חב"דטקסט

דבר מלכות/צו: הבדלים בין גרסאות בדף

דף שיחה

דבר מלכות/צו (הצגת מקור)

גרסה מ־11:59, 15 באפריל 2025

הוסרו 1,055 בתים ,  15 אפריל
אין תקציר עריכה
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:


==== תרגום מאידית ====
==== תרגום מאידית ====
א. תוכנו של חודש ניסן, "חודש הגאולה"[1] – שנקרא כך על שם ענינו המרכזי, חג הפסח, "זמן חירותנו"[2] – מודגש במיוחד בשבת שלפני פסח:
א. תוכנו של חודש ניסן, "חודש הגאולה"<ref>שמו"ר פט"ו, א.</ref> – שנקרא כך על שם ענינו המרכזי, חג הפסח, "זמן חירותנו"<ref>נוסח התפלה והקידוש דחה"פ. וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך.</ref> – מודגש במיוחד בשבת שלפני פסח:


ניסן הוא מלשון נס[3], ויתירה מזו: ניסן (בשני נוני"ן) מורה על "נסי נסים"[4] – הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה עם בנ"י בחודש זה בהוציאם ממצרים, שמסמלים את ההנהגה הנסית, המיוחדת של חודש זה. וענין זה (של נסי נסים) בא יותר לידי ביטוי בשבת שלפני פסח (שמיני' מתברך[5] חג הפסח[6]), הנקרא "שבת הגדול" "לפי שנעשה בו '''נס גדול'''"[7], הנס של "למכה מצרים בבכוריהם"[8] (כפי שמבאר אדה"ז בשו"ע שלו באריכות[9]), "וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול". ויתירה מזו: "בשבת הגדול היתה '''התחלת הגאולה והנסים'''"[10] של יציאת מצרים (שלכן אומרים בשבת זה "עבדים היינו וכו'"[11]).
ניסן הוא מלשון נס<ref>ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.</ref>, ויתירה מזו: ניסן (בשני נוני"ן) מורה על "נסי נסים"<ref>ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.</ref> – הנסים והנפלאות שהקב"ה עשה עם בנ"י בחודש זה בהוציאם ממצרים, שמסמלים את ההנהגה הנסית, המיוחדת של חודש זה. וענין זה (של נסי נסים) בא יותר לידי ביטוי בשבת שלפני פסח (שמיני' מתברך<ref>זח"ג סג, ב. פח, א.</ref> חג הפסח<ref>דאף שיום ראשון דחג הפסח חל (בשנה זו) ביום '''השבת''', הרי גם שבת מקבלת (תוספת) ברכה (נוסף להברכה שיש בה מצ"ע) משבת שלפני זה, שמיני' מתברך כולהו יומין, גם יום השביעי, כמובן מתוכן הענין בזהר שם, שמיני' מתברך כולהו יומין בברכת המן, והרי הברכה על יום הששי כולל "לחם משנה" גם על יום השבת (בשלח טז, ה. כב). וראה גם שיחת ש"פ בא (והתוועדויות שלאח"ז) תשד"מ.</ref>), הנקרא "שבת הגדול" "לפי שנעשה בו '''נס גדול'''"<ref>תוד"ה ואותו – שבת פז, ב בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל.</ref>, הנס של "למכה מצרים בבכוריהם"<ref>[[תהלים פרק קל"ו|תהלים קלו, י]]. וראה מדרש תהלים שם. רש"י ומצו"ד שם.</ref> (כפי שמבאר אדה"ז בשו"ע שלו באריכות<ref>שם. וכ"ה בתוס' שם. – ובטור מבאר תוכן הנס באו"א. וראה לקו"ש חי"ב ע' 33 ואילך בהערות.</ref>), "וקבעו נס זה לזכרון לדורות בשבת וקראוהו שבת הגדול". ויתירה מזו: "בשבת הגדול היתה '''התחלת הגאולה והנסים'''"<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"ב.</ref> של יציאת מצרים (שלכן אומרים בשבת זה "עבדים היינו וכו'"<ref>שם, מרמ"א שם ס"א.</ref>).


וצריך להבין[12]: מדוע דוקא הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" נקרא (א) "נס '''גדול'''" (יותר משאר הנסים); במה מתבטאת גדלות הנס? ועד שזהו (ב) "'''התחלת''' הגאולה והנסים" דיצי"מ, דלכאורה ה"ז רק '''עוד''' נס בין כל הנסים שקרו במצרים.
וצריך להבין<ref>ראה גם לקו"ש חי"ב שם. חי"ז ע' 57.</ref>: מדוע דוקא הנס של "למכה מצרים בבכוריהם" נקרא (א) "נס '''גדול'''" (יותר משאר הנסים); במה מתבטאת גדלות הנס? ועד שזהו (ב) "'''התחלת''' הגאולה והנסים" דיצי"מ, דלכאורה ה"ז רק '''עוד''' נס בין כל הנסים שקרו במצרים.


גם צריך הסברה בשייכות של נס זה עם יום '''השבת''' דוקא, ש"קבעו נס זה לזכרון לדורות '''בשבת''' וקראוהו שבת הגדול", דאע"פ שישנה סיבה על כך[13], מ"מ צריך לומר[14] (ע"פ הידוע גודל הדיוק בכל דבר בתורה ובקביעות הימים ע"פ תורה) שיש לזה גם שייכות פנימית עם תוכן השבת, עד כדי כך שה'''שבת''' נקראת ,"שבת הגדול".
גם צריך הסברה בשייכות של נס זה עם יום '''השבת''' דוקא, ש"קבעו נס זה לזכרון לדורות '''בשבת''' וקראוהו שבת הגדול", דאע"פ שישנה סיבה על כך<ref>שו"ע אדה"ז שם ס"א, ממג"א שם סק"א.</ref>, מ"מ צריך לומר<ref>ראה גם לקו"ש שם ע' 58.</ref> (ע"פ הידוע גודל הדיוק בכל דבר בתורה ובקביעות הימים ע"פ תורה) שיש לזה גם שייכות פנימית עם תוכן השבת, עד כדי כך שה'''שבת''' נקראת ,"שבת הגדול".


ולהוסיף, שהשייכות ד"(התחלת) הגאולה והנסים" עם '''שבת''' (הגדול) הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, שהיום הראשון של פסח (שאז היתה הגאולה והיציאה ממצרים בפועל) חל ביום '''השבת'''[15].
ולהוסיף, שהשייכות ד"(התחלת) הגאולה והנסים" עם '''שבת''' (הגדול) הוא בהדגשה יתירה בשנה זו, שהיום הראשון של פסח (שאז היתה הגאולה והיציאה ממצרים בפועל) חל ביום '''השבת'''<ref>ולהעיר שפסח נקרא שבת בכתוב (אמור כג, טו).</ref>.


ב. אחד הענינים העיקריים בגאולת מצרים המודגש בתורה הוא – זה שהגאולה היתה ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כפי שהתורה מספרת ובארוכה[16] שהקב"ה בחר דוקא במשה[17] כגואל ישראל. עד שאפילו כשמשה בקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח"[18], לא קבל הקב"ה את בקשתו, כיון שהקב"ה רצה שדוקא משה יהי' השליח לגאול את בנ"י.
ב. אחד הענינים העיקריים בגאולת מצרים המודגש בתורה הוא – זה שהגאולה היתה ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כפי שהתורה מספרת ובארוכה<ref>שמות ג, א ואילך.</ref> שהקב"ה בחר דוקא במשה<ref>ואהרן הלך עם משה אל פרעה – ש"יהי' לך לפה" (אבל "אתה תהי' לו לאלקים" (שמות ד, טז)) במענה לטענת משה "לא איש דברים אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שם, י), ולכאורה משמע שלולא טענת משה, לא הי' אהרן המדבר (וכמובן גם מזה שבתחלה ענה ה' (על טענת משה הנ"ל) "מי שם פה לאדם גו' ואנכי אהי' עם פיך גו'" (שם, יא־יב), ורק לאחרי שאמר משה "שלח נא ביד תשלח", אמר ה' שאהרן יהי' המדבר).</ref> כגואל ישראל. עד שאפילו כשמשה בקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח"<ref>שם, יג.</ref>, לא קבל הקב"ה את בקשתו, כיון שהקב"ה רצה שדוקא משה יהי' השליח לגאול את בנ"י.


מזה מובן, שלמשה יש שייכות עמוקה לגאולה[19], ולכן יש בכחו דוקא לגאול את בנ"י.
מזה מובן, שלמשה יש שייכות עמוקה לגאולה<ref>ראה שמו"ר פ"ב, ד: משה הי' מתוקן לגאולה, מתחלת ברייתו נתקן לכך.</ref>, ולכן יש בכחו דוקא לגאול את בנ"י.


ועד שחז"ל אומרים על משה "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"[20]. משה נקרא "גואל אחרון" אפילו בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה מגלות זה האחרון (שתהי' ע"י משיח צדקנו), שעלי' נאמר[21] "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובפרט כידוע[22] שגאולת מצרים היא הראש והשורש דכל הגאולות, כולל גם הגאולה העתידה לבוא – כיון שגאולה (כל גאולה) באה דוקא בכח '''משה'''.
ועד שחז"ל אומרים על משה "הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון"<ref>ראה זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך.</ref>. משה נקרא "גואל אחרון" אפילו בנוגע לגאולה האמיתית והשלימה מגלות זה האחרון (שתהי' ע"י משיח צדקנו), שעלי' נאמר<ref>מיכה ז, טו.</ref> "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", ובפרט כידוע<ref>ד"ה כימי צאתך ה'תש"ח פי"ב (ע' 164).</ref> שגאולת מצרים היא הראש והשורש דכל הגאולות, כולל גם הגאולה העתידה לבוא – כיון שגאולה (כל גאולה) באה דוקא בכח '''משה'''.


