2,974
עריכות
מ
החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי"
מ (החלפת טקסט – "<ref>" ב־"{{הערה|") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
"שמיני" הוא (גם) מלשון '''שומן''' (כידוע הפירוש{{הערה|לקו"א להה"מ סי' רס (סח, סע"ב). או"ת להה"מ צה, ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תתיז. סה"מ תרצ"ו ע' 41. וש"נ.}} ב"ביום השמיני עצרת"{{הערה|פינחס כט, לה.}}). ובהיותה פרשה בתורה, שממנה נמשכת הוראה ונתינת כח על כל השנה, מובן שמקריאת פ' שמיני (אפילו פעם אחת) נמשך "שמינה" (שומן) על כל השנה. | "שמיני" הוא (גם) מלשון '''שומן''' (כידוע הפירוש{{הערה|לקו"א להה"מ סי' רס (סח, סע"ב). או"ת להה"מ צה, ב. אוה"ת שמע"צ ע' א'תתיז. סה"מ תרצ"ו ע' 41. וש"נ.}} ב"ביום השמיני עצרת"{{הערה|פינחס כט, לה.}}). ובהיותה פרשה בתורה, שממנה נמשכת הוראה ונתינת כח על כל השנה, מובן שמקריאת פ' שמיני (אפילו פעם אחת) נמשך "שמינה" (שומן) על כל השנה. | ||
נשאלת השאלה: מכיון ש"שמיני" עצמו ענינו שומן – איזה חידוש '''עיקרי''' נוסף בזה | נשאלת השאלה: מכיון ש"שמיני" עצמו ענינו שומן – איזה חידוש '''עיקרי''' נוסף בזה על ידי '''מספר''' הקריאות, שקוראים (אותה פרשה ואותו ענין ד)שמיני '''שמונה פעמים'''{{הערה|היינו: באם היו קורין פרשה אחרת ח' פעמים – הי' בזה החידוש של שמונה (שומן), אבל בפ' שמיני הרי הענין דשומן הוא התוכן של פרשה זו (שמיני) עצמה.}}, '''שדוקא אז''' אומרים שתהי' שנה "שמינה"?! | ||
קריאת שמיני שמונה פעמים אכן מוסיפה הדגשה בענין של "שמונה" (שמינה), אבל מלשון הפתגם משמע, שב(שנה בה) "שמיני שמונה" (קוראים שמיני שמונה פעמים) ישנו '''חידוש''' לגבי שאר השנים (לא רק תוספת הדגשה) – ש(דוקא שנה זו תהי') "שמינה"{{הערה|אלא שענין זה נמשך (לא רק בחדשי שנה זו, עד פ' שמיני דשנה הבאה, אלא) גם בשנים שלאח"ז, עד לפעם הבאה שתבוא קביעות שקורין שמיני שמונה (ואז, תהי' ההמשכה באופן נעלה עוד יותר כו'). וע"ד המבואר בלקו"ת (ברכה צח, ב) ש"מכל רגל ויו"ט הי' נמשך . . עד הרגל הבא לאחריו".}}. | קריאת שמיני שמונה פעמים אכן מוסיפה הדגשה בענין של "שמונה" (שמינה), אבל מלשון הפתגם משמע, שב(שנה בה) "שמיני שמונה" (קוראים שמיני שמונה פעמים) ישנו '''חידוש''' לגבי שאר השנים (לא רק תוספת הדגשה) – ש(דוקא שנה זו תהי') "שמינה"{{הערה|אלא שענין זה נמשך (לא רק בחדשי שנה זו, עד פ' שמיני דשנה הבאה, אלא) גם בשנים שלאח"ז, עד לפעם הבאה שתבוא קביעות שקורין שמיני שמונה (ואז, תהי' ההמשכה באופן נעלה עוד יותר כו'). וע"ד המבואר בלקו"ת (ברכה צח, ב) ש"מכל רגל ויו"ט הי' נמשך . . עד הרגל הבא לאחריו".}}. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
ועפ"ז יש לומר ש"שמיני" ו"שמונה" ביחד מרמזים גם על הכח לחבר את שני הענינים הנ"ל בגילוי אלקות במשכן – בלי גבול וגבול: בכדי שיהי' החיבור דגבול ובלי גבול (עולם ולמעלה מעולם), צריכים להיות בבלי גבול (דרגא השמינית) עצמו שני הענינים. וזהו החילוק בין "שמיני" ו"שמונה": "שמיני" הוא (בעיקר) הענין דבלי גבול{{הערה|אלא שב"שמיני" גופא נכללת גם השייכות לגבול, כי שמיני בא בהמשך להענינים של שביעי.}}, ו"שמונה" הוא כפי שבלי גבול כולל בעצמו את ה(מעלה ד)גבול (שבעה). "שמיני" קאי בעיקר על הגילוי שלמעלה מהשתלשלות (שומר את ההיקף), ו"שמונה" מדגיש איך שהגילוי (שלמעלה מהשתלשלות) כולל ונמשך גם בשבעת ימי הבנין דסדר השתלשלות, בכל פרט ופרט – א', ב', ג', ד', ה', ו', ז' ואח"כ ח' – כפי שכולם מתעלים ונעשים "שמונה". | ועפ"ז יש לומר ש"שמיני" ו"שמונה" ביחד מרמזים גם על הכח לחבר את שני הענינים הנ"ל בגילוי אלקות במשכן – בלי גבול וגבול: בכדי שיהי' החיבור דגבול ובלי גבול (עולם ולמעלה מעולם), צריכים להיות בבלי גבול (דרגא השמינית) עצמו שני הענינים. וזהו החילוק בין "שמיני" ו"שמונה": "שמיני" הוא (בעיקר) הענין דבלי גבול{{הערה|אלא שב"שמיני" גופא נכללת גם השייכות לגבול, כי שמיני בא בהמשך להענינים של שביעי.}}, ו"שמונה" הוא כפי שבלי גבול כולל בעצמו את ה(מעלה ד)גבול (שבעה). "שמיני" קאי בעיקר על הגילוי שלמעלה מהשתלשלות (שומר את ההיקף), ו"שמונה" מדגיש איך שהגילוי (שלמעלה מהשתלשלות) כולל ונמשך גם בשבעת ימי הבנין דסדר השתלשלות, בכל פרט ופרט – א', ב', ג', ד', ה', ו', ז' ואח"כ ח' – כפי שכולם מתעלים ונעשים "שמונה". | ||
