דבר מלכות/כ"ב שבט: הבדלים בין גרסאות בדף

א. '''כ"ב''' בחודש קשור עם ברכה, כמרומז במספר '''כ"ב''' – אותיות "'''בך'''", שרומז על "'''בך''' יברך ישראל"<ref>ויחי מח, כ.</ref>, ז.א. שזהו יום שממנו, על־ידו ואתו מתברכים בני ישראל בכל עניניהם.

יתירה מזו: ה(יום של) "בך" בעצמו מבורך הוא, כמובן מפשטות הפירוש (הכתוב) ב"בך יברך ישראל", ש"בברכתם" (של אפרים ומנשה) מתברכים כל בנ"י, ועד"ז בנדו"ד, שיום זה ("בך") גופא הוא מבורך, ועי"ז "יברך ישראל", כל בני ישראל. "בך" היא ברכה כזו שממנה באים ברכות נוספות, עוד ברכה ועוד ברכה, עד אין קץ ו"עד סוף כל העולם"<ref>לשון חז"ל – כתובות רפ"ט. זבחים לז, ב. ועוד.</ref> (כולל – הסוף של (עולם מלשון) העלם והסתר<ref>ראה [[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. ובכ"מ.</ref>).

אצל בני ישראל, יאָרצייט קשור עם '''עלי''''. כפי שמודגש בהמנהג דאמירת קדיש ביום היאָרצייט, בגלל עלי' חדשה ועלי' שלא בערך שמתוספת אז בהנשמה<ref>ראה לקו"ש חכ"ו ע' 329 ואילך. '''וש"נ.''' וראה גם ספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 176 ואילך.</ref>.

הגם שיאָרצייט הוא היום שבו היתה הסתלקות הנשמה מן הגוף, העלם והסתר על הגילוי דנפש מישראל, "חלק אלוקה ממעל ממש"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, בהגוף – שזהו ההעלם הכי גדול שיכול להיות ר"ל – הרי הכוונה בכך היא (כמו בכל ירידה) שזה יפעל אח"כ עלי' עוד יותר גדולה, ובכל שנה (ביאָרצייט) מתוספת עלי' עוד יותר נעלית (שלא בערך להעליות שלפני זה), הן עלי' בהנשמה, והן באלה שנמצאים נשמות בגופים למטה (שהי' להם קשר עם נשמה זו)<ref>ראה מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (אגרות קודש שלו ח"ג ע' קמג ואילך), שע"י התפלה לעילוי נשמת כו', הנה בזה גורמים נחת רוח לנשמות העולות, ואשר בגלל זאת הנה נשמות כו' מעוררים רחמים בעד יוצאי חלציהם כו' להיות נמשך להם שפע ברכה בגשמיות וברוחניות. וראה שיחת [[שיחת שמות תשמ"ט - מוגה|ש"פ שמות תשמ"ט ס"ז]]; [[שיחת יתרו תשמ"ט - מוגה|ש"פ יתרו, כ"ב שבט תשמ"ט סי"א]] (ס' השיחות ח"א ע' 182; ע' 235).</ref>, שמתוסף להם באריכות ימים ושנים טובות, מלאים בתורה ומצוות ובמעשים טובים.

ועוד ועיקר – העלי' שנפעלת בגאולה האמיתית והשלימה, הן העלי' של הנשמה – ע"י "הקיצו ורננו שוכני עפר"<ref>ישעי' כו, יט.</ref>, כידוע<ref>ראה בארוכה מכתב כ"ה אלול תש"נ (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 864 ואילך). '''וש"נ.'''</ref> שתכלית השלימות (גם דהנשמה) הוא דוקא נשמות בגופים בתחיית המתים, והן בבנ"י שהיתה להם שייכות עם נשמה זו – כמ"ש<ref>ישעי' כה, ח. משנה סוף מו"ק. וראה גם סה"מ מלוקט ח"ב ע' רעז ואילך. וש"נ.</ref> "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים", ומובן, שכאשר "ומחה . . דמעה" נעשה ע"י הקב"ה עצמו ("ומחה '''ה' אלקים''' דמעה"), ה"ז לא רק מבטל את הדמעה שהיתה לפני זה (כפשטות ענין המחי'), אלא שעי"ז נפעלת '''הוספה''' בעלי', כמובן גם מהפירוש<ref>ראה מאורי אור מערכת דמעה (אות ד' סעיף יז). [[לקוטי תורה צו|לקו"ת צו]] יג, ריש ע"א. ספר הליקוטים דא"ח־צ"צ ערך דמעה. ועוד. וראה גם סה"ש תש"נ ח"א ע' 68 ואילך.</ref>, ש"דמעה" בגימטריא קי"ט, והכוונה בזה, שחסר אחד מהק"כ צירופי שם אלקים<ref>ראה תשובות וביאורים ס"ו (ע' 23 ואילך)*. וש"נ.{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) אג"ק כ"ק אדמו"ר שליט"א ח"ב ע' יט־כ.''' המו"ל'''.'''</ref>, וע"י "ומחה ה' אלקים דמעה" נעשית השלימות דק"כ (הגימטריא של "דמעה" עם הכולל) – "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"<ref>בראשית ו, ג.</ref>, כפי שהי' אצל משה רבינו – "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום"<ref>וילך לא, ב.</ref>, "היום מלאו ימי ושנותי"<ref>פרש"י עה"פ. מר"ה יא, א. וש"נ.</ref>, מילוי ושלימות דימים ושנים הן בגשמיות והן ברוחניות, וההמשך בזה עד – בחיים נצחיים<ref>ראה סה"מ מלוקט שם ע' רפ. וש"נ.</ref> בגאולה האמיתית והשלימה.

