה תניא פ"ה).{{ש}}והענין דמתן תורה נמשך בכל יום, "נותן התורה" לשון הוה (של"ה כה, א. לקו"ת תזריע כג, א. מאמרי אדהאמ"צ שמות ח"א ע' קעה. וש"נ), היינו שהגילוי אלקות דמ"ת ישנו בכל יום, הן בימי החול והן ביום השבת – ראה לעיל בפנים ובהערה 97.</ref>. וכאשר ישנו ה"אראנו" ב("ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", עד ב)הקב"ה עצמו, רואים שהכל (בין טבע, בין נס) הוא "נפלאות" ("כוננהו") של הקב"ה. | ||
י. בשנת אראנו נפלאות גופא ה"ז מודגש עוד יותר בחודש ניסן, שמורה על "נסי נסים" | י. בשנת אראנו נפלאות גופא ה"ז מודגש עוד יותר בחודש ניסן, שמורה על "נסי נסים"<ref>ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.</ref>, נסים אפילו בערך לנסים (ע"ד הנפלאות דלע"ל כנ"ל), | ||
ובחודש ניסן עצמו – לאחרי שבת הגדול, "שנעשה בו נס גדול" | ובחודש ניסן עצמו – לאחרי שבת הגדול, "שנעשה בו נס גדול"<ref>תוד"ה ואותו – שבת פז, א בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל.</ref> (גדלות בנס עצמו), וכבר אחרי עשירי בניסן (כשה"נס גדול" קרה בפועל, בשבת לפני פסח עשירי בניסן<ref>אלא שקבעו הנס ביום השבת – ראה נ"כ טושו"ע או"ח סת"ל. שו"ע אדה"ז שם ס"א.</ref>), | ||
ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום" | ונמצאים כבר באור ל"עשתי עשר יום"<ref name=":3">נשא ז, עב.</ref> בחודש ניסן, ה"נשיא לבני אשר"<ref name=":3" />, שענינו הוא – "והוא יתן מעדני מלך"<ref>ויחי מט, כ.</ref>: כאו"א מישראל מתברך – עוד ברגעים האחרונים של הגלות – ב"מעדני מלך", ענין התענוג ("ויהי '''נועם'''"), ו"מעדני '''מלך'''"<ref>ולהעיר ש"מלך" בגימטריא צ'.</ref> דוקא – שלימות התענוג<ref>ראה סה"ש תשמ"ז – [[ברכת י"א ניסן תשמ"ז - מוגה|ברכת י"א ניסן ס"א]].</ref>, הן בגשמיות והן ברוחניות, כולל – "מעדני מלך" בעבודת ה', המשכת תענוג גם בסדר ושלימות העבודה דמלך ר"ת "מוח לב כבד"<ref>ראה ניצוצי אורות וניצוצי זהר לזח"ב קנג, א. וש"נ.</ref>, מוח שליט על הלב<ref>זח"ג רכד, סע"א. וראה תניא פי"ב (יז, רע"א). פי"ז (כג, א). פ"ל (לח, ב). פנ"א (עא, סע"א).</ref>, ואח"כ ה"ז נמשך בכבד (מקור הדם<ref>ראה ע"ח שער המוחין (ש"כ) פ"ה.</ref>, "הדם הוא הנפש"<ref>פ' ראה יב, כג.</ref>), כך שישנו שלימות ציור ומצב האדם – שגם בזה נפעלת תוספת ברכה, מהמשכת התענוג ("מעדני מלך"). | ||
ומתגלה שכאו"א מישראל הוא בן מלך | ומתגלה שכאו"א מישראל הוא בן מלך<ref>"כל ישראל בני מלכים הם" – שבת סז, א.</ref> (עד "מלך" עצמו<ref>"אתקריאו ישראל '''מלכים'''" – תקו"ז בהקדמה (א, ריש ע"ב).</ref>) – בנו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכמ"ש<ref>ישעי' נד, יג.</ref> "וכל בניך לימודי '''הוי''''", שזה קאי על כאו"א מישראל (שנכלל ב"בניך") – וכמבואר הענין ד"כל בניך גו'" בדרושי חתונה דכ"ק מו"ח אדמו"ר<ref>ד"ה וכל בניך לימודי ה' תרפ"ט (סה"מ קונטרסים ח"א טז, ב ואילך).</ref>; ולהיותו "בן מלך" ה"ה מקבל "מעדני מלך" בשלימות, שלימות התענוג. | ||
