דבר מלכות/כ"ח סיון: הבדלים בין גרסאות בדף

דובר כמה פעמים, שכל אחת משלשת התיבות מבטאת ענין וביאור שלם בתוכן העבודה, ובהיותם לשונות בתורה<ref name=":1" />, מורה כל לשון על '''האמיתיות והשלימות''' של תוכן לשון זה: "יפוצו" באמיתיות ובשלימות, "מעינותיך" באמיתיות ובשלימות, ב"חוצה" באמיתיות ובשלימות{{הערה|נתבאר בשיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון תשמ"ו – "קובץ כ"ח סיון יובל שנים" ע' 38. לקו"ש חל"ג ע' 274.}}.

והביאור בזה: מכיון ש"חוצה" הוא לשון בתורת אמת, ה"ז מורה על אמיתית הענין ד"חוצה" (כנ"ל) – שבאמיתיות הענינים הרי אין "חוץ" מהקב"ה ח"ו (כמ"ש "אין עוד מלבדו"{{הערה|ואתחנן ד, לה.}}, "אין עוד"{{הערה|שם, לט.}}); ומ"ש בתורה הלשון "חוצה", הכוונה היא להאמת של ה"חוצה" – כפי שה"חוצה" מגלה אלקות, ואדרבא: דוקא בתוך וע"י החוץ (תחתונים בהסתר אורו ית'{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]].}}) ניכרת בגלוי ובשלימות ובתכלית השלימות האמת דאלקות, ש"אין עוד (מלבדו)" אפילו בה"חוצה" [וע"ד המעלה של נסים המלובשים בטבע{{הערה|ראה [[מאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות תשל"ח - מוגה|ד"ה כימי צאתך תשל"ח]] – "קובץ כ"ח סיון יובל שנים" ע' 97 ואילך.}}].

בקשר עם גאולתו כותב אדמו"ר הזקן{{הערה|אגרות קודש שלו סל"ח. וש"נ.}}: "כשקריתי בספר תהלים בפסוק{{הערה|שם=:2|[[תהלים פרק נ"ה|תהלים נה, יט]].}} פדה בשלום נפשי . . יצאתי בשלום" [שלכן נתקבל אצל החסידים הניגון ד"פדה בשלום נפשי" בקשר עם הגאולה].

ולכן ה"ז פועל את ה"פדה בשלום נפשי", שהפדי' (והגאולה) היא בדרך '''שלום''' (בלי מלחמה כלל), וע"ד כפי שהי' בימי שלמה, שכל האומות התבטלו כלפי שלמה (ללא שום מלחמה), ועד שהם סייעו בידו ("עמדי"), ולכן הוא נק' בשם שלמה כי שלום{{הערה|דה"א כב, ט.}} הי' בימיו{{הערה|ושייך גם לשלמה מלשון '''שלימות''', ששלימות גילוי אלקות היא דוקא כשזה באופן של "שלום" עי"ז ש"רבים היו עמדי".}}. עד שזה ("פדה בשלום נפשי") קאי על תכלית השלימות בשלום, אשר אלה שהיו בעבר מנגדים "נעשים אוהבים גמורים", כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה, כמ"ש{{הערה|צפני' ג, ט. וראה רמב"ם הל' מלכים ספי"א וספי"ב.}} "אז אהפוך אל עמים (לשון '''רבים''') שפה ברורה גו' לעבדו שכם '''אחד'''" (כביאורו של אדמו"ר האמצעי{{הערה|שערי תשובה ד"ה פדה בשלום נפשי פי"א.}}).

ויש לומר השייכות: מספר שבע מורה על השלימות דשבעת ימי ההיקף, שבעה מדות – ההשפעה בכל הדרגות (מחסד עד מלכות). והשלימות דשבע היא – מאה פעמים שבע (700) ביחד עם עשר פעמים שבע (70), שבצירופם יחד הרי זה – 770. ולכן זהו בגימטריא "פרצת" – כי השלימות ד"פרצת", הפריצה דכל ההגבלות דזמן ומקום ("ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"{{הערה|ויצא כח, יד.}}) – עד באופן ד"פרצת" בתוך "פרצת" – נפעלת (לא ע"י היציאה מזמן ומקום, אלא אדרבא –) דוקא בתוך וע"י שלימות הזמן (והמקום) – 770, השלימות דמספר שבע (שבע מאות ושבעים).