ג. ונקודת הביאור בזה:
ג. ונקודת הביאור בזה:


התכלית דגאולת מצרים היא – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"[23], ו"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"[24]. ז.א. שהגילוי אלקות למטה בגאולת מצרים הוא, כדי שבנ"י, כפי שנמצאים בעולם, יראו זאת ויכירו וידעו את הקב"ה, ויקבלו על עצמם (אח"כ במתן־תורה) את התורה והמצוות של הקב"ה[25], וע"י ה'''עבודה''' שלהם – לגלות אלקות באופן קבוע ונצחי בחייהם ובחלקם בעולם כפי שנפעל במשכן (התכלית דיצי"מ ומ"ת) – "ועשו[26] לי מקדש ושכנתי בתוכם"[27], ובקביעות יותר – ב'''בית''' המקדש (ראשון ושני), ובתכלית השלימות שתהי' בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"[28], בית נצחי[29], בגאולה האמיתית והשלימה, ועי"ז – גם לגלות אלקות בעולם באופן כזה, עד לשלימות בזה לע"ל, כשכל העולם וכל האנשים שבו יכירו ויראו אלקות בגלוי ובשלימות, "ונגלה כבוד הוי' וראו '''כל בשר''' יחדיו כי פי ה' דיבר"[30].
התכלית דגאולת מצרים היא – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים"<ref>וארא ו, ז.</ref>, ו"אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים"<ref>יתרו כ, ב. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.</ref>. ז.א. שהגילוי אלקות למטה בגאולת מצרים הוא, כדי שבנ"י, כפי שנמצאים בעולם, יראו זאת ויכירו וידעו את הקב"ה, ויקבלו על עצמם (אח"כ במתן־תורה) את התורה והמצוות של הקב"ה<ref>וכמ"ש (שמות ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".</ref>, וע"י ה'''עבודה''' שלהם – לגלות אלקות באופן קבוע ונצחי בחייהם ובחלקם בעולם כפי שנפעל במשכן (התכלית דיצי"מ ומ"ת) – "ועשו<ref>תרומה כה, ח.</ref> לי מקדש ושכנתי בתוכם"<ref>וראה שהש"ר רפ"ה: "ואימת שרתה שכינה עלי' (בארץ) מיום שהוקם המשכן". וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' נז. ובכ"מ.</ref>, ובקביעות יותר – ב'''בית''' המקדש (ראשון ושני), ובתכלית השלימות שתהי' בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך"<ref>בשלח טו, יז ובפרש"י. ועוד.</ref>, בית נצחי<ref>זח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז ת"ח.</ref>, בגאולה האמיתית והשלימה, ועי"ז – גם לגלות אלקות בעולם באופן כזה, עד לשלימות בזה לע"ל, כשכל העולם וכל האנשים שבו יכירו ויראו אלקות בגלוי ובשלימות, "ונגלה כבוד הוי' וראו '''כל בשר''' יחדיו כי פי ה' דיבר"<ref>ישעי' מ, ה. וראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א). ושם: וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מ"ת כו'.</ref>.


וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, '''מתגלה''' בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר[31]), שטבע (מלשון "טובעו בים"[32]) מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו,
וזהו גם הטעם לכך שגאולת מצרים באה דוקא ע"י נסים ונפלאות (גלויים) – כיון שדוקא ע"י נס שלמעלה מדרך הטבע, '''מתגלה''' בגלוי (לעיני בשר) הכח הבלתי מוגבל של הקב"ה, שיכירו בגלוי שהקב"ה הוא הבע"ב על טבע העולם, ולכן יש בכחו לעשות נס שלמעלה מן (או נס שמשנה את) ההנהגה הטבעית של העולם (מלשון העלם והסתר<ref>ראה [[לקוטי תורה שלח|לקו"ת שלח]] לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש (חלק לד) שופטים תשמ"ז הערה 63. וש"נ.</ref>), שטבע (מלשון "טובעו בים"<ref>לשון הכתוב – בשלח טו, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קח ואילך. וש"נ.</ref>) מכסה על כח הפועל של הקב"ה שנמצא בו,


וזה נתן ונותן את הכח לבנ"י (שראו נסים גלויים אלו), שאצלם תהי' גאולה – חירות מהמיצרים (מדידות והגבלות) של העולם ומה"שעבוד" להנחות העולם ומה"עבדות" ל(מצרים מלשון[33]) מיצרים וגבולים שונים של העולם בכלל והגלות בפרט, החל מגלות מצרים – שזה נעשה "זמן חירותנו", חירות אמיתית מ'''כל''' ההגבלות, כולל ההגבלות של לבושי הטבע (גם דהנסים המלובשים בטבע, כמו נס פורים[34]).
וזה נתן ונותן את הכח לבנ"י (שראו נסים גלויים אלו), שאצלם תהי' גאולה – חירות מהמיצרים (מדידות והגבלות) של העולם ומה"שעבוד" להנחות העולם ומה"עבדות" ל(מצרים מלשון<ref>ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, א־ב. יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ.</ref>) מיצרים וגבולים שונים של העולם בכלל והגלות בפרט, החל מגלות מצרים – שזה נעשה "זמן חירותנו", חירות אמיתית מ'''כל''' ההגבלות, כולל ההגבלות של לבושי הטבע (גם דהנסים המלובשים בטבע, כמו נס פורים<ref>או"ת להה"מ נט, ג. תו"א מג"א צג, סע"ג ואילך. שם ק, א. סה"מ תקס"ה ח"א ע' שע ואילך (נוסחא שני'). ובכ"מ – נסמנו במכתב כ"ה אדר ש.ז. הערה ד"ה כידוע (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 883 ואילך).</ref>).


כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה[35], כשיהי' "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", נפלאות לגמרי למעלה מדרך הטבע (כמו הנסים של יצי"מ), ויתירה מזו – נפלאות אפילו בערך לנסים של יציאת מצרים; ובאופן ד"'''אראנו'''", הקב"ה עצמו מראה אותם, שאז מתגלה '''הכל''', הן השייך לגילוי (נגלה), והן המכוסה (נסתר); נראית האמת והפנימיות של ההנהגה הטבעית, השלימות דהנהגה נסית, עד גם זה שהוא לגמרי "נפלא".
כפי שיהי' בשלימות בגאולה האמיתית והשלימה<ref>בהבא לקמן – ראה מכתב ה' ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 888 ואילך). '''וש"נ'''.</ref>, כשיהי' "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", נפלאות לגמרי למעלה מדרך הטבע (כמו הנסים של יצי"מ), ויתירה מזו – נפלאות אפילו בערך לנסים של יציאת מצרים; ובאופן ד"'''אראנו'''", הקב"ה עצמו מראה אותם, שאז מתגלה '''הכל''', הן השייך לגילוי (נגלה), והן המכוסה (נסתר); נראית האמת והפנימיות של ההנהגה הטבעית, השלימות דהנהגה נסית, עד גם זה שהוא לגמרי "נפלא".


והכח להביא גאולה לבנ"י (גילוי אלקות למטה) באופן הנ"ל בא דוקא ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כדלקמן.
והכח להביא גאולה לבנ"י (גילוי אלקות למטה) באופן הנ"ל בא דוקא ע"י '''משה רבינו''', גואלם של ישראל, כדלקמן.


ד. ויובן זה ע"י ביאור תוכן הענין והחידוש ד'''משה''' (שהוא בדוגמת החידוש של ענין הגאולה, ולכן באה הגאולה דוקא ע"י משה) – כפי שמתבטא בספר תהלים מזמור צדי"ק (שמתחילים לומר בימים אלו[36]), שמתחיל "תפלה למשה איש האלקים", ומסיים "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
ד. ויובן זה ע"י ביאור תוכן הענין והחידוש ד'''משה''' (שהוא בדוגמת החידוש של ענין הגאולה, ולכן באה הגאולה דוקא ע"י משה) – כפי שמתבטא בספר תהלים מזמור צדי"ק (שמתחילים לומר בימים אלו<ref>ע"פ המנהג לומר בכל יום הקרפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס ב"קובץ מכתבים" שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק (ע' 214). אגרות־קודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) – מתחילים בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור צדי"ק שבתהלים.</ref>), שמתחיל "תפלה למשה איש האלקים", ומסיים "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".


מזמור זה מתיחד בחידוש, שהוא נאמר ע"י משה רבינו ("תפלה למשה"); הוא הראשון מבין "אחד עשר מזמורים כו' מכאן עד[37] לדוד מזמור (ש)משה אמרם"[38] – שמזה מובן, שמזמור זה מבטא את התוכן של עבודת ופעולת משה (ע"י תפלתו), כולל – פעולתו בבנ"י ובעולם[39].
מזמור זה מתיחד בחידוש, שהוא נאמר ע"י משה רבינו ("תפלה למשה"); הוא הראשון מבין "אחד עשר מזמורים כו' מכאן עד<ref>ולא עד בכלל. וראה רש"י שבועות טו, ב (ד"ה השיר): אחד עשר מזמורים שאמר משה בספר תהלים מתפלה למשה עד סוף מזמור לתודה.</ref> לדוד מזמור (ש)משה אמרם"<ref>מדרש תהלים ופרש"י עה"פ. פרש"י פקודי לט, מג. ועוד.</ref> – שמזה מובן, שמזמור זה מבטא את התוכן של עבודת ופעולת משה (ע"י תפלתו), כולל – פעולתו בבנ"י ובעולם<ref>ראה בארוכה [[מאמר תפלה למשה תשכ"ט - מוגה|ד"ה תפלה למשה תשכ"ט]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' ריז ואילך. "קובץ י"א ניסן – שנת הצדי"ק" (קה"ת, תנש"א) אות כא).</ref>.


וכפי שאומרים חז"ל[40], ש"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'" (סיום מזמור זה) הוא הברכה (ותפלה) של משה בקשר עם השראת השכינה במשכן: "אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'". ז.א. שדוקא תפלת משה פעלה את השראת השכינה במשכן[41], ובאופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות, לדור דור''' [עד כפי שזה יהי' בשלימות בבית המקדש השלישי, כדברי חז"ל[42] עה"פ ש"ומעשה ידינו כוננהו" מכוון על בית המקדש השלישי, שעליו אומר הקב"ה: לעתיד לבא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם].
וכפי שאומרים חז"ל<ref>פרש"י פקודי שם, מבמדב"ר פי"ב, ט. וראה גם פרש"י תהלים עה"פ. תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ (וראה ב"פתיחה" לקובץ י"א ניסן הנ"ל הערה 12).</ref>, ש"ויהי נועם ה' אלקינו עלינו גו'" (סיום מזמור זה) הוא הברכה (ותפלה) של משה בקשר עם השראת השכינה במשכן: "אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ויהי נועם ה' אלקינו עלינו וגו'". ז.א. שדוקא תפלת משה פעלה את השראת השכינה במשכן<ref>ראה בארוכה ה"פתיחה" שם.</ref>, ובאופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות, לדור דור''' [עד כפי שזה יהי' בשלימות בבית המקדש השלישי, כדברי חז"ל<ref>מדרש תהלים עה"פ. וראה הנסמן במכתב הנ"ל הערה ד"ה לעתיד.</ref> עה"פ ש"ומעשה ידינו כוננהו" מכוון על בית המקדש השלישי, שעליו אומר הקב"ה: לעתיד לבא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם].


