לקוטי שיחות חלק לה/לך לך ג: הבדלים בין גרסאות בדף

ולכאורה צריך ביאור בזה, הרי ענין המסירת נפש שישנו בישראל הוא מה שמוסרים נפשם עבור יחוד וקדושת שמו יתברך, לקיים התורה והמצוות, שניתנה לכאו"א מישראל במתן תורה, ואיך זה בא בירושה מאברהם שהי' לפני מתן תורה ולפני כללות ענין התורה והמצוות [וכמו שהוא במצות מילה כפשוטה, ש­"אין{{הערה|ל' הרמב"ם בפיה"מ ספ"ז דחולין.}} אנו מלין מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה אותנו על ידי משה רבינו שנמול"].

החידוש שבמ"ת מבואר במדרש{{הערה|שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.}}, ש­לפני מ"ת היתה גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו ל­עליונים, ובמ"ת נתבטלה הגזירה, "ואני המתחיל", ש"וירד{{הערה|יתרו יט, כ.}} ה' על הר סיני", ואח"כ "ואל{{הערה|משפטים כד, א.}} משה אמר עלה אל ה'", ולכן קדושת ישראל ותוקפה שנעשה על ידי התורה ומצוות לאחרי מ"ת, ה"ז למעלה לגמרי מכפי שהיתה לפני מ"ת, לפני ביטול הגזירה.

ובסגנון תורת החסידות, הרי עצמותו ית' נמצא בעליונים ותחתונים בלי שום חילוק כלל, וכשם שלא שייך לומר בזה חילוק במקום, כך לא שייך חילוק בזמן דקודם מ"ת ולאחרי מ"ת. וזה שמבואר במדרש דהחידוש דמ"ת הוא ביטול ה­גזירה בין עליונים ותחתונים, הוא ביחס ומצד הגדרים ד"עליונים" ו"תחתונים", שבעליונים ותחתונים גופא ניתן הכח לחברם במ"ת, על ידי התורה ומצות דבני ישראל.

וזהו שלדעת ר"נ בר יצחק למדים מילה בשבת מהכתובים בפ' מילה ד­אברהם, כי מדובר בגדר זה שבמילה{{הערה|ראה בארוכה בהנסמן לעיל הערה 28, ש­בחי' מילה היא מבחי' א"ק שאין אתעדל"ת מגעת שם כלל, והארתו מאירה בכל מקום, שלגבי' אצילות ועשי' שווין, ועל ידי העברת המונע והמנגד שהיא הערלה ממילא ומעצמו יאיר. וע"ש שזהו הטעם למילה בשמיני דוקא, בחי' שמיני שלמעלה מכל ס' השתלשלות.{{ש}}ועפ"ז מובן הטעם שרק מילה בזמנה דוחה שבת (ולא מילה שלא בזמנה), כי '''גילוי''' גדר זה שבמילה (שלמעלה מציוויי התורה) הוא בעיקר במילה בזמנה, שהיא ביום '''השמיני''', ולא במילה שלא בזמנה. ובפרט במילה שלא בזמנה אצל '''גדול''', שהיא קשורה עם "הסכמתו" למול א"ע, היינו לא ענין של מס"נ של­מעלה מטו"ד לגמרי, אלא התערבות של מציאותו, טו"ד ורגש כו' – ראה בארוכה לקו"ש ח"א ס"ע 19 ואילך. חכ"ה ע' 88 ואילך.}} שלמעלה מציוויי התורה, שמצד זה ישנו בכל יהודי הטבע למסור נפשו על יחוד שמו ית', גם כשאינו מחוייב בזה ע"פ תורה [וזה שייך גם לענין המילה כ­פשוטה, כדאיתא בספרים{{הערה|עוללות אפרים ח"ג ע' יט מאמר תסט.}} דענין המילה הוא "לצרף . . את ישראל . . וצירוף זה היינו בחינה ונסיון אם ימסור נפשו על קדושת שמו ית' וכשירגיל עצמו מנעוריו באחד מאבריו יהי' נקל בעיניו גם כי יזקין למסור כל נפשו לשמים"]{{הערה|ראה אוה"ת שבועות (ע' קיח ואילך) ב­כריתות ברית דאברהם. וראה שם ע' קיט: "וזהו ענין גילוי העטרה שהוא בחי' יו"ד דחכמה עילאה כו' ובכל נפש מישראל מתגלה בפנימי' חכמה שבנפשו גילוי אא"ס שבפנימי' חכמה עילאה ממש, ועי"ז יכול למסור נפשו על קדושת השם כידוע".}}.

