שיחת נשא תנש"א - מוגה: הבדלים בין גרסאות בדף

שיחת נשא תנש"א - מוגה (הצגת מקור)

גרסה מ־15:23, 16 ביולי 2025

נוספו 386 בתים , 16 ביולי 2025

אין תקציר עריכה

חזותיקוד ויקי

ש. א.

בירוקרטים, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

11,493

עריכות

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 === – התוועדויות א' וב'* – ===
-א. שייכותו של יום הש"ק זה{{הערה|נוסף על השייכות הכללית דיום השבת למתן־תורה – כמארז"ל (שבת פו, ב) "דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל" (וראה תו"א יתרו ע, ג. ויקהל פח, א ואילך. ובכ"מ).}} ל"זמן מתן תורתנו" מודגשת בכמה ענינים:
+{{יישור טקסט|שני הצדדים|א. שייכותו של יום הש"ק זה{{הערה|נוסף על השייכות הכללית דיום השבת למתן־תורה – כמארז"ל (שבת פו, ב) "דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל" (וראה תו"א יתרו ע, ג. ויקהל פח, א ואילך. ובכ"מ).}} ל"זמן מתן תורתנו" מודגשת בכמה ענינים:
 לכל לראש – להיותו יום השבת הראשון שלאחרי זמן מ"ת{{הערה|מעלת השבת שלאחרי מ"ת לגבי השבת דמ"ת עצמו – ראה בארוכה לקו"ש ח"ח ע' 49 ואילך.}}, שבו נעשה '''העילוי והשלימות''' ("ויכולו"{{הערה|בראשית ב, א. וראה לקו"ת בהר מא, א. אוה"ת עה"פ. ועוד.}}) דזמן מ"ת, ובפרט שיום השבת שלאחרי זמן מ"ת הוא ב"ימי התשלומין" (תשלומין גם מלשון שלימות{{הערה|ראה לקו"ת ראה ל, רע"ג. ובכ"מ.}}) דזמן מ"ת. והדגשה יתירה בקביעות שנה זו, שזמן מ"ת חל ביום ראשון בשבוע, ויום השבת שלאחריו הוא י"ב סיון – שכיון שסיום וחותם ("הכל הולך אחר החיתום"{{הערה|ברכות יב, א.}}) ימי התשלומין חל ביום השבת, נעשה בו העילוי והשלימות דזמן מ"ת ודכל ימי התשלומין שלו.
@@ שורה 19: / שורה 19: @@
 ובהמשך הפרק עד לסיומו וחותמו מודגשת גם הפעולה דקבלת ולימוד התורה גם בנוגע לעבודה דבירור העולם – "על שלשה דברים '''העולם עומד''', על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"{{הערה|משנה ב.}}, ו"על שלשה דברים '''העולם קיים''', על הדין ועל האמת ועל השלום"{{הערה|משנה יח.}}.
-ומזה מובן שמזמן מ"ת וימי התשלומין עד לסיומם וחותמם בשבת פרשת נשא, – שאז '''מתחדש''' כללות הענין דמ"ת כבפעם הראשונה, ובאופן של '''הוספה''' משנה לשנה{{הערה|ע"ד המבואר בתניא [[אגרת הקודש · סימן יד|אגה"ק (סי"ד)]] בנוגע לר"ה ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר . . אור חדש ומחודש . . עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה", ומזה מובן גם בנוגע לזמן מ"ת (ובמכ"ש וק"ו, כיון שההתחדשות בעולם נעשית על ידי ההתחדשות בתורה, כדלקמן ס"ב).}} – צ"ל אצל כאו"א מישראל '''התחדשות והוספה''' בכל עניני תומ"צ, בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, כמרומז בלשון הכתוב{{הערה|שם=:0|יתרו יט, א.}} "בחודש השלישי", '''שבשלשת''' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח ("שלישי") צ"ל '''התחדשות''' ("חודש"), ועי"ז נעשית גם התחדשות בעמידת וקיום העולם בזמן מ"ת (כדרשת חז"ל{{הערה|שבת פח, א. וש"נ.}} "מאי דכתיב{{הערה|תהלים עו, ט.}} ארץ יראה ושקטה . . בתחילה יראה ולבסוף שקטה . . שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין").
+ומזה מובן שמזמן מ"ת וימי התשלומין עד לסיומם וחותמם בשבת פרשת נשא, – שאז '''מתחדש''' כללות הענין דמ"ת כבפעם הראשונה, ובאופן של '''הוספה''' משנה לשנה{{הערה|ע"ד המבואר בתניא [[אגרת הקודש סימן י"ד|אגה"ק (סי"ד)]] בנוגע לר"ה ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר . . אור חדש ומחודש . . עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה", ומזה מובן גם בנוגע לזמן מ"ת (ובמכ"ש וק"ו, כיון שההתחדשות בעולם נעשית על ידי ההתחדשות בתורה, כדלקמן ס"ב).}} – צ"ל אצל כאו"א מישראל '''התחדשות והוספה''' בכל עניני תומ"צ, בג' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח שעליהם העולם עומד, כמרומז בלשון הכתוב{{הערה|שם=:0|יתרו יט, א.}} "בחודש השלישי", '''שבשלשת''' הקוין דתורה עבודה וגמ"ח ("שלישי") צ"ל '''התחדשות''' ("חודש"), ועי"ז נעשית גם התחדשות בעמידת וקיום העולם בזמן מ"ת (כדרשת חז"ל{{הערה|שבת פח, א. וש"נ.}} "מאי דכתיב{{הערה|[[תהלים פרק ע"ו|תהלים עו, ט]].}} ארץ יראה ושקטה . . בתחילה יראה ולבסוף שקטה . . שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין").
 ב. וביאור הענין:
@@ שורה 51: / שורה 51: @@
 ה. וביאור הענין:
-אמרו חז"ל{{הערה|אבות שם.}} "כל האומר דבר '''בשם אומרו''' (אמירה שמדגישה '''החידוש''' ד"אומרו") מביא '''גאולה''' לעולם", וההסברה בזה, שהחידוש בתורה ש"מחדשים ומגלים תעלומות חכמה שהיו כבושים "'''בגולה'''" עד עתה"{{הערה|שם=:2|תניא [[אגרת הקודש · סימן כו|אגה"ק סכ"ו]] (קמה, א).}} הו"ע של '''גאולה''' (יציאה מהגלות) בתורה עצמה{{הערה|ועד לגאולה דהקב"ה כביכול, כדאיתא בגמרא (ברכות ח, רע"א) "כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו פדאני כו'" (אגה"ק שם).}}, ועל ידי הגאולה בתורה "מביא גאולה (גם) '''לעולם'''".
