|
|
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{ניווט | | {{פרק תניא}} |
| |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים א-יב)
| |
| |הסתרה=כן
| |
| |מוסתר=כן
| |
| |תמונה=
| |
| |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים א-יב}}}}
| |
| {{תניא}}
| |
| '''פרק י"ב – הבינוני'''
| |
| | |
| ==מבוא לפרק==
| |
| מה שהתבאר בפרקים הקודמים{{הערה|בפרקים [[לקוטי אמרים פרק י'|י']]־[[לקוטי אמרים פרק י"א|י"א]].}}, לכאורה רק חיזק וחידד את השאלה שב[[לקוטי אמרים פרק א'|פרק א']]{{הערה|כיצד יכול אדם להיות בינוני: אם גם כשאינו צדיק גמור – הוא עדיין צדיק, וגם כשאינו רשע גמור – הוא עדיין רשע, אז מתי הוא "בינוני"?}}: מהי מהות הבינוני? כיצד תיתכן מציאות אדם, שמצד אחד אינו נכשל בעבירות אך מצד שני אינו צדיק?
| |
| | |
| ==גוף הפרק==
| |
| {{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק י"ב}}
| |
| | |
| ==סיכום הפרק==
| |
| רק כעת, לאחר שהובנו מהות דרגות הצדיק והרשע אפשר להבין גם את מהות הבינוני:
| |
| | |
| :'''לבטל את הרע''' הוא יכול (בתפילה) אבל לגרש ולבער אותו לחלוטין לא. '''באיסורים אינו נכשל''' (במשך היום), אך תאווה לתענוגים יש לו.
| |
| | |
| ושני עניינים אלו הם '''בזמנים שונים:'''
| |
| * '''בשעת התפילה''' הוא יכול לכפוף ולבטל את הרע.
| |
| * '''בשאר היום''' הרע אינו כפוף ובטל אלא מתאווה לתענוגי העולם (אבל רושם התפילה מאפשר לו להתגבר, שגם אז לא יכשל בחטא).
| |
| | |
| אלא שעל פי זה אינו מובן: מכיוון שבמשך היום '''יש''' לו תאוות{{הערה|דהיינו, שהרע שבו '''לא''' התבטל.}}, מה מבדיל אותו מהרשע? מדוע הוא '''יכול''' להתגבר על תאוותיו והרשע '''לא?'''{{ש}}
| |
| מסביר אדמו"ר הזקן, שרושם התפילה '''הוא'''{{הערה|הוא, '''ורק''' הוא.}} הנותן לאדם את הכח לגבור על תאוותיו ולא להכשל בחטאים{{הערה|הוסבר בתחילת הפרק שבשעת התפילה יש ביד האדם לבטל את הרע, ורושם ביטול זה הוא הנותן לו את הכח לגבור בשאר היום על תאוותיו.}}.
| |
| | |
| {{הערות שוליים}}
| |
| | |
| [[קטגוריה:תניא]]
| |
| [[קטגוריה:לקוטי אמרים]]
| |