ג. ענין זה [העלי' שנפעלת ע"י ההסתלקות] מודגש במיוחד בהיאָרצייט של בתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בכ"ב שבט, אשר נוסף על זכותה היא, יש לה גם הזכות של אבי' [ובפרט שלבת ישנה שייכות מיוחדת עם האב<ref>ראה נדה לא, סע"א (הובא בפרש"י ר"פ תזריע). וראה [[היום יום כ"ח אייר|"היום יום" כח אייר]]. וראה גם ס' השיחות תשמ"ח ח"א ע' 273. תשמ"ט ח"א ע' 234.</ref>], והיא התחנכה על ידו וכו':

נשיא הדור – נשיא מלשון התנשאות – '''מגבי' ומנשא''' את כל הדור, שכן "הנשיא הוא הכל"<ref>פרש"י חוקת כא, כא.</ref>. ומזה מובן בנוגע לבתו, שכל עניני' – כולל ובמיוחד הסתלקותה – פועלים עלי' בכולם.

ובפרט שהיאָרצייט שלה (בכ"ב שבט) חל באותו חודש (שבט) כהיאָרצייט של אבי' כ"ק מו"ח אדמו"ר (בעשירי בשבט), אשר העלי' וההתנשאות דנשיא דורנו נמצאות בגלוי יותר ביום ההילולא שלו, כידוע<ref>תניא אגה"ק [[אגרת הקודש סימן כ"ז|סכ"ז]]־[[אגרת הקודש סימן כ"ח|סכ"ח]].</ref> שאז עולים "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" וזה בא בגילוי למטה, עד ש"פועל ישועות בקרב הארץ"<ref>[[תהלים פרק ע"ד|תהלים עד, יב]].</ref>.

ד. מכיון שהיאָרצייט דכ"ב שבט קשור עם כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (אבי הנפטרת), ובפרט (כנ"ל) שזה חל באותו חודש (שבט) של יום ההילולא שלו (כש"כל מעשיו ותורתו ועבודתו" עומדים בגלוי) – מובן שליום זה יש שייכות עם כללות עבודתו של נשיא דורנו ו(במילא) של כל הדור כולו (כי "הנשיא הוא הכל" ו"בתר רישא גופא אזיל"<ref>עירובין מא, א.</ref>).

ה. ויובן זה ע"פ האמור לעיל<ref>סה"ש תשנ"ב ח"ב ע' 331 (לעיל ע' 272) ואילך. '''וש"נ.'''</ref> בפרשת השבוע (יתרו), פרשת מתן תורה, אודות שני האופנים בעשרת הדברות – ה"דברות הראשונות" שנאמרות ע"י הקב"ה ("וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר"<ref>פרשתנו (יתרו) כ, א.</ref>) וה"דברות האחרונות" שנאמרו ע"י משה רבינו (במשנה תורה<ref>ואתחנן ה, ו ואילך.</ref>):

"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" במתן תורה ניתן הכח לבני ישראל לעשות דירה לו יתברך בתחתונים<ref>ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא רפל"ו]].</ref> – שבתחתונים יהי' גילוי עצמותו ית' בעצמותו ומהותו.