+אמרו חז"ל{{הערה|אבות שם.}} "כל האומר דבר '''בשם אומרו''' (אמירה שמדגישה '''החידוש''' ד"אומרו") מביא '''גאולה''' לעולם", וההסברה בזה, שהחידוש בתורה ש"מחדשים ומגלים תעלומות חכמה שהיו כבושים "'''בגולה'''" עד עתה"{{הערה|שם=:2|[[אגרת הקודש סימן כ"ו|תניא אגה"ק סכ"ו]] (קמה, א).}} הו"ע של '''גאולה''' (יציאה מהגלות) בתורה עצמה{{הערה|ועד לגאולה דהקב"ה כביכול, כדאיתא בגמרא (ברכות ח, רע"א) "כל העוסק בתורה אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו פדאני כו'" (אגה"ק שם).}}, ועל ידי הגאולה בתורה "מביא גאולה (גם) '''לעולם'''".
 אמנם, גאולה זו היא עדיין '''בזמן ומצב הגלות''', כהגאולה דפורים [שממנה הראי' ש"האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" – "שנאמר{{הערה|אסתר ב, כב.}} ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי"] ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן"{{הערה|מגילה יד, א.}} (אלא שעי"ז מזרזים וממהרים ומביאים את הגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ובפרט שכל עניני גאולה קשורים זב"ז – "שם גאולה עלה" (פרש"י שם יז, ב).}}), וטעם הדבר – כיון שגם הגאולה בתורה '''אינה בשלימותה''', שהרי גם לאחרי שה"תלמיד ותיק" (שבכל הדורות) מגלה ומחדש ענין פרטי בתורה ישנם עוד ריבוי ענינים ש"'''כבושים בגולה'''".
@@ שורה 61: / שורה 61: @@
 "עולם" הוא מלשון העלם{{הערה|[[לקוטי תורה · שלח|לקו"ת שלח לז, ד]]. ובכ"מ.}}, ע"ש ההעלם וההסתר של החיות האלקי שבעולם, היינו, שהחיות האלקי הוא בבחינת '''גלות'''. וה"גאולה לעולם" היא שמתבטל לגמרי ההעלם וההסתר '''ומתגלה''' החיות האלקי שבעולם.
-ועוד ועיקר, "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" – לא רק התחדשות דשמים וארץ שנבראו בששת ימי בראשית (כבזמן מ"ת, שנעשה קיום ועמידת העולם באופן ד"ארץ יראה ושקטה"{{הערה|ודוגמתו בזמן מ"ת בכל שנה – שעל ידי ההתחדשות דתורה נעשה קיום ועמידה להתחדשות העולם, הן ההתחדשות הכללית בר"ה (על ידי ההתחדשות הכללית בזמן מ"ת) והן ההתחדשות הפרטית בכל יום (על ידי ההתחדשות הפרטית דמ"ת בכל יום).}}), אלא שמים חדשים וארץ חדשה, ש(עיקר) החידוש בהם הוא בהתגלות ד"'''אני עושה'''", שהכח האלקי שמהוה את השמים וארץ מאין ליש באופן של ריחוק והבדלה ואינו מתגלה בהם (בענינם ובמעלתם){{הערה|ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 9־538 (לעיל ע' 1־150). וש"נ.}}, יהי' '''בגילוי ממש''', שיהי' נראה בגלוי בשמים וארץ הכח האלקי שמהוה אותם מאין ליש{{הערה|ועי"ז ניתוסף יותר גם בהענין ד"שקטה" לאמיתתו ובשלימותו (ראה ד"ה אנכי הנ"ל פ"ה (סה"מ שם ע' קעט)).}} – כח העצמות, "'''אני''' (דייקא) עושה", "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה . . (ש)הוא לבדו בכחו וביכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"{{הערה|[[אגרת הקודש · סימן כ|תניא אגה"ק ס"כ]].}}, שלכן יהי' העולם כולו דירה לו ית'{{הערה|תנחומא פרשתנו טז. ועוד. [[לקוטי אמרים · פרק לו|תניא פל"ו]]. ובכ"מ.}}, דירה לעצמותו, בדוגמת דירת האדם שבה מתגלה '''בכל עצמותו'''{{הערה|ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · באתי לגני, תשכ"ח|סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא]]. וש"נ.}}, ועד (בזמנים מיוחדים) בלי שום לבוש{{הערה|אפילו לא הלבוש המוכרח לכסות כו' שלא יהי' לבו רואה כו' (ראה כתובות מח, א. שו"ע אה"ע סו"ס עו). – וראה הערה 50.}}, ודוגמתו לעתיד לבוא, "כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך, פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש", "אור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש" (כפי ש"כבר הי' לעולמים '''מעין זה''' בשעת מתן תורה, כדכתיב{{הערה|ואתחנן ד, לה. ובפרש"י: "פתח להם שבעה רקיעים כו' וראו שהוא יחידי כו'" (נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד ע' 36 ואילך). וראה לקמן הערה 53.}} אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו"), "ומיתרון ההארה לישראל{{הערה|כי, בישראל – מציאותם גופא הוא (כביכול) העצמות, משא"כ כח העצמות שבעולם – ה"ז רק שהעצמות הוא '''המהווה''' אותם ומבלעדו אין שום מציאות כלל וכלל (ראה לקו"ש חי"ב ע' 75. וש"נ).