וזהו החידוש דשנה זו שבה "שמיני שמונה" – ש"שמיני" נמצא (גם) באופן ד"שמונה", וקוראים "שמיני" שמונה פעמים: כאשר קוראים פ' שמיני רק פעם אחת (או אפילו שלש פעמים) וכיו"ב, ה"ז מורה בעיקר על הגילוי דשמיני שלמעלה מעולם (מחולק מהשבעה); אבל כאשר קוראים אותה שמונה פעמים, פעם אחת, פעם שני', פעם שלישית וכו' עד – פעם שמינית (בשבת זו), ושמונה כולל את כולם (גם את השבעה) – הרי אז מתגלה הגילוי ד"שמיני" גם בכאו"א מהם – ובכולם – שבעה פרטים (דרגות) דהבריאה, ואח"כ בתכלית השלימות – בפעם השמינית (שדוקא אז קוראים (גם) את כל הפרשה כולה), באופן שישנה השלימות ד"שמיני" שמונה פעמים – המעלה ד"שמיני" יחד עם המעלה ד"שמונה", שכולל גם את השבעה{{הערה|וראה לקו"ש ח"ז ע' 297, שח' פעמים ויהי ביום השמיני הוא בדוגמת המשכת הבינה ( | וזהו החידוש דשנה זו שבה "שמיני שמונה" – ש"שמיני" נמצא (גם) באופן ד"שמונה", וקוראים "שמיני" שמונה פעמים: כאשר קוראים פ' שמיני רק פעם אחת (או אפילו שלש פעמים) וכיו"ב, ה"ז מורה בעיקר על הגילוי דשמיני שלמעלה מעולם (מחולק מהשבעה); אבל כאשר קוראים אותה שמונה פעמים, פעם אחת, פעם שני', פעם שלישית וכו' עד – פעם שמינית (בשבת זו), ושמונה כולל את כולם (גם את השבעה) – הרי אז מתגלה הגילוי ד"שמיני" גם בכאו"א מהם – ובכולם – שבעה פרטים (דרגות) דהבריאה, ואח"כ בתכלית השלימות – בפעם השמינית (שדוקא אז קוראים (גם) את כל הפרשה כולה), באופן שישנה השלימות ד"שמיני" שמונה פעמים – המעלה ד"שמיני" יחד עם המעלה ד"שמונה", שכולל גם את השבעה{{הערה|וראה לקו"ש ח"ז ע' 297, שח' פעמים ויהי ביום השמיני הוא בדוגמת המשכת הבינה (על ידי תק"ש) בכל הגבולין (לקו"ת ד"ה להבין כו' יו"ט של ר"ה ס"ה – נז, ב ואילך), ב' בחי' דשער הנו"ן (לקו"ת ד"ה מעט תוס' ביאור על ענין וספרתם – במדבר יב, א ואילך), ובכללות הוא מה שבבינה גופא הוא ג"ר – ולא ז"ת – שכללותם הוא ספירת הבינה וכידוע בענין ותבוא בעדי עדים קה"ק (לקו"ת ד"ה אלה פקודי – ד, ד ואילך).}}. | ||
ולכן נעשה עי"ז – "שמינה", שנה "שמינה": השלימות האמיתית דשומן ("פעטקייט") היא דוקא כאשר ישנו החיבור ד"שמיני" ו"שמונה", "שמיני" באופן ד"שמונה", בלי גבול וגבול – המורה על כך שזה בא מהעצם (שלמעלה מבל"ג ומגבול), שזהו הענין דשומן (ושמן), התמצית{{הערה|ראה אוה"ת בלק ע' תתקכו.}} דכל הענינים, שחודר בכל הפרטים ופרטי פרטים – כידוע ששומן "מפעפע '''בכולו'''"{{הערה|יו"ד סק"ה ס"ה. וראה חולין צז, רע"א. וראה גם [[שיחת י"ד ניסן תנש"א - מוגה|שיחת ערב פסח]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 429 (לעיל ע' 48)).}}. | ולכן נעשה עי"ז – "שמינה", שנה "שמינה": השלימות האמיתית דשומן ("פעטקייט") היא דוקא כאשר ישנו החיבור ד"שמיני" ו"שמונה", "שמיני" באופן ד"שמונה", בלי גבול וגבול – המורה על כך שזה בא מהעצם (שלמעלה מבל"ג ומגבול), שזהו הענין דשומן (ושמן), התמצית{{הערה|ראה אוה"ת בלק ע' תתקכו.}} דכל הענינים, שחודר בכל הפרטים ופרטי פרטים – כידוע ששומן "מפעפע '''בכולו'''"{{הערה|יו"ד סק"ה ס"ה. וראה חולין צז, רע"א. וראה גם [[שיחת י"ד ניסן תנש"א - מוגה|שיחת ערב פסח]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 429 (לעיל ע' 48)).}}. | ||
| שורה 62: | שורה 62: | ||
ו. ענין נוסף בזה: | ו. ענין נוסף בזה: | ||
האופן שבו מגיעים, באים לגילוי ד"שמיני" (שלמעלה מהגבלת העולם) – הוא דוקא | האופן שבו מגיעים, באים לגילוי ד"שמיני" (שלמעלה מהגבלת העולם) – הוא דוקא על ידי העבודה מלמטה למעלה במדידה והגבלה דעולם, בשבעה דרגות – א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', עד שמגיעים לשמונה [וכפי שהוא בפשטות – ששמונה בא דוקא עי"ז שלפניו ישנם שבעה]. והטעם לזה – כיון שדוקא על ידי העבודה במדידה והגבלה נעשים כלי לקלוט גילויים נעלים יותר, עד לגילוי דשמיני ושמונה. ומזה מובן שהעבודה במדידה והגבלה קשורה (בשרשה) עם דרגא נעלית ביותר (למעלה משרש הבל"ג). | ||
וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה": ה"אינו מן המדה" בא דוקא עי"ז שלארון היתה מדה{{הערה|ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 186.}}. אילו לא הי' הארון במדה המסויימת שנתפרשה בתורה, לא היתה קדושת הארון בשלימות, שהיא כאשר ציווה ה' את משה. | וע"ד "מקום ארון אינו מן המדה": ה"אינו מן המדה" בא דוקא עי"ז שלארון היתה מדה{{הערה|ראה גם לקו"ש חט"ו ע' 186.}}. אילו לא הי' הארון במדה המסויימת שנתפרשה בתורה, לא היתה קדושת הארון בשלימות, שהיא כאשר ציווה ה' את משה. | ||
| שורה 68: | שורה 68: | ||
דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"{{הערה|רמב"ם ריש הל' מעשר.}}): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"{{הערה|רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.}} [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין{{הערה|תרומות פ"א מ"ז.}} . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"{{הערה|רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.}}]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"{{הערה|רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.}}), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"{{הערה|משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.}}, וכמ"ש{{הערה|בחוקותי כז, לב.}} "העשירי יהי' קדש לה'". | דוגמא לדבר בקיום המצוות – במצות מעשר (ש"מפריש אחד '''מעשרה''' מן הנשאר"{{הערה|רמב"ם ריש הל' מעשר.}}): הדין במעשר הוא ש"אין מעשרין באומד אלא במדה או במשקל או במנין"{{הערה|רמב"ם שם פ"א הי"ד. ומקורו מאבות פ"א (הפרק דשבת זו) מט"ז: ואל תרבה לעשר אומדות (כמצויין בכס"מ לרמב"ם שם). – השקו"ט והדיעות בזה, ראה בארוכה תויו"ט לאבות שם.}} [לא כבתרומה, ש"אין תורמין תרומה זו לא במדה ולא במשקל ולא במנין{{הערה|תרומות פ"א מ"ז.}} . . אלא אומד ומפריש בדעתו כו'"{{הערה|רמב"ם הל' תרומות פ"ג ה"ד. וראה גם ביצה יג, ריש ע"ב. וש"נ. ירושלמי תרומות שם ה"ד.}}]. ויתירה מזה במעשר בהמה (ש"מצות עשה להפריש אחד מעשרה כו'"{{הערה|רמב"ם הל' בכורות רפ"ו.}}), שחלק מ'''גוף פעולת המצוה''' הוא המנין: "מונין א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט', והיוצא עשירי . . אומר הרי זה מעשר"{{הערה|משנה בכורות נח, ב – לדעת ת"ק. וכ"ה ההלכה – רמב"ם הל' בכורות רפ"ז.}}, וכמ"ש{{הערה|בחוקותי כז, לב.}} "העשירי יהי' קדש לה'". | ||
ז.א. לגילוי ד"עשירי יהי' קדש", "קדש מלה בגרמי'"{{הערה|זח"ג צד, ב. וראה סידור עם דא"ח ר, ג ואילך. ועוד.}}, שהוא בהבדלה ושלא בערך (גרמי') לכל הענינים – מגיעים דוקא | ז.א. לגילוי ד"עשירי יהי' קדש", "קדש מלה בגרמי'"{{הערה|זח"ג צד, ב. וראה סידור עם דא"ח ר, ג ואילך. ועוד.}}, שהוא בהבדלה ושלא בערך (גרמי') לכל הענינים – מגיעים דוקא על ידי '''מנין (עבודת) האדם'''{{הערה|ראה לקו"ש ח"ז ע' 362 ואילך. חי"ז ע' 333. וש"נ.}}, "מונין א' ב' . . ט'". | ||
וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע ל"ויהי ביום השמיני", שהגילוי דשמיני בא לאחרי שבעת ימי המילואים. וענין זה נמצא יותר בגלוי ובהדגשה בשנה זו שבה "שמיני שמונה", קוראים פ' שמיני שמונה פעמים, פעם אחר פעם עד (שסופרים) שמונה פעמים{{הערה|משא"כ בקריאת פ' שמיני עצמה (פעם אחת וכיו"ב) – אף שיום השמיני בא לאחרי ובהמשך העבודה בשבעת ימי המילואים – עיקר ההדגשה היא על מעלת יום המיוחד דיום השמיני (ולא כ"כ ההמשך להשבעה שקדמו), כנ"ל בפנים.}}, שאז ישנו בפועל ובגילוי "שמיני שמונה". | וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע ל"ויהי ביום השמיני", שהגילוי דשמיני בא לאחרי שבעת ימי המילואים. וענין זה נמצא יותר בגלוי ובהדגשה בשנה זו שבה "שמיני שמונה", קוראים פ' שמיני שמונה פעמים, פעם אחר פעם עד (שסופרים) שמונה פעמים{{הערה|משא"כ בקריאת פ' שמיני עצמה (פעם אחת וכיו"ב) – אף שיום השמיני בא לאחרי ובהמשך העבודה בשבעת ימי המילואים – עיקר ההדגשה היא על מעלת יום המיוחד דיום השמיני (ולא כ"כ ההמשך להשבעה שקדמו), כנ"ל בפנים.}}, שאז ישנו בפועל ובגילוי "שמיני שמונה". | ||
| שורה 76: | שורה 76: | ||
ולהוסיף, ששמיני (בכללות) כולל גם תשיעי ועשירי{{הערה|כידוע שבינה כוללת הג"ר, קדש הקדשים (ראה הערה 36).}}; ולכן, משמיני באים מיד לאח"ז גם לתשיעי, ג' פעמים חזקה, ותשיעי נעשה הכנה הכי קרובה – תיכף ומיד בלי הפסק – להעשירי יהי' קדש [משא"כ הדרגות שלפנ"ז, מא' עד ח', אע"פ שמהם נעשה עשירי, מ"מ יש הפסק ביניהם], כולל השלימות דגאולה הקשורה עם עשירי (כדלקמן סעיף יא). | ולהוסיף, ששמיני (בכללות) כולל גם תשיעי ועשירי{{הערה|כידוע שבינה כוללת הג"ר, קדש הקדשים (ראה הערה 36).}}; ולכן, משמיני באים מיד לאח"ז גם לתשיעי, ג' פעמים חזקה, ותשיעי נעשה הכנה הכי קרובה – תיכף ומיד בלי הפסק – להעשירי יהי' קדש [משא"כ הדרגות שלפנ"ז, מא' עד ח', אע"פ שמהם נעשה עשירי, מ"מ יש הפסק ביניהם], כולל השלימות דגאולה הקשורה עם עשירי (כדלקמן סעיף יא). | ||
ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא | ז. הכח להמשיך את השכינה למטה "ביום השמיני" בא דוקא על ידי '''משה רבינו'''{{הערה|ולהעיר שמשה – שהוריד השכינה למטה בארץ – הוא דור השביעי (שהש"ר רפ"ה), וכל השביעין חביבין (כפי שמוסיף בהמשך ההילולא רד"ה באתי לגני ה'שי"ת). וזהו ע"ד משנת"ל בפנים שגילוי בחי' שמיני הוא דוקא על ידי העבודה דשבעה.}}, על ידי תפלתו "ויהי נועם ה' אלקינו עלינו{{הערה|[[תהלים פרק צ'|תהלים צדי"ק, יז]].}}, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם"{{הערה|פרש"י פרשתנו ט, כג. וראה גם פרש"י פקודי לט, מג. פרש"י עה"פ תהלים שם. וראה תו"ש עה"פ פקודי שם (אות לד). וש"נ.}} – כיון שמשה, בהיות בו שני הענינים דבלי גבול וגבול{{הערה|ראה שיחת [[שיחת צו תנש"א - מוגה|ש"פ צו שבת הגדול]] (סה"ש תנש"א ח"א ע' 399 (לעיל ע' 1־20) ואילך).}}, הוא הממוצע המחבר "בין ה' וביניכם"{{הערה|ואתחנן ה, ה. וראה סה"מ תרנ"ט ע' קצ ואילך.}}, שנותן כח להמשיך אלקות שלמעלה מעולם בעולם (כפי שהי' במשכן). | ||
וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור{{הערה|ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).}}), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"{{הערה|ברכות לג, ד.}}); | וכמודגש בהתחלת פרקי אבות (שמתחילים ללמוד בשבת פ' '''שמיני''', כנ"ל ס"א) – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'": משה הוא מקבל התורה מהקב"ה בעצמו ("ומסרה וכו'", והמשנה ממשיכה למנות את סדר המסורה דקבלת התורה מדור לדור{{הערה|ובפרטיות – ארבעים דורות (כמבואר ומפורט בהקדמת הרמב"ם לספרו היד).}}), ועל ידיו – מגיעה התורה לכאו"א מישראל ולכלל ישראל ("תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב"{{הערה|ברכות לג, ד.}}); | ||
ועל ידי תורה (שקיבל משה מסיני) – חכמתו ורצונו של הקב"ה{{הערה|שם=:3|ראה תניא [[לקוטי אמרים פרק ד'|פ"ד]]־[[לקוטי אמרים פרק ה'|ה]].}}, ואורייתא וקוב"ה כולא חד – ארון הברית עם השם – נעשית השראת השכינה (אלקות שלמעלה מהבריאה) במשכן; ועל ידי התורה – יש בכחו של יהודי להמשיך אלקות בעולם, עד גם אלקות שלמעלה מהבריאה. | |||
וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.}} שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב{{הערה|שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).}}) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"{{הערה|מדרש תהלים סח, יז.}}, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"{{הערה|בהעלותך יב, ג.}}; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י. | וכחו של משה לכך בא מזה ש"משה קיבל תורה '''מסיני'''" (כידוע הדיוק{{הערה|ראה גם לקו"ש ח"א ע' 277. ביאורים לפרקי אבות ע' 12 ואילך.}} שנאמר "מסיני" ולא "מהקב"ה" וכיו"ב{{הערה|שהרי הפירוש "מסיני" הוא – "ממי שנגלה בסיני" (רע"ב. הובא בתויו"ט שם).}}) – ש"סיני" הוא "מכיך מכל טורייא", ומשה קבל תורה "מסיני", הוא למד "מסיני", שהי' '''בתכלית הביטול''', "מכיך מכל טורייא"{{הערה|מדרש תהלים סח, יז.}}, בכל מקום שהי' ענין כלשהו דגבהות (אפילו) דקדושה – הי' הוא "מכיך" מזה, "עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה"{{הערה|בהעלותך יב, ג.}}; ובהיותו בטל בתכלית להקב"ה הי' בכחו להיות "קיבל תורה מסיני", מקבל האמיתי, שנעשה ממוצע '''המחבר''' למסור את תורתו של הקב"ה לבנ"י. | ||
| שורה 92: | שורה 92: | ||
והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו"{{הערה|שמות ב, י.}}: יחד עם זה שלמשה היתה המעלה דגילוי (חסד) – "משיתיהו" (שעל שם זה בעיקר נקרא "משה"), כשעבד את עבודתו בגילוי (על היבשה), יש בו גם המעלה ד"'''מן המים''' (משיתיהו)", גילוי הענינים הנעלמים שבמים – גילוי כח ההעלם וכח הגבול דהקב"ה שנמצא בגבורה, עד בחי' "ישת חושך סתרו"{{הערה|[[תהלים פרק י"ח|תהלים יח, יב]].}}, ההעלם העצמי שלמעלה (ממנו בא ההעלם דעולם){{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפז. ועוד.}} כידוע שמים (מי הים), שמכסים ומסתירים על מה שנמצא בתוך הים, מרמזים על כח ההעלם (צמצום) דהקב"ה{{הערה|וממנו נשתלשל עלמא דאתכסיא, שעל זה קאי "מן המים משיתיהו" של משה, ששרש נשמתו הוא "מן המים", עלמא דאתכסיא. ועלמא דאתגליא נשתלשל מכח הגילוי (חסד) שלמעלה.}} שממנו בא ההעלם והסתר דטבע העולם שמסתיר על אלקות, טבע מלשון "טובעו (מכוסה ומוסתר) בים סוף"{{הערה|בשלח טו, ד. וראה אוה"ת שה"ש ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרפ"ט ע' 43. תרח"צ ע' קסז. וראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' מט. הובא ב[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] כב, ג.}}. | והכח ע"ז בא מכך שאצל משה ישנם שני הענינים – כנרמז בשמו '''משה''' ע"ש "כי מן המים משיתיהו"{{הערה|שמות ב, י.}}: יחד עם זה שלמשה היתה המעלה דגילוי (חסד) – "משיתיהו" (שעל שם זה בעיקר נקרא "משה"), כשעבד את עבודתו בגילוי (על היבשה), יש בו גם המעלה ד"'''מן המים''' (משיתיהו)", גילוי הענינים הנעלמים שבמים – גילוי כח ההעלם וכח הגבול דהקב"ה שנמצא בגבורה, עד בחי' "ישת חושך סתרו"{{הערה|[[תהלים פרק י"ח|תהלים יח, יב]].}}, ההעלם העצמי שלמעלה (ממנו בא ההעלם דעולם){{הערה|ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' קפז. ועוד.}} כידוע שמים (מי הים), שמכסים ומסתירים על מה שנמצא בתוך הים, מרמזים על כח ההעלם (צמצום) דהקב"ה{{הערה|וממנו נשתלשל עלמא דאתכסיא, שעל זה קאי "מן המים משיתיהו" של משה, ששרש נשמתו הוא "מן המים", עלמא דאתכסיא. ועלמא דאתגליא נשתלשל מכח הגילוי (חסד) שלמעלה.}} שממנו בא ההעלם והסתר דטבע העולם שמסתיר על אלקות, טבע מלשון "טובעו (מכוסה ומוסתר) בים סוף"{{הערה|בשלח טו, ד. וראה אוה"ת שה"ש ע' שטו. סה"מ תרע"ח ע' פט. תרפ"ט ע' 43. תרח"צ ע' קסז. וראה סה"מ מלוקט ח"ו ע' מט. הובא ב[[לקוטי תורה ראה|לקו"ת ראה]] כב, ג.}}. | ||
