דבר מלכות/עקב: הבדלים בין גרסאות בדף

זאת אומרת, הגם שעבור אתערותא דלתתא מקבלים נתינת כח וסייעתא דשמיא [כמבואר<ref name=":3">לקו"ת ד"ה אני לדודי (פ' ראה לב, סע"א ואילך).}} במיוחד בנוגע לחודש אלול, שאז מתגלים י"ג מדות הרחמים, כמשל "מלך בשדה", בדרך אתערותא דלעילא, ומזה{{הערה|לקו"ת ד"ה אני לדודי הב' (שם לג, ג).}} מקבלים כח לעבודה ד"אני לדודי" בחודש אלול] – הרי בחודש '''אלול'''{{הערה|וראה לקו"ש חי"ט ע' 159 ואילך (ושם, שענין האתעדל"ע דחודש אלול שייך לחודש ניסן ונמשך ממנו). חכ"ט ע' 162 ואילך (ושם, שהארת יגמדה"ר באלול קשורה עם '''הזמן''', אבל '''תוכן ומהות''' החודש הוא – אתעדל"ת, עיי"ש). ס' השיחות תשמ"ט ח"ב ע' 690 ואילך. סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 632.}} (חודש החשבון דכללות עבודת השנה) נמצאת בהדגשה התכלית דכללות עבודת האדם, שמתחילים עם "אני לדודי" (ואח"כ "ודודי לי"), כיון שהגישה של יהודי בכל השנה [אפילו כאשר הוא נמצא בסיום העבודה בחודש האחרון בשנה, לאחרי העבודה בי"א החדשים שלפנ"ז] צריכה להיות, (שלא יסתמך על האתעדל"ע, אלא) לכל לראש והעיקר הוא עבודת '''עצמו''' מצד התחתון [בימי '''החול''' ("שדה") דחודש אלול דוקא{{הערה|כמבואר בלקו"ת שבהערה 15 בהטעם שימי חודש אלול הם ימי החול (אף שמאירים בהם הי"ג מדה"ר). וראה לקו"ש ח"ד ע' 1343 ובהערה 6.}}], '''ועי"ז''' יימשך אח"כ "ודודי לי"; וזהו ("אני לדודי") תכלית הכוונה דכל הענינים, ו(גם) שלימות האתערותא דלעילא – דוקא כאשר זה בא ע"י עבודת היהודי בכח עצמו, שעי"ז נמשכת האתעדל"ע בפנימיות, עד יתירה מזה – שע"י האתעדל"ת נמשכת אח"כ אתעדל"ע '''נעלית עוד יותר''' ("ודודי לי") מזו שבאה מלמעלה קודם העבודה{{הערה|לקו"ת ויקרא ג, א. שה"ש כד, א ואילך. וראה לקו"ש חי"ט שם ובהערה 14. סה"ש תשמ"ט שם.}}.

ולהוסיף, שענין זה נמצא ברמז גם בכך שראש תיבת "אלול" ("אני") היא אות '''אל"ף''', האות הראשונה מכ"ב אותיות התורה: בהיותה האות הראשונה דהאל"ף־בי"ת, ה"ה מורה על הדרגא הראשונה והתחתונה ביותר בהתחלת כל האותיות (בסדר מלמטה למעלה), שמספרה הוא אחד<ref name=":0">ראה שעהיוה"א פ"ז (פד, ב), שחשבון האותיות מורה על "בחי' החשבון ומספר כמה מיני כחות ומדרגות כלולות באור וחיות הזה המלובש בצירוף זה של תיבה זו".}}, ומזה עולים אח"כ מלמטה למעלה (מן הקל אל הכבד) לאות בי"ת, שמספרה הוא שניים (פעמיים ככה<ref name=":0" />), ואח"כ גימ"ל – שלש פעמים ככה, וכן הלאה דרגא למעלה מדרגא עד אות תי"ו – סיום ושלימות האותיות, המורה על תכלית השלימות – ארבע מאות{{הערה|ארבע מאות שקל כסף (חיי שרה כג, טז) – ראה תו"א ר"פ וישלח (כד, ג). וראה ספר הערכים – חב"ד מערכת אותיות אות תי"ו ע' תנז ואילך. וש"נ.}}.

