קונטרס אחרון פרק ג

תניא
דף השער וההקדמה
דף השער • הסכמה א • הסכמה ב • הסכמה ג • הקדמת המלקט
לקוטי אמרים
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב • פרק יג • פרק יד • פרק טו • פרק טז • פרק יז • פרק יח • פרק יט • פרק כ • פרק כא • פרק כב • פרק כג • פרק כד • פרק כה • פרק כו • פרק כז • פרק כח • פרק כט • פרק ל • פרק לא • פרק לב • פרק לג • פרק לד • פרק לה • פרק לו • פרק לז • פרק לח • פרק לט • פרק מ • פרק מא • פרק מב • פרק מג • פרק מד • פרק מה • פרק מו • פרק מז • פרק מח • פרק מט • פרק נ • פרק נא • פרק נב • פרק נג
שער היחוד והאמונה
הקדמה - חינוך קטן • פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב
אגרת התשובה
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט • פרק י • פרק יא • פרק יב
אגרת הקודש
סימן א • סימן ב • סימן ג • סימן ד • סימן ה • סימן ו • סימן ז • סימן ח • סימן ט • סימן י • סימן יא • סימן יב • סימן יג • סימן יד • סימן טו • סימן טז • סימן יז • סימן יח • סימן יט • סימן כ • סימן כא • סימן כב • סימן כג • סימן כד • סימן כה • סימן כו • סימן כז • סימן כח • סימן כט • סימן ל • סימן לא • סימן לב
קונטרס אחרון
פרק א • פרק ב • פרק ג • פרק ד • פרק ה • פרק ו • פרק ז • פרק ח • פרק ט
הוספות
מורה שיעור בספר התניא • מפתחות לספר התניא

להבין מה שכתוב בשער היחודים

מבוא לפרק

פלפול זה מבאר סתירות (לכאורה) בין התניא לבין מאמרי זהר וכתבי האר"י בכמה מקומות.

נקודת הביאור היא שישנן שלוש דרגות בתורה ושתי דרגות בתפילה, ובכל מקום מדובר על נושא אחר.

סיכום הפרק

בתניא (בפרקים ל"ט־מ') הוסבר שתורה ותפילה בכוונה עולות לעולמות העליונים (ע"י אהבה ויראה שכלית לבריאה, וע"י אהבה ויראה טבעית ליצירה), אבל בלי כוונה: תורה עולה (ליצירה), ותפילה לא.

ולא מובן:

• א. מדוע כשהתורה והתפילה עם כוונה אין ביניהם הבדל, אבל בלי הכוונה יש?
• ב. איך מסתדר הנאמר בתניא שתורה בלי כוונה היא למעלה מתפילה, עם הנאמר בזהר שהיא למטה מתפילה?!
• ג. איך בכלל אפשר לומר שתורה ותפילה בלי כוונה לא עולות? הרי בזהר כתוב שאפילו העוונות עולים – ועד עולם הבריאה?!

הרבי הזקן "עושה סדר", ומבאר:

יש שלושה אופנים בלימוד התורה:

• עם כוונה לשמה – עולה למעלה (לבריאה או ליצירה בהתאם לכוונה, אם היא שכלית או טבעית).
• בלי כוונה לשמה (לימוד "סתם", שבא רק מתוך רצון להבין ולא מעורבת בו פניה צדדית) – עולה רק ליצירה.
• בשביל כבוד או כסף וכיוצא באלו – לא עולה כלל.

ושני אופנים בתפילה:

• בכוונה – עולה לז"א דעשיה, ומשם למעלה יותר (ליצירה או לבריאה בהתאם לכוונה).
• עם מחשבות זרות – עולה רק עד מלכות דעשיה (ואינה פועלת רפואת החולים וכו').

ולגבי השאלה כיצד נאמר בזהר שאפילו העוונות עולים, מתרץ שאין הכוונה לעלייה המגלה וממשיכה אלוקות, אלא שהם מגיעים למעלה ופוגמים שם.