ה. הביאור בזה – ובהקדים דיוק בכפל הלשון (וענין) בתחילת המזמור ובסיומו[43]: מהו טעם הכפל ד"(תפלה ל)משה", ואח"כ תוארו – "איש האלקים". ועד"ז בסיום המזמור: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו (ואח"כ – פעם נוספת) ומעשה ידינו כוננהו"[44].
ה. הביאור בזה – ובהקדים דיוק בכפל הלשון (וענין) בתחילת המזמור ובסיומו<ref>שמזה מובן שתוכן כל המזמור (שבין תחלתו וסיומו) הוא ענין של כפל, ראה לקמן ס"ו. ולהעיר שגם בהמשך פסוקי המזמור יש כמה לשונות כפולים: "בדור דור" (פסוק א). "ומעולם עד עולם" (פסוק ב). "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (פסוק ג), '''ועוד'''. ואף שכן נהוג בכו"כ מזמורי תהלים לכפול לשונו (כסגנון של מזמור), הרי כל ענינים בתורה הם בתכלית הדיוק (וראה הערה הבאה), ובפרט שבמזמור זה החידוש הוא (לגבי רוב המזמורים) שיש כפל לשון (ענין) הן בתחלת המזמור והן בסיומו.</ref>: מהו טעם הכפל ד"(תפלה ל)משה", ואח"כ תוארו – "איש האלקים". ועד"ז בסיום המזמור: "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו (ואח"כ – פעם נוספת) ומעשה ידינו כוננהו"<ref>ראה ראב"ע שם ששולל פירוש הרד"ק שהוא לשון כפול.</ref>.


ויש לומר אחד הביאורים בזה:
ויש לומר אחד הביאורים בזה:


בכדי לפעול המשכת וגילוי אלקות למטה באופן של '''קביעות''' ("ושכנתי בתוכם" באופן ד"כוננה עלינו") נדרשים שני ענינים, שני קצוות, וחיבורם יחד: (א) כח שהוא נעלה מההנהגה הרגילה, ההנהגה הטבעית של העולם, שיש בו הכח להכניס בעולם '''גילוי אלקות''' (שאינו בגילוי בעולם (מלשון '''העלם והסתר''') מצ"ע), ועד ל'''שנות''' את העולם, שיהי' "כלי" לגילוי אלקות. ובפרט באופן של קביעות ונצחיות – שלכך נדרש כח מיוחד, כיון שמצד גדר העולם – שמורכב משינויים (זמן) – '''משתנים''' כל הנבראים[45] בהמשך הזמן, עד ש"כל הוה נפסד"[46], (ב) הכח צריך לרדת ולהתלבש עד שיהי' '''בערך''' לגדרי העולם [כידוע[47]שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר], שדוקא אז יש בכחו לעשות מזה (מהמתברר) '''כלי''', מקום '''קבוע''' לקבל '''בפנימיות''' את הגילוי (משא"כ אם הגילוי הוא שלא בערך למקבל, הוא לא ישאר שם בקביעות, רק באופן מקיף וכיו"ב, עד שבמשך הזמן יכול להסתלק).
בכדי לפעול המשכת וגילוי אלקות למטה באופן של '''קביעות''' ("ושכנתי בתוכם" באופן ד"כוננה עלינו") נדרשים שני ענינים, שני קצוות, וחיבורם יחד: (א) כח שהוא נעלה מההנהגה הרגילה, ההנהגה הטבעית של העולם, שיש בו הכח להכניס בעולם '''גילוי אלקות''' (שאינו בגילוי בעולם (מלשון '''העלם והסתר''') מצ"ע), ועד ל'''שנות''' את העולם, שיהי' "כלי" לגילוי אלקות. ובפרט באופן של קביעות ונצחיות – שלכך נדרש כח מיוחד, כיון שמצד גדר העולם – שמורכב משינויים (זמן) – '''משתנים''' כל הנבראים<ref>וכמאמר הידוע: התינוק משנולד מתחיל להתייבש (ראה בחיי בראשית א, כח).</ref> בהמשך הזמן, עד ש"כל הוה נפסד"<ref>ראה לקו"ש ח"ה ע' 98 בהערות. חט"ו ע' 428. וש"נ.</ref>, (ב) הכח צריך לרדת ולהתלבש עד שיהי' '''בערך''' לגדרי העולם [כידוע<ref>ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קפז. וש"נ.</ref> שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר], שדוקא אז יש בכחו לעשות מזה (מהמתברר) '''כלי''', מקום '''קבוע''' לקבל '''בפנימיות''' את הגילוי (משא"כ אם הגילוי הוא שלא בערך למקבל, הוא לא ישאר שם בקביעות, רק באופן מקיף וכיו"ב, עד שבמשך הזמן יכול להסתלק).


ו. שני ענינים אלו – וי"ל שאלו הם שני הענינים בכפילות שבתחילת וסיום מזמור צדי"ק – היו בשלימות ובגלוי אצל משה רבינו – שהוא ה'''ממוצע''' '''המחבר''' בין הקב"ה ובנ"י, "אנכי עומד בין ה' וביניכם"[48], וממוצע צריך להיות בו משני הענינים שהוא מחבר[49]:
ו. שני ענינים אלו – וי"ל שאלו הם שני הענינים בכפילות שבתחילת וסיום מזמור צדי"ק – היו בשלימות ובגלוי אצל משה רבינו – שהוא ה'''ממוצע''' '''המחבר''' בין הקב"ה ובנ"י, "אנכי עומד בין ה' וביניכם"<ref>ואתחנן ה, ה.</ref>, וממוצע צריך להיות בו משני הענינים שהוא מחבר<ref>ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט.</ref>:


על "איש האלקים" אומרים חז"ל[50] "אם אלקים למה איש ואם איש למה אלקים כו', מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים". ובהיות אצלו שני ענינים אלו – "איש (ו)האלקים" – יש בכח משה לחבר אלקות עם העולם (כפי שהי' בגלוי במשכן משה).
על "איש האלקים" אומרים חז"ל<ref>דב"ר פי"א, ד. מדרש תהלים עה"פ (במדרש תהלים שלפנינו הובא רק בבא הראשונה "ממחציתו ולמטה נקרא איש". אבל במדרש תהלים באבער הובא כל המאמר). וראה "קובץ י"א ניסן" הנ"ל אות ב. וש"נ.</ref> "אם אלקים למה איש ואם איש למה אלקים כו', מחציו ולמטה איש מחציו ולמעלה האלקים". ובהיות אצלו שני ענינים אלו – "איש (ו)האלקים" – יש בכח משה לחבר אלקות עם העולם (כפי שהי' בגלוי במשכן משה).


ובפרטיות יותר – י"ל ששני קצוות אלו בממוצע הם שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים" (הכפל בתחילת המזמור):
ובפרטיות יותר – י"ל ששני קצוות אלו בממוצע הם שני הענינים של "משה" ו"איש האלקים" (הכפל בתחילת המזמור):


אע"פ ש"איש האלקים" הוא חיבור של שני קצוות ("איש" ו"האלקים") כפי שהם באדם אחד (משה)[51]אבל מ"מ שם אלקים בגימטריא '''הטבע'''[52], זוהי הדרגא באלקות ש"מתלבשת" ומחי' את טבע העולם. ולכן נאמר "איש '''האלקים'''", כיון שבחי' "איש" ("מחציו ולמטה") של משה, כפי שהוא קשור עם העולם, מתאחד (רק) עם "האלקים" (אלקות שבערך הבריאה) [53] אבל לא עם הוי' (שם העצם[54] כו'), גילוי האלקות שלמעלה מהעולם (שנברא בשם אלקים, בראשית ברא אלקים[55]).
אע"פ ש"איש האלקים" הוא חיבור של שני קצוות ("איש" ו"האלקים") כפי שהם באדם אחד (משה)<ref>דאף שמפשטות הלשון משמע, שבמשה היו ב' ענינים נפרדים, "איש" ("מחציו ולמטה"), ו"האלקים" ("מחציו ולמעלה"), והחידוש במשה הוא, שהוא "האלקים" "מחציו ולמעלה" (משא"כ שאר בני אדם הם כולו בבחי' איש, גם מחציו ולמעלה) – הרי, מפשטות לשון הכתוב ("משה איש האלקים") מובן, שהיות שמשה הוא איש אחד, נשמה בגוף אחד, הרי הוא "איש האלקים" '''בכל''' מציאותו* (ראה ד"ה פנים בפנים הנ"ל, מע"ח שער לאה ורחל בסופו. וראה "קובץ י"א ניסן" שם), שגם "מחציו ולמטה" (בעסקו בענינים גשמיים) הוא חלק מ"(איש) האלקים", וגם "מחציו ולמעלה" (בעסקו בענינים רוחניים) הוא חלק מ"איש (האלקים)" (משא"כ בשאר בני אדם, אף שיש להם ב' חלקים – נשמה וגוף, נשמה היא "חלק הוי' עמו", "חלק אלוקה ממעל ממש", וגוף הוא נברא גשמי).{{ש}}'''*) ראה פי' מהרז"ו לדב"ר שם, שמפרש מאחז"ל זה ע"פ הפדר"א (פמ"א) משה הי' רגליו עומדות בהר וכולו בשמים, וקורא לחלק שעמד בארץ איש ולחלק שבשמים אלקים.'''</ref> אבל מ"מ שם אלקים בגימטריא '''הטבע'''<ref>פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער האהבה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער האהבה ספ"א ד"ה וכדי להבין (נב, ד). של"ה פט, א (דאיתא בזהר); קפט, א (ומרומז בזהר); שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. [[שער היחוד והאמונה פרק ו'|שעהיוה"א רפ"ו]].</ref>, זוהי הדרגא באלקות ש"מתלבשת" ומחי' את טבע העולם. ולכן נאמר "איש '''האלקים'''", כיון שבחי' "איש" ("מחציו ולמטה") של משה, כפי שהוא קשור עם העולם, מתאחד (רק) עם "האלקים" (אלקות שבערך הבריאה)<ref>ולאידך גיסא יש לומר: מכיון שזהו "איש '''האלקים'''" (אלקות שבערך הבריאה), הרי "איש" ("מחציו ולמטה") לא מתאחד לגמרי עם "האלקים" ("מחציו ולמעלה"), וגם לא נמשך האלקות למטה מבחי' איש (בבחי' אנוש וכיו"ב); משא"כ ע"י התאחדות משה עם עצמותו ית', שזהו התוכן ד"תפלה למשה", בכחו לאחד "איש" ו"האלקים", וגם להמשיך אלקות למטה מבחי' איש כו', כדלקמן בפנים סעיף י.</ref> אבל לא עם הוי' (שם העצם<ref>כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שער יט (שער שם בן ד') פ"א. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.</ref> כו'), גילוי האלקות שלמעלה מהעולם (שנברא בשם אלקים, בראשית ברא אלקים<ref>בראשית א, א.</ref>).


