דבר מלכות/יתרו: הבדלים בין גרסאות בדף

במיוחד צריך להבין את התוכן של ב' הפעמים: מכיון שעשרת הדברות הם עיקר ויסוד בכל התורה, וכוללים כל התורה כולה{{הערה|"כל תרי"ג מצוות בכלל עשרת הדברות הן ורבינו סעדי' פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו" (פרש"י משפטים כד, יב). ותר"כ אותיות שבעשה"ד הן כנגד התרי"ג מצוות וז' מצוות דרבנן (ראה תורה שלימה חט"ז מילואים ס"א (ע' רי ואילך), וש"נ). ובירושלמי שקלים פ"ו ה"א "בין כל דיבור ודיבור דקדוקי' ואותיותי' של תורה". וראה תניא רפנ"ג: עשרת הדברות הן כללות התורה כולה.}}, צריך לומר שב' הפעמים – ה"דברות<ref name=":0">לשון חז"ל – ב"ק ספ"ה (נד, ב. נה, א). ועוד. ובכמה מפרשים הלשון – "דברות ראשונות, דברות שניות" (כלי יקר עה"פ פרשתנו כ, ח. ועוד).}} הראשונות" בפ' יתרו וה"דברות<ref name=":0" /> האחרונות"{{הערה|היינו, האחרונות כפי שנכתבו בתורה, כי "אחרונות וראשונות חדא מילתא היא" (תוד"ה בהמתך – ב"ק נד, ב). וראה מפרשים שבהערה 7. ויש מפרשים ש"אחרונות" נכתבו בלוחות האחרונות (ראה לקמן הערה 10).}} בפ' ואתחנן – מבטאים שני ענינים בתורה בכלל.

יתירה מזו: הביטול שלו צריך להיות עד כדי כך, שאינו מרגיש את עצמו כמציאות בפ"ע, אלא כדי לבטא את דבר ה' שבתורה – כמ"ש{{הערה|[[תהלים פרק קיט|תהלים קיט, קעב]].}} "תען לשוני אמרתך", "שהתורה היא אמרתך אלא שלשוני תען כעונה אחר האומר מה שהוא אומר"<ref name=":1">[[תורה אור/יתרו|תו"א פרשתנו]] סז, ב.}}. היינו, שנוסף ע"ז ש"כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו"{{הערה|ראה תדבא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתלד.}} (שקריאתו ולימודו בתורה גורמת כביכול את קריאת ולימוד הקב"ה), הרי יתירה מזו: דיבור האדם עצמו הוא דיבורו של הקב"ה, באופן ד"אדנ"י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך"{{הערה|[[תהלים פרק נא|תהלים נא, יז]].}}, "דברי אשר שמתי בפיך"{{הערה|ישעי' נט, כא.}}, '''ע"ד''' שכינה מדברת מתוך גרונו<ref name=":2">נסמן בלקו"ש ח"ד ע' 1087 הערה 5.}}!

ולכן אומרים חז"ל "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן באימה וביראה וברתת ובזיע" ("שלכאורה אינו מובן דמיון זה מה להלן כו' אף כאן כו' שהרי במעמד הר סיני וכל העם רואים את הקולות{{הערה|פרשתנו כ, טו.}} ופב"פ דיבר ה'<ref name=":3">ואתחנן ה, ד.}} משא"כ בעסק התורה של כל אדם כשלומד בפני עצמו"<ref name=":1" />) – כי "גם העסק התורה שבכל א' ובכל זמן הוא דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני ("וידבר '''אלקים''' את כל הדברים האלה"), ועל ידי זה תפול עליו אימה ויראה כאלו קבלה היום מהר סיני"<ref name=":1" />.

כמבואר{{הערה|תו"א שם. [[לקוטי תורה/שיר השירים|לקו"ת שה"ש]] מב, א. ובכ"מ.}} הפירוש בתיבת "(וידבר אלקים את כל הדברים האלה) '''לאמר'''" – "דלכאורה<ref name=":1" /> מלת לאמר אין לה הבנה ואינה כמו כל לאמר שבמקרא שפי' לאמר לזולתו, משא"כ בעשרת הדברות א"א לפרש כך שהרי כל ישראל שמעו פנים בפנים דבר ה'<ref name=":3" /> את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה"{{הערה|נצבים כט, יד.}} [במעמד הר סיני היו נשמות כל הדורות{{הערה|פדר"א פמ"א. שמו"ר ספכ"ח. תנחומא פקודי ג. נצבים ג. זח"א צא, א. זח"ב פג, ב. תקו"ז תמ"ט (פו, א).}}, גם נשמות הגרים{{הערה|ראה לקו"ש חכ"ח ע' 242 הערה 22.}}]?!

דהגם שמשה הוא ממוצע '''המחבר''' שמעביר את דבר השם באופן ד"שכינה מדברת מתוך גרונו"<ref name=":2" />, "בלי שום הרגש כלל כ"א דבר ה' הי' מדבר"<ref name=":4">סה"מ תרנ"ט שם ע' קצד.}}, בדרך מעבר ולא בדרך התלבשות<ref name=":5">"שאם הי' מרגיש הי' מתעצם הדבר ה' בו ואח"כ הי' יוצא א"כ אין זה דבר ה' ממש כ"א דבר משה מה שקבל מה' וכו'", ועד"מ משקה ששופכין דרך המשפך שהמשפך אינו מקבל כלל המשקה כ"א עובר דרך המשפך – סה"מ תרנ"ט שם. וראה שם, שזהו החילוק בין הממוצע דמשה והממוצע שבעולמות, שע"י משה נמשך אור התורה למטה, שהוא בחי' פנימיות ועצמות האור ולא נשתנה כלל בהמשכתו למטה, משא"כ בהמשכת האור לצורך העולמות כו'.}} – אעפ"כ "המעבר פועל ג"כ", והיו זקוקים למשה, כי "מפי הקב"ה בעצמו לא הי' יכולים לקבל כו'", משא"כ ע"י משה, "עם היות שהוא בדרך מעבר לבד מ"מ ה"ז פועל שיוכל להתקבל בנש"י"<ref name=":4" />.

וזה מתגלה באופן ד"ואלה" (מראה באצבעו ואומר זה{{הערה|ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.}}, אלה), עד לאופן ד"תשים לפניהם", "אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים כו' ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו"<ref name=":6">פרש"י ר"פ משפטים (ד"ה אשר תשים לפניהם).}} – ובפרט כיון שהתורה היא בעצם למעלה מהבנה והשגה{{הערה|ועפ"ז יש לומר דיוק הלשון "'''תעלה''' על דעתך", כי לדעת משה ה"ז עלי' בדעת, שטעמי התורה הם בעצם למעלה מהשגת האדם.}} – "לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"<ref name=":6" />, שגם "טעמי הדבר" ("ופירושו") עליו לתת לבנ"י בפנימיות ("כשלחן הערוך ומוכן לאכול", שנעשה דם ובשר כבשרו{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ה|תניא פ"ה]].}}).