ועד"ז בה"דברות הראשונות" עצמן היו ע"ד ב' ענינים אלו: (א) הגילוי דאחד עשר ("מיוחד שבעשרה . . שהוא אחד שהוא ראש לכל הדברות, אנכי<ref>פרשתנו כ, ב.</ref> ה' אלקיך"<ref>שמו"ר פמ"ב, ח.</ref>), בחי' "אנת הוא חד ולא בחושבן"<ref>תקו"ז בהקדמה (יז, א).</ref>, בחינת פנימיות הכתר עד עצמותו ומהותו ית' שלמעלה מעשר ספירות, ו(ב) גילוי זה נמשך ב'''עשרת''' הדברות (כולל כפי שאנכי הוא אחד מהעשרה), כפי שהתורה קשורה עם סדר השתלשלות שמיוסד במספר עשרה (עשר ספירות, עשרה מאמרות<ref>אבות רפ"ה.</ref>). עד שהוא פעל גם בסדר השתלשלות עצמו, עד בעולם הזה התחתון (כדברי חז"ל<ref>תנחומא שמות כה. שמו"ר פ"ה, ט. הובא בפרש"י פרשתנו כ, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).</ref> שהקול ד"אנכי הוי'" הגיע מכל ד' רוחות העולם ומשמים וארץ, ו"צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה כו'"<ref>שמו"ר פרשתנו ספכ"ט.</ref>).

אמנם, במתן תורה הגילוי ד"וידבר אלקים גו'" הי' מצד '''למעלה''' ("ואני המתחיל שנאמר<ref>פרשתנו יט, כ.</ref> וירד '''הוי'''' על הר סיני"<ref>תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג. ועוד.</ref>, "וידבר '''אלקים''' גו'"), ולכן הגילוי בתחתונים הי' רק '''לפי שעה''' [ו"במשוך היובל" (כאשר נסתלקה השכינה מהר סיני) אזי "המה יעלו בהר"<ref>פרשתנו שם, יג.</ref>, כיון שהר סיני נשאר כמקודם], ובאופן שזה פעל ביטול מציאות התחתון ("פרחה נשמתן"<ref>ראה שבת פח, ב. שהש"ר פ"ה, טז [ג]. ועוד.</ref>, ועד"ז צפור לא צווח כו') – כי התחתון (בחי' עשר) מצד ענינו הוא – לא יכול הי' להכיל (בשלימות) את הגילוי ד"וידבר אלקים גו'" (בחי' אחד עשר);

שלימות הכוונה היא, שבני ישראל על ידי '''עבודתם בכח עצמם''' (לא באמצעות הגילוי מלמעלה ד"וידבר אלקים גו'") – בהיותם בהתלבשות בתחתונים ("אזלת לקרתא הלך בנימוסי'"<ref>שמו"ר פמ"ז, ה. ועוד.</ref>) – ימשיכו את הגילוי דאחד עשר בעשר, ע"י עשיית התחתונים (עשר) כלי מוכשר לקבלת הגילוי ד"אחד עשר", עי"ז שלומדים תורה עם כח הדיבור הגשמי שלהם באופן ד"תען לשוני אמרתך"<ref>[[תהלים פרק קי"ט|תהלים קיט, קעב]].</ref> ("לאמר" את דבר ה' ממש<ref>[[תורה אור יתרו|תו"א פרשתנו]] סז, ב.</ref>) ועושים את עבודתם בעולם באופן שהתחתונים עצמם נעשים כלי ודירה לו יתברך. שעי"ז נמשך הגילוי דאחד עשר בעשר באופן של '''קביעות ונצחיות''' – כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה – כיון שהוא מגיע (לא מצד כח למעלה, אלא) ע"י התחתונים מצד '''ענינם וגדרם הם'''.

דובר ריבוי פעמים שהחידוש והעילוי הנפלא של דורנו – הדור האחרון של הגלות והדור הראשון לגאולה (כנ"ל ס"ב) – שבו הוא גמר וסיום ד"מעשינו ועבודתינו"<ref>[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].</ref> של בנ"י במשך כל הדורות שלפני זה, לסיים את הבירורים האחרונים בגלות, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר"<ref>שיחת שמח"ת תרפ"ט.</ref> – "לצחצח את הכפתורים" ("צופוצן די קנעפלעך"); עבודתינו מתבטאת בהבאת הגאולה בפועל עבור דורנו ועבור כל הדורות שלפני זה!

ויש לומר שזה נרמז ביום ההילולא דכ"ק מו"ח אדמו"ר (כאשר "כל מעשיו ותורתו ועבודתו" נמצאים בגלוי ובשלימות) – '''יום העשירי בחודש האחד עשר''': גילוי האור (יום<ref>כמ"ש (בראשית א, ה) "ויקרא אלקים לאור יום".</ref>) דעשירי קשור ומתגלה יחד עם ה(חודש מלשון) חידוש<ref>ראה ראב"ע בא יב, ד. ס' השרשים לר' יונה בן ג'נאח ולהרד"ק ערך חדש.</ref> דאחד עשר (שלמעלה מסדר השתלשלות). ה(חודש מלשון) חידוש דאחד עשר נמשך בגילוי האור (יום) דעשירי.