יהודי מורכב משני חלקים – נשמה וגוף: נשמתו היא "חלק אלוקה ממעל ממש"{{הערה|תניא רפ"ב.}}, דהיינו, שגם בעולם הממשות (ממש{{הערה|ראה היום יום '''כ"ג מנ"א''' (יום זה): בחורף תרנ"ב כאשר אאמו"ר למד עמי בספר התניא "ונפש השנית בישראל היא חלק אלקה ממעל ממש", הסביר כי הנושאים בתיבת ממעל ובתיבת ממש הם הפכים. ממעל תוארו רוחניות שברוחניות וממש תוארו גשמיות שבגשמיות. ויבאר כי זהו מעלת נפש השנית, שעם היותה רוחניות שברוחניות פועלת בגשמיות שבגשמיות.}}), בעולם העשי' הגשמית, הרי היא "חלק אלוקה ממעל"; וגופו שהוא "עפר מן האדמה"{{הערה|בראשית ב, ז.}} ("אדם יסודו מעפר"{{הערה|פיוט "ונתנה תוקף".}}), "עפר אתה ואל עפר תשוב"{{הערה|בראשית ג, יט.}} [עפר מלשון וענין ביטול, "ונפשי כעפר לכל תהי'"{{הערה|תפילת "אלקי נצור" בסוף תפילת העמידה.}}, כנשמה בגוף בשלימות], במכ"ש מזה ש"'''ונפשי''' כעפר לכל תהי'", עאכו"כ '''גופו'''<ref name=":1">ראה ב"ר פי"ב, ח: אני בורא אותו (אדה"ר) מן העליונים ומן התחתונים . . עפר מן האדמה מן התחתונים, ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב, ז) מן העליונים (וראה גם שם פ"ח, יא). ובפרש"י עה"פ ויפח באפיו: עשאו מן העליונים ומן התחתונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים. – וראה תו"א בראשית ג, ד ואילך. קונטרס ומעין מאמר טו. המשך תרס"ו ע' תצה. ובכ"מ.}}.

(ב) ולאידך גיסא: בכל יום – גם בימי החול – צריכה להיות (מצד נשמתו של היהודי) עבודה מלמעלמ"ט, בדוגמת העבודה דשבת, ע"ד דרשת (בית) שמאי על "זכור את יום השבת לקדשו"{{הערה|יתרו כ, ח.}}, "שתהא זוכרו מאחד בשבת שאם נזדמן לך חלק יפה תהא מתקנו לשבת"{{הערה|שו"ע אדה"ז או"ח סרמ"ב ס"י, ממכילתא עה"פ יתרו שם.}}, כהנהגת שמאי הזקן "שכל ימיו הי' אוכל לכבוד שבת, כיצד מצא בהמה נאה לוקחה ואומר זה לשבת, מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת כו'"<ref name=":2">שו"ע אדה"ז שם, מביצה טז, א.}}, דהיינו, שגם בכל יום מימי החול הורגש אצלו והוא עשה (מעין) שלימות העבודה דשבת [משא"כ "הלל מדה אחרת היתה בו שהי' אומר ברוך{{הערה|תהלים סח, כ.}} ה' יום יום יעמס לנו צרכינו"<ref name=":2" />, סדר העבודה מלמטה למעלה{{הערה|ועפ"ז יומתק שב' הדיעות הן אמת בהלכה '''בפועל''' בעבודת ה', "אלו ואלו דברי אלקים חיים" (וראה שו"ע אדה"ז שם, ש"אף הלל מודה שכדברי ב"ש יותר נכון לעשות כו'". וגם לשמאי באם "מצא אחרת נאה הימנה לוקחה ומניחה לשבת ואוכל את הראשונה בחול") – כי בכל יום צ"ל ב' הענינים: העבודה מלמעלמ"ט (כהנהגת שמאי), והעבודה מלמטלמ"ע (כהנהגת הלל).}}].

וכיון ששני הפירושים הם באותו פסוק, ויתירה מזה – באותה תיבה, מובן שיש שייכות וקשר ביניהם{{הערה|ראה לקו"ש ח"ג ע' 782. ובכ"מ.}}. וצריך להבין: מהי השייכות בין שני הפירושים הנ"ל – לכאורה אין הם רק פירושים שונים, אלא פירושים '''הפכיים''' לגמרי: ע"פ פרש"י מורה "עקב" על דרגא '''נמוכה''' בעבודה, עד '''התחלת''' העבודה ("מצוות '''קלות'''"), אודות אדם שצריך זהירות שלא יהי' "דש בעקביו" על ה"מצוות קלות"; משא"כ ע"פ הפירוש השני מורה "עקב" על (השכר שבא על) '''גמר ושלימות''' (סוף ואחרית) העבודה (ד"תשמעון ושמרתם ועשיתם", מחשבה ודיבור ומעשה<ref name=":4">אוה"ת ריש פרשתנו.}})?!

ועד שנעשה חיבור שני הענינים יחד (שבתחתון ביותר של הגלות נעשית גאולה – "גולה" בתוס' אל"ף{{הערה|ראה ויק"ר ספל"ב. ועוד. לקו"ת בהעלותך לה, ג. ובכ"מ. וראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 504 (לעיל ע' 120) ואילך. ע' 520 (לעיל ע' 134) ואילך. וש"נ.}}) – בבית המקדש השלישי, שהוא ג"כ בית המקדש '''המשולש''' (ע"ד חוט המשולש{{הערה|קהלת ד, יב.}}), הכולל גם את בית ראשון (שהי' בבחי' מלמעלה למטה<ref name=":5">ראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' 62 ואילך.}}) ובית שני (בבחי' מלמטה למעלה<ref name=":5" />), ובית נצחי{{הערה|זח"א כח, א. ח"ג רכא, א. תקו"ז ת"ח.}}, בגאולה הנצחית שאין אחרי' גלות{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו, א. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, כשיהי' שלימות הגילוי דעצמותו ית' בתחתונים{{הערה|ראה תניא פל"ו (מו, א).}}, ושלימות '''החיבור''' ד"אני לדודי ודודי לי", "כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם".