דבר מלכות/אמור: הבדלים בין גרסאות בדף

{{דבר מלכות}}

הגאולה התבטאה בכך, שנוסף ע"ז שכל בנ"י יצאו ממצרים ("בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"<ref>בא י, ט.</ref>) ובשלימות ועם כל חפציהם (ע"ד מ"ש<ref name=":11">ישעי' ס, ט.</ref> "כספם וזהבם אתם"), הם לקחו וגאלו אתם וגאלו גם את הענינים ד"גולה" (גלות מצרים) – "וישאלו<ref>בא יב, לה־לו.</ref> ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות גו' '''וינצלו (ורוקינו'''<ref>ת"א, ת"י ופרש"י עה"פ. פרש"י ברכות שבהערה הבאה (ד"ה כמצודה).</ref>''')''' את מצרים", "שעשאוה<ref>ברכות ט, ב. פסחים קיט, א.</ref> כמצודה שאין בה דגן . . כמצולה שאין בה דגים"<ref>"פי' שלקטו כל הניצוצין שנפלו בשבירה אליהם ונתרוקנו מצרים מהם עד שנשארו כמצולה כו' '''ולא השאירו שם אפי' ניצוץ א''''" (תו"א וארא נו, סע"ד).</ref> ["וגם<ref>בא שם, לח.</ref> ערב רב עלה אתם"<ref>שזה ("רב") מרמז על הר"ב ניצוצים (מהרפ"ח ניצוצים) שנתבררו ועלו אתם ממצרים (תו"א בא ס, ג). וע"פ המבואר בתו"א שבהערה 11, מובן, שבמצרים היו רק ר"ב ניצוצים, ונתבררו '''כולם*''', ושאר הפ"ו ניצוצים (בגימט' אלקים) נתבררו בגליות שלאחרי זה (ראה תו"א וישב כז, ד).{{ש}}'''*) ראה לקו"ת וספר הליקוטים להאריז"ל ר"פ תצא בטעם האיסור לחזור למצרים (בשלח יד, יג. שופטים יז, טז. תבוא כח, סח) – כי "הגליות הוצרך לברר ניצוצי קדושה . . והנה במצרים באותו גלות ביררו כל הקדושה שהי' בקרבם ולא נשאר דבר . . ולכן צוה שלא לראותם עוד, ולא עשה כן בשאר גליות שעדיין לא ביררו כל מה שהי' בקרבם לגמרי".'''</ref>].

ובכח זה "כל חכמי הגוים נתבטלו בעצם לגבי חכמת שלמה שלא ע"י מלחמה ע"כ נק' שלמה כי שלום הי' בימיו"<ref name=":9">שערי תשובה שם (נו, א).</ref>, עד שהאומות '''הביאו לשלמה''' את ניצוצי הקדושה (כידוע בנוגע למלכת שבא<ref>מ"א י, א ואילך. תו"א בראשית ו, רע"א. סה"מ תש"ד ע' 107. ובכ"מ.</ref>) – מעין שלימות השלום לע"ל, ש"לא ירעו ולא ישחיתו גו' כי מלאה הארץ דעה גו'"<ref name=":7" />, ע"ד הבירור ע"י "עסק התורה דבחכמה אתברירו בביטול הרע בעצם כמו לע"ל דכתיב<ref name=":12">ישעי' מ, ה.</ref> וראו כל בשר בחי' ראי' דחכמה כו' וידע<ref name=":8" /> כל פעול כו'"<ref name=":9" />.

ח. בכהנ"ל ניתוסף עוד יותר בעמדנו ביום השבת לאחרי ל"ג בעומר (ובתוך שלושה ימים מל"ג בעומר<ref>ולהעיר מהחידוש בשנה זו בענין שלשה: מב' ימי ראש השנה נכנסו תיכף ליום השבת, וכן בי"ט כסלו (שחל ביום חמישי בשבוע), ראש השנה לחסידות, שענינו נמשך בכ"ף כסלו, וממנו נכנסו תיכף ביום השבת. וכן בנוגע לל"ג בעומר, מ"ת דפנימיות התורה (המשך תרס"ו ע' ריט), שחל ביום חמישי, וענינו נמשך על ג' ימים (ראה שער הכוונות ענין ספה"ע דרוש יא. ועד"ז בפע"ח שער ספה"ע פ"ז). וימי הפורים שלפ"ז, וכהסימן פל"ג הובא בסידור (וטור או"ח סתכ"ח).וע"ד הרמז י"ל שענין שלשה קאי על עבודת הג' מוחין מצ"ע, ענינה של פנימיות התורה (שנתגלתה ע"י הרשב"י, ובאופן של חב"ד ע"י אדה"ז) – מעין וטועמי' של העבודה דלע"ל (כיבוש קיני קניזי וקדמוני).</ref>), יום ההילולא ויום שמחתו של רשב"י<ref>נסמן בסה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 440.

