לקוטי שיחות חלק לה/לך לך ג: הבדלים בין גרסאות בדף

לדעת ר' נחמן בר יצחק{{הערה|בנוסחת הכ"י בדק"ס הוא הכל מדברי הגמ', דשקו"ט בביאור דעת רבי אלעזר אתיא אות אות, וליתא שם בעל המאמר רנב"י. אבל הובא בבה"ג הל' מילה בתחילתו. ר"ח שבת שם (ושם "ונדחו דבריו (דר"א) ובא ר"נ בר יצחק ולמדו כו'"). וכן מוכח בתוד"ה תניא וברמב"ן וריטב"א שם. ועוד.}} נלמד הדבר מגז"ש: דנין אות ברית ודורות מאות ברית ודורות (בשבת כתיב{{הערה|[[שמות פרק לא|תשא לא, יג]].}} "כי אות היא"{{הערה|כן הובא בפרש"י שם ד"ה אתיא אות אות. ובר"ח שם הובא בלימוד דר"נ הכתוב שלאח"ז (פסוק יז) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם". ואולי נקט רש"י המוקדם בקרא.}}, "לדורותם ברית עולם"{{הערה|[[שמות פרק לא|תשא שם, טז]]. הובא בפרש"י שבת שם ד"ה אלא אתיא וד"ה דורות.}}, ובמילה כתיב בפרשתנו{{הערה|[[בראשית פרק יז|יז, יא]] (פרש"י שם ד"ה אתיא).}} "והי' לאות ברית גו'" "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם"{{הערה|[[בראשית פרק יז|יז, יב]] – כ"ה בפרש"י שם ד"ה דורות. ובר"ח שם בלימוד דר"נ הובא הכתוב שלפנ"ז ([[בראשית פרק יז|שם, ט]]) "ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך ל­דורותם". וראה מהרש"ל בפרש"י שם.}}).

לדעת המכילתא שנלמד מהכתוב ב­פרשת שבת משמע שהוא מדיני שבת{{הערה|ויש לומר, דנפק"מ גם להלכה, לפי מה שחקר בצפע"נ (שו"ת צפע"נ דווינסק ח"ב סכ"ג. צפע"נ מהד"ת כו, ב) "אם מילה דוחה שבת המילה בזמנה או החיוב שצריך למול בזמנה זה דוחה שבת ונ"מ כגון אשה לפי פסק הרמב"ם (רפ"ב דהל' מילה) והרי"ף . . דאשה כשרה למול אם היא מותרת למול בשבת כיון דעלי' ליכא חיוב למול":{{ש}}ללימוד דר"י מפסוק "וביום השמיני ימול" הא דמילה דוחה שבת (או הותרה) הוא מצד חיוב המצוה (הנאמר בכתוב), ולדרשת ר"א במכילתא הוא מצד עצם החפצא דמילה (והרי לא נאמר כאן חיוב מצוה דמילה אלא הא דהיא ברית לדורותיכם), ולפ"ז, להלימוד דהמכילתא אשה יכולה למול בשבת. ולהעיר דאשה כמאן דמהילא דמיא (ע"ז כז, א), ובפרט לפי המבואר לקמן בפנים שנוגע לקדושת שבת, דאשה ישנה לא רק בחיובי ואיסורי שבת אלא גם במצות '''וקידוש''' שבת מה"ת (ברכות כ, ב. רמב"ם הל' ע"ז פי"ב ה"ג. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סי' רעא ס"ב (ס"ה)).}}, ויש לומר, דהיינו לא רק שהוא תנאי באיסורי שבת{{הערה|ראה באמונות ודיעות להרס"ג מאמר ג ס"ט "והרביעית. . כי הקרבן היתה קודם מצות השבת ולא יתכן שתמנענה מצות השבת ויהי' זה בטול ואסרה שאר המעשים חוץ מן הקרבן '''והמילה הקודמים לה'''". וראה הלשון בדברי הגאונים (לענין עשה דוחה ל"ת ודברים ש"בדבור אחד נאמרו") – ר"נ גאון לשבת שם קלג, א. תשובות מהר"ם אלשקר סי' קב מר"ש ורב האי גאון. הליכות עולם שער ד' קרוב לסופו. וראה תורת האדם להרמב"ן ענין הכהנים ד"ה "תורת כהנים" בסופו (בהוצאת שעוועל – ס"ע קלז ואילך).}}, שמלכתחילה לא נאמרו במקום מילה בזמנה, אלא זהו קיום '''מצות שבת''', "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם", שמהדרכים "לעשות את השבת"{{הערה|ראה פי' מרכבת המשנה ומלבי"ם ל­מכילתא שם.}} הוא למול בשבת{{הערה|להעיר מהגירסא במכילתא הנ"ל הערה 13 "לעשות בשבת". וראה זח"ב צב, א. ובציוני פרשתנו (יז, ב) כי סוד השבת בסוד המילה '''ומצות מילה בזמנה הוא קיום השבת''' ובשניהם נאמר או"ת וברי"ת אם כן המילה היא עצמה שבת. ובמגיד מישרים להב"י פ' תזריע ד"ה והלא: וביום השמיני ימול וכו' כלומר כד תסתלק בבינה דאיהי תמינאה מיבעי' לי' למיגזר ערלה כו' ומשום הכי דחי' שבת דתמן איהו שבת הגדול.}}, כי עי"ז "שומרים ועושים" את (קדושת) השבת{{הערה|ועפ"ז יומתק הקשר וההמשך דדרשה זו להדרשות הסמוכות לה במכילתא: דרשה שלפנ"ז "ר"נ אמר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה", ובדרשה שלאח"ז "כל המשמר את השבת כאילו עשה השבת". וראה במפרשי המכילתא.}}. וכמובן בפשטות, כי שבת הרי (כהמשך הכתוב) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם"{{הערה|[[שמות פרק לא|תשא לא, יז]].}}, וקיום ושלימות האות והברית דשבת היא ב­קיום האות והברית דמילה, שהיא ברית ואות בבשר, כמ"ש{{הערה|[[בראשית פרק יז|פרשתנו יז, יג]].}} בריתי בבשרכם לברית עולם{{הערה|להעיר מרמב"ן (פרשתנו יז, ט) בטעם דמילה דוחה שבת. ובספר האמונה והבטחון (ב­הוצאת שעוועל – פכ"א, ע' תכה) כתב הרמב"ן "מילה דוחה את השבת מפני שהיא קבועה בגופו של אדם ואין הפסק לקיומה והשבת יש לה הפסק ב­מוצאי שבת".}}.