אמנם "'''משה'''" (שנאמר לפני "איש האלקים") הוא על שם "כי מן המים משיתיהו"[56] – משם מ"ה[57](ונחנו מה[58]), שם '''הוי''''[59] (למעלה מ"איש '''האלקים'''"[60]), אלקות שלמעלה מהבריאה. וידוע הפירוש בזה[61], ששרש נשמת משה הוא מדרגא גבוהה מאד, בחי' מים (עלמא דאתכסיא[62]), שלמעלה מארץ ויבשה (מקום מושב האדם), ומשם – "מן המים – משיתיהו" בגלוי ב(עלמא דאתגליא, עד ב)עולם הזה הגשמי. כך שכפי שהוא נמצא כנשמה בגוף פה למטה ה"ה בגלוי "מן המים", דבוק בגלוי למקורו למעלה (בדוגמת דגי הים שתמיד קשורים בגלוי למקור חיותם – מי הים[63]).
אמנם "'''משה'''" (שנאמר לפני "איש האלקים") הוא על שם "כי מן המים משיתיהו"<ref>שמות ב, י.</ref> – משם מ"ה<ref>תו"ח שמות קטז, א. אוה"ת תצוה ע' א'תרה. ע' א'תרכג. וראה גם תו"א יתרו סט, ריש ע"ב. מג"א צט, ג. ובכ"מ.</ref> (ונחנו מה<ref>בשלח טז, ז. ח.</ref>), שם '''הוי''''<ref>ראה סה"מ תקס"ב ע' קלז. אוה"ת וארא ע' רג. ובכ"מ.</ref> (למעלה מ"איש '''האלקים'''"<ref>ראה [[תורה אור יתרו|תו"א יתרו]] שם. [[לקוטי תורה ואתחנן|לקו"ת ואתחנן]] ג, ד. אוה"ת עקב ע' תקצט. ובכ"מ.</ref>), אלקות שלמעלה מהבריאה. וידוע הפירוש בזה<ref>ראה תו"ח ואוה"ת שבהערה 57. ובכ"מ.</ref>, ששרש נשמת משה הוא מדרגא גבוהה מאד, בחי' מים (עלמא דאתכסיא<ref>[[תורה אור בשלח|תו"א בשלח]] סב, א־ב. ובכ"מ.</ref>), שלמעלה מארץ ויבשה (מקום מושב האדם), ומשם – "מן המים – משיתיהו" בגלוי ב(עלמא דאתגליא, עד ב)עולם הזה הגשמי. כך שכפי שהוא נמצא כנשמה בגוף פה למטה ה"ה בגלוי "מן המים", דבוק בגלוי למקורו למעלה (בדוגמת דגי הים שתמיד קשורים בגלוי למקור חיותם – מי הים<ref>וראה ע"ז ג, ב: מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מד"ת ומן המצוות כו'. וראה גם ברכות סא, ב.</ref>).


נמצא ש"משה איש האלקים" רומז על שני הענינים הנ"ל אצל משה: (א) "משה" – התקשרותו (פה למטה) עם אלקות שלמעלה מהבריאה (שנותנת את הכח '''לגלות''' אלקות למטה ולשנות את העולם, ולהמשיך נצחיות, כח הבלי גבול – למטה), ו(ב) "איש האלקים" – התקשרותו (כאיש) עם אלקות שבערך הבריאה, וזה נותן את הכח להמשיך אלקות בערך ל(בנ"י) נשמות בגופים בעולם, באופן שיכולים להעשות כלים (מצד ענינם הם), ובאופן של '''קביעות''', לגילוי אלקות שבערך הבריאה, עד ל"'''ושכנתי''' בתוכם" – גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה.
נמצא ש"משה איש האלקים" רומז על שני הענינים הנ"ל אצל משה: (א) "משה" – התקשרותו (פה למטה) עם אלקות שלמעלה מהבריאה (שנותנת את הכח '''לגלות''' אלקות למטה ולשנות את העולם, ולהמשיך נצחיות, כח הבלי גבול – למטה), ו(ב) "איש האלקים" – התקשרותו (כאיש) עם אלקות שבערך הבריאה, וזה נותן את הכח להמשיך אלקות בערך ל(בנ"י) נשמות בגופים בעולם, באופן שיכולים להעשות כלים (מצד ענינם הם), ובאופן של '''קביעות''', לגילוי אלקות שבערך הבריאה, עד ל"'''ושכנתי''' בתוכם" – גילוי אלקות שלמעלה מהבריאה.
שורה 57: שורה 57:
ז. עפ"ז יובן גם הכפל בסיום המזמור – "ומעשה ידינו כוננה עלינו מעשה ידינו כוננהו":
ז. עפ"ז יובן גם הכפל בסיום המזמור – "ומעשה ידינו כוננה עלינו מעשה ידינו כוננהו":


כיון שאצל משה (ממוצע המחבר) היו שני הענינים ("משה" ו"איש האלקים") – שלכן ישנו אצל משה למטה ענין הנצחיות והקביעות (כח הבל"ג) בגלוי [כמרומז בהמשך המזמור[64]: "מעון אתה היית לנו '''בדור ודור''', בטרם הרים ילדו גו' '''ומעולם עד''' '''עולם''' אתה א־ל גו', כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול גו'" – וכך נמשכת הנצחיות בזמן גם אצל "משה איש '''האלקים'''"[65] בהיותו בטל לאלקות], נצחיות במשה עצמו, ש"משה לא מת"[66] (ובכל דור ודור ישנו אתפשטותא דמשה[67], נוסף על בחי' משה שבכל א' מישראל[68]), וכן בכחותיו ופרטיו[69], עד שגם "מעשי ידי משה (משכן שעשה משה) נצחיים"[70] –
כיון שאצל משה (ממוצע המחבר) היו שני הענינים ("משה" ו"איש האלקים") – שלכן ישנו אצל משה למטה ענין הנצחיות והקביעות (כח הבל"ג) בגלוי [כמרומז בהמשך המזמור<ref>ולהעיר מסיום מזמור שלפני זה (מזמור פט): ברוך ה' לעולם אמן ואמן, שאמן בכלל מורה על קיום הדבר (גמר הנצחון – ראה נזיר בסופו), ואמן בכפליים מורה על הקיום והתוקף באופן נצחי. וענין זה נמשך '''לעולם''', בפירושו מקום וזמן (ראה סה"מ תש"ח ע' 160. ובכ"מ), וגם בפירושו נצחיות (ראה המשך מים רבים תרל"ו פנ"ז ואילך). וראה יהל אור ע' תשכד השייכות ד"אמן" עם עיסקא דשבתא כפול (דלקמן בפנים).</ref>: "מעון אתה היית לנו '''בדור ודור''', בטרם הרים ילדו גו' '''ומעולם עד''' '''עולם''' אתה א־ל גו', כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול גו'" – וכך נמשכת הנצחיות בזמן גם אצל "משה איש '''האלקים'''"<ref>ומה שבהמשך המזמור מדבר בקוצר זמן האדם ("כל ימינו פנו בעברתך גו' ימי שנותינו בהם שבעים שנה גו'") – הוא חלק מהעונש כאשר "זרמתם שנה '''יהיו''' גו' שתה עונותינו גו'".</ref> בהיותו בטל לאלקות], נצחיות במשה עצמו, ש"משה לא מת"<ref>סוטה יג, סע"ב. זח"א לג, סע"ב. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 6 ואילך.</ref> (ובכל דור ודור ישנו אתפשטותא דמשה<ref>זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ד|תניא פמ"ד]] (סג, א). ועוד.</ref>, נוסף על בחי' משה שבכל א' מישראל<ref>ראה [[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].</ref>), וכן בכחותיו ופרטיו<ref>כי שלימות ענין הנצחיות היא דוקא כשנמשכת וניכרת בכל הפרטים, דבאם פרט א' אינו נצחי ה"ז מורה על "חלישות" גם בהענינים שהם נצחיים, כי יש נתינת מקום ואפשריות להיפך הנצחיות.</ref>, עד שגם "מעשי ידי משה (משכן שעשה משה) נצחיים"<ref>סוטה ט, סע"א. וראה לקו"ש חט"ז ע' 465, ובהנסמן שם. לקו"ש חכ"ו שם.</ref> –


לכן הי' דוקא למשה את הכח להמשיך את השכינה למטה[71] ע"י תפלתו "ויהי נועם גו'", "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", באופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות''', לדור דור (עד שבזה ("ומעשה ידינו כוננהו") מרומזת ה'''נצחיות''' דבית המקדש השלישי, שאינו חרב '''לעולם''', כנ"ל).
לכן הי' דוקא למשה את הכח להמשיך את השכינה למטה<ref>ראה שהש"ר רפ"ה: עמד משה והורידה (השכינה) לארץ . . ואימת שרתה שכינה כו' (כדלעיל הערה 27). וראה המשך ההילולא באתי לגני ה'שי"ת.</ref> ע"י תפלתו "ויהי נועם גו'", "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם", באופן ד"'''כוננה''' עלינו" – '''בקביעות''', לדור דור (עד שבזה ("ומעשה ידינו כוננהו") מרומזת ה'''נצחיות''' דבית המקדש השלישי, שאינו חרב '''לעולם''', כנ"ל).