ואדרבה: השרש דמשה (גם כפי שהוא נמצא בגלוי בעולם) הוא "מן המים", ע"ד המדובר לעיל שדוקא | ואדרבה: השרש דמשה (גם כפי שהוא נמצא בגלוי בעולם) הוא "מן המים", ע"ד המדובר לעיל שדוקא על ידי מדידה והגבלה (ששרשה הוא למעלה משרש הבל"ג) מגיעים גם לקליטת גילוי הבל"ג. | ||
וכיון שאצל משה (קו האמצעי) הי' תכלית הביטול (ע"ד "מכיך מכל טורייא") הרי הוא מגלה את המעלה דשני הקוים, עד שכולל ומחבר אותם – בלי גבול ("שמיני") וגבול ("שמונה") ושניהם יחד, וזה נותן כח להמשיך את השראת השכינה (שלמעלה מעולם) למטה בעולם – הענין ד"שמיני שמונה שמינה". | וכיון שאצל משה (קו האמצעי) הי' תכלית הביטול (ע"ד "מכיך מכל טורייא") הרי הוא מגלה את המעלה דשני הקוים, עד שכולל ומחבר אותם – בלי גבול ("שמיני") וגבול ("שמונה") ושניהם יחד, וזה נותן כח להמשיך את השראת השכינה (שלמעלה מעולם) למטה בעולם – הענין ד"שמיני שמונה שמינה". | ||
וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}, שפועלת על עבודתו בפועל (שאצל כאו"א מישראל "יראה מילתא זוטרתי היא"{{הערה|ברכות לג, ב.}}) – כפי שהי' בזמן הקמת המשכן, שתפלת משה פעלה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם", "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" – ביטול בתכלית (גם ד"פניהם", בחי' פנימיות האדם); ומדור ההוא ה"ז נמשך בכל הדורות, כידוע שכל דור (ובפרט הדור שיצא ממצרים) כולל את כל הדורות שלפניו ושלאחריו{{הערה|שמכיון ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין לז, סע"א), ו"בראשית . . בשביל ישראל שנקראו ראשית" (פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ), דקאי על כל ישראל שבכל דור ודור – הרי שקיום העולם במשך '''כל הדורות''' היא | וממשה נמשך הכח ע"ז לכאו"א מישראל – ובפרט שבכל אחד מישראל יש בחי' משה שבקרבו{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק מ"ב|תניא רפמ"ב]].}}, שפועלת על עבודתו בפועל (שאצל כאו"א מישראל "יראה מילתא זוטרתי היא"{{הערה|ברכות לג, ב.}}) – כפי שהי' בזמן הקמת המשכן, שתפלת משה פעלה ש"תשרה שכינה במעשה ידיכם", "וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם" – ביטול בתכלית (גם ד"פניהם", בחי' פנימיות האדם); ומדור ההוא ה"ז נמשך בכל הדורות, כידוע שכל דור (ובפרט הדור שיצא ממצרים) כולל את כל הדורות שלפניו ושלאחריו{{הערה|שמכיון ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין לז, סע"א), ו"בראשית . . בשביל ישראל שנקראו ראשית" (פרש"י ר"פ בראשית. ובכ"מ), דקאי על כל ישראל שבכל דור ודור – הרי שקיום העולם במשך '''כל הדורות''' היא על ידי עבודתם של בנ"י שבדור שבהווה. וא"כ, עבודת כל דור שייכת וכוללת עבודת כל שאר הדורות.}}. | ||
ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"<ref name=":3" />) עם התורה ועם נותן התורה – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}, עד באופן ד"והיו{{הערה|ישעי' ל, כ.}} עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ולהעיר מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "רז מען זיצט ביי זיך אין חדר און מען עפענט דעם לקו"ת פילט מען עצמות א"ס" (סה"ש תש"ה ע' 85. ועד"ז סה"ש תש"ג ע' 63), "ידעתיו הייתיו" (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263).}} – (שמעין זה הי' במ"ת{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).}}). ועי"ז – תתגלה המעלה דבלי גבול ודגבול ודשניהם יחד. | ובפשטות – שממשה נמשך הכח לכאו"א מישראל להיות בבחי' "משה קיבל תורה מסיני", וכמקבל התורה יתאחד הוא (ב"יחוד נפלא כו'"<ref name=":3" />) עם התורה ועם נותן התורה – ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד{{הערה|ראה זח"ג עג, א.}}, עד באופן ד"והיו{{הערה|ישעי' ל, כ.}} עיניך רואות את מוריך"{{הערה|ולהעיר מדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע "רז מען זיצט ביי זיך אין חדר און מען עפענט דעם לקו"ת פילט מען עצמות א"ס" (סה"ש תש"ה ע' 85. ועד"ז סה"ש תש"ג ע' 63), "ידעתיו הייתיו" (ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263).}} – (שמעין זה הי' במ"ת{{הערה|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]] (מו, א).}}). ועי"ז – תתגלה המעלה דבלי גבול ודגבול ודשניהם יחד. | ||
| שורה 110: | שורה 110: | ||
זאת אומרת – שבשבת זו (הסיום ד"שמיני שמונה שמינה") מתגלית המעלה שישנה בגבורה (דקדושה), בענין ההעלם והגבול – ענין המלכות – גאולה – שבגבורה{{הערה|כידוע שלע"ל יהי' גילוי המעלה שבגבורות, ולכן תהי' הלכה כב"ש (מק"מ לזח"א יז, ב. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"ב).}}. | זאת אומרת – שבשבת זו (הסיום ד"שמיני שמונה שמינה") מתגלית המעלה שישנה בגבורה (דקדושה), בענין ההעלם והגבול – ענין המלכות – גאולה – שבגבורה{{הערה|כידוע שלע"ל יהי' גילוי המעלה שבגבורות, ולכן תהי' הלכה כב"ש (מק"מ לזח"א יז, ב. [[לקוטי תורה קורח|לקו"ת קרח]] נד, סע"ב).}}. | ||
עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא{{הערה|זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.}}, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע | עד שזה מתגלה אפילו בגבורה בפשטות, בהעלם והסתר דעולם בכלל, ודגלות במיוחד – כפי שנמשך מבחי' ישת חושך סתרו. עד שמתגלית המלכות (גאולה) שבגבורה – הגילוי דקץ הגאולה (ולבא לפומא לא גליא{{הערה|זו"ח בראשית ח, א. מדרש תהלים ט, ב. וראה גם סנהדרין צט, א. – וראה סה"ש ה'תש"נ ח"ב ע' 397.}}, שלמעלה מגדר גילוי), וכידוע שעל ידי הכנסת האל"ף דאלופו של עולם בגלות (גולה) – על ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות"{{הערה|שם=:4|[[לקוטי אמרים פרק ל"ז|תניא רפל"ז]].}} שבזה "תלוי'"<ref name=":4" /> הגאולה – נעשה מגלות גופא – '''גאולה'''{{הערה|ראה ויק"ר ספל"ב. [[לקוטי תורה בהעלותך|לקו"ת בהעלותך]] לה, ג. ועוד.}}. ואדרבה – כיון שזה בא על ידי ההעלם והסתר דגלות, הרי גילוי הגאולה האמיתית והשלימה הוא באופן דתגבורת החיות, גאולה שאין אחרי' גלות{{הערה|מכילתא עה"פ בשלח טו, ב. תוד"ה ה"ג ונאמר – פסחים קטז, ב. ועוד.}}, "ה' ימלוך לעולם ועד". | ||
י. עפ"ז יש לומר השייכות דשבת זו עם "מחר חודש" – שבקביעות כזו, כאשר "שמיני שמונה שמינה", והספירה בשבת זו היא הסיום דמלכות שבגבורה (לאחרי שהספירה התחילה "ממחרת השבת" כפשוטו, תמימות שבתמימות ע"ד "שמיני שמונה") – חלה שבת זו להיות תמיד בערב ראש חודש אייר: | י. עפ"ז יש לומר השייכות דשבת זו עם "מחר חודש" – שבקביעות כזו, כאשר "שמיני שמונה שמינה", והספירה בשבת זו היא הסיום דמלכות שבגבורה (לאחרי שהספירה התחילה "ממחרת השבת" כפשוטו, תמימות שבתמימות ע"ד "שמיני שמונה") – חלה שבת זו להיות תמיד בערב ראש חודש אייר: | ||
| שורה 116: | שורה 116: | ||
הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה{{הערה|ולא כדעת האומרים שהשייכות דהפטורה זו לערב ר"ח היא '''רק''' מפני זה שסיפור ההפטורה אירע ב"מחר חודש".}} – "ויאמר לו יהונתן מחר חודש '''ונפקדת כי יפקד מושבך'''"{{הערה|ש"א כ, יח.}}: "ונפקדת" הוא "לשון זכרון" ו"יפקד" הוא "לשון חסרון"{{הערה|שם=:5|פרש"י עה"פ.}}, ו"ונפקדת כי יפקד מושבך" הפירוש הוא<ref name=":5" /> – ש"כי", עי"ז ש"יפקד מושבך", "שיהי' מושבך (של דוד) חסרה שאתה יושב בה", יהי' "ונפקדת", "אבי יפקדך (שאול המלך יזכור אותך) וישאל היכן אתה". וזה קשור עם "מחר חודש": בערב ראש חודש נעשה העלם והסתר הלבנה, עד שברגע שלפני המולד לא נשארת אפילו נקודה ("יפקד מושבך" דדוד, מלכות, שרש הלבנה), ועי"ז נעשה אח"כ (מחר –) חודש, מולד הלבנה מחדש ("ונפקדת"){{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ח]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רמג ואילך). וש"נ.}}. | הענין ד"מחר חודש" מובן מ'''תוכן''' ההפטורה{{הערה|ולא כדעת האומרים שהשייכות דהפטורה זו לערב ר"ח היא '''רק''' מפני זה שסיפור ההפטורה אירע ב"מחר חודש".}} – "ויאמר לו יהונתן מחר חודש '''ונפקדת כי יפקד מושבך'''"{{הערה|ש"א כ, יח.}}: "ונפקדת" הוא "לשון זכרון" ו"יפקד" הוא "לשון חסרון"{{הערה|שם=:5|פרש"י עה"פ.}}, ו"ונפקדת כי יפקד מושבך" הפירוש הוא<ref name=":5" /> – ש"כי", עי"ז ש"יפקד מושבך", "שיהי' מושבך (של דוד) חסרה שאתה יושב בה", יהי' "ונפקדת", "אבי יפקדך (שאול המלך יזכור אותך) וישאל היכן אתה". וזה קשור עם "מחר חודש": בערב ראש חודש נעשה העלם והסתר הלבנה, עד שברגע שלפני המולד לא נשארת אפילו נקודה ("יפקד מושבך" דדוד, מלכות, שרש הלבנה), ועי"ז נעשה אח"כ (מחר –) חודש, מולד הלבנה מחדש ("ונפקדת"){{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר לו יהונתן תשכ"ח]] (סה"מ מלוקט ח"ה ע' רמג ואילך). וש"נ.}}. | ||
וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"{{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר הנ"ל]] בסופו, | וזהו ע"ד הענין הנ"ל ד"מלכות שבגבורה"{{הערה|ראה [[מאמר ויאמר גו' מחר חודש תשכ"ח - מוגה|ד"ה ויאמר הנ"ל]] בסופו, שעל ידי "יפקד מושבך" עצמו נעשה "ונפקדת" – גילוי מעלת הגוף (שלמעלה משרש הנשמה).}}: דוקא על ידי "יפקד מושבך", ההעלם והסתר (דגבורה), נעשה "ונפקדת", זכרון וגילוי ענין המלכות (בית דוד), עד השלימות בזה – דוד מלכא משיחא בגאולה האמיתית והשלימה, וגאולה קשורה עם הענין ד"ונפקדת", כפי שהקב"ה אמר למשה (במצרים){{הערה|שמות ג, טז.}} "פקוד פקדתי אתכם", ש"סימן זה מסור בידם מיעקב ומיוסף שבלשון זה הם נגאלים, יעקב אמר{{הערה|ויחי נ, כד.}} ואלקים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם{{הערה|שם, כה.}} פקוד יפקוד אלקים אתכם" (ו"מכיון שתאמר להם לשון זה ישמעו לקולך"){{הערה|פרש"י שמות שם, יח.}}, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות בגאולה האמיתית והשלימה. | ||
יא. ע"פ הנ"ל מובנת גם השייכות דכל ענינים אלו ["שמיני שמונה שמינה", התחלת פרקי אבות, סיום "שני שבועות לעומר", ו"מחר חודש"] עם '''הגאולה האמיתית''' '''והשלימה''', שצריכה מיד לבוא כבר, ובפרט בעמדנו בשנת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''א'''ראנו '''נ'''פלאות, ובה גופא – בסיום חודש ניסן, ובסמוך לכניסה לחודש אייר: | יא. ע"פ הנ"ל מובנת גם השייכות דכל ענינים אלו ["שמיני שמונה שמינה", התחלת פרקי אבות, סיום "שני שבועות לעומר", ו"מחר חודש"] עם '''הגאולה האמיתית''' '''והשלימה''', שצריכה מיד לבוא כבר, ובפרט בעמדנו בשנת '''ה'''י' '''ת'''הא '''ש'''נת '''א'''ראנו '''נ'''פלאות, ובה גופא – בסיום חודש ניסן, ובסמוך לכניסה לחודש אייר: | ||
אע"פ שנמצאים בהעלם והסתר דגלות – הרי אדרבה: דוקא עי"ז ש"יפקד מושבך", יהודי (שיש בחי' דוד '''שבו''') אינו נמצא במקום מושבו האמיתי, סמוך על שולחן אביו, בארץ הקודש בירושלים עיר הקודש בביהמ"ק – ודוקא עי"ז נעשה "ונפקדת", שהקב"ה "מתמסר לגמרי" ל"זכירת" בנ"י, "פקוד פקדתי אתכם", וגואל אותם בגאולה האמיתית והשלימה | אע"פ שנמצאים בהעלם והסתר דגלות – הרי אדרבה: דוקא עי"ז ש"יפקד מושבך", יהודי (שיש בחי' דוד '''שבו''') אינו נמצא במקום מושבו האמיתי, סמוך על שולחן אביו, בארץ הקודש בירושלים עיר הקודש בביהמ"ק – ודוקא עי"ז נעשה "ונפקדת", שהקב"ה "מתמסר לגמרי" ל"זכירת" בנ"י, "פקוד פקדתי אתכם", וגואל אותם בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו: דוקא על ידי העלם הלבנה (וישראל הדומין ומונין ללבנה{{הערה|סוכה כט, א. ב"ר פפ"ו, ג. זח"א רלו, ב.}}) נעשה מולד הלבנה '''מחדש''', "שהם עתידין '''להתחדש''' כמותה"{{הערה|נוסח קידוש לבנה – סנהדרין מב, א.}}. | ||
ועוד ועיקר: | ועוד ועיקר: על ידי "מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" '''מביאים''' את הגאולה – כי הגם שנמצאים בהעלם והסתר הגלות, עם כל המדידות וההגבלות הקשורות בזה (שבאות מבחי' גבורה), דוקא בכך טמון הכח להביא את הגאולה (מלכות שבגבורה), כנ"ל בארוכה. | ||
וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''"{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}}. ועד"ז – | וע"ד "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה '''מעושר'''"{{הערה|אבות פ"ד מ"ט.}}. ועד"ז – על ידי העבודה בעוני הגלות, אין עני אלא בדעת{{הערה|ראה נדרים מא, א. כתובות סח, א.}}, מקבלים את העשירות האמיתית בדעת ועשירות בפשטות – בגאולה האמיתית והשלימה. | ||
ועאכו"כ לאחרי שכבר עברו "ויצאו ידי חובה" כל המדידות וההגבלות ד"עוני" (בדורות שלפני זה), וכעת ישנה חירות והרחבה בפשטות ממלכות האומות, ויכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף [ולזה נוסף בדורות האחרונים גם הענין ד"עושר" בתורה – | ועאכו"כ לאחרי שכבר עברו "ויצאו ידי חובה" כל המדידות וההגבלות ד"עוני" (בדורות שלפני זה), וכעת ישנה חירות והרחבה בפשטות ממלכות האומות, ויכולים ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך מנוחת הנפש ומנוחת הגוף [ולזה נוסף בדורות האחרונים גם הענין ד"עושר" בתורה – על ידי הדפסת והפצת ריבוי ספרים ש(חלקם) היו גנוזים עד עתה]. | ||
ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות{{הערה|ועד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעי' יב, א).}} (המעלה דעבודה מתוך אתכפיא, ומתוך מדידה והגבלה, "מעוני"). וע"ד האמור לעיל בנוגע לשלימות ב"שמיני שמונה שמינה" – החיבור דמעלת הבל"ג ומעלת הגילוי והגבול וההעלם [ועד"ז יהי' אז אראנו נפלאות – הן בטבע והן בנס, כדלקמן]. | ומטעם זה (המעלה בעבודה בזמן הגלות) – יהיו גם בגאולה שתי המעלות, הן מעלת הגאולה והן מעלת הגלות{{הערה|ועד שנאמר "אודך ה' כי אנפת בי" (ישעי' יב, א).}} (המעלה דעבודה מתוך אתכפיא, ומתוך מדידה והגבלה, "מעוני"). וע"ד האמור לעיל בנוגע לשלימות ב"שמיני שמונה שמינה" – החיבור דמעלת הבל"ג ומעלת הגילוי והגבול וההעלם [ועד"ז יהי' אז אראנו נפלאות – הן בטבע והן בנס, כדלקמן]. | ||