אמנם לפי דרשת ר"נ בר יצחק ש­מקור דין זה הוא מפרשת מילה שנאמרה לאברהם, הרי נמצא, דהא דמלין בשבת הוא מזמן אברהם אבינו{{הערה|ראה מרכבת המשנה שבהערה 21.}}, לפני שניתנה תורה ולפני שנאמרה כל פרשת שבת. ויש לומר שלפי זה, הוא לא רק דין מ­דיני מילה או דיני שבת, אלא שהוא למעלה ממדידת התורה, ולמעלה מכל גדר השבת{{הערה|ראה בארוכה ע"ד החסידות בלקו"ת תזריע ד"ה למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני (כ, סע"ג ואילך). סידור שער המילה בתחלתו (קלט, א). אוה"ת ויקרא (כרך ב') ע' תקב ואילך. סהמ"צ להצ"צ מצות מילה (ט, ב ואילך). ובכ"מ.}} [וע"ד לשון רז"ל{{הערה|[[משנה נדרים פרק לא|משנה נדרים לא, ב]] (וראה רמב"ם סוף הל' מילה).}} "גדולה מילה שנכרתו עלי' שלש עשרה בריתות (משא"כ על "כל{{הערה|רמב"ם שם.}} מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות"){{הערה|ראה תו"א סוף פרשתנו (אוה"ת פרשתנו כרך ד' תשכה, א ואילך. ובכ"מ) בפי' מרז"ל שב­פנים, '''גדולה''' מילה, שהוא בחי' מילה הגדולה שמלמעלה למטה שלמע' מהתורה, דעל התורה נאמר (נצבים ל, יב) לא בשמים היא שנשפלה למטה מבחי' שמים ור"ת "מי יעלה לנו השמימה" (נצבים שם) הוא מילה וס"ת הוי', שמילה היא למעלה מהתורה ולמעלה מהוי'. ע"ש.}} . . שדוחה את השבת"].

ב. ויש לבאר זה בהקדם הידוע, ד­תוכן מצות מילה מדגיש ענין מסירת נפש, וכמו שאמרו רז"ל עה"פ{{הערה|[[תהלים פרק מד|תהלים מד, כג]]. יל"ש ואתחנן רמז תתלז.}} כי עליך הרגנו כל היום "וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא זו מילה"{{הערה|וראה גיטין נז, סע"ב ובפרש"י שם "זימנין דמיית". וראה שבת (קל, א) כל מצוה שמסרו ישראל עצמן למיתה עליהן בשעת גזירת המלכות כגון עכו"ם ומילה עדיין היא מוחזקת בידם.}}, וכ­מבואר בארוכה במדרשים דמצות מילה היא כענין הקרבן, ו"גדול{{הערה|לשון רבינו בחיי פרשתנו יז, יג.}} כחה יותר מן הקרבן, שהקרבן בממונו והמילה ב­גופו . . ועל כן נחשב לו לעקידה וזבח כאילו עקד את עצמו וכתיב{{הערה|[[תהלים פרק נ|תהלים נ, ה]].}} כורתי בריתי עלי זבח", וכן מבואר בכ"מ בזהר{{הערה|זח"א צג, א. צד, ב ואילך. ח"ב סו, ריש ע"ב. ח"ג מד, א. ועוד. וראה פרקי דר"א פכ"ט וברד"ל שם אות מא.}} דכאשר אדם מישראל מל את בנו ה"ז כאילו הקריבו.