וכשם שאצל משה עצמו ישנם שני ענינים אלו ("משה" ו"איש האלקים"), כך ישנם שני הענינים (כפל) בברכת ותפלת משה ("ויהי נועם גו'") – (א) המשכת השכינה במשכן, אלקות שלמעלה מעולם, (ב) באופן שזה מתלבש בפנימיות שלמטה – ויש לומר שהם מרומזים בכפל הלשון (א) "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" – באופן של מקיף מלמעלה, "להיותו בלי גבול ותכלית"[72], (ב) "ומעשה ידינו כוננהו", שהוא מחזק את "מעשה ידינו" '''עצמם''', ז.א. שה"כוננהו" חודר בפנימיות גם ב"מעשה ידינו" (ולא רק באופן ד"כוננה '''עלינו'''")[73].
וכשם שאצל משה עצמו ישנם שני ענינים אלו ("משה" ו"איש האלקים"), כך ישנם שני הענינים (כפל) בברכת ותפלת משה ("ויהי נועם גו'") – (א) המשכת השכינה במשכן, אלקות שלמעלה מעולם, (ב) באופן שזה מתלבש בפנימיות שלמטה – ויש לומר שהם מרומזים בכפל הלשון (א) "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" – באופן של מקיף מלמעלה, "להיותו בלי גבול ותכלית"<ref>תניא [[אגרת הקודש סימן כ"ג|אגה"ק סכ"ג]].</ref>, (ב) "ומעשה ידינו כוננהו", שהוא מחזק את "מעשה ידינו" '''עצמם''', ז.א. שה"כוננהו" חודר בפנימיות גם ב"מעשה ידינו" (ולא רק באופן ד"כוננה '''עלינו'''")<ref>וראה גם פי' האלשיך עה"פ.</ref>.


– ויומתק בזה שכפל בכלל מורה על קיום הדבר באופן נצחי – כפליים לתושי'[74] (שהוא לא רק פעמיים ככה, אלא יתירה מזה באיכות ובתוקף). וכפל קשור גם עם הגאולה[75] – גאולה נצחית[76].
– ויומתק בזה שכפל בכלל מורה על קיום הדבר באופן נצחי – כפליים לתושי'<ref>לשון הכתוב – איוב יא, ו.</ref> (שהוא לא רק פעמיים ככה, אלא יתירה מזה באיכות ובתוקף). וכפל קשור גם עם הגאולה<ref>ראה יל"ש ר"פ לך לך (רמז סד). וראה ד"ה ויאמר גו' לך לך באוה"ת תרדע, א. תרכ"ז. תר"ל – הובא בסד"ה נחמו עת"ר.</ref> – גאולה נצחית<ref>ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.</ref>.


ח. ובפרטיות יותר – ע"פ ביאור רש"י[77] בכפל זה: "ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו, א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן, וא' שתהא ברכה במעשה ידיהם". ועפ"ז י"ל, שכפל זה מרמז על ברכה כפולה של משה ש"מעשה ידינו" יהיו נצחיים – הן "מעשה ידינו" בעניני קדושה (בדוגמת מעשה המשכן), והן ב"מעשה ידינו" בעניני רשות וחול, "מעשיך"[78] ו"דרכיך"[79], שהגם שאלו מעשים הקשורים עם הנהגת העולם, מכניס בהם משה את כח הנצחיות – "ומעשה ידינו '''כוננהו'''".
ח. ובפרטיות יותר – ע"פ ביאור רש"י<ref>עה"פ תהלים כאן.</ref> בכפל זה: "ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו, א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן, וא' שתהא ברכה במעשה ידיהם". ועפ"ז י"ל, שכפל זה מרמז על ברכה כפולה של משה ש"מעשה ידינו" יהיו נצחיים – הן "מעשה ידינו" בעניני קדושה (בדוגמת מעשה המשכן), והן ב"מעשה ידינו" בעניני רשות וחול, "מעשיך"<ref>אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.</ref> ו"דרכיך"<ref>משלי ג, ו. וראה רמב"ם וטושו"ע שם.</ref>, שהגם שאלו מעשים הקשורים עם הנהגת העולם, מכניס בהם משה את כח הנצחיות – "ומעשה ידינו '''כוננהו'''".


ולהוסיף: "תפלה למשה" הוא חלק מתפלת שבת. ועפ"ז מובן, שלתפילה זו יש שייכות מיוחדת עם שבת[80]. ובפרט ש"מזמור שיר '''ליום''' '''השבת'''"[81] הוא חלק מתפלת משה (מי"א המזמורים שאמר משה), עד ש"בא[82] משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת (ר"ת למשה)" [83]
ולהוסיף: "תפלה למשה" הוא חלק מתפלת שבת. ועפ"ז מובן, שלתפילה זו יש שייכות מיוחדת עם שבת<ref>ויומתק בזה שעיקר העבודה דשבת היא עבודת התפלה (ראה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. ספר היראה לר"י אות שיט. הובא ונתבאר בתו"א קיג, א. לקו"ת צו יא, ד. סידור עם דא"ח רצז, ד. ועוד). ובפרט תפלת משה – שחוזרין אליו האלף אורות בשבת (וזהו "ישמח משה במתנת חלקו" (סידור האריז"ל במקומו. פע"ח שער השבת פ"ח)). ומבואר בכ"מ השייכות דתפלה למשה לתפלת שבת – ראה אוה"ת ויצא תתמב ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.</ref>. ובפרט ש"מזמור שיר '''ליום''' '''השבת'''"<ref>[[תהלים פרק צ"ב|תהלים מזמור צב]].</ref> הוא חלק מתפלת משה (מי"א המזמורים שאמר משה), עד ש"בא<ref>ב"ר ספכ"ב ובמ"כ שם.</ref> משה וחדשו על שמו מזמור שיר ליום השבת (ר"ת למשה)"<ref>וראה פע"ח שם: וכשתאמר מזמור שיר ליום השבת תכוין בר"ת שהם למשה.</ref>.


ויש לומר השייכות: עה"פ "מזמור שיר ליום השבת" אומרים חז"ל[84] "עיסקא דשבתא '''כפול'''". ומבואר בכ"מ[85], שהכפל הוא שתי הדרגות (שתי שבתות[86]) בכל שבת – מעלי שבתא ויומא דשבתא[87], מנוחה בערך ליגיעה, ומנוחה בעצם[88], ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה) ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה); ובשבת באים שניהם יחדיו, כפול. וי"ל שזהו ע"ד הכפל בתחלת המזמור – "(תפלה ל)משה" (הוי') ו"איש האלקים", ובסיום המזמור – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", שנועם היא הדרגא דשבת[89] (וע"ד ענין עשיית המשכן<sup>89</sup>) – "ומעשה ידינו כוננה עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו", הן מנוחה בערך ליגיעה דמעשה ידינו, והן מנוחה בעצם (עלינו). ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול ("ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"[90]), "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כש"כל[91] מלאכתך עשוי'"[92].
ויש לומר השייכות: עה"פ "מזמור שיר ליום השבת" אומרים חז"ל<ref>מדרש תהלים שם. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת (רמז רסא).</ref> "עיסקא דשבתא '''כפול'''". ומבואר בכ"מ<ref>[[לקוטי תורה בשלח|לקו"ת בשלח]] ב, ג. יהל אור ריש ע' תרכט. שם בהשמטות ע' תשכד ואילך. ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ובכ"מ. וראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות נח תנש"א]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' מז ואילך).</ref>, שהכפל הוא שתי הדרגות (שתי שבתות<ref name=":0">ראה [[מאמר אלה תולדות נח תנש"א - מוגה|ד"ה אלה תולדות גו' הנ"ל]] בתחלתו. וש"נ.</ref>) בכל שבת – מעלי שבתא ויומא דשבתא<ref>זח"א (בהקדמה) ה, ב. ח"ב קלח, א.</ref>, מנוחה בערך ליגיעה, ומנוחה בעצם<ref>ראה אוה"ת נח נז, ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.</ref>, ע"ד החילוק בין שם אלקים (אלקות בערך הבריאה) ושם הוי' (אלקות שלמעלה מהבריאה); ובשבת באים שניהם יחדיו, כפול. וי"ל שזהו ע"ד הכפל בתחלת המזמור – "(תפלה ל)משה" (הוי') ו"איש האלקים", ובסיום המזמור – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", שנועם היא הדרגא דשבת<ref name=":1">ראה מאמרי אדהאמ"צ תצוה ע' ת ואילך.</ref> (וע"ד ענין עשיית המשכן<ref name=":1" />) – "ומעשה ידינו כוננה עלינו", "ומעשה ידינו כוננהו", הן מנוחה בערך ליגיעה דמעשה ידינו, והן מנוחה בעצם (עלינו). ובכללות יותר: כוננהו ב"מעשה ידינו" דימי החול ("ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך"<ref>יתרו כ, ט.</ref>), "ומעשה ידינו כוננה '''עלינו'''" ביום השבת, כש"כל<ref>פרש"י יתרו שם, ממכילתא שם. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.</ref> מלאכתך עשוי'"<ref>ולהעיר מפי' הראב"ע עה"פ: "טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהי' טורח להם ועמל בכל מעשיהם, וטעם כוננהו – שיהיו שלם, ע"ד אם ה' לא יבנה בית ([[תהלים פרק קכ"ז|תהלים קכז, א]])".</ref>.


ושבת – בדוגמת משה – קשורה עם ענין הנצחיות, כידוע[93] שבכל שבת ישנו מעין ד"יום שכולו שבת ומנוחה '''לחיי העולמים'''"[94], כשתהי' שלימות הגילוי דמנוחה בעצם, מנוחה נצחית. והגאולה ("מיד נגאלין") באה עי"ז ש"משמרין שתי שבתות כהלכתן"[95] (שתי דרגות אלו בכל שבת<sup>86</sup>, שעיסקא כפול).
ושבת – בדוגמת משה – קשורה עם ענין הנצחיות, כידוע<ref>ראה המשך תרס"ו בסופו (ע' תקמב). המשך תער"ב ח"ב ע' א'קכז. ועוד.</ref> שבכל שבת ישנו מעין ד"יום שכולו שבת ומנוחה '''לחיי העולמים'''"<ref>תמיד בסופה.</ref>, כשתהי' שלימות הגילוי דמנוחה בעצם, מנוחה נצחית. והגאולה ("מיד נגאלין") באה עי"ז ש"משמרין שתי שבתות כהלכתן"<ref>שבת קיח, ב.</ref> (שתי דרגות אלו בכל שבת<ref name=":0" />, שעיסקא כפול).