+ועוד ועיקר, "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" – לא רק התחדשות דשמים וארץ שנבראו בששת ימי בראשית (כבזמן מ"ת, שנעשה קיום ועמידת העולם באופן ד"ארץ יראה ושקטה"{{הערה|ודוגמתו בזמן מ"ת בכל שנה – שעל ידי ההתחדשות דתורה נעשה קיום ועמידה להתחדשות העולם, הן ההתחדשות הכללית בר"ה (על ידי ההתחדשות הכללית בזמן מ"ת) והן ההתחדשות הפרטית בכל יום (על ידי ההתחדשות הפרטית דמ"ת בכל יום).}}), אלא שמים חדשים וארץ חדשה, ש(עיקר) החידוש בהם הוא בהתגלות ד"'''אני עושה'''", שהכח האלקי שמהוה את השמים וארץ מאין ליש באופן של ריחוק והבדלה ואינו מתגלה בהם (בענינם ובמעלתם){{הערה|ראה סה"ש תנש"א ח"ב ע' 9־538 (לעיל ע' 1־150). וש"נ.}}, יהי' '''בגילוי ממש''', שיהי' נראה בגלוי בשמים וארץ הכח האלקי שמהוה אותם מאין ליש{{הערה|ועי"ז ניתוסף יותר גם בהענין ד"שקטה" לאמיתתו ובשלימותו (ראה ד"ה אנכי הנ"ל פ"ה (סה"מ שם ע' קעט)).}} – כח העצמות, "'''אני''' (דייקא) עושה", "מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה . . (ש)הוא לבדו בכחו וביכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש"{{הערה|[[אגרת הקודש סימן כ'|תניא אגה"ק ס"כ]].}}, שלכן יהי' העולם כולו דירה לו ית'{{הערה|תנחומא פרשתנו טז. ועוד. [[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא פל"ו]]. ובכ"מ.}}, דירה לעצמותו, בדוגמת דירת האדם שבה מתגלה '''בכל עצמותו'''{{הערה|ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · באתי לגני, תשכ"ח|סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא]]. וש"נ.}}, ועד (בזמנים מיוחדים) בלי שום לבוש{{הערה|אפילו לא הלבוש המוכרח לכסות כו' שלא יהי' לבו רואה כו' (ראה כתובות מח, א. שו"ע אה"ע סו"ס עו). – וראה הערה 50.}}, ודוגמתו לעתיד לבוא, "כדכתיב ולא יכנף עוד מוריך, פי' שלא יתכסה ממך בכנף ולבוש", "אור ה' הנגלה לעתיד בלי שום לבוש" (כפי ש"כבר הי' לעולמים '''מעין זה''' בשעת מתן תורה, כדכתיב{{הערה|ואתחנן ד, לה. ובפרש"י: "פתח להם שבעה רקיעים כו' וראו שהוא יחידי כו'" (נתבאר בארוכה בלקו"ש חכ"ד ע' 36 ואילך). וראה לקמן הערה 53.}} אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו"), "ומיתרון ההארה לישראל{{הערה|כי, בישראל – מציאותם גופא הוא (כביכול) העצמות, משא"כ כח העצמות שבעולם – ה"ז רק שהעצמות הוא '''המהווה''' אותם ומבלעדו אין שום מציאות כלל וכלל (ראה לקו"ש חי"ב ע' 75. וש"נ).{{ש}}ועפ"ז יש להוסיף בהטעם שאברהם אמר לאליעזר "שים נא ידך תחת ירכי", "לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה" (חיי"ש כד, ב ובפרש"י), נקיטת חפץ '''דמילה''' דוקא (ולא בחפצא דקרבנות שנתפרש בתורה ענינם ומעלתם גם לפני מתן תורה)*, אף שזה '''היפך הצניעות'''** – די"ל שבזה מרומז שתכלית השלימות דהתגלות אלקות בעולם שנעשה חפצא דקדושה הוא '''בישראל''' דוקא, כבמילה דאברהם***, "בריתי בבשרכם לברית עולם".{{ש}}ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.{{ש}}ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) כמו הקרבן דהבל, כמ"ש "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", "ירדה אש ולחכה מנחתו" (בראשית ד, ד ובפרש"י), וכן הקרבן דנח, כמ"ש "וירח ה' את ריח הניחוח וגו' עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו" (נח ח, כא־כב), ועד"ז הקרבנות''' דאברהם '''(לך לך יב, ז. יג, ד. יח), וכיון שכל ענין הקרבן הוא''' שמשתנה מציאותו '''להיות עולה לה', מסתבר לומר, שגם בקרבנות שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה. ועצ"ע.'''{{ש}}'''**) ולהעיר מגודל הזהירות דאברהם בענין הצניעות, כמ"ש "הנה נא ידעתי גו'", "עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם" (לך לך יב, יא ובפרש"י).'''{{ש}}'''***) משא"כ מילת אליעזר עבד אברהם (ועפ"ז יומתק שלא השביעו במילתו הוא).'''}} יגי' חושך האומות גם כן . . ונגלה{{הערה|ישעי' מ, ה.}} כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'"{{הערה|שם=:3|[[לקוטי אמרים פרק ל"ו|תניא שם]].}}.
-ועפ"ז יש להוסיף בהטעם שאברהם אמר לאליעזר "שים נא ידך תחת ירכי", "לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה" (חיי"ש כד, ב ובפרש"י), נקיטת חפץ '''דמילה''' דוקא (ולא בחפצא דקרבנות שנתפרש בתורה ענינם ומעלתם גם לפני מתן תורה)*, אף שזה '''היפך הצניעות'''** – די"ל שבזה מרומז שתכלית השלימות דהתגלות אלקות בעולם שנעשה חפצא דקדושה הוא '''בישראל''' דוקא, כבמילה דאברהם***, "בריתי בבשרכם לברית עולם".
-ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.
-ואולי י"ל, שבזה מרומז גם גילוי כח העצמות שעל ידו נעשית התהוות היש מאין, שדוגמתו בהאדם למטה כח ההולדה (בכח הא"ס), שהוא דוגמת התהוות יש מאין, שהמשכתו והתגלותו בהחפצא דמצות מילה.
-'''<nowiki>*</nowiki>) כמו הקרבן דהבל, כמ"ש "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו", "ירדה אש ולחכה מנחתו" (בראשית ד, ד ובפרש"י), וכן הקרבן דנח, כמ"ש "וירח ה' את ריח הניחוח וגו' עוד כל ימי הארץ גו' לא ישבותו" (נח ח, כא־כב), ועד"ז הקרבנות''' דאברהם '''(לך לך יב, ז. יג, ד. יח), וכיון שכל ענין הקרבן הוא''' שמשתנה מציאותו '''להיות עולה לה', מסתבר לומר, שגם בקרבנות שלפני מ"ת ישנו הגדר דחפצא דקדושה. ועצ"ע.'''
-'''**) ולהעיר מגודל הזהירות דאברהם בענין הצניעות, כמ"ש "הנה נא ידעתי גו'", "עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם" (לך לך יב, יא ובפרש"י).'''
-'''***) משא"כ מילת אליעזר עבד אברהם (ועפ"ז יומתק שלא השביעו במילתו הוא).'''}} יגי' חושך האומות גם כן . . ונגלה{{הערה|ישעי' מ, ה.}} כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו'"{{הערה|שם=:3|תניא שם.}}.
 ו. ויש לומר, שהחידוש ד"השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" לגבי התחדשות (קיום ועמידת) העולם בזמן מ"ת הוא בהתאם (ונעשה על ידי) להחידוש ד"תורה חדשה מאתי תצא" לגבי זמן מ"ת:
@@ שורה 95: / שורה 83: @@
 וענין זה מודגש גם בפרשת '''נזיר''' שבהמשך פרשת נשא:
-בדיני נזירות מודגש הענין ד"אחכה לו בכל יום שיבוא" '''ע"פ הלכה''': "האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו . . אסור לעולם"{{הערה|רמב"ם הל' נזירות פ"ד הי"א (מעירובין מג, ב).}}, כיון '''שכל יום''' הוא בגדר "'''יום שבן דוד בא בו'''", בלשון הוה, "הנה{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}} זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|להעיר מהשייכות דדוד מלכא משיחא לשמואל ש"'''נזיר''' עולם הי'" (רמב"ם שם פ"ג הט"ז) – עליו התפללה חנה בנבואתה "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"* (ש"א ב, יו"ד), דקאי על דוד מלכא משיחא** שנמשח על ידי שמואל (מפרשים עה"פ).