<nowiki>*</nowiki>130. ראה בארוכה [[מאמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך תשל"ז - מוגה|ד"ה גל עיני תשל"ז]] (סה"מ מלוקט ח"ה) שבהערה 51. וש"נ.</ref>:

ע"י רשב"י הי' גילוי פנימיות התורה (בחי' נפלאות שבתורה), ועיקר הגילוי הי' ביום הסתלקותו, נשמתא דנשמתא דאורייתא (פנימיות הסודות שגילה במשך כל ימי חייו)^[*130], עד שע"י כתיבת דברים אלו (בספר הזהר), ה"ז נתגלה אח"כ לכל בנ"י עד באופן דיתפרנסון<ref>ל' התקו"ז ת"ו בסופו. וראה הקדמת המק"מ לספרו. כסא לתקו"ז שם.</ref> '''בהבנה והשגה''' – גילוי בחי' נפלאות שבתורה בחכמה בינה ודעת. ההתחלה – ומעין ובדוגמא – מגילוי פנימיות התורה לע"ל.

בנוסף לזה רשב"י גם חיבר את פנימיות התורה עם נגלה דתורה<ref>ראה המשך חייב אדם לברך תרל"ח פכ"ה.</ref>. וי"ל שבתורה עצמה נגלה דתורה ופנימיות התורה הם ע"ד החילוק בין אל"ף מלשון אולפנא ולימוד (מוחין השייכים למדות), לאל"ף אותיות פלא (מוחין בעצם). ורשב"י חיבר את שניהם.

וי"ל שבכח זה הוא גם נתן את הכח לגילוי אלקות (גם הדרגות שלמעלה מעולם) ב(אלופו של) עולם – כמאמר הידוע שלו<ref>מגילה כט, א.</ref>: "תניא ר"ש בן יוחאי<ref>כן הוא ("יוחאי" באל"ף) בעין יעקב. וי"ל שבזה מרומז הגילוי דבחי' אל"ף, כבפנים.</ref> אומר כו' כל מקום שגלו (ישראל) שכינה עמהן כו' גלו לבבל שכינה עמהן כו' גלו לאדום שכינה עמהן", ז.א. שגם בהיותם ב(בבל כו') "גולה" '''יש''' שם הגילוי דאלופו של עולם, "שכינה '''עמהם'''".

ועד"ז ממשיך רשב"י בכל העולם כולו – כמאמר שלו<ref>סוכה מה, ב.</ref>: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין", שהוא יכול לפטור את כל העולם מלשון העלם והסתר מן הדין, כולל דין הגלות.

 

ט. ומרשב"י נמשך אח"כ גילוי פנימיות התורה בדורות שלאחרי זה, עד לדור האריז"ל, שאז נעשה "מצוה לגלות זאת החכמה"<ref>[[אגרת הקודש סימן כ"ו|אגה"ק סכ"ו]] (קמב, ב).</ref>, ולאח"ז – נוסף בזה ע"י גילוי תורת החסידות ע"י הבעש"ט והמגיד (מייסדי תורת החסידות הכללית), ועוד יותר – ע"י אדמו"ר הזקן (מייסד תורת חסידות חב"ד) ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו – לימוד פנימיות התורה באופן דחכמה בינה ודעת, והפצת המעיינות חוצה, החל מחוצה שבאדם – כחות הנפש שלו, עד גם דנפש הבהמית, עד לחוצה שבעולם – מעין וטועמי' מגילוי פנימיות התורה בגאולה האמיתית והשלימה.

ובאופן, כאמור, שממשיכים את הנפלאות שבתורה (בבחי' פלא) בהבנה והשגה, עד בכל כחות הנפש (חכמה, בינה, מדות ומלכות), ובלשון תורת אדה"ז הידועה<ref>קונטרס לימוד החסידות ע' 6־5.</ref> עה"פ "משכיל לאיתן האזרחי" (תחלת מזמור פ"ט) – שאיתן שבנשמה (עצם הנשמה, בחי' פלא) "יש לו משכיל, מה שע"י כח המשכיל הוא האזרחי, מזריח '''לכל''' הכחות והחושים", שכח המשכיל (שלמעלה משכל וביחד עם זה הוא מקור השכל) ממשיך מלמעלה מהשכל בשכל<ref>ראה ד"ה כי מראש צורים תשכ"ח (נעתק בקובץ י"א ניסן שנת הפ"ט אות טז).</ref>; והגם ששלימות זריחה זו תהי' לע"ל, ה"ז נפעל גם כבר עכשיו<ref>ד"ה וייצר תרפ"ה (סה"מ תש"ח ע' 63. נעתק שם אות טו).</ref>.

ולאחרי זה מגיעים למזמור צדי"ק, "תפלה למשה איש האלקים", עד לסיומו – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'", הגילוי '''עלינו''' מנועם ה', שלימות התענוג (עתיק<ref>ראה קובץ י"א ניסן שנת הצדי"ק אות ו, יח, כא. ועוד.</ref>), עד "ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", בה("נועם" אותיות) "מעון" האמיתי, ביהמ"ק השלישי.