ט. ע"פ הנ"ל יש לומר הטעם לכך שתפלה זו – תפלת משה איש האלקים – היא מזמור '''צדי"ק''' בתהלים, הן מצד המספר (תשעים), והן מצד האות (צ'):
ט. ע"פ הנ"ל יש לומר הטעם לכך שתפלה זו – תפלת משה איש האלקים – היא מזמור '''צדי"ק''' בתהלים, הן מצד המספר (תשעים), והן מצד האות (צ'):
שורה 77: שורה 77:
'''תשעים''':
'''תשעים''':


'''בתלתא''' זימני הוה חזקה[96]. ענין ה'''חזקה''' (מלשון חוזק) הוא, שב(המשכיות או חזרה ד)שלש פעמים נעשה הדבר קבוע, הוא מתחזק ("כוננה") וכך ישאר לעד.
'''בתלתא''' זימני הוה חזקה<ref>ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ.</ref>. ענין ה'''חזקה''' (מלשון חוזק) הוא, שב(המשכיות או חזרה ד)שלש פעמים נעשה הדבר קבוע, הוא מתחזק ("כוננה") וכך ישאר לעד.


השלימות המלאה בחזקה דשלשה (פעמים) גופא היא – '''תשעים''', שהוא שלש פעמים שלשים, שלש פעמים שלש פעמים עשר: השלימות דכל מספר היא כאשר הוא כלול מעשר, כיון שעשר הוא שלימות המספר[97], שמורה על שלימות הענין [ולכן תהי' הגאולה העתידה – גאולה נצחית – קשורה עם מספר עשרה: "עלי עשור"[98] וכו'[99]]. ועפ"ז – שלשים (עשר פעמים שלש) הוא שלימות בחזקה (שלימות יותר משלש, שש, תשע וכיו"ב); ותשעים (שלש פעמים שלשים) הוא השלימות '''המלאה''' בחזקה.
השלימות המלאה בחזקה דשלשה (פעמים) גופא היא – '''תשעים''', שהוא שלש פעמים שלשים, שלש פעמים שלש פעמים עשר: השלימות דכל מספר היא כאשר הוא כלול מעשר, כיון שעשר הוא שלימות המספר<ref>ראב"ע שמות ג, טו. פרדס שער ב פ"ב.</ref>, שמורה על שלימות הענין [ולכן תהי' הגאולה העתידה – גאולה נצחית – קשורה עם מספר עשרה: "עלי עשור"<ref>[[תהלים פרק צ"ב|תהלים צב, ד]]. ערכין יג, ב. וש"נ.</ref> וכו'<ref>ראה מכילתא בשלח טו, א. וש"נ (שירה העשירית). תנחומא (באבער) תשא ח. ועוד (מנין העשירי). רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג (פרה העשירית). ועוד.</ref>]. ועפ"ז – שלשים (עשר פעמים שלש) הוא שלימות בחזקה (שלימות יותר משלש, שש, תשע וכיו"ב); ותשעים (שלש פעמים שלשים) הוא השלימות '''המלאה''' בחזקה.


'''צ'''':
'''צ'''':


האופן הרגיל שבו כותבים חז"ל וכו' אות זו (במילוי) הוא – "'''צד"י'''"[100] (ללא ק' בסוף). ובכמה מקומות כותבים "צדי"ק"[101] (מצרפים לצד"י את האות שלאחרי זה – ק'[102]), שזה קשור[103] עם הדרגא דצדיק, בחינת יסוד כמ"ש[104] "צדיק יסוד עולם"[105].
האופן הרגיל שבו כותבים חז"ל וכו' אות זו (במילוי) הוא – "'''צד"י'''"<ref>ראה שבת קג, ב: שלא יכתוב . . גמין צדין, צדין גמין. ושם קד, א: צד"י כפופה וצד"י פשוטה. '''ועוד'''.</ref> (ללא ק' בסוף). ובכמה מקומות כותבים "צדי"ק"<ref>ראה זח"א ב, ב (בהקדמה): אמר לה (הקב"ה) צדי צדי אנת וצדיק אנת* (נתבאר בספר הדרת מלך סי' עה (לד, א). אוה"ת נ"ך ע' תתקכ ואילך). ובאור הלבנה גריס: א"ל צדי צדיק אנת וצדיק אתקריאת. ובפרדס שער כז (שער האותיות) פכ"א (הובא באוה"ת שם ס"ע תתקכא): וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. וכן מפורש באותיות דר"ע אות צד"י: אל תקרי צד"י אלא צדק. וי"ג: צדיק. וראה הערה 103.
 
'''*) ראה גם בס' שערי גן עדן להמקובל הר"י קאפל (קארעץ, תקס"ג) אות צד"י (פתח א): הרי שאמר (בזהר) ב' לשונות צד"י וצדי"ק. וכן הוא נמצא בגמרא שלנו כו'. ולכאורה י"ל דכוונתו להא דאיתא בשבת שם: "צד"י כפופה וצד"י פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט". אבל לכאורה אין להביא ראי' מזה, "דהתם אות''' קמייתא '''קא דריש" (מגן דוד להרדב"ז אות צד"י), כדמוכח משאר האותיות דדריש בגמ' שם.'''</ref> (מצרפים לצד"י את האות שלאחרי זה – ק'<ref>ראה הערה הבאה.</ref>), שזה קשור<ref>ראה מגן דוד שם: אות צ' מורה ביסוד כאשר נבאר בע"ה (וראה הנסמן בהערה 105) וא"ת שהרי אין קריאת האות צדיק אלא צד"י בלא ק', דהכי תניא בברייתא (דלעיל הערה 100) . . לא קשיא שהרי הק' לאחרי* הצ' וכאילו אתה מחברה אצל הצ' ומשלים קריאת צדיק, ומלמדי תינוקות של ספרד מלמדין צדיק בק'.
 
'''*) בנדפס שם: לפני. ולכאורה הוא טה"ד.'''</ref> עם הדרגא דצדיק, בחינת יסוד כמ"ש<ref>משלי י, כה.</ref> "צדיק יסוד עולם"<ref>ראה פרדס שם: פירש בס' התמונה (תמונה ג אות צד"י) כי רמוזה בצדיק יסוד עולם. וכ"ה בקה"י מערכת צ'. אוה"ת נ"ך שם. לקוטי לוי"צ לתנ"ך וכו' ע' ז.</ref>.


ואיתא בספרים[106] (ע"פ הידוע בגודל הדיוק בכל עניני התורה, ובפרט קדושת האותיות, שלכל אות במילוי יש פירוש), ש"צד"י" הוא מלשון צד, ולפ"ז מובן ש"צדי" פירושו צד שלי.
ואיתא בספרים[106] (ע"פ הידוע בגודל הדיוק בכל עניני התורה, ובפרט קדושת האותיות, שלכל אות במילוי יש פירוש), ש"צד"י" הוא מלשון צד, ולפ"ז מובן ש"צדי" פירושו צד שלי.
שורה 168: שורה 172:


ויהי רצון שכבר תקויים שלימות התפלה דמשה ודמשה שבכאו"א מישראל – "תפלה למשה איש האלקים" – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", "תשרה שכינה במעשה ידיכם", במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, ותיכף ומיד ממש העיקר – בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך".
ויהי רצון שכבר תקויים שלימות התפלה דמשה ודמשה שבכאו"א מישראל – "תפלה למשה איש האלקים" – "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו", "תשרה שכינה במעשה ידיכם", במעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, ותיכף ומיד ממש העיקר – בבית המקדש השלישי, "מקדש אד' כוננו ידיך".
----[1])  שמו"ר פט"ו, א.
----[126])  שמות ב, ג.
 
[2])  נוסח התפלה והקידוש דחה"פ. וראה לקו"ש חי"ז ע' 71 ואילך.
 
[3])  ראה מדרש לקח טוב עה"פ בא יב, ב: ניסן שבו נעשו נסים לישראל.
 
[4])  ראה ברכות נז, רע"א ובפרש"י וחדא"ג מהרש"א שם.
 
[5])  זח"ג סג, ב. פח, א.
 
[6])  דאף שיום ראשון דחג הפסח חל (בשנה זו) ביום השבת, הרי גם שבת מקבלת (תוספת) ברכה (נוסף להברכה שיש בה מצ"ע) משבת שלפני זה, שמיני' מתברך כולהו יומין, גם יום השביעי, כמובן מתוכן הענין בזהר שם, שמיני' מתברך כולהו יומין בברכת המן, והרי הברכה על יום הששי כולל "לחם משנה" גם על יום השבת (בשלח טז, ה. כב). וראה גם שיחת ש"פ בא (והתוועדויות שלאח"ז) תשד"מ.
 
[7])  תוד"ה ואותו – שבת פז, ב בשם מדרש (ראה דעת זקנים מבעה"ת בא יב, ג). טור ושו"ע אדה"ז או"ח הל' פסח ר"ס תל.
 
[8])  תהלים קלו, י. וראה מדרש תהלים שם. רש"י ומצו"ד שם.
 
[9])  שם. וכ"ה בתוס' שם. – ובטור מבאר תוכן הנס באו"א. וראה לקו"ש חי"ב ע' 33 ואילך בהערות.
 
[10])  שו"ע אדה"ז שם ס"ב.
 
[11])  שם, מרמ"א שם ס"א.
 
[12])  ראה גם לקו"ש חי"ב שם. חי"ז ע' 57.
 
[13])  שו"ע אדה"ז שם ס"א, ממג"א שם סק"א.
 
[14])  ראה גם לקו"ש שם ע' 58.
 
[15])  ולהעיר שפסח נקרא שבת בכתוב (אמור כג, טו).
 
[16])  שמות ג, א ואילך.
 