+בדיני נזירות מודגש הענין ד"אחכה לו בכל יום שיבוא" '''ע"פ הלכה''': "האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא בו . . אסור לעולם"{{הערה|רמב"ם הל' נזירות פ"ד הי"א (מעירובין מג, ב).}}, כיון '''שכל יום''' הוא בגדר "'''יום שבן דוד בא בו'''", בלשון הוה, "הנה{{הערה|שה"ש ב, ח ובשהש"ר עה"פ.}} זה (המלך המשיח) בא"{{הערה|להעיר מהשייכות דדוד מלכא משיחא לשמואל ש"'''נזיר''' עולם הי'" (רמב"ם שם פ"ג הט"ז) – עליו התפללה חנה בנבואתה "ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו"* (ש"א ב, יו"ד), דקאי על דוד מלכא משיחא** שנמשח על ידי שמואל (מפרשים עה"פ).{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) ולהעיר שבלקו"ת''' פרשתנו '''(כה, ב ואילך) ישנו ד"ה ה' יחתו מריביו וגו', ובו מבואר כל הפסוק עד "ויתן עוז למלכו גו'".'''{{ש}}'''**) ובביאור הגר"א: "ויתן עוז למלכו זה משיח בן יוסף . . וירם קרן משיחו זה משיח בן דוד".'''}}.
-'''<nowiki>*</nowiki>) ולהעיר שבלקו"ת''' פרשתנו '''(כה, ב ואילך) ישנו ד"ה ה' יחתו מריביו וגו', ובו מבואר כל הפסוק עד "ויתן עוז למלכו גו'".'''
-'''**) ובביאור הגר"א: "ויתן עוז למלכו זה משיח בן יוסף . . וירם קרן משיחו זה משיח בן דוד".'''}}.
 ומזה מובן שגם הענין ד"תורה חדשה מאתי תצא" ("נשא את ראש" בתכלית השלימות לאחרי הקדמת הפרישות מעניני העולם (נזירות) בתכלית השלימות) אינו בגדר עתיד ("'''תצא'''", בלשון עתיד), אלא בגדר הוה ("תורה חדשה מאתי '''יוצאת'''"), ועד שברגע שלאח"ז נעשה כבר בגדר עבר ("תורה חדשה מאתי '''יצאה'''").
@@ שורה 115: / שורה 99: @@
 י. ויש להוסיף, שבפרשת נשא מרומזת גם דרך העבודה שעל ידה באים להחידוש ד"תורה חדשה מאתי תצא" (ועי"ז גם "השמים החדשים והארץ החדשה") בימות המשיח:
-ובהקדם הידוע שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, כמרומז בפסוק{{הערה|בלק כד, יז.}} "דרך כוכב מיעקב", שקאי על דוד מלכא משיחא{{הערה|ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.}}, וקאי גם על כאו"א מישראל{{הערה|ירושלמי מע"ש פ"ד ה"ו.}}, כיון שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח{{הערה|מאור עינים ס"פ פינחס. וראה לקו"ש ח"ב ע' 599. 692. ועוד.}} – בחי' היחידה, שהיא ניצוץ מבחי' היחידה הכללית, נשמתו של משיח צדקנו{{הערה|רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.}}, ולכן, על ידי גילוי בחי' היחידה שבכאו"א מישראל מזרזים וממהרים ופועלים הגילוי דבחי' יחידה הכללית בביאת משיח צדקנו, שאז יהי' הגילוי ד"תורה חדשה מאתי תצא", פנימיות התורה, בחי' היחידה שבתורה{{הערה|ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.}}, ועי"ז גם "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה", גילוי בחי' היחידה בכל העולם כולו, "יחידו{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים · פרק לג|תניא ספל"ג]]. ובכ"מ.}} של עולם"{{הערה|ויש לומר, שגם המשכת וגילוי בחי' היחידה '''בעולם''' מרומזת בשם "'''כוכב'''" (שמו של משיח, ושמו של כאו"א מישראל מצד ניצוץ משיח שבו) – כ"ו כ"ב, '''כ"ו''' הוא הגימטריא דשם הוי', מלשון '''מהוה''' (זח"ג רנז, סע"ב. ועוד), '''וכ"ב''' הם כ"ב אותיות התורה שעל ידם נעשית ההתהוות, כמ"ש (נחמי' ט, ו) "ואתה מחי' את כולם", "א"ת מחי' אלא מהוה, דהיינו יש מאין, ואתה הן בחי' האותיות מאל"ף ועד תי"ו, והה"א היא ה' מוצאות הפה מקור האותיות" (תניא שעהיוה"א פ"ב), שבזה מרומז המשכת וגילוי היחידה (בחי' "כוכב") '''בעולם''' (כ"ו כ"ב).}}.
+ובהקדם הידוע שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, כמרומז בפסוק{{הערה|בלק כד, יז.}} "דרך כוכב מיעקב", שקאי על דוד מלכא משיחא{{הערה|ירושלמי תענית פ"ד ה"ה.}}, וקאי גם על כאו"א מישראל{{הערה|ירושלמי מע"ש פ"ד ה"ו.}}, כיון שבכאו"א מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח{{הערה|מאור עינים ס"פ פינחס. וראה לקו"ש ח"ב ע' 599. 692. ועוד.}} – בחי' היחידה, שהיא ניצוץ מבחי' היחידה הכללית, נשמתו של משיח צדקנו{{הערה|רמ"ז לזח"ב מ, ב. ולזח"ג רס, ב. ועוד.}}, ולכן, על ידי גילוי בחי' היחידה שבכאו"א מישראל מזרזים וממהרים ופועלים הגילוי דבחי' יחידה הכללית בביאת משיח צדקנו, שאז יהי' הגילוי ד"תורה חדשה מאתי תצא", פנימיות התורה, בחי' היחידה שבתורה{{הערה|ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות.}}, ועי"ז גם "השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה", גילוי בחי' היחידה בכל העולם כולו, "יחידו{{הערה|ראה [[לקוטי אמרים פרק ל"ג|תניא ספל"ג]]. ובכ"מ.}} של עולם"{{הערה|ויש לומר, שגם המשכת וגילוי בחי' היחידה '''בעולם''' מרומזת בשם "'''כוכב'''" (שמו של משיח, ושמו של כאו"א מישראל מצד ניצוץ משיח שבו) – כ"ו כ"ב, '''כ"ו''' הוא הגימטריא דשם הוי', מלשון '''מהוה''' (זח"ג רנז, סע"ב. ועוד), '''וכ"ב''' הם כ"ב אותיות התורה שעל ידם נעשית ההתהוות, כמ"ש (נחמי' ט, ו) "ואתה מחי' את כולם", "א"ת מחי' אלא מהוה, דהיינו יש מאין, ואתה הן בחי' האותיות מאל"ף ועד תי"ו, והה"א היא ה' מוצאות הפה מקור האותיות" ([[שער היחוד והאמונה פרק ב'|תניא שעהיוה"א פ"ב]]), שבזה מרומז המשכת וגילוי היחידה (בחי' "כוכב") '''בעולם''' (כ"ו כ"ב).}}.
