תבנית:היום יום/י"ד שבט: הבדלים בין גרסאות בדף
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) מ (גרסה אחת יובאה: ייבוא תבניות היום יום מחב"דפדיה) |
מ (החלפת טקסט – "אידיש" ב־"אידיש") |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
בא כבוד קדושת [[נשיאי חב"ד|אבותינו הקדושים]], איז, לבד דער ענין פון התעוררות [[רחמים]] אויף די [[מקושר]]ים, געווען א עבודה פון דערמאנען בינו לבין עצמו די מקושרים, און אריינטראכטן בענין [[אהבה|אהבתם]] והתקשרותם כמים הפנים, וואס דאס איז מעורר די [[כוחות הנפש|כחות פנימים]] פון דעם וואס מ'טראכט וועגען עם, ווי מיר זעהען במוחש, אז מ'קוקט שטארק אויף איינעם מוז ער אקוק טאן, ווייל די הבטה [[פנימיות|פנימית]] איז מעורר דעם [[עצם הנפש]], און אזוי איז אויך אין די כח פון די [[מחשבה]]. | בא כבוד קדושת [[נשיאי חב"ד|אבותינו הקדושים]], איז, לבד דער ענין פון התעוררות [[רחמים]] אויף די [[מקושר]]ים, געווען א עבודה פון דערמאנען בינו לבין עצמו די מקושרים, און אריינטראכטן בענין [[אהבה|אהבתם]] והתקשרותם כמים הפנים, וואס דאס איז מעורר די [[כוחות הנפש|כחות פנימים]] פון דעם וואס מ'טראכט וועגען עם, ווי מיר זעהען במוחש, אז מ'קוקט שטארק אויף איינעם מוז ער אקוק טאן, ווייל די הבטה [[פנימיות|פנימית]] איז מעורר דעם [[עצם הנפש]], און אזוי איז אויך אין די כח פון די [[מחשבה]]. | ||
---- | ---- | ||
'''תרגום | '''תרגום מאידיש''': אצל כבוד קדושת [[נשיאי חב"ד|אבותינו הקדושים]], לבד העניין של התעוררות [[רחמים]] על ה[[מקושר]]ים, היתה עבודה להזכיר בינו לבין עצמו את המקושרים, ולהתבונן בעניין [[אהבה|אהבתם]] והתקשרותם כמים הפנים, שזה מעורר את [[כוחות הנפש|כוחותיו הפנימים]] של זה שחושבים אודותיו, כפי שאנו רואים במוחש, כשמביטים חזק על אחד מוכרח הוא להביט, כיון שהבטה [[פנימיות|פנימית]] מעוררת את [[עצם הנפש]], וכך הוא גם בכח ה[[מחשבה]].<noinclude>{{סדרה|הקודם=[[תבנית:היום יום/י"ג שבט|י"ג שבט]]|הבא=[[תבנית:היום יום/ט"ו שבט|ט"ו שבט]]}}[[קטגוריה:היום יום|ג]]</noinclude> | ||
גרסה מ־20:37, 27 ביוני 2024
בא כבוד קדושת אבותינו הקדושים, איז, לבד דער ענין פון התעוררות רחמים אויף די מקושרים, געווען א עבודה פון דערמאנען בינו לבין עצמו די מקושרים, און אריינטראכטן בענין אהבתם והתקשרותם כמים הפנים, וואס דאס איז מעורר די כחות פנימים פון דעם וואס מ'טראכט וועגען עם, ווי מיר זעהען במוחש, אז מ'קוקט שטארק אויף איינעם מוז ער אקוק טאן, ווייל די הבטה פנימית איז מעורר דעם עצם הנפש, און אזוי איז אויך אין די כח פון די מחשבה.
תרגום מאידיש: אצל כבוד קדושת אבותינו הקדושים, לבד העניין של התעוררות רחמים על המקושרים, היתה עבודה להזכיר בינו לבין עצמו את המקושרים, ולהתבונן בעניין אהבתם והתקשרותם כמים הפנים, שזה מעורר את כוחותיו הפנימים של זה שחושבים אודותיו, כפי שאנו רואים במוחש, כשמביטים חזק על אחד מוכרח הוא להביט, כיון שהבטה פנימית מעוררת את עצם הנפש, וכך הוא גם בכח המחשבה.
| הקודם: י"ג שבט |
{{{רשימה}}} | הבא: ט"ו שבט |