[17])  ואהרן הלך עם משה אל פרעה – ש"יהי' לך לפה" (אבל "אתה תהי' לו לאלקים" (שמות ד, טז)) במענה לטענת משה "לא איש דברים אנכי גו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שם, י), ולכאורה משמע שלולא טענת משה, לא הי' אהרן המדבר (וכמובן גם מזה שבתחלה ענה ה' (על טענת משה הנ"ל) "מי שם פה לאדם גו' ואנכי אהי' עם פיך גו'" (שם, יא־יב), ורק לאחרי שאמר משה "שלח נא ביד תשלח", אמר ה' שאהרן יהי' המדבר).
 
[18])  שם, יג.
 
[19])  ראה שמו"ר פ"ב, ד: משה הי' מתוקן לגאולה, מתחלת ברייתו נתקן לכך.
 
[20])  ראה זח"א רנג, א. שער הפסוקים פ' ויחי. תו"א ר"פ משפטים. וראה בארוכה לקו"ש חי"א ע' 8 ואילך.
 
[21])  מיכה ז, טו.
 
[22])  ד"ה כימי צאתך ה'תש"ח פי"ב (ע' 164).
 
[23])  וארא ו, ז.
 
[24])  יתרו כ, ב. וראה מכילתא ופרש"י שם. שמו"ר פכ"ט, ג.
 
[25])  וכמ"ש (שמות ג, יב) "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".
 
[26])  תרומה כה, ח.
 
[27])  וראה שהש"ר רפ"ה: "ואימת שרתה שכינה עלי' (בארץ) מיום שהוקם המשכן". וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' נז. ובכ"מ.
 
[28])  בשלח טו, יז ובפרש"י. ועוד.
 
[29])  זח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז ת"ח.
 
[30])  ישעי' מ, ה. וראה תניא פל"ו (מו, א). ושם: וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מ"ת כו'.
 
[31])  ראה לקו"ת שלח לז, ד. מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג. ח"ג ע' א'נט. וראה לקו"ש (חלק לד) שופטים תשמ"ז הערה 63. וש"נ.
 
[32])  לשון הכתוב – בשלח טו, ד. וראה סה"מ מלוקט ח"ה ע' קח ואילך. וש"נ.
 
[33])  ראה תו"א וארא נז, ב ואילך. בשלח סד, א־ב. יתרו עא, ג ואילך. ובכ"מ.
 
[34])  או"ת להה"מ נט, ג. תו"א מג"א צג, סע"ג ואילך. שם ק, א. סה"מ תקס"ה ח"א ע' שע ואילך (נוסחא שני'). ובכ"מ – נסמנו במכתב כ"ה אדר ש.ז. הערה ד"ה כידוע (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 883 ואילך).
 
[35])  בהבא לקמן – ראה מכתב ה' ניסן ש.ז. (סה"ש תנש"א ח"ב ע' 888 ואילך). '''וש"נ'''.
 
[36])  ע"פ המנהג לומר בכל יום הקרפיטל תהלים המתאים לשנות חייו (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס ב"קובץ מכתבים" שבסו"ס תהלים אהל יוסף יצחק (ע' 214). אגרות־קודש שלו ח"א ע' לא. ח"י ע' נג. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' שמא) – מתחילים בי"א ניסן שנה זו אמירת מזמור צדי"ק שבתהלים.
 
[37])  ולא עד בכלל. וראה רש"י שבועות טו, ב (ד"ה השיר): אחד עשר מזמורים שאמר משה בספר תהלים מתפלה למשה עד סוף מזמור לתודה.
 
[38])  מדרש תהלים ופרש"י עה"פ. פרש"י פקודי לט, מג. ועוד.
 
[39])  ראה בארוכה ד"ה תפלה למשה תשכ"ט (סה"מ מלוקט ח"ה ע' ריז ואילך. "קובץ י"א ניסן – שנת הצדי"ק" (קה"ת, תנש"א) אות כא).
 
[40])  פרש"י פקודי שם, מבמדב"ר פי"ב, ט. וראה גם פרש"י תהלים עה"פ. תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ (וראה ב"פתיחה" לקובץ י"א ניסן הנ"ל הערה 12).
 
[41])  ראה בארוכה ה"פתיחה" שם.
 
[42])  מדרש תהלים עה"פ. וראה הנסמן במכתב הנ"ל הערה ד"ה לעתיד.
 
[43])  שמזה מובן שתוכן כל המזמור (שבין תחלתו וסיומו) הוא ענין של כפל, ראה לקמן ס"ו. ולהעיר שגם בהמשך פסוקי המזמור יש כמה לשונות כפולים: "בדור דור" (פסוק א). "ומעולם עד עולם" (פסוק ב). "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" (פסוק ג), '''ועוד'''. ואף שכן נהוג בכו"כ מזמורי תהלים לכפול לשונו (כסגנון של מזמור), הרי כל ענינים בתורה הם בתכלית הדיוק (וראה הערה הבאה), ובפרט שבמזמור זה החידוש הוא (לגבי רוב המזמורים) שיש כפל לשון (ענין) הן בתחלת המזמור והן בסיומו.
 
[44])  ראה ראב"ע שם ששולל פירוש הרד"ק שהוא לשון כפול.
 
[45])  וכמאמר הידוע: התינוק משנולד מתחיל להתייבש (ראה בחיי בראשית א, כח).
 
[46])  ראה לקו"ש ח"ה ע' 98 בהערות. חט"ו ע' 428. וש"נ.
 
[47])  ראה סה"מ מלוקט ח"א ע' קפז. וש"נ.
 
[48])  ואתחנן ה, ה.
 
[49])  ראה בארוכה ד"ה פנים בפנים תרנ"ט.
 
[50])  דב"ר פי"א, ד. מדרש תהלים עה"פ (במדרש תהלים שלפנינו הובא רק בבא הראשונה "ממחציתו ולמטה נקרא איש". אבל במדרש תהלים באבער הובא כל המאמר). וראה "קובץ י"א ניסן" הנ"ל אות ב. וש"נ.
 
[51])  דאף שמפשטות הלשון משמע, שבמשה היו ב' ענינים נפרדים, "איש" ("מחציו ולמטה"), ו"האלקים" ("מחציו ולמעלה"), והחידוש במשה הוא, שהוא "האלקים" "מחציו ולמעלה" (משא"כ שאר בני אדם הם כולו בבחי' איש, גם מחציו ולמעלה) – הרי, מפשטות לשון הכתוב ("משה איש האלקים") מובן, שהיות שמשה הוא איש אחד, נשמה בגוף אחד, הרי הוא "איש האלקים" '''בכל''' מציאותו* (ראה ד"ה פנים בפנים הנ"ל, מע"ח שער לאה ורחל בסופו. וראה "קובץ י"א ניסן" שם), שגם "מחציו ולמטה" (בעסקו בענינים גשמיים) הוא חלק מ"(איש) האלקים", וגם "מחציו ולמעלה" (בעסקו בענינים רוחניים) הוא חלק מ"איש (האלקים)" (משא"כ בשאר בני אדם, אף שיש להם ב' חלקים – נשמה וגוף, נשמה היא "חלק הוי' עמו", "חלק אלוקה ממעל ממש", וגוף הוא נברא גשמי).
 
'''*) ראה פי' מהרז"ו לדב"ר שם, שמפרש מאחז"ל זה ע"פ הפדר"א (פמ"א) משה הי' רגליו עומדות בהר וכולו בשמים, וקורא לחלק שעמד בארץ איש ולחלק שבשמים אלקים.'''
 
[52])  פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ר"ח שער האהבה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). וראה שם שער האהבה ספ"א ד"ה וכדי להבין (נב, ד). של"ה פט, א (דאיתא בזהר); קפט, א (ומרומז בזהר); שח, ב. שו"ת חכם צבי סי"ח. שעהיוה"א רפ"ו.
 
[53])  ולאידך גיסא יש לומר: מכיון שזהו "איש '''האלקים'''" (אלקות שבערך הבריאה), הרי "איש" ("מחציו ולמטה") לא מתאחד לגמרי עם "האלקים" ("מחציו ולמעלה"), וגם לא נמשך האלקות למטה מבחי' איש (בבחי' אנוש וכיו"ב); משא"כ ע"י התאחדות משה עם עצמותו ית', שזהו התוכן ד"תפלה למשה", בכחו לאחד "איש" ו"האלקים", וגם להמשיך אלקות למטה מבחי' איש כו', כדלקמן בפנים סעיף י.
 
[54])  כס"מ הל' ע"ז פ"ב ה"ז. פרדס שער יט (שער שם בן ד') פ"א. מו"נ ח"א פס"א ואילך. עיקרים מאמר ב' פכ"ח.
 
[55])  בראשית א, א.
 
[56])  שמות ב, י.
 
[57])  תו"ח שמות קטז, א. אוה"ת תצוה ע' א'תרה. ע' א'תרכג. וראה גם תו"א יתרו סט, ריש ע"ב. מג"א צט, ג. ובכ"מ.
 
[58])  בשלח טז, ז. ח.
 
[59])  ראה סה"מ תקס"ב ע' קלז. אוה"ת וארא ע' רג. ובכ"מ.
 
[60])  ראה תו"א יתרו שם. לקו"ת ואתחנן ג, ד. אוה"ת עקב ע' תקצט. ובכ"מ.
 
[61])  ראה תו"ח ואוה"ת שבהערה 57. ובכ"מ.
 
[62])  תו"א בשלח סב, א־ב. ובכ"מ.
 
[63])  וראה ע"ז ג, ב: מה דגים שבים כיון שעולין ליבשה מיד מתים, אף בני אדם כיון שפורשין מד"ת ומן המצוות כו'. וראה גם ברכות סא, ב.
 
[64])  ולהעיר מסיום מזמור שלפני זה (מזמור פט): ברוך ה' לעולם אמן ואמן, שאמן בכלל מורה על קיום הדבר (גמר הנצחון – ראה נזיר בסופו), ואמן בכפליים מורה על הקיום והתוקף באופן נצחי. וענין זה נמשך '''לעולם''', בפירושו מקום וזמן (ראה סה"מ תש"ח ע' 160. ובכ"מ), וגם בפירושו נצחיות (ראה המשך מים רבים תרל"ו פנ"ז ואילך). וראה יהל אור ע' תשכד השייכות ד"אמן" עם עיסקא דשבתא כפול (דלקמן בפנים).
 