 ויש לומר, שענין זה מרומז בהתחלת וסיום פרשת נשא:
@@ שורה 131: / שורה 115: @@
 בההמשך והסמיכות דפרשת המנורה לפרשת הנשיאים{{הערה|ומודגש במיוחד בהקריאה דימי חנוכה, שלאחרי שמסיימים "זאת חנוכת המזבח גו'" ממשיכין וקורין גם "בהעלותך את הנרות גו' כן עשה את המנורה" (שו"ע או"ח ר"ס תרפד), ועד"ז באמירת פרשת הנשיאים בהתחלת חודש ניסן, ש"נוהגין מר"ח ואילך לקרות פרשת הנשיא שהקריב בו ביום, וביום י"ג פ' בהעלותך עד כן עשה את המנורה, שהוא כנגד שבט לוי" ([[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן · סימן תכט|שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט]] סט"ו).}} מודגשת '''מעלת שבט''' '''לוי על כל י"ב השבטים''', כפירוש רש"י "למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים, לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה אז דעתו כשלא הי' עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות", וביחד עם זה, כיון שבאים בהמשך ובסמיכות זל"ז מודגשת גם '''השייכות שביניהם'''{{הערה|ומודגש ביותר לעתיד לבוא – שיתוסף גם "שער לוי אחד" (יחזקאל מח, לא), "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים" (ב"ב קכב, א). – ולהעיר שמספר י"ג (שרומז לי"ג מדה"ר שלמעלה מהשתלשלות) בגימטריא "'''אחד'''".}}. והתיווך בזה – שמעלת שבט לוי נמשכת וחודרת אצל ואת כל בנ"י{{הערה|וי"ל שמרומז בלשון רש"י "שאתה (אהרן, נשיא שבט לוי) מדליק ומטיב את הנרות", ז' הנרות דכללות בנ"י.}}, כפס"ד הרמב"ם "לא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש . . כמו שזכה לכהנים ללוים".
-וענין זה נעשה על ידי גילוי בחי' היחידה, כמרומז בסיום דברי הרמב"ם "הרי '''דוד''' ע"ה אומר{{הערה|תהלים טז, ה.}} ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך '''גורלי'''" – ש"גורל" קאי על עצם הנשמה{{הערה|ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · אך בגורל, תשל"ה|סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט]] ואילך. וש"נ.}}, בחינת היחידה, בחינתו של '''דוד''' מלכא משיחא, אשר, על ידי התגלותה נעשה "כל איש ואיש" בדרגת (שבט לוי, לוי וכהן, ועד לדרגת) הקדושה דכהן גדול ("ה"ז נתקדש קדש קדשים"{{הערה|כמ"ש (דה"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", והרי בהקדמה למ"ת נאמר לכל בנ"י "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", שפירושו "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט).}}), בחי' היחידה שבישראל (בנפש), כמו קדש קדשים (בחי' היחידה ש)במקום.
+וענין זה נעשה על ידי גילוי בחי' היחידה, כמרומז בסיום דברי הרמב"ם "הרי '''דוד''' ע"ה אומר{{הערה|[[תהלים פרק ט"ז|תהלים טז, ה]].}} ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך '''גורלי'''" – ש"גורל" קאי על עצם הנשמה{{הערה|ראה [[ספר המאמרים - מלוקט · אך בגורל, תשל"ה|סה"מ מלוקט ח"א ע' קלט]] ואילך. וש"נ.}}, בחינת היחידה, בחינתו של '''דוד''' מלכא משיחא, אשר, על ידי התגלותה נעשה "כל איש ואיש" בדרגת (שבט לוי, לוי וכהן, ועד לדרגת) הקדושה דכהן גדול ("ה"ז נתקדש קדש קדשים"{{הערה|כמ"ש (דה"א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", והרי בהקדמה למ"ת נאמר לכל בנ"י "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", שפירושו "כהנים גדולים" (יתרו יט, ו ובבעה"ט).}}), בחי' היחידה שבישראל (בנפש), כמו קדש קדשים (בחי' היחידה ש)במקום.
 ועפ"ז יש לבאר בעומק יותר הדגשת אחדותם של ישראל במתן־תורה, כמ"ש "בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני גו' ויחן שם ישראל", "ויחן" לשון יחיד, "כאיש אחד בלב אחד"{{הערה|יתרו יט, א־ב ובפרש"י. וראה מכילתא שם.}}, שלכן "אמר הקב"ה הרי השעה שאתן להם את תורתי"{{הערה|דא"ז פ' השלום. ועוד.}} – שהאחדות שמצד בחי' היחידה, קשורה במיוחד עם תורתו של משיח, פנימיות התורה, בחי' היחידה, שניתנה (בהעלם) במ"ת. ויש לומר, שענין זה מודגש יותר בשבת '''שלאחרי מ"ת''', שאחדותם של ישראל שמצד בחי' היחידה שמודגשת בפרשת השבוע (כנ"ל בארוכה), היא, הכנה '''להתגלות''' תורתו של משיח שבהוספה ולאחרי הגילוי דמ"ת (שבת שלאחרי מ"ת), "תורה חדשה מאתי תצא"{{הערה|ודוגמתו במ"ת שבכל יום – אמירת "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך" '''לאחרי''' מתן תורה ביום זה בברכת התורה ("נותן התורה" לשון הוה), כהכנה ל"תורה חדשה מאתי תצא", שכיון ש"אחכה לו בכל יום שיבוא", זמנה בכל יום.}}.
@@ שורה 149: / שורה 133: @@
 ענינו של יום השבת – ש"נקבע בלבבינו אמונת חידוש העולם כי ששת ימים עשה ה' וכו'"{{הערה|חינוך מצוה לא.}}, על ידי המנוחה והשביתה מעניני העולם, וההתעסקות בעניני קדושה, ובפרט בלימוד התורה, ששייך במיוחד ליום השבת, "דכו"ע בשבת ניתנה תורה לישראל"{{הערה|כנ"ל הערה 1.}}. ויש לומר, שעל ידי ההתחדשות דתורה ביום השבת, נעשית גם התחדשות העולם, כמאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא".
-וע"פ הידוע שיום השבת קשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|תהלים צב, א.}}, "מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}, וכמ"ש בברכת המזון דיום השבת "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, "רעוא דרעוין"{{הערה|זח"ב פח, ב.}}, "בחי' פנימיות הרצון ופנימיות התענוג", "עצמות התענוג ממש"{{הערה|המשך תרס"ו ע' תקמה.}}, וסעודה שלישית{{הערה|התוועדות הב' (המו"ל).}}, "נחלה בלי מצרים . . כיעקב שכתוב בו{{הערה|ויצא כח, יד.}} ופרצת גו'"{{הערה|שבת קיח, סע"א ואילך. וראה זהר שם שענין זה שייך (בעיקר) לסעודה שלישית.}}, שקשור עם הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("כיעקב שקראו בית"){{הערה|פסחים פח, א. וראה לקו"ש חט"ו ע' 231. וש"נ.}} – יש לומר, שההתחדשות דתורה ודהעולם ביום השבת קשורה עם החידוש בתורה ובעולם לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים – "תורה חדשה '''מאתי''' תצא" ו"השמים החדשים והארץ החדשה אשר '''אני עושה'''"{{הערה|"מאתי" דייקא, "אני" דייקא – כמודגש במיוחד ב"רעוא דרעוין", "בחי' עצמות התענוג ממש . . והיינו בחי' עצמות א"ס שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע" (המשך תרס"ו שם).}}.
