דבר מלכות/תבוא: הבדלים בין גרסאות בדף

א. בהמשך להציווי בפרשתנו{{הערה|בתחלתה (כו, א ואילך).}} על מצות ביכורים (ווידוי מעשר{{הערה|שם, יב ואילך.}}) כשמגיעים לארץ ישראל (ובזה "השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו ה' כו'"<ref name=":0">רמב"ן פרשתנו עה"פ היום הזה ה' אלקיך מצוך גו' (שם, טז).}} כמו שהתחיל "בעשתי עשר חודש באחד לחודש גו' בעבר הירדן בארץ מואב"{{הערה|דברים א, ג. ה.}}) – חוזר משה לדבר אודות כללות הקיום של כל התורה והמצוות והברית ע"ז בין הקב"ה לבנ"י{{הערה|ראה ספורנו עה"פ היום הזה גו': היום הזה – שאתה נכנס עמו לברית, הנה ענין הברית הוא שהא־ל ית' מצוך את החוקים והמשפטים לטוב לך ואתה מקבל עליך לשמרם.}} ("כי כבר השלמתי לך הכל"<ref name=":0" /> בספר משנה תורה):

"היום<ref name=":1">פרשתנו כו, טז.}} הזה ה' אלקיך מצוך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך וגו'"; ואח"כ{{הערה|כז, א־ג.}} – "שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום, והי' ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ גו' והקמות לך אבנים גדולות גו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו'"; וכן – "הסכת{{הערה|שם, ט־י.}} ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך, ושמעת בקול ה' אלקיך ועשית את מצותיו גו'", ואח"כ בהמשך הפרשה – מדובר בארוכה אודות "דברי{{הערה|כח, סט.}} הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב", עד לסיום הפרשה ממש{{הערה|כט, ח.}}: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את כל אשר תעשון" [ותוכן זה נמשך גם בפרשיות שלאחרי זה (נצבים, וילך, האזינו ווזאת הברכה), בהן מדובר (לא על מצוות פרטיות, אלא) אודות הברית על כללות התורה והמצוות וענינים כלליים הקשורים בזה].

התוכן דהבאת ביכורים ומקרא ביכורים הוא ההכרה ש"מאתו יתברך הוא יגיע לנו כל הברכות בעולם"{{הערה|חינוך מצוה עב. מצוה תרו.}}; '''ברכת הקב"ה''' מביאה ליהודי את שפע התבואות והפירות בשדהו, ולכן הוא נותן להקב"ה "מראשית כל פרי האדמה"<ref name=":2">פרשתנו כו, ב.}}, מהראשונים והמובחרים שבפירות השדה, ומודה להקב"ה (ואינו "כפוי טובה"{{הערה|פרש"י שם, ג.}}) עבור הפירות שבהם בירך אותו הקב"ה ועבור כל חסדיו ("חסדי המקום"{{הערה|פרש"י שם, ה.}}) – "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך"<ref name=":7">פרשתנו שם.}}, "יספר חסדיו יתברך עלינו ועל כל עם ישראל דרך כלל"{{הערה|חנוך מצוה תרו. וראה גם סהמ"צ להרמב"ם מ"ע קלב.}}.

אבל במצות ביכורים מוצאים אנו חידוש – ביטוי עמוק וכולל יותר של הכרה והודאה להקב"ה<ref name=":3">בהבא להלן, ראה גם מכתב מוצש"ק פ' תבוא, כ"א אלול ש.ז. (סה"ש שם ע' 521 ואילך).}}: יהודי מבטא את רגשי תודתו להקב"ה עבור חסדיו לא רק '''בדיבור''', אלא מבטא זאת באופן חזק יותר – '''במעשים''': הוא לוקח "מראשית כל פרי האדמה", ומביא זאת לבית המקדש, "תביא בית ה' אלקיך"{{הערה|משפטים כג, יט. תשא לד, כו.}}, "אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם"<ref name=":2" />, ומניחם לפני הקב"ה, "והנחתו לפני ה' אלקיך"<ref name=":8">פרשתנו כו, י.}}.

חז"ל אומרים{{הערה|זח"ג רנג, א (ברע"מ). וראה זח"ב קכא, רע"א. – הובאו ונת' באוה"ת פרשתנו ע' תתרלג ואילך. שם ע' תתרלט ואילך. וראה סה"מ תרנ"ד ע' רפד ואילך. וראה גם אסת"ר פ"ט, ב.}} שבנ"י נקראים "ביכורים", כמ"ש{{הערה|הושע ט, י.}} "כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם", ו"קדש ישראל לה' ראשית תבואתה"<ref name=":4">ירמי' ב, ג.}}, כי כשם ש"ביכורים" (מלשון בכור) הם "ראשית פרי האדמה", ו"קדמו ביכורים לכל"{{הערה|תרומות פ"ג מ"ז (וברע"ב שם בפירוש הא').}} – כך בנ"י הם "ראשית" העולם{{הערה|ראה ד"ה קדש ישראל לה' בלקו"ת פינחס עט, סע"ב ואילך. אוה"ת פינחס ס"ע א'רג ואילך. שם ע' א'ריב ואילך. סה"מ תר"ל ע' רה ואילך. המשך תרס"ו ע' תקח ואילך.}} – לפני ולמעלה מכל מה שנברא – "מחשבתן של ישראל '''קדמה לכל דבר'''"{{הערה|ב"ר פ"א, ד. וראה תדא"ר פי"ד.}}. וכמאחז"ל{{הערה|פרש"י ר"פ בראשית. וראה גם תנחומא (באבער) בראשית ג. ויק"ר פל"ו, ד.}} עה"פ{{הערה|בראשית א, א.}} "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", שהעולם נברא "בשביל ישראל שנקראו<ref name=":4" /> ראשית תבואתה".