[65])  ומה שבהמשך המזמור מדבר בקוצר זמן האדם ("כל ימינו פנו בעברתך גו' ימי שנותינו בהם שבעים שנה גו'") – הוא חלק מהעונש כאשר "זרמתם שנה '''יהיו''' גו' שתה עונותינו גו'".
 
[66])  סוטה יג, סע"ב. זח"א לג, סע"ב. וראה בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 6 ואילך.
 
[67])  זח"ג רעג, א. תקו"ז תס"ט. וראה תניא פמ"ד (סג, א). ועוד.
 
[68])  ראה תניא רפמ"ב.
 
[69])  כי שלימות ענין הנצחיות היא דוקא כשנמשכת וניכרת בכל הפרטים, דבאם פרט א' אינו נצחי ה"ז מורה על "חלישות" גם בהענינים שהם נצחיים, כי יש נתינת מקום ואפשריות להיפך הנצחיות.
 
[70])  סוטה ט, סע"א. וראה לקו"ש חט"ז ע' 465, ובהנסמן שם. לקו"ש חכ"ו שם.
 
[71])  ראה שהש"ר רפ"ה: עמד משה והורידה (השכינה) לארץ . . ואימת שרתה שכינה כו' (כדלעיל הערה 27). וראה המשך ההילולא באתי לגני ה'שי"ת.
 
[72])  תניא אגה"ק סכ"ג.
 
[73])  וראה גם פי' האלשיך עה"פ.
 
[74])  לשון הכתוב – איוב יא, ו.
 
[75])  ראה יל"ש ר"פ לך לך (רמז סד). וראה ד"ה ויאמר גו' לך לך באוה"ת תרדע, א. תרכ"ז. תר"ל – הובא בסד"ה נחמו עת"ר.
 
[76])  ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.
 
[77])  עה"פ תהלים כאן.
 
[78])  אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א.
 
[79])  משלי ג, ו. וראה רמב"ם וטושו"ע שם.
 
[80])  ויומתק בזה שעיקר העבודה דשבת היא עבודת התפלה (ראה ירושלמי שבת פט"ו ה"ג. ספר היראה לר"י אות שיט. הובא ונתבאר בתו"א קיג, א. לקו"ת צו יא, ד. סידור עם דא"ח רצז, ד. ועוד). ובפרט תפלת משה – שחוזרין אליו האלף אורות בשבת (וזהו "ישמח משה במתנת חלקו" (סידור האריז"ל במקומו. פע"ח שער השבת פ"ח)). ומבואר בכ"מ השייכות דתפלה למשה לתפלת שבת – ראה אוה"ת ויצא תתמב ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.
 
[81])  תהלים מזמור צב.
 
[82])  ב"ר ספכ"ב ובמ"כ שם.
 
[83])  וראה פע"ח שם: וכשתאמר מזמור שיר ליום השבת תכוין בר"ת שהם למשה.
 
[84])  מדרש תהלים שם. יל"ש עה"פ (בשלח טז, כט) ראו כי ה' נתן לכם השבת (רמז רסא).
 
[85])  לקו"ת בשלח ב, ג. יהל אור ריש ע' תרכט. שם בהשמטות ע' תשכד ואילך. ד"ה לך לך תרכ"ז. תר"ל. ובכ"מ. וראה ד"ה אלה תולדות נח תנש"א (סה"מ מלוקט ח"ה ע' מז ואילך).
 
[86])  ראה ד"ה אלה תולדות גו' הנ"ל בתחלתו. וש"נ.
 
[87])  זח"א (בהקדמה) ה, ב. ח"ב קלח, א.
 
[88])  ראה אוה"ת נח נז, ב ואילך. ד"ה תפלה למשה תר"ס. ועוד.
 
[89])  ראה מאמרי אדהאמ"צ תצוה ע' ת ואילך.
 
[90])  יתרו כ, ט.
 
[91])  פרש"י יתרו שם, ממכילתא שם. טושו"ע או"ח סש"ו ס"ח. שו"ע אדה"ז שם סכ"א.
 
[92])  ולהעיר מפי' הראב"ע עה"פ: "טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהי' טורח להם ועמל בכל מעשיהם, וטעם כוננהו – שיהיו שלם, ע"ד אם ה' לא יבנה בית (תהלים קכז, א)".
 
[93])  ראה המשך תרס"ו בסופו (ע' תקמב). המשך תער"ב ח"ב ע' א'קכז. ועוד.
 
[94])  תמיד בסופה.
 
[95])  שבת קיח, ב.
 
[96])  ב"מ קו, ריש ע"ב. וש"נ.
 
[97])  ראב"ע שמות ג, טו. פרדס שער ב פ"ב.
 
[98])  תהלים צב, ד. ערכין יג, ב. וש"נ.
 
[99])  ראה מכילתא בשלח טו, א. וש"נ (שירה העשירית). תנחומא (באבער) תשא ח. ועוד (מנין העשירי). רמב"ם הל' פרה אדומה ספ"ג (פרה העשירית). ועוד.
 
[100])  ראה שבת קג, ב: שלא יכתוב . . גמין צדין, צדין גמין. ושם קד, א: צד"י כפופה וצד"י פשוטה. '''ועוד'''.
 
[101])  ראה זח"א ב, ב (בהקדמה): אמר לה (הקב"ה) צדי צדי אנת וצדיק אנת* (נתבאר בספר הדרת מלך סי' עה (לד, א). אוה"ת נ"ך ע' תתקכ ואילך). ובאור הלבנה גריס: א"ל צדי צדיק אנת וצדיק אתקריאת. ובפרדס שער כז (שער האותיות) פכ"א (הובא באוה"ת שם ס"ע תתקכא): וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. וכן מפורש באותיות דר"ע אות צד"י: אל תקרי צד"י אלא צדק. וי"ג: צדיק. וראה הערה 103.
 
'''*) ראה גם בס' שערי גן עדן להמקובל הר"י קאפל (קארעץ, תקס"ג) אות צד"י (פתח א): הרי שאמר (בזהר) ב' לשונות צד"י וצדי"ק. וכן הוא נמצא בגמרא שלנו כו'. ולכאורה י"ל דכוונתו להא דאיתא בשבת שם: "צד"י כפופה וצד"י פשוטה צדיק כפוף צדיק פשוט". אבל לכאורה אין להביא ראי' מזה, "דהתם אות''' קמייתא '''קא דריש" (מגן דוד להרדב"ז אות צד"י), כדמוכח משאר האותיות דדריש בגמ' שם.'''
 
[102])  ראה הערה הבאה.
 
[103])  ראה מגן דוד שם: אות צ' מורה ביסוד כאשר נבאר בע"ה (וראה הנסמן בהערה 105) וא"ת שהרי אין קריאת האות צדיק אלא צד"י בלא ק', דהכי תניא בברייתא (דלעיל הערה 100) . . לא קשיא שהרי הק' לאחרי* הצ' וכאילו אתה מחברה אצל הצ' ומשלים קריאת צדיק, ומלמדי תינוקות של ספרד מלמדין צדיק בק'.
 
'''*) בנדפס שם: לפני. ולכאורה הוא טה"ד.'''
 
[104])  משלי י, כה.
 
[105])  ראה פרדס שם: פירש בס' התמונה (תמונה ג אות צד"י) כי רמוזה בצדיק יסוד עולם. וכ"ה בקה"י מערכת צ'. אוה"ת נ"ך שם. לקוטי לוי"צ לתנ"ך וכו' ע' ז.
 
[106])  ראה מגן דוד שם: צד"י הוא מלשון צד כמו מצד הארון ולצדי המשכן. וראה גם ברוך שאמר (לרבינו שמשון ב"ר אליעזר) אות צד"י – כח, א ("הצדקות שינטה מקו האמצעי השוה לצד ראש ימיני").
 
[107])  קהלת ז, יד. וראה תניא רפ"ו.
 
[108])  תניא רפ"ט.
 
[109])  ברכה לג, ד.
 
[110])  תניא פל"ו (מה, ב).
 
[111])  רמב"ם הל' מלכים פ"ח ה"י.
 
[112])  ראה תדבא"ר פי"ד ופל"א. ב"ר פ"א, ד.
 
[113])  נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית – ע"פ לשון הכתוב (נצבים ל, כ) "כי הוא חייך ואורך ימיך".
 
[114])  ראה תנחומא נשא טז. שם בחוקותי ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא שם.
 
[115])  נצבים ל, יט.
 
[116])  ברכות סא, ב.
 
[117])  תניא רפי"ג.
 
[118])  וראה ס' ברוך שאמר שם, ש"צד"י", צד י', פירושו – צד ימין, ע"ש היו"ד שבצד ימין של הנ' באות צ'.
 
[119])  תניא שם. וראה סוכה נב, ב. קידושין ל, ב.
 
[120])  תהלים קט, לא.
 
[121])  ב"ק יז, א.
 
[122])  מלאכי ג, כב.
 
[123])  פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ.
 
[124])  תניא פמ"ט.
 
[125])  ראה ספר הערכים חב"ד מערכת אותיות – קו"ף. '''וש"נ'''.
 
[126])  שמות ב, ג.


[127])  ראה צפע"נ עה"ת עה"פ, דכיון שהם היו עובדים לנילוס, היתה יוכבד אסורה להשימו בתוך היאור, ולכן "ותשם בסוף על '''שפת''' היאור"; ולאחרי ש"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (שמות שם, ה), "שירדה לרחוץ מגילולי אבי'" (סוטה יב, רע"ב. וש"נ. ועוד), הרי '''ביטלה''' בזה הע"ז, "ושוב באתה התיבה בתוך היאור". וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 13.
[127])  ראה צפע"נ עה"ת עה"פ, דכיון שהם היו עובדים לנילוס, היתה יוכבד אסורה להשימו בתוך היאור, ולכן "ותשם בסוף על '''שפת''' היאור"; ולאחרי ש"ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור" (שמות שם, ה), "שירדה לרחוץ מגילולי אבי'" (סוטה יב, רע"ב. וש"נ. ועוד), הרי '''ביטלה''' בזה הע"ז, "ושוב באתה התיבה בתוך היאור". וראה גם לקו"ש חט"ז ע' 13.
אוחזר מתוך "https://text.chabadpedia.com/index.php/מיוחד:השוואה_ניידת/10215"