+וע"פ הידוע שיום השבת קשור עם הגאולה, כמודגש בשירו של יום, "מזמור שיר ליום השבת"{{הערה|[[תהלים פרק צב|תהלים צב, א]].}}, "מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"{{הערה|תמיד בסופה.}}, וכמ"ש בברכת המזון דיום השבת "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים", ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, זמן המנחה, "רעוא דרעוין"{{הערה|זח"ב פח, ב.}}, "בחי' פנימיות הרצון ופנימיות התענוג", "עצמות התענוג ממש"{{הערה|המשך תרס"ו ע' תקמה.}}, וסעודה שלישית{{הערה|התוועדות הב' (המו"ל).}}, "נחלה בלי מצרים . . כיעקב שכתוב בו{{הערה|ויצא כח, יד.}} ופרצת גו'"{{הערה|שבת קיח, סע"א ואילך. וראה זהר שם שענין זה שייך (בעיקר) לסעודה שלישית.}}, שקשור עם הגאולה השלישית וביהמ"ק השלישי ("כיעקב שקראו בית"){{הערה|פסחים פח, א. וראה לקו"ש חט"ו ע' 231. וש"נ.}} – יש לומר, שההתחדשות דתורה ודהעולם ביום השבת קשורה עם החידוש בתורה ובעולם לעתיד לבוא, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים – "תורה חדשה '''מאתי''' תצא" ו"השמים החדשים והארץ החדשה אשר '''אני עושה'''"{{הערה|"מאתי" דייקא, "אני" דייקא – כמודגש במיוחד ב"רעוא דרעוין", "בחי' עצמות התענוג ממש . . והיינו בחי' עצמות א"ס שלמעלה גם מבחי' סוכ"ע" (המשך תרס"ו שם).}}.
 וענין זה מודגש ביותר ביום השבת '''שלאחרי מ"ת''' – דכיון שבזמן מ"ת שבשבוע זה{{הערה|משא"כ בנוגע להתחדשות דכל שבת ביחס להתחדשות דהשבת שלפניו – שבכל שבוע חוזרים ונשנים כל הענינים דשי"ב, שלכן אומרים בכל שבוע "היום יום ראשון בשבת", יום שני וכו' עד יום השבת, אף שכבר עברו רבבות ימים משי"ב (ראה לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ).}} היתה כבר ההתחדשות דתורה ודהעולם, עכצ"ל, שביום השבת מודגשת בעיקר ה(הכנה ל)החידוש דלעתיד לבוא, "תורה חדשה מאתי תצא" ו"השמים החדשים והארץ החדשה".
-וגם אחדותם של ישראל שמצד גילוי בחי' היחידה – בחינתו של משיח שעל ידו נעשה החידוש דתורה ודשמים וארץ – מודגשת ביום השבת, שבו צריכים "'''להקהיל קהלות''' . . להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה '''לרבים'''"{{הערה|[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן · סימן רצ|שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ]] ס"ג (מיל"ש ר"פ ויקהל).}} ובהדגשה יתירה בהקהלת קהלות בזמן המנחה, "רעוא דרעוין", בחי' פנימיות ועצמות התענוג, ודוגמתו בנפש – בחי' היחידה, שלמעלה מההתחלקות דכחות הנפש, הן כוחות פנימיים והן כחות מקיפים, ולכן מאחדת נמשכת וחודרת בכולם, עד לבחי' העקב שברגל{{הערה|ועד לעקב שברגל '''כפשוטו''' – "שמועה טובה תדשן עצם" (משלי טו, ל), כדאיתא בגמרא (גטין נו, ב) ע"ד התרחבות העצם שברגל מצד התענוג.}}, ועל ידה נעשית גם האחדות עם רבים מישראל{{הערה|וע"ד מ"ש (תהלים נה, יט) "פדה בשלום '''נפשי''' גו' כי '''ברבים''' היו עמדי" [כידוע שעיקרו ושלימותו יהי' בביאת המשיח (ראה שער התפלה לאדהאמ"צ נו, א)] – שהפדי' בשלום דכאו"א מישראל בעבודתו הפרטית ("נפשי" דייקא) היא מצד בחי' היחידה שבנפש (שם נה, ג), וקשור גם עם הרבים, "כי ברבים היו עמדי".}} ("להקהיל קהלות"), עד לשלימות האחדות דכל בנ"י – "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"{{הערה|ישעי' כז, יב.}}, "עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|שם נו, ח.}}, ובאופן שנעשים "קהל גדול"{{הערה|ירמי' לא, ז.}}, וכולם יחד נכנסים לבית־הכנסת ובית־מדרש העיקרי – ביהמ"ק השלישי (ש"בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|ישעי' נו, ז.}}, ו"מציון תצא תורה"{{הערה|שם ב, ג. – וראה מצו"ד שם נא, ד, ש"תורה (חדשה) מאתי תצא" הו"ע "מציון תצא תורה".}}), ללמוד ה"תורה חדשה (ש)מאתי תצא".
+וגם אחדותם של ישראל שמצד גילוי בחי' היחידה – בחינתו של משיח שעל ידו נעשה החידוש דתורה ודשמים וארץ – מודגשת ביום השבת, שבו צריכים "'''להקהיל קהלות''' . . להכנס בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ללמוד בהם תורה '''לרבים'''"{{הערה|[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן · סימן רצ|שו"ע אדה"ז או"ח סר"צ]] ס"ג (מיל"ש ר"פ ויקהל).}} ובהדגשה יתירה בהקהלת קהלות בזמן המנחה, "רעוא דרעוין", בחי' פנימיות ועצמות התענוג, ודוגמתו בנפש – בחי' היחידה, שלמעלה מההתחלקות דכחות הנפש, הן כוחות פנימיים והן כחות מקיפים, ולכן מאחדת נמשכת וחודרת בכולם, עד לבחי' העקב שברגל{{הערה|ועד לעקב שברגל '''כפשוטו''' – "שמועה טובה תדשן עצם" (משלי טו, ל), כדאיתא בגמרא (גטין נו, ב) ע"ד התרחבות העצם שברגל מצד התענוג.}}, ועל ידה נעשית גם האחדות עם רבים מישראל{{הערה|וע"ד מ"ש ([[תהלים פרק נ"ה|תהלים נה, יט]]) "פדה בשלום '''נפשי''' גו' כי '''ברבים''' היו עמדי" [כידוע שעיקרו ושלימותו יהי' בביאת המשיח (ראה שער התפלה לאדהאמ"צ נו, א)] – שהפדי' בשלום דכאו"א מישראל בעבודתו הפרטית ("נפשי" דייקא) היא מצד בחי' היחידה שבנפש (שם נה, ג), וקשור גם עם הרבים, "כי ברבים היו עמדי".}} ("להקהיל קהלות"), עד לשלימות האחדות דכל בנ"י – "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"{{הערה|ישעי' כז, יב.}}, "עוד אקבץ עליו לנקבציו"{{הערה|שם נו, ח.}}, ובאופן שנעשים "קהל גדול"{{הערה|ירמי' לא, ז.}}, וכולם יחד נכנסים לבית־הכנסת ובית־מדרש העיקרי – ביהמ"ק השלישי (ש"בית תפלה יקרא לכל העמים"{{הערה|ישעי' נו, ז.}}, ו"מציון תצא תורה"{{הערה|שם ב, ג. – וראה מצו"ד שם נא, ד, ש"תורה (חדשה) מאתי תצא" הו"ע "מציון תצא תורה".}}), ללמוד ה"תורה חדשה (ש)מאתי תצא".