ויש להוסיף ולקשר זה עם המאמר הידוע של הבעש"ט | ויש להוסיף ולקשר זה עם המאמר הידוע של הבעש"ט<ref>כתר שם טוב הוספות סי' קלג.</ref>, שכאו"א מישראל יקר אצל הקב"ה כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנותם – דלכאורה, אינו מובן המשל ד"הורים '''זקנים''' לעת '''זקנותם'''" על הקב"ה, ובלשון חז"ל<ref>יבמות טז, ב.</ref>: "מי איכא זיקנא קמי'"?! | ||
ויש לומר, ע"פ הידוע ד"זקן" קשור עם (חכמה | ויש לומר, ע"פ הידוע ד"זקן" קשור עם (חכמה<ref>כמאחז"ל (קידושין לב, ב) "זקן זה שקנה חכמה".</ref>, עד עם) עתיק (יומין)<ref>ופנימיות אבא פנימיות עתיק (נסמן בקונטרס לימוד החסידות ע' 6) – ראה מקומות שבהערה 123. ד"ה ואברהם זקן תרנ"ד. ועוד.</ref>, כיון שעתיק הוא מלשון זקן (כמ"ש<ref>דניאל ז, ט (וראה במפרשים שם).</ref> "ועתיק יומין יתיב גו'")<ref>ראה ד"ה ויעמוד העם תרנ"ח (ע' קצ ואילך). המשך תער"ב ח"ג ע' א'שסח ואילך. וראה המשך תרס"ו ע' רלד־ה. ועוד. ובד"ה ויעמוד שם: זקנתי הוא בחי' עתיק, דעתיק הוא ל' זקנה . . וענין הזקנה למעלה הלא ארז"ל ומי איכא זקנה קמי' קוב"ה להיות שאינו בגדר זמן וממילא אינו שייך שם ענין הזקנה. אלא הכוונה דזקנה מורה על הקדמות, והיינו דלהיות שבחי' עתיק כו'.</ref>, פנימיות הכתר, עד עם פנימיות עתיק, עצמות התענוג (בחי' אחד עשר, חד ולא בחושבן)<ref>המשך תרס"ו שם.</ref>; וי"ל שהמשל הנ"ל (שיהודי הוא בן יחיד שנולד להורים זקנים כו') מרמז איך שיהודי קשור עם בחי' זקן (עתיק) שלמעלה, שהוא דבר אחד עם עצמות ומהות<ref>ומרומז גם בהלשון "בן '''יחיד'''", בחי' אחד עשר, חד ולא בחושבן (ראה הערה 28).</ref> – ישראל וקוב"ה כולא חד<ref>ראה זח"ג עג, א.</ref>. ולכן גם נמשך אליו (לבן המלך) "מעדני מלך"<ref>ולהעיר גם שפנימיות עתיק הוא '''מלכות''' דא"ס (המשך תרס"ו שם).</ref> – עצמות התענוג (עתיק). | ||
ובפרט עי"ז שבנ"י הוסיפו בלימוד התורה בכלל, כולל ובמיוחד – לימוד פנימיות התורה, שעי"ז נעשה המשכת הגילוי ד"עצמות עתיק" | ובפרט עי"ז שבנ"י הוסיפו בלימוד התורה בכלל, כולל ובמיוחד – לימוד פנימיות התורה, שעי"ז נעשה המשכת הגילוי ד"עצמות עתיק"<ref>כ"ה בהמשך תרס"ו שם.</ref> בבנ"י. | ||
ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"[ | ובטח ימשיכו להוסיף בלימוד התורה ובפרט פנימיות התורה – וגם בקיום המצות בהידור – באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, ובזה גופא – מוסיפים יותר ויותר, "ילכו מחיל אל חיל"<ref>לשון הכתוב – [[תהלים פרק פ"ד|תהלים פד, ח]].</ref>, שמבלי הבט על ההנהגה עד עתה באופן ד"נס", ו"ארים נסי", מורם לגבי הנהגתו הנסית הרגילה שלפנ"ז, ה"ה עולה מעלה מעלה באופן ד"נפלאות" שבתורה ("גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"<ref>[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, יח]]. וראה שער האמונה פ"ס.</ref>), עד "נפלאות אראנו", ויתירה מזו – "אראנו נפלאות", שישנו לימוד התורה באופן של ראי'<ref>ראה [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יז, ב: "וזהו פי' אראנו נפלאות, אראנו דייקא בבחי' ראי' ממש . . שהשגתו (דהאריז"ל) הי' בבחי' ראי' כו'". וראה גם שער האמונה שם.</ref>, עד ראי' באלקות, בנותן התורה (והיו עיניך רואות את מוריך), וזה מביא את הגילוי ד"נפלאות" בתורה. | ||