אף שמדובר במוהל אומן וה"ז חשש רחוק שיקלקל במילה, הרי אפשר שלא יגמור המילה כדבעי, ונמצא מחלל שבת, כדמשמע בגמ'{{הערה|שבת קלג, ב: ואם לא הילקט ענוש כרת. מני א"ר כהנא אומן כו'.}} שזה יתכן גם באומן{{הערה|שם=:1|ראה שו"ע יו"ד סו"ס רסו ובנ"כ שם ה­שקו"ט כאשר לא גמר המילה ולענין ב' מוהלין.}}. זאת ועוד, דגם כשמל כדבעי, למה צריך הוא להכניס את עצמו בזה ולעשות פעולה דחילול שבת<ref name=":1" />. בשלמא האב ה"ז מצוה דידי' למול את בנו{{הערה|ראה לשון אדה"ז בשו"ע או"ח סשל"א סי"ג.}} ביום השמיני, אבל אחר שאי"ז מצותי'{{הערה|ראה רש"י יבמות עא, ב ד"ה חבושין. ו­להעיר משו"ע אדה"ז או"ח סתל"ב קו"א סק"ב.}}, ומל במקום האב{{הערה|להעיר מש"ך חו"מ סי' שפב סק"ד דלדעת הרא"ש (חולין פ' כיסוי הדם ס"ח) לא מהני שליחות במילה – ראה קצוה"ח חו"מ שם סק"ב.}}, למה לו לעשות פעולה היפך משמירה שלו דשבת{{הערה|בטור יו"ד סרס"ו מביא מר"א הלוי, ד"אם האב יודע למול אין לו למול בשבת אם יש אחר שיודע למול דהא מילה הוא פסיק רישא גבי דידי' דהוא מכוין לתקן את בנו אבל לגבי אחר '''לא מקרי תיקון ושרי'''". אבל ראה תרומת הדשן סרס"ה (הובא בב"י ובב"ח שם) דאין חילוק בזה*. וראה שאגת ארי' סנ"ט, ושם דגם לר"א הלוי גם על ידי אחר איכא חילול.{{ש}}'''*) ולכאורה כ"ה לפי פסק השו"ע (וראה רמ"א) שם ס"ז. שו"ע אדה"ז שבהערה 55.'''}}?

ומוהל שאינו מוכן למסור נפשו ו­למול בשבת, אינו יכול למול גם בחול, כי הרי על ידי המילה נעשית תחילת כניסת נפש זו הקדושה{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח מהד"ת סוס"ד.}}, והיינו התקשרות עצמית זו דישראל בקוב"ה שלמעלה מהתורה, ודבר זה אפשרי אם תכונה זו נראית במוהל הבא למול את התינוק להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה.

ב) מה שהיא מצוה כללית, שהיא שקולה כנגד כל המצות{{הערה|גי' העל ידי בש"ס בסיום המשנה נדרים שם. וכ"ה גי' הר"ן והתוס' (והובא עה"ג בש"ס שם). ובשל"ה חלק תושב"כ פרשתנו (רעט, ב) בהגהה: מילה שקולה נגד כל התורה וכן ברית מילה עולה תרי"ג כי ברית תרי"ב ובתוספת מצות מילה תרי"ג.}}, ולכן קיומה הוא גם בשבת, כי זה פועל שלימות בהאות של הקב"ה בישראל, ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם, בריתי בבשרכם לברית עולם{{הערה|בסגנון אחר – שהוא שייך לקדושת ישראל שהם העושים את השבת, "לעשות את השבת" (ראה ד"ה את שבתותי תשמרו ה'ש"ת).}}.