 יג. ובכל זה ניתוסף עילוי מיוחד והדגשה מיוחדת בשבת שלאחרי מתן תורה, שבת פרשת נשא, '''בשנה זו''':
@@ שורה 163: / שורה 147: @@
 ובפרט בעמדנו בזמן מתן תורה וימי התשלומין שלו, כדאיתא בספרים{{הערה|ספר מאמר מרדכי עמ"ס פסחים להרה"צ כו' הר"ר מרדכי מנדבורנא (סיגעט, תר"ס).}} בהרמז במארז"ל{{הערה|פסחים סח, ב.}} "הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם", ש"עצרת . . הוא הזמן המוכשר לעת רצון להתפלל לקרב קץ הגאולה . . '''דבעינן''' לשון אם תבעיון בעו, והוא לשון תפלה ובקשה, '''נמי לכם''' גימטריא{{הערה|א' מאופני הלימוד בתורה, כפי שמצינו בדין נזירות '''שבפרשתנו''' ש"סתם נזירות ל' יום . . אמר קרא קדוש יהי', יהי' '''בגימטריא''' תלתין הוו" (נזיר ה, א).}} '''קץ''', היינו, שאז זמן המוכשר להתפלל שיתקרב קץ הגאולה", "קץ הימים" ו"קץ הימין"{{הערה|ראה אוה"ת ר"פ מקץ. וש"נ.}}, ובעמדנו בשבת '''שלאחרי''' ה"קץ" דעצרת, שבת פרשת נשא, "נשא" (ר"ת שנת אראנו נפלאות) שב"תנשא" – ה"ז הזמן הכי מוכשר להחידוש ד"תורה חדשה מאתי תצא", ו"השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה" – לא רק בלשון עתיד, אלא בלשון הוה, ועד שברגע שלאח"ז נעשה כבר בלשון עבר, כיון ש"הנה זה בא", וכבר בא.
-[והדגשה יתירה בענין זה – בעריכת התוועדות{{הערה|כידוע ה"פתקא אשר משמי שמיא נחיתא" בגודל מעלתה של התוועדות חסידית, שבכחה לפעול יותר מפעולתו של מלאך מיכאל שרם של ישראל (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תיג).}} מיוחדת (שלא ע"ד הרגיל) דכו"כ מישראל בזמן "רעוא דרעוין", השייך ביותר לגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ולהעיר מהשייכות למזמור צדי"ק בתהלים (המזמור דשנה זו), שסיומו וחותמו "ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו" (שתוכנו השראת השכינה במשכן, ועד לתכלית השלימות שבזה בביהמ"ק השלישי) – ש"נועם" הו"ע התענוג (רעוא דרעוין), שאין למעלה ממנו, ונמשך וחודר עד למטה ב"מעשה ידינו".}} (כנ"ל סי"ב), ובאופן של סעודה ממש, ובברכת המזון{{הערה|לאחרי הקדמת ניגוני רבותינו נשיאינו (נשיאי תורת החסידות שעל ידי הפצתה חוצה קא אתי מר דא מלכא משיחא) – הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח־צדק*, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מהורש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו** – תשעה*** ניגונים שבהם מסיימים קץ הגלות, ובאים לניגון העשירי, שירה העשירית דמלך המשיח.
+[והדגשה יתירה בענין זה – בעריכת התוועדות{{הערה|כידוע ה"פתקא אשר משמי שמיא נחיתא" בגודל מעלתה של התוועדות חסידית, שבכחה לפעול יותר מפעולתו של מלאך מיכאל שרם של ישראל (אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תיג).}} מיוחדת (שלא ע"ד הרגיל) דכו"כ מישראל בזמן "רעוא דרעוין", השייך ביותר לגאולה האמיתית והשלימה{{הערה|ולהעיר מהשייכות ל[[תהלים פרק צ'|מזמור צדי"ק בתהלים]] (המזמור דשנה זו), שסיומו וחותמו "ויהי נועם גו' ומעשה ידינו כוננהו" (שתוכנו השראת השכינה במשכן, ועד לתכלית השלימות שבזה בביהמ"ק השלישי) – ש"נועם" הו"ע התענוג (רעוא דרעוין), שאין למעלה ממנו, ונמשך וחודר עד למטה ב"מעשה ידינו".}} (כנ"ל סי"ב), ובאופן של סעודה ממש, ובברכת המזון{{הערה|לאחרי הקדמת ניגוני רבותינו נשיאינו (נשיאי תורת החסידות שעל ידי הפצתה חוצה קא אתי מר דא מלכא משיחא) – הבעש"ט, המגיד, אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי, הצמח־צדק*, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר מהורש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו** – תשעה*** ניגונים שבהם מסיימים קץ הגלות, ובאים לניגון העשירי, שירה העשירית דמלך המשיח.{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) שב' שמותיו – "צמח" ו"צדק" (בגימטריא מנחם מענדל) הם שמותיו של המלך המשיח.'''{{ש}}'''**) שב' שמותיו – "יוסף" ו"יצחק" – קשורים עם הגאולה.'''{{ש}}'''***) ששת הניגונים של נשיאי חב"ד, מאדמו"ר הזקן עד אדמו"ר מהוריי"צ, וניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן) שנחשב לג' ניגונים ('''המו"ל''').'''}} (אפילו על אכילה שאין בה שיעור שביעה{{הערה|שעז"נ בברכת כהנים '''שבפרשתנו''' (ו, כו) "ישא ה' פניו אליך", "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" (ברכות כ, ב. וראה לקו"ת פרשתנו כו, סע"א ואילך).}}) על "כוס של ברכה"{{הערה|להעיר, ש"יש אומרים שברהמ"ז טעונה כוס אפילו ביחיד"* (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קפב), ועאכו"כ בשלשה שמזמנים יחד, ועאכו"כ בעשרה (ומעשרה ולמעלה אפילו אלף או ריבוא) שמזכירים השם ("נברך אלקינו") בברכת הזימון (שם סקצ"ב ס"ג).{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) "אבל מנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל ביחיד, ונכון מנהג זה ע"ד הקבלה" (שם).'''}}, שקשור עם הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כפי שמצינו בגמרא{{הערה|ובפרט ע"פ מ"ש בזהר (ח"ב קצ*, רע"א) "אע"ג דנשים וקטנים פטורין מן המצוות בכוס דברכה הכל חייבין, ובלבד דינדעון למאן מברכין, ודא היא ונהרו אליו כל הגוים" – כמ"ש לפנ"ז (קפט, סע"ב) שהפסוק (ישעי' ב, ב) "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים" קאי על כוס של ברכה (וראה לקוטי לוי"צ לזח"ב ע' קלו ואילך).{{ש}}'''<nowiki>*</nowiki>) אולי י"ל אותיות "'''קץ'''" – "באחרית הימים".'''}} בנוגע לכוס של ברכה בסיום הסעודה דלעתיד לבוא{{הערה|ומעין ודוגמא לזה בזמן הזה – סעודה שלישית דשבת (ראה לקו"ש חכ"א ע' 84 ואילך. וש"נ).}}: "נותנין{{הערה|פסחים קיט, ב.}} לו לאברהם אבינו '''כוס של ברכה''' לברך, ואומר להן איני מברך וכו', אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן '''אני אברך ולי נאה לברך''', שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק קט"ז|תהלים קטז, יג]].}} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", "כסא{{הערה|יומא עו, א.}} דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק, שנאמר{{הערה|[[תהלים פרק כ"ג|תהלים כג, ה]].}} כוסי '''רוי'''', בגימטריא הכי הוי"{{הערה|ובהמשך לזה (לאחרי תפלת ערבית, הבדלה וחלוקת כוס של ברכה) – קידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה" (סנהדרין מב, א) בגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא; וסעודת מלוה מלכה – "סעודתא דדוד מלכא משיחא" (סידור האריז"ל במקומו. ועוד).}}].