ועי"ז מקבלים מדה כנגד מדה | ועי"ז מקבלים מדה כנגד מדה<ref>ראה סוטה ח, ב. ט, ב. וש"נ. תוספתא סוטה רפ"ד. מדרש לקח טוב שמות ג, ו. ועוד.</ref> וכמה פעמים ככה מהקב"ה, ש"אראנו נפלאות" כפשוטו – הקב"ה עצמו מראה לו, באופן דמראה באצבעו ואומר זה: הנה יש לך את הנסים והנפלאות שאני, הקב"ה, נתתי לך, כמו "הורים זקנים" שנותנים ל"בן יחיד שנולד לעת זקנותם", מבחי' עתיקא קדישא, | ||
עד שהקב"ה עצמו נמצא בהתגלות, ובמה הוא "עסוק" כביכול (או בלי כביכול) – עם "אראנו", להראות לכאו"א מישראל "נפלאות", שגם מה שקרה עמו עד עתה הי' זה "נפלאות", ועאכו"כ הנפלאות שבאים לאחר־מכן (אחרי ה"אראנו"), | עד שהקב"ה עצמו נמצא בהתגלות, ובמה הוא "עסוק" כביכול (או בלי כביכול) – עם "אראנו", להראות לכאו"א מישראל "נפלאות", שגם מה שקרה עמו עד עתה הי' זה "נפלאות", ועאכו"כ הנפלאות שבאים לאחר־מכן (אחרי ה"אראנו"), | ||
| שורה 124: | שורה 124: | ||
ועד – הנפלאות בגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן ד"אראנו", ולאחמ"כ – באים "נפלאות" נעלים יותר וכו' עד אין סוף. | ועד – הנפלאות בגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן ד"אראנו", ולאחמ"כ – באים "נפלאות" נעלים יותר וכו' עד אין סוף. | ||
יא. בכל זה ניתוסף עי"ז שנסיים עתה (כרגיל) בעשיית כאו"א מהנוכחים כאן (ועל ידם – את כלל ישראל) לשליח מצוה במצות הצדקה (ששקולה כנגד כל המצוות[ | יא. בכל זה ניתוסף עי"ז שנסיים עתה (כרגיל) בעשיית כאו"א מהנוכחים כאן (ועל ידם – את כלל ישראל) לשליח מצוה במצות הצדקה (ששקולה כנגד כל המצוות<ref>ב"ב ט, א. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא פל"ז]] (מח, ב).</ref>), וכמדובר לעיל<ref>סעיף ח.</ref> שעי"ז שכאו"א מישראל כשלוחו של הקב"ה, ינצל את עשר כחותיו בשלימות במילוי שליחותו – מביא הוא (שליח בצירוף עשר בגימטריא) משיח, ונוסף על "גימטריא" (שהוא בהעלם<ref>וראה [[שער היחוד והאמונה פרק א'|שעהיוה"א פ"א]].</ref>), בגילוי '''ממש''', בראי' חושיית, | ||
ותיכף ומיד ממש מוציא משיח את כלל ישראל מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו" | ותיכף ומיד ממש מוציא משיח את כלל ישראל מהגלות, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>כמ"ש ביצי"מ (ו"כימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות") – בא י, ט.</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה, והולכים לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז ובפרש"י.</ref>, | ||
