דבר מלכות/שופטים: הבדלים בין גרסאות בדף

משא"כ '''נבואה''' – אע"פ שהיא דבר הוי', ה"ה התגלות אלקות לנבראים, "גילה סודו אל עבדיו הנביאים"<ref>עמוס ג, ז.</ref>, בגדרם הם<ref>ראה שער רוה"ק ושער היחודים (להאריז"ל) בתחלתם.</ref> (אם ישנם התנאים דחכם גבור כו'<ref name=":2">רמב"ם הל' יסודי התורה רפ"ז.</ref>), שנקלטת '''בדעתו ושכלו''' של הנביא, באופן שמתאחד עם זה<ref>ראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 86 ואילך.</ref> – "מתלבשת בשכלם והשגתם במראה הנבואה וגם במחשבתם ודיבורם כמ"ש<ref>שמואל־ב כג, ב.</ref> רוח ה' דיבר בי ומלתו על לשוני"<ref>שעהיוה"א ספ"ב. ולהעיר מתו"ח בא קמ, ב ואילך.</ref>, וענין הנבואה צריך לבוא בגלוי דוקא בדיבור, "כל לשון נבואה אדם המכריז ומשמיע לעם כו' והוא מגזירת ניב שפתיים<ref>ישעי' נז, יט.</ref> כו'"<ref>פרש"י וארא ז, א.</ref>, לא כתורה שיכולה (מצד ענינה) להשאר במחשבה; וגם לתוכן הנבואה יש שייכות לעולם, "אין<ref>רמב"ם שם פ"י ה"ג.</ref> הנביא עומד אלא להודיענו דברים העתידים להיות בעולם כו'"<ref>כולל גם "לצוות על דברי התורה ולהזהיר העם שלא יעברו עלי'" (שם פ"ט ה"ב), ואפילו בנוגע לנביא עצמו, "להרחיב לבו ולהוסיף דעתו כו'" (שם ספ"ז) – תכלית ומטרה השייכת להעולם ודהאדם כו'.</ref>.

ובפרטיות יותר: כשם שישנו שופט ונביא בכל דור, וזהו "מיסודי הדת", שתמיד ובכל מקום ישנו גילוי אלקות למטה – '''עד"ז''' הוא גם בפרטיות בתוך יהודי בעצמו, יש לו נשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"<ref>[[לקוטי ארמים פרק ב'|תניא רפ"ב]].</ref>, ממש גם בפירושו שזה קיים באופן נצחי (גם כפי שיורדת למטה לעולם הזה הגשמי).

ובכל אחד מהם – בשני הכיוונים דימין ושמאל, עשה טוב וסור מרע, שכנגד זה הם ב' העינים, ב' האזנים וב' נחירי האף. וגם הפה – טועם ("חיך אוכל יטעם"<ref>איוב יב, יא.</ref>) הן טעם מתוק והן טעם מר<ref>ראה רמב"ם הל' דיעות פ"ד.</ref>. כלומר, שהוראת השופט (ובפרטיות – השכל דנה"א) מקיפה ומורה כיצד צריך להתנהג בכל הענינים בחיים – "מטעמים" לשון רבים (כמבואר בתניא<ref>[לקוטי אמרים פרק כ"ז|פכ"ז]].</ref>), הן הענינים שהם "מתוקים" והן הענינים שהם "מרים" (בחיצוניות), אבל – מגלים בזה (וזה חלק מהוראת השופט), שבאמת ובפנימיות גם הדבר המר הוא "מתוק", ואדרבה – מתיקות נעלית '''יותר''' מדבר שהוא לכתחילה מתוק (ע"ד המעלה דחסדים הנסתרים).