דבר מלכות/יתרו: הבדלים בין גרסאות בדף

דהגם שמשה הוא ממוצע '''המחבר''' שמעביר את דבר השם באופן ד"שכינה מדברת מתוך גרונו"<ref name=":2" />, "בלי שום הרגש כלל כ"א דבר ה' הי' מדבר"<ref name=":4">סה"מ תרנ"ט שם ע' קצד.</ref>, בדרך מעבר ולא בדרך התלבשות<ref name=":5">"שאם הי' מרגיש הי' מתעצם הדבר ה' בו ואח"כ הי' יוצא א"כ אין זה דבר ה' ממש כ"א דבר משה מה שקבל מה' וכו'", ועד"מ משקה ששופכין דרך המשפך שהמשפך אינו מקבל כלל המשקה כ"א עובר דרך המשפך – סה"מ תרנ"ט שם. וראה שם, שזהו החילוק בין הממוצע דמשה והממוצע שבעולמות, שע"י משה נמשך אור התורה למטה, שהוא בחי' פנימיות ועצמות האור ולא נשתנה כלל בהמשכתו למטה, משא"כ בהמשכת האור לצורך העולמות כו'.</ref> – אעפ"כ "המעבר פועל ג"כ", והיו זקוקים למשה, כי "מפי הקב"ה בעצמו לא הי' יכולים לקבל כו'", משא"כ ע"י משה, "עם היות שהוא בדרך מעבר לבד מ"מ ה"ז פועל שיוכל להתקבל בנש"י"<ref name=":4" />.

על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"<ref>ר"פ משפטים.</ref> אומרים חז"ל<ref>מכילתא הובא בפרש"י עה"פ.</ref>, "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". היינו, שגם המצוות השכליות (משפטים<ref>כידוע בענין ג' הסוגים משפטים עדות וחוקים – ראה רמב"ן ואתחנן ו, כ. סה"מ מלוקט ח"ב ע' נה. וש"נ.</ref>), הקשורות עם גדרי התחתונים, הם "מסיני", מעצמותו ומהותו ית' ("וידבר אלקים גו'"), בדיוק כמו ש"הראשונים מסיני" – ע"ד "מה להלן באימה כו' אף כאן כו'".

וזה מתגלה באופן ד"ואלה" (מראה באצבעו ואומר זה<ref>ראה תענית בסופה. שמו"ר ספכ"ג. פרש"י בשלח טו, ב.</ref>, אלה), עד לאופן ד"תשים לפניהם", "אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים כו' ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו"<ref name=":6">פרש"י ר"פ משפטים (ד"ה אשר תשים לפניהם).</ref> – ובפרט כיון שהתורה היא בעצם למעלה מהבנה והשגה<ref>ועפ"ז יש לומר דיוק הלשון "'''תעלה''' על דעתך", כי לדעת משה ה"ז עלי' בדעת, שטעמי התורה הם בעצם למעלה מהשגת האדם.</ref> – "לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם"<ref name=":6" />, שגם "טעמי הדבר" ("ופירושו") עליו לתת לבנ"י בפנימיות ("כשלחן הערוך ומוכן לאכול", שנעשה דם ובשר כבשרו<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק ה'|תניא פ"ה]].</ref>).

ולהוסיף ע"פ פירוש הירושלמי<ref>ע"ז פ"ב סוף ה"ז ובפ"מ שם.</ref> ב"תשים" – מלשון סימה ואוצר, שגם האוצרות שבתורה – פנימיות התורה, שמצ"ע סתומה וגנוזה, וקשורה עם סתים דקוב"ה<ref name=":5" />, צריכים לבוא באופן ד"(תשים) לפניהם", לפנימיותם<ref>[[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עה, ג. תו"ח שם תט, רע"א. ועוד.</ref>, בגילוי.

ועד"ז חוזר הענין ע"ע תמיד – כידוע שהענין דמתן־תורה ישנו תמיד, כהנוסח בברכת התורה – "נותן התורה" לשון הוה. ועד"ז ישנו בכל דור ודור – המשה שבדור<ref>ראה זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. ב"ר פנ"ו, ז.</ref>, שמוסר את דבר השם (תורה). ומזה מובן, שבכל דור ודור חוזר שוב – ועוד באופן נעלה יותר (לפי הכלל ד"מעלין בקודש") החיבור דדברות הראשונות ודברות האחרונות, הנותן את הכח ש"מה להלן כו' אף כאן" יהי' הגילוי ד"וידבר אלקים גו'".

ובהדגשה יתירה – מכיון שדורנו הוא הדור האחרון לגלות והדור הראשון לגאולה, ובפרט בזמן האחרון, כמדובר פעמים רבות שסיימו כבר הכל וכעת צריכה רק להיות הגאולה בפועל – הגילוי דבחי' עשירי (שירה העשירית<ref>מכילתא בשלח טו, א.</ref> וכו'), יחד עם הגילוי דבחי' אחד עשר, "אנת הוא חד", גילוי עצמותו יתברך למטה, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, הקשור עם משה רבינו – "גואל ראשון הוא גואל אחרון"<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד. שם, ו. זח"א רנג, א. ש' הפסוקים פ' ויחי. [[תורה אור משפטים|תו"א משפטים]] עה, ב.</ref>.

ובפרט ע"פ המדובר כמ"פ הראשי־תיבות בדרך אפשר של "מיד" – '''מ'''שה, '''י'''שראל (הבעש"ט), '''ד'''וד מלכא משיחא, היינו שהדור הראשון דמתן־תורה (דור משה) מתקשר עם הדור האחרון (דהגאולה ע"י דוד מלכא משיחא), ע"י גילוי החסידות דהבעש"ט ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו, אשר לכשיפוצו מעינותיך חוצה "אתי מר" דא מלכא משיחא<ref>אגה"ק הידועה דהבעש"ט – כש"ט בתחלתו. ובכ"מ.</ref>.