| שורה 136: | שורה 136: | ||
אומרים לו – שביאת המשיח "תלוי' במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" דוקא, וכיון שהגאולה עדיין לא באה, ה"ז גופא ראי' שהדבר תלוי ב"מעשינו ועבודתינו" דדורנו זה. | אומרים לו – שביאת המשיח "תלוי' במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות" דוקא, וכיון שהגאולה עדיין לא באה, ה"ז גופא ראי' שהדבר תלוי ב"מעשינו ועבודתינו" דדורנו זה. | ||
ואדרבה: דוקא | ואדרבה: דוקא על ידי העבודה במדידות והגבלות ובהעלם והסתר (שבאה מגבורה) – דוקא בזה טמונים כחות נפלאים, שיכולים להביא את הגאולה. וכפס"ד הרמב"ם{{הערה|הל' תשובה פ"ג ה"ד.}} שעל ידי מצוה אחת יש בכחו של יהודי ל"הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה". | ||
וכיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני"{{הערה|משנה וברייתא סוף קידושין.}} – כאו"א מישראל, אנשים נשים וטף, ו"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"{{הערה|במדב"ר פי"ב, ג.}} [ולא רק ש"מבקש כו' לפי כחן" אלא שהקב"ה גם מסייע בעבודה ו"הקב"ה עוזרו"{{הערה|סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא פי"ג]].}}] – מובן שלכאו"א מישראל יש כחות לעשות את "מעשינו ועבודתינו" לשמש את קונו, | וכיון ש"אני נבראתי לשמש את קוני"{{הערה|משנה וברייתא סוף קידושין.}} – כאו"א מישראל, אנשים נשים וטף, ו"איני מבקש כו' אלא לפי כחן"{{הערה|במדב"ר פי"ב, ג.}} [ולא רק ש"מבקש כו' לפי כחן" אלא שהקב"ה גם מסייע בעבודה ו"הקב"ה עוזרו"{{הערה|סוכה נב, ב. קידושין ל, ב. וראה [[לקוטי אמרים פרק י"ג|תניא פי"ג]].}}] – מובן שלכאו"א מישראל יש כחות לעשות את "מעשינו ועבודתינו" לשמש את קונו, | ||
| שורה 178: | שורה 178: | ||
כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא – קיום המנהג (כמ"ש אדמו"ר הזקן בסידורו) לומר (וללמוד) פרקי אבות (לאחר תפלת מנחה{{הערה|ולהעיר מהמנהג המפורסם ללמוד ולחזור חסידות לאחרי תפלת מנחת שבת. אבל מובן, שזהו בהוספה על קיום דברי אדה"ז בסידורו בנוגע אמירת פרקי אבות בשבתות אלו.}}) בשבתות בין פסח ועצרת, ובכל שבתות הקיץ{{הערה|ראה לעיל הערה 8־6.}}. | כולל ובמיוחד בענין שהזמן גרמא – קיום המנהג (כמ"ש אדמו"ר הזקן בסידורו) לומר (וללמוד) פרקי אבות (לאחר תפלת מנחה{{הערה|ולהעיר מהמנהג המפורסם ללמוד ולחזור חסידות לאחרי תפלת מנחת שבת. אבל מובן, שזהו בהוספה על קיום דברי אדה"ז בסידורו בנוגע אמירת פרקי אבות בשבתות אלו.}}) בשבתות בין פסח ועצרת, ובכל שבתות הקיץ{{הערה|ראה לעיל הערה 8־6.}}. | ||
ונוסף לכך שהוא עצמו מוסיף בזה – צריך להשפיע גם על אחרים שיוסיפו [ובפרט אם אצלו (המשפיע) בעצמו הי' חסר קודם בשלימות בקיום עבודתו, ה"ה צריך להוסיף בזה כפליים לתושי', כולל | ונוסף לכך שהוא עצמו מוסיף בזה – צריך להשפיע גם על אחרים שיוסיפו [ובפרט אם אצלו (המשפיע) בעצמו הי' חסר קודם בשלימות בקיום עבודתו, ה"ה צריך להוסיף בזה כפליים לתושי', כולל על ידי השפעה על אחרים בזה], ובכללות העבודה דהפצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה שמביאה במיוחד ל"אתי מר" דא מלכא משיחא{{הערה|אגה"ק הידועה דהבעש"ט – נדפסה בכש"ט בתחלתו. ובכ"מ.}}. | ||
וכל זה – מתוך הצפי' והתשוקה וכו' חזקה לגאולה{{הערה|בל' חז"ל – "צפית לישועה" (שבת לא, סע"א). וראה רמב"ם הל' מלכים רפי"א: "כל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח), או מי שאינו '''מחכה לביאתו''' כו'". וראה לקו"ש חלק ל' ע' 3־182. וש"נ.}} – "אחכה לו בכל יום שיבוא"{{הערה|נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394.}}, כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ. | וכל זה – מתוך הצפי' והתשוקה וכו' חזקה לגאולה{{הערה|בל' חז"ל – "צפית לישועה" (שבת לא, סע"א). וראה רמב"ם הל' מלכים רפי"א: "כל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח), או מי שאינו '''מחכה לביאתו''' כו'". וראה לקו"ש חלק ל' ע' 3־182. וש"נ.}} – "אחכה לו בכל יום שיבוא"{{הערה|נוסח "אני מאמין". וראה לקו"ש חכ"ג ע' 394.}}, כפי שאומרים בכל יום בתפלה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", ו(בימי החול) – "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". וכמדובר כמ"פ. | ||
ויה"ר | ויה"ר שעל ידי כל ההחלטות הטובות דבנ"י בכל מקום שהם להוסיף בעבודתם, ועאכו"כ על ידי קיום ההחלטות בפועל – שזה יפעל כבר את פעולתו, ומיד, ויביא את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, | ||
ועוד ועיקר – '''תיכף ומיד ממש'''. | ועוד ועיקר – '''תיכף ומיד ממש'''. | ||