– כולל – ע"י המסתכל בפני הרב, במאור פניו (חכמת אדם תאיר פניו<ref>קהלת ח, א.</ref>), שזה מוסיף בהבנת הלימוד [כמאחז"ל<ref>עירובין יג, ב. וראה ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב.</ref> "אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר' מאיר מאחורי', ואילו חזיתי' מקמי' הוה מחדדנא טפי, דכתיב<ref>ישעי' ל, כ.</ref> והיו עיניך רואות את מוריך"] –

נעשה הוא כלי לגילוי אלקות בעולם, כולל גילוי כח הפועל בנפעל באופן של ראי' (חכמה), ויתירה מזה – '''גילוי''' כח העצמות ביש הנברא, ש"הוא לבדו בכחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט כו'" (כמבואר באגה"ק<ref>[[אגרת הקודש סימן כ'|סימן כ]] (קל, ריש ע"ב).</ref> בספר תניא קדישא).

החל מעבודתו של יהודי (כמבואר בתחלת ספר התניא), שהעבודה אצלו היא לא רק בסור מרע – "אל תהי רשע", אלא גם "תהי '''צדיק'''"<ref>נדה ל, סע"ב.</ref>, דאע"פ ש"אין כל אדם זוכה להיות צדיק ואין לאדם משפט הבחירה בזה כל כך כו'"<ref name=":13">[[לקוטי אמרים פרק י"ד|תניא פי"ד]].</ref> כיון שנמצאים למטה נשמה בגוף ונה"ב בעוה"ז הגשמי והחומרי – אבל עי"ז שישנו כח העצמות בגוף הגשמי (של יהודי), כנ"ל, ה"ז נותן את הכח שגם למטה יגיעו לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" (עכ"פ עי"ז ש"יעשה את שלו לקיים את השבועה שמשביעים תהי צדיק כו', ועוד שההרגל כו' נעשה טבע שני", "וכשירגיל כו' הרי באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא וכולי האי ואולי יערה כו' ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק כו'"<ref name=":13" />), וי"ל שלאחרי כל הענינים – של בירור וזיכוך כו' – שבנ"י עברו במשך הדורות, יכול עכשיו '''כל יהודי''' בודאי להגיע לדרגות הכי גבוהות, עד "תהי צדיק" בגלוי (הגילוי ד"ועמך כולם צדיקים"<ref>ישעי' ס, כא.</ref>), כפי שיהי' בשלימות הגילוי בגאולה האמיתית והשלימה<ref>כמאחז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר ועמך כולם צדיקים גו' (סנהדרין ר"פ חלק). וכפי שאומרים קודם פרקי אבות.</ref>.

וכל זה נעשה הכנה וכלי – ל"ונגלה כבוד הוי' גו'"<ref name=":12" /> בגאולה האמיתית והשלימה, "ולא יהי' עסק '''כל העולם''' אלא לדעת את ה' בלבד", ולגילוי פנימיות התורה, עד באופן ד"והיו עיניך רואות את מוריך".

ויה"ר שע"י העבודה דסיום "הכנסת" וגילוי האל"ף ב"גולה" – ה"ז יביא מיד את הגאולה, תיכף ומיד ממש, כך שכפי שבנ"י נמצאים עדיין במעמדם ומצבם '''עכשיו''' ממש, בלבושים ובגדים שלהם, אפילו אם הם עדיין "בגדים צואים"<ref name=":14">ראה זכרי' ג, ג ואילך.</ref>, כי הגאולה באה באופן שלא עכבן אפילו כהרף עין<ref>ראה מכילתא ופרש"י בא יב, מא.</ref>, ורק לאחרי הגאולה "ויאמר<ref name=":14" /> גו' הסירו הבגדים גו' מעליו"<ref>וע"ד המבואר בנוגע לתחה"מ, שכשם שאדם הולך כך הוא בא כו', כשם שהוא הולך לבוש בא לבוש כו' ואח"כ אני מרפא אותן (ב"ר רפצ"ה. זח"ג צא, א. וראה תשובות וביאורים סי"א (ע' 55)).</ref>, ועאכו"כ כאשר מדובר בנוגע ל"ועמך כולם צדיקים".

וכל בנ"י, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", הולכים ביחד עם כל עניניהם, "כספם וזהבם אתם"<ref name=":11" />, ועאכו"כ עם כל בתי הכנסיות ובתי המדרשות<ref>ראה מגילה כט, א.</ref>, וספרי התורה שבהם

– כולל ספר התורה שסיימו השבוע, ע"י השתדלות נשי ובנות ישראל, ביחד עם סיום וסדר הכנסת ספר תורה, בשמחה גדולה בריקודים וכו', וקשור עם הוספתן בנתינת הצדקה, המקרבת את הגאולה<ref>ב"ב י, א.</ref> –

בארץ הקודש, בירושלים עיר הקודש, בהר הקודש, בביהמ"ק השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז.</ref>.

{{הערות שוליים}}