החידוש שבמ"ת מבואר במדרש{{הערה|שמו"ר פי"ב, ג. תנחומא וארא טו.}}, ש­לפני מ"ת היתה גזירה שעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו ל­עליונים, ובמ"ת נתבטלה הגזירה, "ואני המתחיל", ש"וירד{{הערה|[[שמות פרק יט|יתרו יט, כ]].}} ה' על הר סיני", ואח"כ "ואל{{הערה|[[שמות פרק כד|משפטים כד, א]].}} משה אמר עלה אל ה'", ולכן קדושת ישראל ותוקפה שנעשה ע"י התורה ומצוות לאחרי מ"ת, ה"ז למעלה לגמרי מכפי שהיתה לפני מ"ת, לפני ביטול הגזירה.

איתא בפרקי דר"א{{הערה|פכ"ט, הובא בתוד"ה אלא (ר"ה יא, א).}} דמילת אברהם היתה ביום הכפורים{{הערה|ובתוס' שם עוד דיעה, שהי' בט"ו ניסן יו"ט דפסח.}}. ולכאורה צ"ב, דכיון שקיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה{{הערה|ראה יומא כח, ב. [[משנה קידושין פרק ד|משנה סוף קידושין]]. פרש"י תולדות כו, ה (מב"ר פס"ד, ד. וש"נ).}} איך מל א"ע ביוהכ"פ, והרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה את השבת ולא את היו"ט{{הערה|שבת קלב, ב. קלג, א. רמב"ם הל' מילה פ"א ה"ט. טושו"ע יו"ד ר"ס רסו.}}?

וע"פ הנ"ל – דהא דלמדים מפרשת מילה דאברהם דמילה דוחה שבת, שייך להתקשרות עצמית דישראל בקוב"ה ו­ענין המסירת נפש שלמעלה מהתורה – יומתק ביותר הא דמילת אברהם היתה ביום הכפורים דוקא{{הערה|ראה אוה"ת פרשתנו (כרך ד) תשל, ב.}}, כי זה שייך לה­כפרה דיוהכ"פ, וכדאיתא בפרקי דר"א שם (בהמשך להלימוד דביום הכפורים נמול אברהם, "אתיא עצם עצם מיום הכפורים") "וכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו ומכפר על כל עונותינו שנאמר{{הערה|[[ויקרא פרק טז|אחרי טז, ל]].}} כי ב­יום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'", כי אמיתית כפרת יום הכפורים היא מה '''שעיצומו''' של יום מכפר{{הערה|ראה שבועות יג, א ואילך – דעת רבי. וראה רמב"ם הל' תשובה פ"א ה"ג (דאף שפסק כרבנן דיוהכ"פ מכפר רק על השבים, כ' הלשון) "ועצמו של יוהכ"פ מכפר לשבים (שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם)". וראה בהנסמן בהערה הבאה, שלכו"ע עיקר הכפרה דיוהכ"פ הוא מה שעיצומו של יום מכפר, אלא שלדעת רבנן, בכדי להגיע לכפרה זו צריך לתשובה. ואכ"מ.}}, וענינה הוא גילוי ההתקשרות '''העצמית''' של ישראל בקוב"ה שלמעלה מכל גדר פגם (ול­מעלה מהתורה), ובבחינה זו לא מגיע מעיקרא כל ענין החטאים ועוונות, ולכן כאשר מתגלית בחינה זו בישראל מתכפרים ממילא כל הפגמים, כמבואר במ"א בארוכה{{הערה|ראה לקו"ש ח"ד ע' 1150 ואילך. ועוד.}}.

א) מה שהיא א' מתרי"ג מצות התורה, אלא שבזה גופא ה"ה גדולה{{הערה|כב[[משנה נדרים פרק ג|משנה נדרים לא, ב]]: גדולה מילה ש­דוחה את השבת החמורה.}} מהם ולכן היא דוחה את המצות דשבת.

ג) זה שהיא למעלה מהמדידה והג­בלה דתורה ומצות, השייכת לברית והת­קשרות עצמית דבנ"י בקוב"ה, וקשר זה מתבטא במילת אברהם עצמו, "בעצם היום הזה נימול אברהם"{{הערה|[[בראשית פרק יז|פרשתנו יז, כו]]. וראה תו"א סוף פרשתנו.}}, שנמול ביום הכפורים, שבת שבתון.

<small>(משיחות ליל שמח"ת תיש"א; ש"פ נשא תשמ"א)</small>