ז. בדורו של נשיא דורנו גופא ישנם כמה שלבים ותקופות, ובכללות – שלושה שלבים: (א) יום עשירי לחודש אחד עשר (יו"ד שבט ת"ש יו"ד) – סיום התקופה של עבודת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין. (ב) היום למחרתו – יום אחד עשר לחודש אחד עשר (היום השלם הראשון לאחרי ההסתלקות), ובמיוחד בשנת עשתי עשר (תשי"א)<ref>ראה סה"ש תש"נ ח"א ע' 255 הערה 99.</ref> – כשהתחיל ההמשך והחידוש של תקופה חדשה ו"נתלו המאורות"<ref>ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 5־293 (לעיל ע' 7־235).</ref> של הדור השביעי מאדה"ז (או הדור התשיעי מהבעש"ט). (ג) התקופה לאחר הסתלקות בתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר ביום כ"ב לחודש אחד עשר (כ"ב שבט תשמ"ח).

(ג) שלימות החיבור והיחוד ד"עשר" (מצד ענינו הוא) ו"אחד עשר" (מצד ענינו הוא), שתחתונים מצד ענינם הם נעשים דירה לו יתברך, לעצמותו ית'<ref>ראה סה"מ תקס"ה ח"א ע' תפט. הנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא הערה 32.</ref>. ביחד עם כך שזוהי דירה '''לו''' יתברך (אבל היא עדיין דבר נפרד כביכול מהדייר עצמו, בהיותה בדרגת עשר בנפרד מאחד עשר) – נעשית הדירה בתחתונים דבר אחד עם הדייר, ובלשון הידוע<ref>ביאורי הזהר (לאדהאמ"צ) בשלח מג, ג ואילך. וראה ד"ה ולקחתם לכם תרס"א (ע' קצז).</ref>: היש הנברא הוא (דבר אחד עם ה) יש האמיתי<ref>ע"ד החידוש ד"אין עוד מלבדו" (ואתחנן ד, לה) לגבי "אין עוד" (ואתחנן שם, לט), ש"אין עוד" שולל לגמרי מציאות הנבראים, שאין "שום מציאות כלל" (ד"ה ולקחתם שם), היינו, ביטול הנבראים לגבי בחי' אחד עשר, משא"כ "אין עוד מלבדו" פירושו ש(רק) בלעדו "אין עוד" אבל "עמו" ישנה מציאות (ראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 202 הערה 86). ואולי יש לומר גם באופן אחר: "אין עוד מלבדו" מורה שיש (עמו) "עוד" מציאות, היינו שעדיין ישנו חילוק בין "עשר" ו"אחד עשר". ולמעלה מזה הוא "אין עוד" שמורה על התאחדות גמורה בין מציאות (העולם) ועצמותו ית' ("עשר" ו"אחד עשר"), כך ש"אין עוד" מציאות (אפילו "עמו").</ref>.

יום העשירי בחודש האחד עשר קאי על סיום וגמר העבודה של בירור ה"שיריים" האחרונים של הגלות, "לצחצח את הכפתורים". ובסגנון האמור: גמר ושלימות העבודה במשך הדורות להמשיך "אחד עשר" ב"עשר", אבל באופן שעדיין ישנם ב' ענינים נפרדים (מצד גדרי התחתונים): עשירי מצד הימים ואחד עשר מצד החדשים – כי הדרגא דאחד עשר ("וידבר אלקים גו'" שלמעלה מעולם) עדיין לא חדרה לגמרי בעולם (עשר), במילא יש אמנם החידוש (חודש) דאחד עשר, אבל העבודה '''הגלוי'''' (מצד הימים, ענין האור והגילוי⁴⁰) מתבטאת עדיין בדרגא של עשר [כמבואר במ"א<ref>ס' השיחות תש"נ ח"א ע' 235 ואילך.</ref> שתוכן העבודה דכ"ק מו"ח אדמו"ר בחיים חיותו בעלמא דין התבטא בגילוי דעשירי].