-'''<nowiki>*</nowiki>) שב' שמותיו – "צמח" ו"צדק" (בגימטריא מנחם מענדל) הם שמותיו של המלך המשיח.'''
-'''**) שב' שמותיו – "יוסף" ו"יצחק" – קשורים עם הגאולה.'''
-'''***) ששת הניגונים של נשיאי חב"ד, מאדמו"ר הזקן עד אדמו"ר מהוריי"צ, וניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן) שנחשב לג' ניגונים ('''המו"ל''').'''}} (אפילו על אכילה שאין בה שיעור שביעה{{הערה|שעז"נ בברכת כהנים '''שבפרשתנו''' (ו, כו) "ישא ה' פניו אליך", "וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה" (ברכות כ, ב. וראה לקו"ת פרשתנו כו, סע"א ואילך).}}) על "כוס של ברכה"{{הערה|להעיר, ש"יש אומרים שברהמ"ז טעונה כוס אפילו ביחיד"* (שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס קפב), ועאכו"כ בשלשה שמזמנים יחד, ועאכו"כ בעשרה (ומעשרה ולמעלה אפילו אלף או ריבוא) שמזכירים השם ("נברך אלקינו") בברכת הזימון (שם סקצ"ב ס"ג).
-'''<nowiki>*</nowiki>) "אבל מנהג העולם שלא לברך על הכוס כלל ביחיד, ונכון מנהג זה ע"ד הקבלה" (שם).'''}}, שקשור עם הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, כפי שמצינו בגמרא{{הערה|ובפרט ע"פ מ"ש בזהר (ח"ב קצ*, רע"א) "אע"ג דנשים וקטנים פטורין מן המצוות בכוס דברכה הכל חייבין, ובלבד דינדעון למאן מברכין, ודא היא ונהרו אליו כל הגוים" – כמ"ש לפנ"ז (קפט, סע"ב) שהפסוק (ישעי' ב, ב) "והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים" קאי על כוס של ברכה (וראה לקוטי לוי"צ לזח"ב ע' קלו ואילך).
-'''<nowiki>*</nowiki>) אולי י"ל אותיות "'''קץ'''" – "באחרית הימים".'''}} בנוגע לכוס של ברכה בסיום הסעודה דלעתיד לבוא{{הערה|ומעין ודוגמא לזה בזמן הזה – סעודה שלישית דשבת (ראה לקו"ש חכ"א ע' 84 ואילך. וש"נ).}}: "נותנין{{הערה|פסחים קיט, ב.}} לו לאברהם אבינו '''כוס של ברכה''' לברך, ואומר להן איני מברך וכו', אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן '''אני אברך ולי נאה לברך''', שנאמר{{הערה|תהלים קטז, יג.}} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא", "כסא{{הערה|יומא עו, א.}} דדוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין וחד לוגא מחזיק, שנאמר{{הערה|תהלים כג, ה.}} כוסי '''רוי'''', בגימטריא הכי הוי"{{הערה|ובהמשך לזה (לאחרי תפלת ערבית, הבדלה וחלוקת כוס של ברכה) – קידוש לבנה, "שהם עתידים להתחדש כמותה" (סנהדרין מב, א) בגאולה האמיתית והשלימה על ידי דוד מלכא משיחא; וסעודת מלוה מלכה – "סעודתא דדוד מלכא משיחא" (סידור האריז"ל במקומו. ועוד).}}].
 יד. והמעשה הוא העיקר{{הערה|אבות פ"א מי"ז (בגימט' טוב) – שלומדים בשבת זה.}}:
@@ שורה 191: / שורה 165: @@
 ועוד והוא העיקר – תיכף ומיד, "מיד" ר"ת '''מ'''שה '''י'''שראל (הבעש"ט, שכשיפוצו מעינותיו חוצה קא אתי מר) '''ד'''וד מלכא משיחא, וכפשוטו ממש, באופן של ממשות, למטה מעשרה טפחים, ממש ממש.
-{{הערות שוליים}}*) לפני השקיעה היתה התוועדות (נוספת) '''פתאומית'''. – כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, וצוה לנגן "בני היכלא". לאחרי השיחה הראשונה צוה לנגן (עשרת) ניגוני רבותינו נשיאינו. ובסיום ההתוועדות (לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה) חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א מ"כוס של ברכה" (וראה לקמן סי"ג). '''המו"ל'''.
+{{הערות שוליים}}
+<nowiki>*</nowiki>) לפני השקיעה היתה התוועדות (נוספת) '''פתאומית'''. – כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, וצוה לנגן "בני היכלא". לאחרי השיחה הראשונה צוה לנגן (עשרת) ניגוני רבותינו נשיאינו. ובסיום ההתוועדות (לאחרי ברכת המזון, תפלת ערבית והבדלה) חילק כ"ק אדמו"ר שליט"א מ"כוס של ברכה" (וראה לקמן סי"ג). '''המו"ל'''.}}
 [[קטגוריה:ספר השיחות תשמ"ז-תשנ"ב|תנש"א]]
 [[קטגוריה:ספר השיחות תנש"א]]
 [[קטגוריה:שיחות כ"ק אדמו"ר שליט"א|שב]]