וכשם שאת הביכורים בפשטות צריכים להביא לירושלים ולהניח בבית המקדש, "לפני ה' אלקיך" – כמו"כ הוא בנוגע לבנ"י: בהיותם ה"ביכורים" של העולם, הרי ה"מקום" האמיתי דבנ"י, דכאו"א מישראל, הוא "לפני ה' אלקיך", בבית המקדש. כיון שהמציאות העיקרית והאמיתית של יהודי (גם כנשמה בגוף למטה) היא נשמתו האלקית{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ב|תניא רפל"ב]]. [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א פ"ו]] (פ, סע"ב). רדב"ז לרמב"ם הל' ממרים פ"ב ה"ד.}}, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].}}, עד – בלשון הידוע<ref name=":5">ראה זח"ג עג, א.}} – "ישראל וקוב"ה כולא חד", ולכן, כאו"א מישראל, בכל מצב שנמצא, קשור ומחובר עם הקב"ה, ולכן צריך הוא להמצא (גם בגלוי) "לפני ה' אלקיך",

בנוגע להלשון<ref name=":5" /> "תלת קשרין{{הערה|"צ"ע דבזהר פ' אחרי דע"ג ע"א לא נא' הל' תלת קשרין כ"א תלת דרגין אינון דמתקשרין כו'. אמנם בודאי נמצא באיזה מקום בזהר או בתי' בל' תלת קשרין, וכפה"נ כ"ק רבינו אדמו"ר זצוקללה"ה נ"ע אמר בכל פעם בל' תלת קשרין כו' שכן נז' הלשון בכל הדרושים" – סה"מ תרנ"ז ס"ע כח.}} אינון מתקשרן דא בדא, קוב"ה אורייתא וישראל", ידועה השאלה{{הערה|סה"מ תרנ"ז שם.}}: שלשה דברים מתקשרים באמצעות שני קשרים. מהו הלשון "תלת קשרין"? ואחד הביאורים בזה{{הערה|לקו"ש חי"ח ע' 408. חי"ט ע' 264. סה"מ מלוקט ח"ג ע' קנה.}}: נוסף על הקשר דישראל עם קוב"ה שנעשה ע"י אורייתא, ישנו גם קשר שלישי בין ישראל וקוב"ה – כפי שישראל הם למעלה מאורייתא, ואדרבה – הם מחברים את התורה עם קוב"ה<ref name=":6">ראה לקו"ת שלח מז, רע"ג. סה"מ תש"ה ע' 123. וראה גם סה"מ מלוקט שם. ספר השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 725.}} (שלמעלה מהתורה).

תוכן הקריאה הוא, שלמרות ש"ארמי אובד אבי", ויעקב נמצא אצל לבן, ו"לבן ביקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב כו'"<ref name=":9">פרש"י עה"פ.}}, ולאח"ז ("ועוד אחרים באו עלינו לכלותינו"<ref name=":9" />) "וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט" ("בשבעים נפש"<ref name=":9" />) – שכל זה הי' '''לפני מתן־תורה''' – הרי לא רק שזה לא פגע ביעקב ובניו, אלא אדרבה: "ויהי שם לגוי גדול עצום ורב"<ref name=":7" />, הן בכמות והן באיכות,

ח. עפ"ז יומתק גם הדין בביכורים, ש"הביכורים טעונין כלי"{{הערה|ל' הרמב"ם הל' ביכורים פ"ג ה"ז, מספרי פרשתנו כו, ב.}}, כמ"ש<ref name=":2" /> "ושמת בטנא", ובזה גופא הדין הוא, ש"הביאם בכלי מתכות [כמנהג העשירים ש"מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב"<ref name=":10">ביכורים פ"ג מ"ח.}}] נוטל הכהן הביכורים וחוזר הכלי לבעליו, ואם הביאם בכלי ערבה וחלף וכיוצא בהן [כמנהג העניים<ref name=":10" />] הרי הביכורים והסלים לכהנים"{{הערה|רמב"ם שם ה"ח.}}:

ועד שזה מביא גם שלימות בקיום התומ"צ – כמרומז בחמשת הראשי תיבות ד"אלול" כנגד תורה עבודה וגמילות חסדים, תשובה וגאולה (כמדובר בשנים שעברו{{הערה|[[לקוטי שיחות · כרך כט - משיחות ש"פ ראה, מבה"ח אלול ה'תשמ"ו|לקו"ש חכ"ט ע' 272]] ואילך. וש"נ.}}) – כמרומז במלה "לב"{{הערה|ולהעיר, שהמשל דמלך בשדה הוא ב[[לקוטי תורה · לב|לקו"ת דף '''לב''']].}} (מקום משכן האהבה ד"דודי" (אהבה) – "לב האדם לאדם"), שהיא בגימטריא כ"ב בצירוף י', ויש לומר שזהו כנגד כ"ב אותיות התורה שמתגלים ע"י עשר כחות נפשו של יהודי, שעי"ז נעשה ביחד – "לב" – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד, שאז ישנה שלימות גילוי ההתאחדות ד"לב האדם לאדם", "אני לדודי ודודי לי".

ובהתחשב בכך שכאו"א מישראל הוא "ביכורים" שאותם צריכים להביא "לפני הוי' אלקיך" לבית המקדש, וזה צריך לחדור בכל חייו, גם בעניני החול שלו – לא רק בימי השבת והימים־טובים, לא רק בחודש אלול וחודש תשרי (המרובה במועדות{{הערה|ראה ב"י או"ח סתצ"ב (ד"ה ומ"ש). [[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן · תצב, ב|שו"ע אדה"ז שם ס"ב]].}}), אלא במשך כל השנה – מובן עד כמה צריך הוא להזהר בכל מה שהוא עושה.