ויש לומר, שבהתאם לתוכן תיבת "מיד", צריך לומר שג' האותיות אינן קשורות עם ג' זמנים שונים (משה בדורו, ישראל הבעש"ט בדורו, ודוד מלכא משיחא בדורו), אלא באות כולן יחד בסמיכות ממש<ref>להעיר מהאופנים בחתימת הרמב"ם (פוסק ומורה נבוכים): באותיות נפרדות; באותיות '''מחוברות''' זל"ז.</ref> ("מיד") בכל דור ודור ובכל זמן וזמן. כמרומז גם בזה ש"מיד" הוא גם ר"ת "'''מ'''שה, '''י'''הושע, '''ד'''ורם", ששלשתם היו בדור אחד.

וכן יש לומר בנוגע לדורנו זה – שבאותו הדור ישנו הגילוי דכל השלשה – מ' (ר"ת משיח<ref>להעיר ש'''מ'''נחם שמו (סנהדרין צח, ב).</ref>), י' (ר"ת דב' שמותיו דכ"ק מו"ח אדמו"ר) וד' (דורם); יחד עם משה שבדורנו (כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו), בחי' עשר (עשירי בשבט), כולל גם גילוי תורת החסידות (מעינות הבעש"ט) על ידו, ישנו גם הגילוי דבחי' אחד עשר, "גואל ראשון הוא גואל אחרון", דוד מלכא משיחא.

ויש לומר ששלשת אלו הם ע"ד ובדוגמת ג' הענינים הנ"ל דדברות הראשונות (ע"י הקב"ה. ודוגמתו ע"י גילוי סתים ופנימיות התורה, מתחיל ע"י ישראל הבעש"ט), דברות האחרונות (ע"י משה), והחיבור ביניהם – דעשר ואחד עשר, כפי שיהי' בשלימות ע"י הגילוי ד"תורה חדשה מאתי תצא"<ref>ישעי' נא, ד. ויק"ר פי"ג, ג.</ref> (בחי' אחד עשר יום מחורב, למעלה מעשרת הדברות שניתנו בחורב), מעצמות ומהות (שלמעלה ממשה ממוצע המחבר), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

בעמדנו בשבת פרשת יתרו, בה קוראים בתורה את פרשת מתן־תורה, ובבואנו מעשירי בשבט (חודש האחד עשר), ומתכוננים לכ"ב שבט (כפליים של אחד עשר) – צריך כאו"א מישראל ליטול ההוראה מ"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" שנאמר בלשון נוכח ובלשון יחיד<ref>יל"ש פרשתנו רמז קפו, מפדר"כ פ' בחודש השלישי. וראה פס"ר פכ"א. רמב"ן פרשתנו כ, א.</ref> ("אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך גו'"), בכדי ללמד שזהו ציווי ולימוד אליו, לכל יחיד:

כשם שבמתן־תורה התכנסו כל בנ"י באופן ד"ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד"<ref>פרשתנו יט, ב ובפרש"י.</ref> – כמו"כ צריך להיות גם בעבודתו של יהודי, כאו"א מישראל, שעליו לכנס את עשר כחות נפשו, ולעשותם מציאות אחת של "צבור" לעבוד את הקב"ה הן בעשר כחותיו הפנימיים (ג' המוחין וז' המדות), והן בכחותיו המקיפים (בחי' אחד עשר), רצון ותענוג – "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"<ref>ואתחנן ו, ה.</ref>.

ולכל לראש – להוסיף בלימוד התורה "באימה וביראה וברתת ובזיע", בידעו שבעת שלומד תורה ה"ז בהתאם לעשר כחות נפשו, וגם – הוא אומר את "דבר ה' ממש שנאמר למשה מסיני"<ref>ראה [[תורה אור יתרו|תו"א פרשתנו]] שם: יתבונן המשכיל ויפול עליו אימה ופחד בעסק התורה בשומו ללבו כי דבר ה' הוא ממש שנאמרו למשה מסיני.</ref>!

כולל ובמיוחד ומתחיל מאלו הנמצאים כעת כאן בבית הכנסת ובית המדרש ובית מעשים טובים דכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ה"מקדש מעט . . בית רבינו שבבבל"<ref>מגילה כט, א. וראה בארוכה [[קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל|קונטרס בענין מקדש מעט זה כו']] (סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 465 (לקמן ע' 399) ואילך).</ref>, שהוא ה"בית חיינו" דכל בנ"י הנמצאים במקום זה וכל בנ"י בכל הדור כולו, שכן "הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>, ממנו נמשכת השפעת החיות לכל הדור כולו בכל קצוי תבל, ובמילא מובן שביהכ"נ וביהמ"ד ובית מע"ט שלו הוא "בית חיי'''נו'''", ובפרט ע"י השפעתו מתורת חיים ומצוות (שעליהן נאמרו<ref>אחרי יח, ה.</ref> "וחי בהם"), ש"הם חיינו ואורך ימינו"<ref>נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית (ע"פ נצבים ל, כ).</ref>.

ועוד והוא העיקר – שתיכף ומיד ממש, באה הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, והביהכנ"ס וביהמ"ד ובית מע"ט זה יחד עם כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות ובתי מע"ט עולים, יחד עם כל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>, לארץ הקודש, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, ולבית המקדש השלישי והמשולש.

[[קטגוריה:דבר מלכות ספר שמות|ח]]