לקוטי אמרים פרק לז: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תניא]] | [[קטגוריה:תניא|ב]] | ||
[[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | [[קטגוריה:לקוטי אמרים]] | ||
גרסה מ־00:32, 21 באפריל 2025
| תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים ל"ה-מ') | |
|---|---|
|
פרק לז – תכלית הבריאה וכל הגילויים לעתיד לבוא תלויים בעבודתינו
מבוא לפרק
בפרק זה מבאר אדמו"ר הזקן, שקיום מצוות מעשיות[1] הוא המביא את הגילוי של תכלית בריאת העולם[2].
גוף הפרק
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ז
סיכום הפרק
הנפש האלוקית לא יכולה "לפעול" בגוף ישירות[3], אלא רק על ידי התלבשותה בנפש הבהמית. נמצא, שקיום המצווה בפועל נעשה על ידי הנפש הבהמית[4]. כתוצאה מכך, בשעת קיום מצווה נכפף כח הנפש הבהמית לקדושה ונכלל בה, ועל ידי כלל המצוות[5] תעלה כל כללות קליפת נוגה לקדושה, ועל ידי כך יתבטלו לגמרי שלוש קליפות הטמאות[6].
בהמשך הפרק מוסבר "תפקידה" של התורה בהבאת העולם לתכליתו: אמנם עיקר בריאת האדם היא לקיים מצוות מעשיות[7] (ובפרט צדקה), אך יש לזכור שבכל אחד מהשניים (תורה ומצוות) יש יתרון שאין בשני: יתרון המצוות הוא שהאור נמשך במקום תחתון יותר, אבל המשכת העצמות ממש היא דווקא על ידי תורה.
הערות שוליים
- ↑ שדווקא רק הוא מאחד את האדם עם אלוקות, כפי שהוסבר בפרק ל"ה.
- ↑ לעשות לקב"ה דירה בתחתונים, כפי שהתבאר בפרק ל"ו.
- ↑ להזיז את האיברים וכיוצא בזה.
- ↑ ולא על ידי הנפש האלוקית.
- ↑ שמקיימים כלל ישראל בכלל הדורות.
- ↑ כי ממנה הן מקבלות את חיותן.
- ↑ למרות מעלות התורה (שעל ידה נכללים בקדושה גם לבושים הפנימיים של נפש הבהמית, ושממשיכה גילוי אור אין סוף יותר מהמצוות)