ששם ישנם בתכלית השלימות כל הברכות ד"תפלה למשה איש האלקים . . ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" – כברכת משה (ואהרן) בנוגע להשראת השכינה במשכן, "ויברכו את העם", "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" | ששם ישנם בתכלית השלימות כל הברכות ד"תפלה למשה איש האלקים . . ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו" – כברכת משה (ואהרן) בנוגע להשראת השכינה במשכן, "ויברכו את העם", "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"<ref>פרשתנו ט, כג ובפרש"י.</ref> – שהשלימות ד"תשרה שכינה במעשה ידיכם" תהי' בבית המקדש השלישי<ref>ראה גם מכתב י"א ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 893). וש"נ.</ref>, "וכשיבנה – משה ואהרן יהא עמנו"<ref>תוד"ה אחד – פסחים קיד, ב. וראה יומא ה, ב.</ref>, | ||
ונפעל (בדוגמת (אבל בעלי' ובהוספה לגבי) כפי שהי' בעת השראת השכינה במשכן) "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" | ונפעל (בדוגמת (אבל בעלי' ובהוספה לגבי) כפי שהי' בעת השראת השכינה במשכן) "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם"<ref>פרשתנו שם, כד.</ref> – גילוי אלקות באופן של ראי', עד שזה מוציא מהם רינה<ref name=":4">להעיר דרנה הוא בפה (זח"ג ח, ב. ושם – ביחס לשמחה שבלב) – ראה לעיל ס"ז*.{{ש}}'''*) וראה לקו"ת שבהערה 65: ועיין בזח"א ויצא (קמח, ב) בענין ההפרש בין שיר הלוים לבחי' וחסידיך''' ירננו '''דכהנים שהיא בחי' עליונה יותר. ועד"ז יובן מעלת בחי' שיר על בחי' מזמור.'''</ref>, וגילוי כזה שגבוה יותר מפנימיות (עד ש"'''ויפלו''' על פניהם"). | ||
ויהי רצון, שעוד במעשינו ועבודתינו האחרונים ברגעים האחרונים של הגלות תהי' השראת השכינה "במעשה ידיכם", כולל בשליחות לצדקה שיתנו עתה, | ויהי רצון, שעוד במעשינו ועבודתינו האחרונים ברגעים האחרונים של הגלות תהי' השראת השכינה "במעשה ידיכם", כולל בשליחות לצדקה שיתנו עתה, | ||
| שורה 136: | שורה 136: | ||
ומהכפל "תפלה למשה איש האלקים", ישנו הכח לפעול את הכפל ד"ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", במעשינו ועבודתינו עתה, | ומהכפל "תפלה למשה איש האלקים", ישנו הכח לפעול את הכפל ד"ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", במעשינו ועבודתינו עתה, | ||
וישנו גם משה ואהרן עמהם – בחי' משה (ואהרן – מז' רועי ישראל[ | וישנו גם משה ואהרן עמהם – בחי' משה (ואהרן – מז' רועי ישראל<ref>ז"ח בסופו (תיקונים קד, א). תו"א לב, ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] כט, ג. וראה לקו"ש ח"כ ע' 643.</ref>), שבכל א' מישראל, אנשים נשים וטף, | ||
ותיכף ומיד ממש – הקיצו ורננו< | ותיכף ומיד ממש – הקיצו ורננו<ref name=":4" /> שוכני עפר"<ref>ישעי' כו, יט.</ref>, ומשה ואהרן עמהם בפשטות, נשמות בגופים, יחד עם כל בנ"י, | ||
ותיכף ומיד ממש – "ומעשה ידינו כוננהו" ב"מקדש אדנ־י כוננו ידיך". | ותיכף ומיד ממש – "ומעשה ידינו כוננהו" ב"מקדש אדנ־י כוננו ידיך". | ||
[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו שטר של דולר, לתתו (או חילופו) לצדקה]. | [כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהנוכחים שיחיו שטר של דולר, לתתו (או חילופו) לצדקה].{{הערות שוליים}} | ||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:דבר מלכות|ג]] | [[קטגוריה:דבר מלכות|ג]] | ||
[[קטגוריה:דבר מלכות ספר ויקרא|ג]] | [[קטגוריה:דבר מלכות ספר ויקרא|ג]] | ||