כלומר, שביחד עם זה שישנה הפריצה שלמעלה ממדידה והגבלה ("פרצת") – ישנו גם המקום וזמן, כפי שהדין בפשטות שהמקום והבנין צריך להיות בעל ד' כתלים וגג ותקרה וכו', אלא שהזמן ומקום עצמו קיים באופן של "פרצת" (ואדרבא: דוקא זמן ומקום למטה פועל את שלימות ענין הפריצה כנ"ל). ע"ד הכתוב על ירושלים{{הערה|זכרי' ב, ח.}}, ש"פרזות תשב ירושלים" ויחד עם זאת "ואני אהי' לה גו' חומת אש סביב".

ט. ויש לומר, שכשם שזה בנוגע לכללות ענין הגלות והגאולה, כך הוא גם בנוגע למקום הפרטי שנמצאים בו ב"חצי כדור התחתון" – שהיות שזה (ה"מקדש מעט"{{הערה|יחזקאל יא, טז. מגילה כט, א.}}) המקום שבו כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו קבע את מקומו, בתור המקור להפצת המעינות חוצה בכל העולם כולו, הרי דוקא במקום וממקום זה נפעלת הגאולה ובנין בית המקדש השלישי, "מקדש{{הערה|בשלח טו, יז.}} אד' כוננו ידיך"{{הערה|וגם לפני זה הרי הוא "מקדש מעט". ולהעיר מ"התמים" (חוברת ב ע' קכו [קי, ב]) דברי אחד מזקני חסידי האָמיל בימי הצ"צ: מיום שחרב ביהמ"ק וקד"ק עד אשר ירחם השי"ת וישלח לנו גואל צדק . . ויבנה לנו את ירושלים וביהמ"ק עם הקד"ק, הנה ליובאַוויטש הוא ירושלים שלנו, והבית הכנסת אשר כ"ק אדמו"ר מתפלל בו הוא ביהמ"ק שלנו וכו'.}},

ותיכף ומיד ממש – "ארו עם ענני שמיא"{{הערה|דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.}} – כל בני ישראל "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו"{{הערה|בא י, ט.}}, נמצאים בארצנו הקדושה, יחד עם בית המקדש השלישי שישנו כאן, ולוקחים את כל זה ביחד, יחד עם "כספם וזהבם אתם"{{הערה|ישעי' ס, ט.}}, העבודה דאהבת ה' ויראת ה'{{הערה|ראה [[תורה אור וישב|תו"א ר"פ וישב]].}}, שזה כולל את כל מצוות עשה וכל מצוות לא תעשה{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ד'|תניא פ"ד]].}}.

ולהיותה השליחות דדורנו זה – החידוש של ה"תלמיד ותיק" שבדורנו (אשר כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני) – מובן, שאפילו כאשר ילד קטן בימינו אלה אומר שהוא מצפה ומבקש שיבוא המשיח – ה"ז חידוש אמיתי בתורה, עד שזה נעשה חלק מן ה"חידוש תורה" ש"מאתי תצא"{{הערה|ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.}}, מהקב"ה עצמו, שכן הקב"ה מסכים למילים והבקשות של בנ"י – "נער ישראל ואוהבהו"{{הערה|הושע יא, א.}}, והקב"ה מגלה אהבתו בפשטות ממש, באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, וביחד עם זה – בגלוי למטה מטה, בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

בערב ראש חודש מתעלם אור הלבנה לגמרי כהכנה למולד החדש בראש חודש. ובלשון הכתוב{{הערה|שמואל־א כ, יח.}}: ע"י ה"יפקד מושבך" (העלם הלבנה) בערב ראש חודש ("מחר חודש"), נפעל ה"ונפקדת" (מולד הלבנה בראש חודש), יחוד שמשא וסיהרא{{הערה|ראה דרושי מחר חודש – סה"מ תקס"ז ע' מח ואילך. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.}}.

ובעבודת השם דבנ"י – שדומין ללבנה ומונין ללבנה{{הערה|סוכה כט, א. ב"ר פפ"ו, ג. זח"א רלו, ב.}}: בערב ראש חודש היא שלימות עבודת היהודי, כאשר הוא עומד בתכלית הביטול (בדומה ללבנה שמצוי' אז בהעלם), וזה מביא תיכף את העלי' של הנשמה ("ונפקדת") – היחוד והזיווג דכנסת ישראל (מלכות, סיהרא) והקב"ה (ז"א, שמש), וכך גם היחוד של כאו"א מישראל בתור יחיד ("ואתם תלוקטו לאחד אחד"{{הערה|ישעי' כז, יב.}}) עם עצמות ומהות – כך שהם נעשים מציאות אחת ממש, באחדות אמיתית – "והיו לבשר אחד"{{הערה|בראשית ב, כד.}}, עד לאופן של יחיד{{הערה|ראה תו"א וארא נח, ב ואילך. ובכ"מ.}}, עד – למעלה אף מיחיד.