לקוטי אמרים פרק לא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 25: | שורה 25: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תניא]] | [[קטגוריה:תניא|ב]] | ||
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | [[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | ||
גרסה מ־00:30, 21 באפריל 2025
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד) | |
|---|---|
|
פרק לא – מעלת המרירות: שמביאה לשמחה אמיתית
מבוא לפרק
כדי לנצח את היצר לא מספיק להפטר מעצבות וטמטום הלב[1], אלא צריך גם להיות בשמחה[2]. מתחיל[3] אם כן אדמו"ר הזקן להביא עצות להוספה בשמחה:
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"א
סיכום הפרק
העצות להיפטר מטמטום הלב[4] מביאות לעצבות, והרי בתחילת פרק כ"ו הוסבר שאי אפשר לנצח את היצר מתוך עצבות? מבאר אדמו"ר הזקן, שאדרבה: דוקא על ידי ביטוש עצמו יכול האדם להגיע לשמחה אמיתית:
- שנית, ככל שתגדל מרירות האדם על הגלות נשמתו כך תגדל השמחה על צאתה מהגלות[7].
- ובנוסף, תוקף הנפש הבהמית לא צריך להפריע לשמחה בעבודת ה'[8], ואדרבה: ההתבוננות שעבודת ה' מעלה לקדושה גם את הנפש הבהמית[9] תוסיף עוד שמחה.
הערות שוליים
- ↑ שלזה הובאו עצות בפרקים הקודמים, מפרק כ"ו עד פרק ל'.
- ↑ כפי שמתחיל אדמו"ר הזקן את ביאור כל העניין בפרק כ"ו.
- ↑ העצות לשמחה הן בשלושת הפרקים ל"א, ל"ג־ל"ד, אך פרק ל"ב שבאמצע הוא עניין בפני עצמו, ראה שם.
- ↑ שהובאו בשני הפרקים הקודמים: פרק כ"ט ופרק ל'.
- ↑ מאחר ומדובר בעצבות ממילי דשמיא הרי היא מהטוב שבקליפת נוגה, אך גם הטוב שבנוגה הוא עדיין קליפה ולא קדושה
- ↑ ובאה מצד הנפש האלוקית.
- ↑ תורה ומצוות מוציאים את הנשמה מהגלות.
- ↑ בניגוד למה שנראה לנו, וכמשל עם ישראל שיצא ממצרים למרות שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה.
- ↑ והיא תכלית בריאת העולם