היום למחרתו – יום אחד עשר לחודש אחד עשר – מציין שנוסף ולאחרי העבודה דיום עשירי בחודש אחד עשר, משיגים ומתעלים (ע"פ הכלל ד"מעלין בקודש"<ref>ברכות כח, א. וש"נ.</ref>) גם להגילוי (יום) דאחד עשר, ובאופן כזה שזה מעלה גם את הגילוי דיום העשירי להדרגא ד"אחד עשר יום"<ref name=":0">ל' הכתוב – דברים א, ב.</ref>. אזי ישנו אחד עשר, הן מצד החודש (חודש אחד עשר) והן מצד היום והגילוי (יום אחד עשר)<ref>ולהעיר מהשייכות דחודש האחד עשר ל"ביום עשתי עשר יום (לחודש הראשון) נשיא לבני אשר" (נשא ז, עב) [להדעות שהשייכות דהנשיאים לחדשי השנה היא כסדרם בחנוכת המשכן (קה"י ערך אות יו"ד ערך י"ב חדשים וי"ב שבטים. ובאות ש' ערך שבט. בני יששכר מאמרי חודש שבט מאמר א' בסופו)]. ויש לומר, שיום אחד עשר בחודש '''הראשון''' (ניסן) קשור עם התחלת הגילוי – "הלידה" – של בחי' אחד עשר (וראה שיחת שבת הגדול ערב י"א ניסן תשמ"ט (סה"ש ח"ב ע' 389 ואילך)), כידוע שבחודש ניסן היתה לידת עם ישראל (ראה יחזקאל טז. וראה תו"א ר"פ וארא. תו"ח שם צו, ב ואילך. סהמ"צ להצ"צ עז, סע"ב ואילך. ועוד); ויום אחד עשר בחודש '''אחד עשר''' קשור עם שלימות הגילוי של אחד עשר, באופן של נשיאות בגלוי.</ref>, אחד עשר הן כפי שזה נמשך למקבל (לבנה, חודש), והן כפי שזה מצד המשפיע (חמה, יום)<ref>ראה סה"ש תשנ"ב ח"א ע' 19־317 (לעיל ע' 60־258).</ref>. אבל כ"ז הוא בדרגא דאחד עשר ששייך ובערך לעשר.

ז.א. שלאחרי שישנה השלימות דעשר ואחד עשר (בחודש האחד עשר), שלימות העבודה דבנ"י למטה להמשיך בחי' אחד עשר בעשרת הדברות (שניתנו מלמעלה במתן תורה), נוסף עוד פעם "אחד עשר יום מחורב"<ref name=":0" /> – הגילוי ד"בך" כנגד '''כ"ב''' אותיות התורה<ref>ראה שהש"ר פ"א, ד (קרוב לסופו): בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה, ב' תרין כ' עשרין, הרי בך.</ref>.

ויש לומר שזה מורה על הדרגא העליונה שבתורה כפי שהיא קשורה עם אחד עשר, ואחד עשר בכפליים (שלמעלה גם מאחד עשר עצמו), שלמעלה מתורה כפי שהיא מתבטאת בעשרה (עשרת הדברות) – תורה כפי שהיא חד עם עצמותו יתברך, "אורייתא וקוב"ה כולא חד"<ref>תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]] ו[[לקוטי אמרים פרק כ"ג|רפכ"ג]] בשם הזהר. וראה זהר ח"א כד, א. ח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב). תכ"ב (סד, א). [[לקוטי תורה נצבים|לקו"ת נצבים]] מו, ב. ועוד.</ref>, כמרומז במספר כ"ב אותיות "בך" – שקאי על הקב"ה ("בך בהקב"ה"<ref>שהש"ר שם.</ref>), עצמותו ית', בך בעצמותך<ref>ראה אוה"ת (כרך ד) דרושים לסוכות ע' א'תשס. סה"מ תש"א ע' 94. תרפ"ח (תש"ח) ע' קסה (ע' 250). מלוקט ח"ג ע' רטו. וראה [[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סד, סע"ב. שער האמונה ספנ"ו (צ, א). מאמרי אדהאמ"צ ויקרא ח"א ע' שפד.</ref>,

אשר ע"י כ"ב אותיות התורה נעשה יהודי מאוחד עם "בך", עצמות א"ס ב"ה<ref>ראה סה"מ תרפ"ח (תש"ח) ותש"א שבהערה הקודמת.</ref>. וזה נמשך בכל עניניו ופרטיו (שבאים לידי ביטוי בבחי' עשר, עשר כחות הנפש וכו') באופן של "'''בך''' יברך ישראל", שישראל (כאו"א מישראל וכלל ישראל) מתברכים בכל הברכות – מ"בך", בעצמותך.

----[[דבר מלכות כ"ב שבט# ftnref57|^[57]]]) ראה המשך ר"ה תרס"ג (ע' ב ואילך), תש"ח (ע' ד ואילך). סה"מ ת"ש ע' 31 ואילך.